גת (משטח דריכה) – הבדלי גרסאות
מ ←אטימולוגיה: במה חטאנו? |
מ בוט החלפות: הייתה ; |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==הגת בארץ ישראל== |
==הגת בארץ ישראל== |
||
תעשיית הגתות ב[[ארץ ישראל]] |
תעשיית הגתות ב[[ארץ ישראל]] הייתה מפותחת מאד, החל מימי קדם ועד [[המאה השביעית]]. ב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]] תעשיית היין פרחה, בשל השימוש הרב שעושים ה[[נצרות|נוצרים]] ביין ב[[פולחן]]. מתקופה זו שרדו אלפי גתות בכל מרחב ארץ ישראל, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים, המרוצפים ב[[פסיפס]]ים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, ב[[חורבת חכלילי]] בכניסה ל[[בת עין]] שב[[גוש עציון]]; ב[[כנסיית יוחנן בהרים]] שב[[עין כרם]] ב[[ירושלים]]; ב[[חורבת דיר סמען]] שב[[השומרון|שומרון]] ועוד. |
||
בעקבות [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]], נהרסו במכוון אלפי גתות פעילות על ידי ה[[מוסלמים]], שדתם אוסרת עליהם שתיית יין, ותעשיית היין שקעה. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אך ה[[טכנולוגיה]] מאפשרת היום לבצע את רוב פעולת הריסוק והאיגום בעזרת [[מכונה|מכונות]]. למרות זאת, עוד ניתן למצוא גתות מסורתיות פעילות בכפרים ערביים-נוצריים ב[[ארץ יהודה]] וב[[הגליל|גליל]], וכן באתרי תיירות, כמו מרכז המבקרים ב[[כפר עציון]] או בכפר התלמודי שב[[קצרין]] העתיקה. |
בעקבות [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]], נהרסו במכוון אלפי גתות פעילות על ידי ה[[מוסלמים]], שדתם אוסרת עליהם שתיית יין, ותעשיית היין שקעה. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אך ה[[טכנולוגיה]] מאפשרת היום לבצע את רוב פעולת הריסוק והאיגום בעזרת [[מכונה|מכונות]]. למרות זאת, עוד ניתן למצוא גתות מסורתיות פעילות בכפרים ערביים-נוצריים ב[[ארץ יהודה]] וב[[הגליל|גליל]], וכן באתרי תיירות, כמו מרכז המבקרים ב[[כפר עציון]] או בכפר התלמודי שב[[קצרין]] העתיקה. |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
ה[[גפן]] היא אחת מ[[שבעת המינים]] בהם השתבחה ארץ ישראל. חשיבותה הרבה, הן למאכל והן לטקסים יהודיים כמו [[קידוש]] ו[[הבדלה]], הביאו לגידולה הנרחב, ולאזכורים רבים שלה ושל מלאכת הפקת מוצריה ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. ממקורות אלה ניתן ללמוד על מלאכת הפקת היין והתירוש בגת הארצישראלית באותה עת. |
ה[[גפן]] היא אחת מ[[שבעת המינים]] בהם השתבחה ארץ ישראל. חשיבותה הרבה, הן למאכל והן לטקסים יהודיים כמו [[קידוש]] ו[[הבדלה]], הביאו לגידולה הנרחב, ולאזכורים רבים שלה ושל מלאכת הפקת מוצריה ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. ממקורות אלה ניתן ללמוד על מלאכת הפקת היין והתירוש בגת הארצישראלית באותה עת. |
||
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעתים |
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעתים הייתה הגת קטנה, והובילה לבור אחד, ולעתים היה זה מתקן ציבורי, ששימש יותר מחקלאי אחד. כך למשל ב[[תוספתא]] מסכת תרומות (פרק ג' משנה ז'): "גת אחת לשתי בורות, או שתי גתות לבור אחת; שתי גתות לשתי בורות...". כן מסופר כי הגת צופתה בחומר אטום לחלחול, כדי למנוע אובדן של תירוש. אחד החומרים ששימשו לכך היה [[זפת]], כמתואר ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד בבלי]]: "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים".<ref>[[מסכת עבודה זרה]], ע"ד, ב'</ref> כדי למצות את המרב מהענבים, היו גתות בהן גלגלו החקלאים לאחר הדריכה [[רחיים|אבני רחיים]] עגולות וכבדות, שנקראו 'עגולים'<ref>משנה [[מסכת טהרות]], פרק י', משנה ח</ref>, אך זאת רק לאחר פינוי התירוש שכבר נסחט מבורות האיגום, שכן ה'עגולים' ריסקו את הגרעינים והפיקו בשל כך תירוש פחות איכותי.<br /> |
||
התירוש זרם לבור האיגום דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין" <ref>[[תלמוד ירושלמי]], מסכת תרומות פרק ח', הלכה ג'</ref>, "סודרין" או "כפיפה מצרית" <ref>משנה [[מסכת שבת]] פרק כ', משנה ב </ref>, שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). לאחר האיגום נאסף התירוש לתוך חביות שהוצבו בסמוך לגת, בכלי שנקרא 'מחץ' או 'משפך'.<ref>תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ח' הלכה א </ref> החביות היו מסוגים וגדלים שונים, כמתואר במשנה [[מסכת כלים]] (פרק ב', הלכה ב'): "מקדרות הדקות ועד חביות לודיות (מהעיר לוד) - ברביעית (מידת [[נפח]] של נוזלים); מלודיות ועד לחמיות (מבית לחם) - בחצי [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#לוג, רובע|לוג]]" <ref>משנה, מסכת כלים, ב',ב'</ref>. החביות היו נחתמות ב[[חרס]], חוץ מ"הקנקנים בשרון" שהיו "פיטסות נאות ומגופרות (מצופות בגופר)", ומחירן היה גבוה יותר.<ref>תלמוד בבלי, [[מסכת בבא בתרא]], צ"ז, ב</ref> "התחנה האחרונה" של התירוש והיין שהובאו מהגת |
התירוש זרם לבור האיגום דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין" <ref>[[תלמוד ירושלמי]], מסכת תרומות פרק ח', הלכה ג'</ref>, "סודרין" או "כפיפה מצרית" <ref>משנה [[מסכת שבת]] פרק כ', משנה ב </ref>, שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). לאחר האיגום נאסף התירוש לתוך חביות שהוצבו בסמוך לגת, בכלי שנקרא 'מחץ' או 'משפך'.<ref>תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ח' הלכה א </ref> החביות היו מסוגים וגדלים שונים, כמתואר במשנה [[מסכת כלים]] (פרק ב', הלכה ב'): "מקדרות הדקות ועד חביות לודיות (מהעיר לוד) - ברביעית (מידת [[נפח]] של נוזלים); מלודיות ועד לחמיות (מבית לחם) - בחצי [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#לוג, רובע|לוג]]" <ref>משנה, מסכת כלים, ב',ב'</ref>. החביות היו נחתמות ב[[חרס]], חוץ מ"הקנקנים בשרון" שהיו "פיטסות נאות ומגופרות (מצופות בגופר)", ומחירן היה גבוה יותר.<ref>תלמוד בבלי, [[מסכת בבא בתרא]], צ"ז, ב</ref> "התחנה האחרונה" של התירוש והיין שהובאו מהגת הייתה מכל גדול שנקרא 'חצב', 'נאד', 'לגין' או 'צרצור', כמפורט בתלמוד הבבלי <ref>[[מסכת עבודה זרה]], ע"ג, א</ref>. ה'חצב' היה הכלי הגדול ביותר: "חצבים גדולים, שיעורן בשני לוגין"<ref>משנה, מסכת כלים, פרק ב',הלכה ב'</ref> ואילו 'צרצור' הוא הקטן מכולם, כמתואר בתלמוד: "והוא פך קט". |
||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
גרסה מ־18:54, 25 בדצמבר 2009
גת היא משטח הדריכה במתקן חקלאי מסורתי להפקת תירוש או יין מענבים. יש המכנים בשם 'גת' גם מתקן לייצור שמן מזיתים ("גת שמנים"), אולם הכינוי המקובל למתקן כזה הוא בית בד.
מבנה הגת
הגת היא משטח דריכה, בתוכו הונחו ענבים שהובאו מן הכרמים. תחת הגת עברה מערכת ניקוז של צינורות ותעלות, שהובילה את מיץ הענבים אל מפלסים נמוכים יותר, עד בור איגום. את הענבים דרכו בגת ברגליים יחפות, כדי שסוליות הנעליים הקשות לא ירסקו את גרעיני הענבים, ויהפכו את התירוש והיין לבעלי טעם מר.
הגת בארץ ישראל
תעשיית הגתות בארץ ישראל הייתה מפותחת מאד, החל מימי קדם ועד המאה השביעית. בתקופה הביזנטית תעשיית היין פרחה, בשל השימוש הרב שעושים הנוצרים ביין בפולחן. מתקופה זו שרדו אלפי גתות בכל מרחב ארץ ישראל, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים, המרוצפים בפסיפסים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, בחורבת חכלילי בכניסה לבת עין שבגוש עציון; בכנסיית יוחנן בהרים שבעין כרם בירושלים; בחורבת דיר סמען שבשומרון ועוד.
בעקבות הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, נהרסו במכוון אלפי גתות פעילות על ידי המוסלמים, שדתם אוסרת עליהם שתיית יין, ותעשיית היין שקעה. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אך הטכנולוגיה מאפשרת היום לבצע את רוב פעולת הריסוק והאיגום בעזרת מכונות. למרות זאת, עוד ניתן למצוא גתות מסורתיות פעילות בכפרים ערביים-נוצריים בארץ יהודה ובגליל, וכן באתרי תיירות, כמו מרכז המבקרים בכפר עציון או בכפר התלמודי שבקצרין העתיקה.
מלאכת הפקת היין והתירוש בגת בדברי חז"ל
הגפן היא אחת משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל. חשיבותה הרבה, הן למאכל והן לטקסים יהודיים כמו קידוש והבדלה, הביאו לגידולה הנרחב, ולאזכורים רבים שלה ושל מלאכת הפקת מוצריה במשנה ובתלמוד. ממקורות אלה ניתן ללמוד על מלאכת הפקת היין והתירוש בגת הארצישראלית באותה עת.
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעתים הייתה הגת קטנה, והובילה לבור אחד, ולעתים היה זה מתקן ציבורי, ששימש יותר מחקלאי אחד. כך למשל בתוספתא מסכת תרומות (פרק ג' משנה ז'): "גת אחת לשתי בורות, או שתי גתות לבור אחת; שתי גתות לשתי בורות...". כן מסופר כי הגת צופתה בחומר אטום לחלחול, כדי למנוע אובדן של תירוש. אחד החומרים ששימשו לכך היה זפת, כמתואר בתלמוד בבלי: "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים".[1] כדי למצות את המרב מהענבים, היו גתות בהן גלגלו החקלאים לאחר הדריכה אבני רחיים עגולות וכבדות, שנקראו 'עגולים'[2], אך זאת רק לאחר פינוי התירוש שכבר נסחט מבורות האיגום, שכן ה'עגולים' ריסקו את הגרעינים והפיקו בשל כך תירוש פחות איכותי.
התירוש זרם לבור האיגום דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין" [3], "סודרין" או "כפיפה מצרית" [4], שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). לאחר האיגום נאסף התירוש לתוך חביות שהוצבו בסמוך לגת, בכלי שנקרא 'מחץ' או 'משפך'.[5] החביות היו מסוגים וגדלים שונים, כמתואר במשנה מסכת כלים (פרק ב', הלכה ב'): "מקדרות הדקות ועד חביות לודיות (מהעיר לוד) - ברביעית (מידת נפח של נוזלים); מלודיות ועד לחמיות (מבית לחם) - בחצי לוג" [6]. החביות היו נחתמות בחרס, חוץ מ"הקנקנים בשרון" שהיו "פיטסות נאות ומגופרות (מצופות בגופר)", ומחירן היה גבוה יותר.[7] "התחנה האחרונה" של התירוש והיין שהובאו מהגת הייתה מכל גדול שנקרא 'חצב', 'נאד', 'לגין' או 'צרצור', כמפורט בתלמוד הבבלי [8]. ה'חצב' היה הכלי הגדול ביותר: "חצבים גדולים, שיעורן בשני לוגין"[9] ואילו 'צרצור' הוא הקטן מכולם, כמתואר בתלמוד: "והוא פך קט".
ראו גם
לקריאה נוספת
- עמוס הדס, הגפן והיין בארכאולוגיה של ארץ-ישראל, הוצאת קרוננברג, 2007
- יהושע דריי, "תהליך ייצור היין ב"גת המשוכללת" הביזנטית", יעקב אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון י"ב, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, מכון מחקר, אריאל, 2003
- עמוס הדס, "היבטים ביולוגיים, ביוכימיים ופיסקליים של תפעול גתות יין עתיקות", יעקב אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון ט"ז, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, מכון מחקר - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן - 2007
- עמוס הדס, "הצעה למיון טיפוסי גתות עתיקות", יעקב אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון ט"ז, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון - מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן -2008
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מסכת עבודה זרה, ע"ד, ב'
- ^ משנה מסכת טהרות, פרק י', משנה ח
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות פרק ח', הלכה ג'
- ^ משנה מסכת שבת פרק כ', משנה ב
- ^ תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ח' הלכה א
- ^ משנה, מסכת כלים, ב',ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, צ"ז, ב
- ^ מסכת עבודה זרה, ע"ג, א
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק ב',הלכה ב'
