מייקל מנלי

מייקל נורמן מנלי
Michael Norman Manley

מייקל מנלי
לידה	10 בדצמבר 1924 סנט אנדרו, ג'מייקה
פטירה	6 במרץ 1997 (בגיל 72) קינגסטון, ג'מייקה
מדינה	ג'מייקה
מקום קבורה	פארק הגיבורים הלאומיים, קינגסטון
השכלה	בית הספר לכלכלה של לונדון אוניברסיטת מקגיל
מפלגה	מפלגת העם הלאומית
בת זוג	ז'קלין קמלרד (1951-1946) תלמה וריטי (1960-1955) ברברה לורדס (1966-1968) בברלי אנדרסון (1990-1972) גלין ג'ונס (1997-1992)
http://michaelmanley.org/
ראש ממשלת ג'מייקה ה־4 2 במרץ 1972 – 1 בנובמבר 1980 (8 שנים ו־35 שבועות) מונרך בתקופה אליזבת השנייה → יו שירר אדוארד סגה ←
ראש ממשלת ג'מייקה 10 בפברואר 1989 – 30 במרץ 1992 (3 שנים ו־7 שבועות) מונרך בתקופה אליזבת השנייה → אדוארד סגה פ. ג'. פטרסון ←
פרסים והוקרה
מסדר האומה של ג'מייקה מסדר ידידי אוליבר טמבו מסדר ההצטיינות של ג'מייקה העיטור הלאומי חוסה מרטי

מנלי ורעייתו בברלי עם נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, 1977

מייקל נורמן מנלי (באנגלית: Michael Norman Manley; ‏10 בדצמבר 1924 – 6 במרץ 1997) היה ראש ממשלת ג'מייקה הרביעי. עמד בראש מפלגת העם הלאומית (ה-PNP) מ-1969 ועד 1992 וכיהן כראש ממשלה בשתי תקופות: 1972–1980 ו-1989–1992. מנלי הסוציאל-דמוקרט נודע כראש ממשלה עממי ונגיש שביצע רפורמות חברתיות וכלכליות מקיפות באי. בעיני רבים נחשב לראש ממשלתה הטוב ביותר של ג'מייקה.

תולדות חייו

שנים ראשונות

מנלי היה בנם של מייסדה ומנהיגה של מפלגת העם הלאומית, נורמן מנלי ושל רעייתו האמנית עדנה מנלי. בימי מלחמת העולם השנייה שירת כטייס במסגרת חיל האוויר המלכותי הקנדי ולאחר מכן למד בלונדון סקול אוף אקונומיקס בלונדון. מנלי שב לארצו ב-1949 והיה עורך העיתון Public Opinion וחבר בכיר באיגוד המקצועי הלאומי של ג'מייקה. ב-1962, עם קבלת העצמאות של ג'מייקה, נבחר לסנאט וב-1969, חודשים ספורים לפני מות אביו נבחר למנהיג המפלגה. עד 1972 כיהן כראש האופוזיציה. ב-1970 נפגש עם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה, שהעניק לו מטה טקסי ובכך העניק לו מעמד של מנהיג מוסרי בקרב הראסטפארי. בנוסף היה מנלי שחקן קריקט פעיל ואף חיבר את הספר "תולדות הקריקט בהודו המערבית", שחשף את הקשר בין המשחק ללאומיות הקריבית.

הכהונה הראשונה

1972–1976

בחירות 1972 היו מקוטבות ורוויות אלימות קשה בין המעמד הבינוני והגבוה שתמך במפלגת הלייבור של ג'מייקה (JLP) לבין העניים (רובם שחורים צאצאי עבדים) שהיוו אמנם רוב והיו קהל בוחרים טבעי של PNP, אך אחוז ההצבעה שלהם היה נמוך. אף שמנלי הגיע ממשפחה אמידה ומבוססת, הפך ללא קושי למנהיג פועלים מקובל ומוערך על ידי העם. הוא התהלך ללא חליפה ועניבה והביע ביטחון ביכולתו להדיח את שלטונו השנוא של יו שירר ולהנחיל רפורמות מקיפות ברוח הסוציאליזם. את מסע הבחירות של מנלי באותה שנה ליוו זמרי הרגאיי מקס רומיאו ובוב מארלי שיצאו למסע הופעות בכפרים מרוחקים על מנת לגייס מצביעים ל-PNP. שירו של רומיאו "Let the Power Fall on I" אף הפך להמנון המפלגה לצד ססמאותיה "Better must come", "Giving power to the people". הדבר חיבר למפלגה את הרסטאפאריאנים שנטו להתרחק עד אז מהפוליטיקה הממסדית. באמונת הרסטאפארי זוהה מנלי עם יהושע בן נון. מפלגתו של מנלי זכתה בבחירות עם 69.8% מהקולות והוא הפך לראש ממשלתה הרביעי של מולדתו.

בניגוד לאביו, שהיה אדם מסוגר ופורמלי, פתח מנלי את שערי הפרלמנט והממשלה לעם והרבה ליצור קשר בין-אישי ישיר עם בוחריו, שלא חסכו ממנו ביקורת. עקב שיקולים פרגמטיים לא יכל מנלי לקיים את כל הבטחותיו במהלך הקמפיין במהירות, דבר שהוביל למורת רוח ואכזבה מסוימת בציבור בוחריו. בין הרפורמות שהעביר היו חוק שכר מינימום לכל העובדים כולל עובדי משק בית, השוואת תנאי הנשים לגברים והקמת מעונות יום, חוק הבטחת ייצוג עובדים באמצעות איגודים מקצועיים, חינוך חינם מבית ספר יסודי ועד אוניברסיטה, תוכנית ארצית למיגור האנלפבתיות, שיפור מערכי הרווחה והקצבאות וסיבסוד מורי מזון בסיסיים, רפורמה באחזקת הקרקעות שאיפשרה לאלפי איכרים לחכור קרקע ולקבל אשראי ממשלתי לפיתוחה וכך להפוך לבעלים של אדמתם, קידום השקעות בבריאות כולל תוכנית בריאות חינם ארצית בקהילה וייסוד קרן דיור לאומית שמטרתה להבטיח בעלות על דיור כמעט לכל אזרחי המדינה על ידי בניית בתים בדיור ציבורי והצעת משכנתאות בריבית נמוכה למשתכנים.

מנלי ביקש לגבש מדיניות חוץ עצמאית, שאינה מוכתבת מארצות הברית. בעיקר ביקש למצב את ג'מייקה כגורם מרכזי בתחום שיתופי הפעולה האזוריים באיים הקריבים. בהתאם למדיניות זו נפגש מנלי עם פידל קסטרו שליט קובה ובין השניים התפתחו יחסים אישיים חמים שצמחו לשיתופי פעולה, למורת רוחה של ארצות הברית. השניים נפגשו לראשונה בוועידת המדינות הבלתי-מזדהות באלג'יר בספטמבר 1973.

1976–1980

בחירות 1976 התאפיינו אף הן בקיטוב ואלימות על בסיס מעמדי, שהכריחו את הממשלה להשליט מצב חירום במדינה על מנת להשתלט על המהומות. ה-PNP זכתה בניצחון עם 78.3% מקולות הבוחרים. הורדת גיל ההצבעה מ-21 ל-18 סייעה ל-PNP להגדיל את ממדי הניצחון.

תקופת כהונתו השנייה של מנלי הייתה מוצלחת פחות. עצירת מימון וייקור האשראי מקרנות בינלאומיות, עקב החוב החיצוני והגרעון הגדלים, גרמו למשבר כלכלי. מצב הביטחון הפנימי במדינה התדרדר ואת הרחובות כבשו כנופיות שהתעמתו עם המשטרה וזו עם זו. בוועידת המדינות הבלתי מזדהות שנערכה בהוואנה, בירת קובה, ב-1979 נאם מנלי בזכות יצירת קשר בין המדינות הבלתי מזדהות לבין ברית המועצות למיתון השפעתה האימפריאליסטית של ארצות הברית במרחב הקריבי. אחת הסיבות להפניית העורף למערב הייתה התקוממותו של מנלי נגד גישתה של קרן המטבע הבינלאומית שסירבה להלוות כספים לפיתוח הקריביים. לפי ספרו (השנוי במחלוקת) של גארי וב, The Dark Alliance השקיע ה-CIA (סוכנות הביון האמריקאית) באותה עת בהורדת "הסכנה האדומה" שהיווה מנלי מהשלטון, בין היתר על ידי ערעור הביטחון הפנימי.

פנייתו של מנלי לכיוון הגוש הסובייטי ערב בחירות 1980 הובילה לתמיכה מאסיבית של הממשלים הימניים של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן, שאך נבחרו, במפלגת JLP היריבה. מסע הבחירות היה העקוב מדם ביותר בתולדות המדינה ובסופו, לאחר איחוד כוחות של הכנסייה, המגזר הפרטי, העיתונות, כוחות הביטחון וחלק מהאיגודים המקצועיים, הודחה ממשלת מנלי עם 15% מהקולות בלבד ו-85% למפלגה היריבה.

שנות האופוזיציה

לאחר התבוסה מנלי המשיך לכהן כראש מפלגתו וכיהן כראש האופוזיציה, בתפקידו זה היה דובר נמרץ נגד המדיניות השמרנית של מחליפו, אדוארד סגה. כן תקף את ממשלתו בגין שיתוף הפעולה שלה עם ממשל ארצות הברית בעת הפלישה האמריקאית לגרנדה ב-1983 כזרוע של האימפריאליזם האמריקאי ונגד הסולידריות של עמי הקריבים. במהלך שנות ה-80 הופיע מנלי ונאם ברחבי העולם ולימד באוניברסיטת קולומביה.

במקביל, נכשל סגה בשיקום הכלכלה ובהנבת הרווחים שהבטיח למשקיעים אמריקאים. כן נכשלה ממשלתו בטיפול בנזקי הוריקן גילברט שהכה באי בספטמבר 1988 וזרע הרס רב. יחד עם זאת, מיתנו מנלי ומפלגתו מאוד את מסריהם הסוציאליסטים, במקביל להתפרקות ברית המועצות ועליית תפיסת "הדרך השלישית" שהוביל אנתוני גידנס במפלגת הלייבור בבריטניה ובאוסטרליה.

הכהונה השנייה

בבחירות 1989 זכתה מפלגתו של מנלי ב-75% מהקולות. מנלי פנה לכיוון נאו ליברלי, שעיקרו פיתוח ומודרניזציה של כלכלת ארצו. עם זאת, ניסה בד-בבד עם הליברליזציה, לשמר את מאפייני מדינת הרווחה שטיפח בכהותנו הראשונה, בעיקר בתחומי התעסוקה והדיור הציבורי.

ב-1992, עקב בעיות בריאות, התפטר מנלי משני תפקידיו, כראש המפלגה וכראש הממשלה ומסר אותם לסגנו פ. ג'. פטרסון.

חייו הפרטיים

מנלי נישא חמש פעמים.

• ז'קלין קמלרד (1946–1951), הנישואין הסתיימו בגירושים
• תלמה וריטי (1955–1960), הנישואין הסתיימו בגירושים
• ברברה לורדס (1966–1968), הנישואין הסתיימו במותה של ברברה
• בברלי אנדרסון (1972–1990), הנישואין הסתיימו בגירושים
• גלין ג'ונס (1992–1997), עד מותו

מנלי נפטר ב-6 במרץ 1997 מסרטן הערמונית, ונקבר לצד אביו בפארק הגיבורים הלאומיים בקינגסטון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייקל מנלי בוויקישיתוף

• מייקל מנלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מאמר על המערכת הפוליטית בג'מייקה
• פרופיל, אתר ג'מייקה, המדינה אותה אנו אוהבים
• ריאיון עם מנלי מנובמבר 1977, סרטון באתר יוטיוב
• ראיון נרחב עם מנלי מ-1996 בתוכנית ראיונות אישיים, סרטון באתר יוטיוב
• נקרולוג, הניו יורק טיימס, 8 במרץ 1997
• Rastafarianism & Michael Manley
• מייקל מנלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)