משכנתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משכנתא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משכנתה לדיור (או משכנתא לדיור) היא שעבוד נכס מקרקעין כבטוחה להחזרת הלוואה. ההלוואה שבגינה ניתנת המשכנתה היא בדרך כלל הלוואה גדולה וארוכת טווח, שמטרתה על פי רוב היא רכישת הרכוש אשר ישועבד או שיפוצו, אף כי אפשריים שימושים נוספים לכסף. המקרה הנפוץ הוא שעבוד נכס דלא ניידי לצורך רכישתו. משכנתה היא אחת הזכויות במקרקעין המוזכרות בחוק המקרקעין של ישראל, ומחייבת רישום בלשכת רישום מקרקעין[1].

יש להבדיל בין משכנתה לבין משכון. משכון כולל שיעבוד נכסים בהפקדה (נכסים הנותרים פיזית בחזקת המלווה עד לפירעון מוחלט של ההלוואה) או שעבוד של זכויות שאינן זכויות קנייניות רשומות בלשכת רישום המקרקעין. משכנתא היא אחת הבטוחות המורכבות והבעייתיות הניתנות ללווה, אף שבעיני המלווה היא נחשבת בטוחה טובה ויעילה במיוחד, מלבד זאת עלות ביצועה גבוהה יותר מעלות רישום בטוחות אחרות, שכן היא מחייבת ביטוח משכנתא ייעודי, הכולל ביטוח חיים או ביטוח נכס, לצד שמאות והוצאות משפטיות.

ההלוואה נשוא המשכנתה ניתנת על ידי בנק המתמחה בכך - בנק למשכנתאות, על ידי אגף מתמחה בבנק מסחרי או על ידי חברת ביטוח, ומקבל המשכנתה ממשכן את המקרקעין שהוא רוכש בכסף זה - רושם שיעבוד של הדירה בטאבו על שם נותן ההלוואה. אם מקבל המשכנתה אינו עומד בהחזר ההלוואה (לפי מועדי התשלום הנקובים), הבנק רשאי לקחת את המקרקעין הממושכנים ולמכור אותם באמצעות כינוס נכסים תמורת חלק משווים בלבד (באופן טיפוסי 70%). בכסף זה מכוסה יתרת החוב, ואם נותרים עודפים הם מועברים ללווה.

אף על פי שיש לומר כי הבנק מעניק הלוואה ללקוח, והלקוח מעמיד לבנק משכנתה על הנכס שנרכש כבטוחה להבטחת ההלוואה, השתרש הביטוי לפיו אדם לוקח משכנתה לשם רכישת נכס.

על פי סקר הלמ"ס ל־2013, ל־29% ממשקי הבית בישראל ישנה משכנתא פעילה. האחוז גבוה בהרבה במגזר היהודי, בהשוואה למגזר הערבי[2].

מסלולי משכנתאות לדיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם סוגים רבים של הלוואות משכנתא לדיור הניתנות כחלק ממונח הגג "משכנתה". משכנתה אותה נותן הלווה מורכבת בדרך-כלל מתמהיל של הלוואות שונות המכונות "מסלולים". המסלולים נבדלים זה מזה בכמה פרמטרים:

  • גובה הריבית
  • סוג ההצמדה (לא צמוד, צמוד לפריים, צמוד לדולר, צמוד למדד, צמוד לערך עוגן כלשהו או קומבינציה של הנ"ל)
  • תכיפות השתנות הריבית (קבועה, חודשית, כל שנה, כל 5 שנים וכו')
  • משך ההלוואה (לרוב נע בין 5 ל 30 שנה)
  • לוח הסילוקין (שפיצר, בולט, קרן שווה)
  • מספר ומועד ההזדמנויות בהן ניתן לפרוע את ההלואה ("נקודות יציאה")

ניתן לומר כי קיימים תשעה מסלולי משכנתא לדיור עיקריים:

  • משכנתא בריבית קבועה - צמודה למדד - במשכנתא זו, הלווה מתחייב מראש לריבית קבועה למשך כל חיי ההלוואה. בנוסף לריבית, מתחייב הלווה להצמדה של ההלוואה למדד. משמעות ההצמדה היא הצמדה של סכום ההלוואה כולו. כך שבתנאי אינפלציה, עלול סכום החוב לעלות, וזאת על אף התשלומים המשולמים באופן קבוע. היתרון בהלוואה מסוג זה, הוא שהמלווה אינו צריך לכלול את סיכוני האינפלציה בריבית שהוא לוקח, וכך הריבית תהיה נמוכה יותר מאשר בהלוואה בריבית קבועה שאינה צמודה. הלוואה זו טובה כאשר ההערכה הכלכלית היא שהאינפלציה תהיה יותר נמוכה, מה"הנחה" שמקבלית בערך הריבית השנתית. כך למשל, אם הריבית השנתית היא 3% בשנה, וההערכה היא שהאינפלציה תהיה 2% בשנה, ולעומדה הריבית בהלוואה שאינה צמודה היא 6% בשנה, ניתן לראות שהמסלול הצמוד עדיף. התשלום עבור ה"הנחה" הוא בחוסר ודאות לגבי רמת האינפלציה בעתיד. יתרון של הלוואה בריבית קבועה, הוא שכאשר הריבית נמוכה מאד, וההערכה היא ש"מכאן היא לא יכולה יותר לרדת", יש אפשרות לקחת הלוואה זולה, ולקבע את המחיר שלה לתקופה ארוכה. במקרה שהריבית תעלה, הלווה ימשיך לשלם את הריבית הנמוכה שהייתה ביום שלקח את ההלוואה. אך כפי שבכלכלה, אין יתרון ללא חיסרון, כך ניתן לאמר שקיבוע הריבית יכול להיות לרועץ עם הריבית יורדת בניגוד לההערכות. פרעון מוקדם, כאשר מסלול המשכנתא הוא בריבית קבועה, עלול להיות בעייתי. שכן אם הריבית ירדה, הרי שפרעון מוקדם של ההלוואה עלול לגרום להפסד רווח פוטנציאלי לגוף המלווה, הוא ידרוש פיצוי על כך (נקרא "קנס יציאה"). לעומת זאת, אם הריבית עלתה, ישמח הגוף המלווה לצאת מההתחייבות, שכן הוא יכול להלוות את אותו הכסף ללווה אחר בריבית גובהה יותר, ולהגדיל את הרווח שנוצר מהכסף הזה.
  • משכנתא בריבית משתנה - צמודה למדד - משכנתא זו דומה מאד למשכנתא בריבית קבועה, עם הבדל אחד. כל תקופה כלשהי, המוסכמת מראש עם חתימת ההלוואה, בה הריבית משתנה. נקודות אלו, בהן הריבית משתנה, יכולות להיות גם נקודות לפרעון מוקדם של ההלוואה (ללא קנס יציאה) שכן יש ניתן לראות בכל נקודה, פרעון רעיוני של ההלוואה ולקיחת הלוואה חדשה לפני תנאי השוק.
  • משכנתא בריבית קבועה - לא צמודה - משכנתא הדומה למשכנתא בריבית קבועה שצמודה למדד, עם הבדל עיקרי אחד: ההערכות לגבי קצב האינפצליה מגולמים בריבית של ההלוואה. מבחינת הלווה זו הלוואה נטולת הפתעות לחלוטין. כל התשלומים נקבעים מראש עם לקיחת ההלוואה, ואין הם משתנים בשום תנאי. הלוואות מסוג זה, שנילקחו בסוף שנות ש 70 ובתחילת שנות ה-80 הביאו ללווים רווח ניכר, שכן בתנאי האינפלציה ששררו בתחילת שנות ה-80, נשחקו משכנתאות אלו לחלוטין, ולמעשה נמחקו. בניגוד להלוואה צמודה, ערך ההלוואה לעולם אינו יכול לעלות, אלא רק לרדת.
  • משכנתא בריבית משתנה - לא צמודה למדד - כאמור לעיל, בשילוב נקודות בהן הרבית משתנה.
  • משכנתא בריבית הפריים - משכנתא שקלית לא צמודה למדד - משכנתא זו היא למעשה הרחבה של הלוואות לטווח קצר לתחום המשכנתאות. הריבית היא ריבית המשתנה ברמה החודשית, על פי ריבית הפריים הנגזרת מריבית בנק ישראל. יתרונה של משכנתא זו היא שבתנאי ריבית נמוכים מאד, כפי שקרה ב 2015, הריבית המשולמת נמוכה מאד. במקרה שהריבית עולה, ניתן תמיד להמיר את המשכנתא הזו במשכנתא מסוג אחר. החיסרון במשכנתא זו, היא שאם הריבית עולה, עלולים להפסיד את המסלול האלטרנטיבי של משכנתא בריבית קבועה, ולשלם יותר. האמפליטודה של ריבית הפריים יכולה להיות גבוהה מאד. כך למשל, הריבית בישראל בשנות ה-90 הייתה מעל 10% וב 2015 כ 1.6%. מקרה שההלוואה נלקחה כאשר הריבית נמוכה, וכתוצאה משיקולים כלכליים הריבית עולה, הרי שהלווה כלול למצוא את עצמו מחויב לתשלומים גבוהיים מאד שלא תוכננו מראש.
  • משכנתא בריבית מק"מ - משכנתא שקלית לא צמודה למדד - דומה למשכנתא בריבית פריים, אך לפי ריבית מק"מ.
  • משכנתא צמודה למט"ח - דולרית או צמודה למטבע חוץ אחר - משכנתא זו נלקחת למעשה במטבע זר, ומושפעת מהריבית שנקבעת על ידי הבנק המרכזי שמנהל את המטבע שנבחר. הלוואה זו הייתה פופולרית מאד בשנות ה-90, כאשר ערכי הריבית בישראל היו גבוהיים מאד יחסית לריבית במדינות אחרות. כך למשל, לווחים שלקחו הלוואה דולרית כאשר שער הדולר היה קרוב ל 5 שקלים לדולר, הרוויחו פעמיים. גם משחיקת ההלוואה כתוצאה מירידת ערך הדולר יחסית לשקל, וגם משיעורי הריבית הנמוכים שהונהגו בארצות הברית. מאידך, מי שלקח את ההלוואה כאשר הדולר היה קרוב ל 3 שקלים לדולר, הרי שהפסיד מעליית ערך הדולר.
  • משכנתא במסלול גרייס - המאפשרת להתחיל עם החזר כספי נמוך יחסית, שיגדל בעתיד - משכנתא זו, שלכאורה מטיבה עם הלווה, רווחית מאד למלווה. שכן ככל שהקרן יורדת יותר לאט, כך הרווח של המלווה גדל. מנקודת המבט של הלווה, ככל שמחזירים יותר, בתחילת ההלוואה, כך סך התשלום עבור ההלוואה יורד.
  • משכנתא מסוג בוליט - משכנתא הדורשת מהלווה לשלם את הריבית בלבד באופן שוטף, על מנת שהקרן לא תיגדל, ומאפשרת לשלם את הקרן בתום ההלוואה. משכנתא זו מתאימה ללווה, שיודע שבתאריך כלשהו בעתיד, הוא עתיד לקבל סכום שיכסה את ההלוואה. יתרונה של הלוואה זו הוא שלווים בעלי משמעת עצמית גבוהה, יכולים להזרים להלוואה סכום שונים לפי היכולת, ובכך לשלם ולסגור את ההלוואה מוקדם ככל האפשר, שמשמעו הלוואה זולה יותר.
  • משכנתא במסלול בלון - בה הריבית והקרן משולמים בסוף התקופה שנקבעה בתשלום אחד.

המשכנתה כחלק מהחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונו העיקרי של שיעבוד נכס במשכנתה הוא בפריסת החזר ההלוואה לטווח ארוך. כך מתאפשרת ללווה רכישת מקום מגורים כאשר עולה בכך הצורך (למשל, עם התרחבות המשפחה). ללא הלוואה, היו נאלצים רבים לחיות בשכירות, להמתין עד לגיל מאוחר טרם ירכשו דירה, או להחליף דירות בתדירות גבוהה, מכיוון שאמצעיהם לא היו מאפשרים להם בראשית חייהם לרכוש את הדירה לה הם זקוקים.

המלווה נהנה מהשקעה, כאשר החזר ההלוואה מובטח ומבוטח.

רכישת דירה למגורים נחשבת בישראל כצורך קיומי בסיסי, עובדה אשר מניעה רבים ליטול הלוואה ולשעבד את ביתם במשכנתה כדי לממן את רכישתו. היות המשכנתה הלוואה ארוכת טווח, לעתים עד 30 שנה, תורמת להרגשת הביטחון של הלווה, המאמין כי החזר התשלומים החודשיים אינו מהווה נטל כבד עבורו. הממשלה מצידה מעודדת לקיחת משכנתאות באמצעות סבסוד חלק מהריבית, על פי קריטריונים קבועים הקשורים במצבו של נוטל המשכנתה. כך התפתח "שוק המשכנתאות" לענף פעיל בשוק הפיננסים, בו מתמודדים ספקי ההלוואות (בנקים, חברות ביטוח, וחברות פרטיות) מול הלקוחות הלווים – נותני משכנתה.

שימוש במשכנתא ארוכת טווח אינו פתרון פלא לקניית נכסים, זאת משום שמשכנתא ארוכת טווח מעלה את מחיר ההלוואה באופן ניכר מאד. כל הבדל בריבית, עלול לייקר באופן משמעותי ביותר את המחיר הסופי שמשולם על הנכס. על מנת להדגים זאת, נתבונן במספר מספרים טיפוסיים. משכנתא של 500 אלף שקל, לטווח של 25 שנים בסביבת ריבית של כ 4%, ובהתעלם מהצמדה והוצאות נילוות, תגרום לתשלום כולל של כ 791 אלף שקל. ניתן לראות כי מחיר המשכנתהא הוא 58% ממחיר הנכס. אם נבצע חישוב דומה בסביבת ריבית של 2% לשנה, שנחשבת ריבית נמוכה מאד, מחיר המשכנתא יהיה 27% ממחיר הנכס. מאידך, כאשר מדובר בתקופה קצרה יותר, כגון 15 שנים, הרי שמחיר המשכנתא נמוך משמעותית. החישוב מראה כי בסביבת ריבית של כ 4%, מחיר המשכנתא יהיה 33% ממחיר הנכס, וסביבת ריבית של 2% המחיר יהיה 16% ממחיר הנכס.

חישוב כדאיות של משכנתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חישוב הכדאיות המתואר להלן, הוא חישוב מתמטי טהור, ואין הוא לוקח בחשבון שיקולים שאינם כלכליים. כאמור בפתיחה, מטרת הלוואה משכנתה היא לאפשר ללווה לקבל בעלות על נכס מקרקעין. חישוב הכדאיות מתבסס על השוואה לאפשרות אלטרנטיבית לקבל חזקה על הנכס, והיא תשלום דמי שכירות. חישוב הכדאיות מתעלם מעליה או ירידה פוטנציאלית בערך הנכס, שכן אלו שיקולים ספקולטיביים שאינם רלוונטיים לחישוב כדאיות טהור.

חישוב עלות השימוש בנכס במסלול של שכירות לתקופה קצובה הוא פשוט מאד. מדובר בפעולת כפל של דמי השכירות החודשיים כפול אורכה של התקופה כאשר זה נמדד בחודשים. כאשר אנו מחשבים את עלות השימוש בנכס, במסלול בעלות על הנכס, יש לקחת שני גורמים בחשבון:

  • עלות ההלוואה במשך כל התקופה - סה"כ הריבית המשולמת במשכנתה ששווה לסה"כ התשלומים המשולמים פחות סכום ההלוואה הראשוני.
  • רווח אלטרנטיבי שניתן היה לקבל עבור ההון העצמי שהושקע בנכס, בהשקעה סולידית של כגון הפקדה הסכום בבנק בריבית קבועה.

השוואת מחיר השכירות לבין עלות ההלוואה בתוספת הרווח האלטרנטיבי על ההון העצמי, תיתן את התוצאה, עד כמה המשכנתה כדאית. אם מחיר השכירות זול יותר, הרי שהקניה אינה כדאית. הסכום הדומיננטי יותר, בין שני הגורמים שתוארו לעיל הוא עלות ההלוואה. זאת מהסיבה שהתשלום על הלוואה יהיה תמיד יקר יותר, מאשר רווח פוטנציאלי שניתן לקבל בהשקעה של אותו סכום. כך למשל, הלוואה של 500,000 ש"ח תהיה יקרה משמעותית, מהסכום שניתן לקבל כריבית כאשר מפקידים 500,000 ש"ח בחיסכון. דבר זה נובע מהמרווח הבנקאי בין ריבית חובה לריבית זכות. מכאן ניתן לראות, שככל שרכיב המשכנתה בתשלום עבור נכס גדול יותר, כך יורדת הכדאיות ברכישתו, יחסית לשכירות.

מעבר להשוואה הנ"ל, ניתן לראות בלקיחת הלוואה, כמינוף של ההון העצמי. נתבונן בדוגמה של נכס, שעלותו מיליון ש"ח. אם ערך המשכנתה הוא 50%, זה אומר שההון העצמי ממונף בכפולה של 2. על סכום של 500,000 רוכשים בית שעלותו מיליון ש"ח. אם ערך המשכנתה הוא כ 90%, המינוף הוא כפולה של 10. ההון העצמי הוא 100,000 ש"ח בלבד והמשכנתה כ 900,000 ש"ח. מינוף בסדר גודל כזה עלול להיות מסוכן, ולהביא למחיקת ההון העצמי. כך למשל, ירידה בערך הנכס של כ 10%, תגרום למצב שההלוואה מכסה בדיוק את ערך הנכס. מכירה של הנכס ברגע זה, תביא לאובדן מלא של כל ההון העצמי. סיבה זו, היא שהביאה את בנק ישראל, להגביל את האחוז המקסימלי בערך הנכס, שניתן לשלם באמצעות משכנתה[3].

סיכון נוסף שיש לקחת בחשבון, הוא, כאשר מדובר בהלוואה צמודה בתנאי אינפלציה. יש לקחת בחשבון את הסיכון שערך ההלוואה עלול לגדול באופן ניכר, בעיקר בתחילתה, כאשר המדד פועל על כל סכום החוב כולו. כך למשל, הלוואה של 500,000 ש"ח, בתנאים של מדד שנתי של 1% בלבד, שהוא מדד נמוך מאד, עלולה לצמוח ב 5,000 ש"ח בשנה, רק כתוצאה מעליית המדד. הדבר עקרוני משום שהכנסות משק הבית, בדרך כלל אינן צמודות למדד, ותוספות שכר בדרך כלל מפגרות אחרי עליית המחירים. סיכון זה אינו קיים במסלול שכירות. אמנם גם מחיר השכירות יכול לעלות כאשר מדובר בתנאי אינפלציה, אך אין צורך לספוג את ההצמדה של הקרן.

קשיים בהחזר ההלוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעבוד נכס במשכנתה יכול להוות התחייבות כלכלית ארוכת טווח. במהלך תקופה זו עשוי להיפגע כושר ההחזר של הלווה כתוצאה ממגוון סיבות:

  • אובדן מקור הכנסה קבוע (פיטורים, אבדן כושר עבודה)
  • הוצאות בלתי צפויות כגון מקרה חרום רפואי או גירושים
  • עלייה משמעותית בגובה ההחזר החודשי ביחס להכנסה הקבועה של הלווה. עלייה זו יכולה להיות כתוצאה מאינפלציה. עלייה במדד או בריבית הפריים מגדילים את גובה ההחזר החודשי, אם ההלוואה קשורה למדדים אלה. אז ייתכן פיצוי מסוים לשכירים בצורה של תוספת יוקר. יש גם הלוואות משכנתה הצמודות לריבית ליבור או לדולר. אם הכנסת הלווה אינה קשורה לגדלים אלה, עשוי כושר ההחזר של הלווה להיפגע גם אם לא חל כל שינוי במצבו של הלווה.

אם הלווה מתקשה לעמוד בתשלומים, ואינו פונה למלווה לצורך פריסה מחודשת של התשלומים, או שהמלווה אינו מאשר פריסה כזו, הלווה עלול לפגר בתשלומים. פיגור כזה יגרור פעולות אכיפה משפטיות אשר בסופן מממש המלווה את השעבוד: הוא מוכר את הנכס במהירות, והלווה מאבד חזקתו על הנכס. אם מימוש הנכס משתהה, ובייחוד בתקופות בהן הריבית גבוהה, ומדד הנדל"ן אינו מתחזק בקצב גבוה במיוחד, עשוי החוב לתפוח כך שההכנסות ממכירת הנכס לא יכסו את החוב, ולאחר מכירת הנכס יוותר הלווה ללא נכס, כשהוא עדיין חייב לבנק כסף (או שהבנק ייוותר ללא יכולת לגבות את יתרת החוב, כאשר המשכנתה ניתנה כהלוואת נון ריקורס).

בעבר הייתה בישראל חובת ערבים להלוואת משכנתה. סדר העדיפויות היה כזה שהמלווה היה ממצה את האפשרויות הערבים לתשלום ההלוואה בטרם ינסה לממש את שעבוד הנכס. הדבר הוביל להרס כלכלי של ערבים, כאשר החבים יושבים לבטח בדירתם, והתשלומים משולמים על ידי הערבים. אולם חובה זו בוטלה ואין חובת ערבים להלוואת משכנתה, וגם אם יש ערבים, על המלווה למצות ראשית כל את הדין עם הלווה עצמו טרם יותר לו לפנות לערבים.

יש אפשרות להוסיף ערבים להלוואת המשכנתא בהסכמת המלווה, אך זה נעשה במקרים מסוימים כגון :

  • אם הלווה הראשי מבוגר והוא מעוניין לקחת משכנתא ארוכה, אז ניתן להוסיף את הבן הצעיר וישנם בנקים שיעשו ממוצע גילאים ובכך יאריכו את תקופת הלוואת המשכנת וגובה ההחזר החודשי בעקבות כך ייקטן.
  • מקרים בהן ללווה הראשי אין מספיק הכנסה, המלווה במקרים מסוימים ייתן ללווה הראשי להוסיף ערב או לחלופין ערב תומך שיסייע למלווה באופן פעיל בהחזרי תשלום המשכנתא, על ידי הוראת קבע לחשבון המלווה של חלק מסכום ההחזר החודשי.

כדי לנסות להבטיח את יכולת הלווה לעמוד בהחזרת ההלוואה, ממליצים הבנקים ורבים אחרים שלא לקבוע את ההחזר החודשי על יותר מאשר שליש מן ההכנסה המשפחתית של הלווה. כמו כן, בנק ישראל מגביל את הבנקים באפשרות לאשר ללקוחות הפרטיים באחוז המימון וניתן לקבל עד 75% מערך הדירה ללקוחות שאין בבעלותם דירה ועד 50% ללקוחות שבבעלות דירה נוספת.

שבירת מסלול המשכנתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל עת, ישנה אפשרות לשלם את כל יתרת החוב בבת אחת, ולהפסיק את תשלומי המשכנתה. בחלק מהמקרים, תשלום שכזה מלווה בעמלת פרעון מוקדם, המכונה לעתים בשם "קנס". לרוב, הבנקים והגופים המסחריים מציעים מסלולים בעלי "תחנות יציאה" קבועות מראש - דהיינו אפשרות לפרעון חלקי או מלא פעם במספר שנים ללא קנסות ועמלות (זאת להבדיל משבירת המסלול מחוץ לתחנת יציאה - הגורר קנס פוטנציאלי - כלומר אם הפרשי הריביות הממוצע יהיה נמוך יותר מהריבית שקיימת במשכנתא הנוכחית של הלווה). שבירת מסלול משכנתה עשויה להוות חלק מתהליך של מיחזור משכנתה. בתהליך זה פורעים משכנתה ומתחייבים לשלם משכנתה אחרת במקומה שבמקרים רבים עשויה להיות במחירים טובים יותר בגלל הפרשי תקופות, או לחלופין בגלל שהריביות במשק ירדו ביחס לתקופה בה נלקחה הלוואת המשכנת המקורית. את המחזור יהיה כדאי לבצע במידה ותנאי המשכנתה החדשה טובים יותר או מתאימים יותר למצבה הכלכלי של משפחה. שני המקרים הנפוצים ביותר למחזור המשכנתא הן :

א. במידה ומשפחה נקלעה לקשיים והמשכנתא חונקת אותם, סביר להניח שניתן יהיה לפרוס את המשכנתא לתקופה ארוכה יותר ובכך להוריד את גובה ההחזר החודשי.

ב. במידה וניתן להשיג עסקה בריביות טובות יותר ובכך ניתן לחסוך כסף יהיה כדאי למחזר את המשכנתא.

ההמלצה של אנשי המקצוע בשוק המשכנתאות היא לבדוק לפחות אחת לשנה את כדאיות מחזור המשכנתא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]