מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן
Михаил Гробман

לידה	21 בספטמבר 1939 (בן 85) מוסקבה, ברה"מ
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אוונגרד רוסי
פרסים והוקרה	פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול
צאצאים	לטי גרובמן, יעקב יאשה גרובמן
grobman.info

מיכאיל יקובלביץ' גרובמן (ברוסית: Михаил Яковлевич Гробман; נולד ב-21 בספטמבר 1939) הוא צייר ומשורר ישראלי, יליד ברית המועצות.

קורות חיים

גרובמן נולד במוסקבה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה חבר פעיל בתנועת ה"אוונגארד השני" בברית המועצות. בשנת 1967 התקבל כחבר חבר באגודת הציירים של מוסקבה.

בשנת 1971 גרובמן עלה לישראל והתיישב בירושלים. בשנת 1975 יסד בירושלים את קבוצת "לויתן", ביחד עם אברהם אופק ושמואל אקרמן וכתב עת בעריכתו לויתן (בשפה הרוסית). החל מ-1983 חי ועובד בתל אביב.

בשנת 2001 הוא זכה בפרס דיזנגוף.

בנו הוא האדריכל יעקב יאשה גרובמן ובתו היא מפיקת הסרטים לטי גרובמן.

לצד היותו אמן ידוע הוא גם דמות בולטת ומשפיעה מאוד בסצנה הספרותית הרוסית בישראל, משורר, ותאורטיקן, אספן ואוצר שחקר רבות את התרבות הרוסית והיהודית. בכל התחומים האלה התבלט גרובמן כאחד היוצרים הבודדים שיש להם אידאולוגיה ברורה, מוצקה ובעלת השפעה ניכרת בתחומי האמנות הוויזואלית והספרות היפה בשפה הרוסית. לשלב השיא של ההכרה ביצירתו הגיע גרוברמן ב-2014 כאשר במוסקבה הוצגה תערוכת ענק שלו (שכללה לא פחות מ-360 עבודות) בשם "Grobman: 4 Exhibitions". התערוכה נפרשה על פני שלוש קומות של המוזיאון לאמנות מודרנית ונחלקה לארבע תערוכות שריכזו תקופות שונות בעשייתו של גרובמן. בד בבד עם תערוכות אלו הוענק לגרובמן בעת ביקורו ברוסיה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האקדמיה הרוסית לאמנויות.

עשייתו האמנותית

תקופתו בברית המועצות

בשנות ה-60 היה גרובמן היה חלק מרכזי בבוהמה התוססת של תנועת האוונגרד הרוסי השני, מונח אשר הוא טבע בעצמו. התנועה התנגדה לאמנות הריאליזם הסוציאליסטי בשירות השלטון. גרובמן ספג את השראתו מזרם האוונגרד הרוסי הראשון משנות ה-20, אליו נחשף לראשונה בשנות ה-50 במרתפי הספריות והמשיך לחקור אותו ולגלות דרך אוספים פרטיים. גרובמן העריץ במיוחד את האמן קזימיר מלביץ' שטען כי ביצירתו יכול האדם להפוך לאל, ובאמצעות כל מעשי ידיו שואף האדם להגיע אל פסגות המחשבה, בתקווה להשיג את השלמות.

בעבודתו של גרובמן נראו שלושה יסודות בולטים: חזרה לפרימיטיביות, סמל, ואות. בעבודותיו ניתן היה לראות ריבוי דימויים סמליים רוחניים; מהקבלה, מהיהדות, מהמיתולוגיה ודימויים פרי דמיונו של האמן. חלק משמעותי בעיצוב זהותו האמנותית היה השתתפותו במשלחת מחקר לאזור בגבול שבין טג'יקיסטן לאפגניסטן בשנת 1963. במהלך שהותו במשלחת שלח לאשתו אירה מכתבים שעל גבי מעטפותיהם צייר יצורים דמיוניים שונים, מהם כאלה שסימלו את הרוע ואת המוות כמו, "דרקון" ו"מלך נחש".

בשנת 1964, מופיע לראשונה ביצירתו של גרובמן הלווייתן. הלוויתן הוא דמות סימבולית עשירה במשמעויות, המופיעה מעת לעת ביצירתו של גרובמן. גרובמן רואה בלווייתן "סמל השמים, האדמה, המים, הים והרוח, התנועה והכיוון, סמל גם לעם. סמל דואלי של בעל חיים ואבן".

בשנת 1967 בגיל 28 ניסח גרובמן את מניפסט "הסימבוליזם המאגי". במהלך שנות ה-60 גרובמן החל לראות את עצמו יותר ויותר כאמן יהודי ועבודותיו החלו לקבל אופי יהודי, ישראלי ופוליטי. עבודה שממחישה זאת בצורה חדה היא עבודתו "הקבר של החייל הישראלי" (1963) שבה נראה קבר עם שני לוחות ועליהם חרותות המילים העבריות "אמרו" ו"לאלוהים", ולצִדם מנורה בעלת שבעה קנים, וברקע – נוף דמיוני של הרי יהודה. מלחמת ששת הימים הציתה את דמיונו של גרובמן וארבע שנים לאחריה, ן ב-1971, עלה לישראל והתיישב בירושלים.עשייתו של גרובמן כהוגה האוונגרד השני בברית המועצות, וכחלק מרכזי בבוהמה הרוסית אשר התנגדה לאידאולוגיה הסובייטית, מופיעים בספרו "לוויתן". בתקופה זו היה עסוק בגילוי היצירות של זרם האוונגרד וניסח את האידאולוגיה האמנותית המיוחדת שלו, אך היומנים שבהם עסק בגיבושה לא נשתמרו. שאיפתו של גרובמן הייתה לעלות לישראל ולייצר אמנות יהודית חדשה.

העשייה בישראל וקבוצת לוויתן

כאשר הגיע גרובמן לישראל נחשב לעוף מוזר בזירת האמנות המקומית שבה נכחו מצד אחד המופשט האוניברסלי של קבוצת אופקים חדשים ומצד שני אמנות מושגית מקומית כמו זו של רפי לביא. לטענתו לא היה מקום בארץ לאמנות יהודית בעלת סממנים מהגולה. אמנם גם לפניו היו ציירים יהודיים, כמו שאגאל ואחרים, אולם לדעת גרובמן הם בדרך כלל היו קיטשיים. ב-1971 הציג את תערוכתו הראשונה בישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות באוצרותו של חיים גמזו.

ב-1975 הקים גרובמן קבוצה אמנותית בשם 'לוויתן', בשיתוף פעולה עם שמואל אקרמן ואברהם אופק. הם ניסחו מניפסט שהתבסס על סגנון 'הסימבוליזם המאגי' שגרובמן החל לנסח ב-1959. יצירתה של קבוצת 'לוויתן' הייתה מעין הכרזת מלחמה על הממסד הישראלי באמנות. המטרה בהקמת הקבוצה הייתה להפוך ציירים ואמנים צעירים לאמנים בעלי ראיית עולם ויצירה עצמאית. בהקמת קבוצה זו גרובמן שאף לייצר יצירה ישראלית עצמאית מנותקת מהמערב. בסוף שנות ה-70 החל גרובמן ליצור במקביל מיצגים ופרפורמנס כמו סדרת "מלאך המוות" – מיצבים ופרפורמנס ללא קהל, שהתרחשו במדבר יהודה עם שילוב פסוקים מהתנ"ך. סדרה זו כללה שישה מיצבים נחשבת לאחת החשובות באמנות המיצב המקומית של שנות ה-70. גרובמן נהנה מלייצר פרובוקציות וסקנדלים במיצגים שונים שערך, למשל במיצג מסוף שנות ה-90 בו נראים כיסאות כמו של אוטובוס ומסביבם הכיתוב 'איד'בח אל-יהוד'.

בעשייתו המשיך גרובמן לפתח את השפה האמנותית שלו ואת שילובם של דימויים סמליים עם אות ומילה כתובה, בציורים וקולאז'ים. בשנות ה-80, צייר על דימויים מודפסים ועטיפות ספרים בטכניקה שכינה "פוליגראז'". גרובמן נהג לצייר על חומרים ויזואליים מהתקופה הסטליניסטית אך בסגנון המנוגד אליהם ולאסתטיקה התעמולתית שלהם. בעבודותיו גרובמן אף תקף את לנין עצמו שעד אז הוצג באיורים נטורליסטים, בסצנות אופטימיות ותמימות. בחלק מעבודותיו גרובמן התייחס לנושא השואה כמו בעבודה 'הקבר של מיכאיל גרובמן בעיר דובסרי' (1981), עיר מולדבית שבה נרצחו סבו וסבתו של האמן. מיכאיל יצר מעל ל-250 פוליגראזים, בהם שילב בין דימויים מהיהדות ומהתרבות הרוסית תוך כדי ביקורתיות אירונית חריפה.

ספרות ושירה

גרובמן השתלב היטב בחוגי הספרות והאמנות המקומיים. את הזיקה של גרובמן למילה הכתובה נתן לראות בספריו הרבים, השירים וכתבי העת שהוציא לאור. כתביו של גרובמן זכו לאהדה רבה הן בקהילה הרוסית והן בקהילה הישראלית. כאשר עלה גרובמן לארץ פרסם בירושלים עיתון בשפה הרוסית בשם "לוויתן". בנוסף גרובמן פעיל בכתב העת ברוסית 'זרקאלו'שהקים יחד עם אשתו, העורכת והמבקרת אירינה ורובל. שיריו פורסמו בשפות רבות בכתבי עת ובאנתולוגיות.

תערוכות יחיד נבחרות

• 1995 - סיסמה ודימוי, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת חיפה
• 1998 - תמונה=סמל+מושג, מוזיאון הרצליה לאומנות, הרצליה
• 1999 - מיכאיל גרובמן: עבודות 1960-1998, המוזיאון הרוסי הלאומי, סט. פטרבורג
• 2002 - השמיים האחרונים, מיצב, ביתן סווטה זוזורוויץ', בלגרד
• 2007 - בריאה בין כאוס לקוסמוס, מוזיאון בר דוד לאומנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם
• 2007 - שמיים אחרונים, לושי ופטר אומנות ופרויקטים, תל אביב.
• 2009 - מטאמורפוזה של קולאז', המוזיאון לאמנות מודרנית, מוסקבה.
• 2010 - מיכאל גרובמן:עבודות נייר, גלריה מינוטאור, פריס.
• 2014 - 4 תערוכות של גרובמן, המוזיאון לאמנות מודרנית, מוסקבה.

תערוכות קבוצתיות נבחרות

• 1962 – "Young Artist", Udarnik Cinema, מוסקבה, רוסיה
• 1963 – Dostoevsky Museum, מוסקבה, רוסיה
• 1964 – Patent Institute, מוסקבה, רוסיה
• 1965 – "Artists from Moscow", Artists House, מוסקבה, רוסיה
• 1968 – "The New Moscow School", המוזיאון לאמנות, מוסקבה, רוסיה
• 1970 – "New Trends in Moscow", המוזיאון לאומנות, לוגאנו, שווייץ
• 1973 – "Modern Russian Art: Avant-garde Drawings", Ostwall Museum, דורטמונד, גרמניה
• 1975 – "Progressive Trends in Moscow, 1970-1975", המוזיאון לאומנות, בוכום, גרמניה
• 1978 – "קבוצת לוויתן", מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב מאוחד
• 1979 – "קבוצת לוויתן", בית האמנים, ירושלים
• 1979 – "20 Years of Independent Art in the Soviet Union", Gallery of st. Mary`s College, מרילנד, ארצות הברית
• 1982 – "קבוצת לוויתן", תיאטרון ירושלים
• 1987 – "Art Works Done in Groups", K-18, קאסל, גרמניה
• 1988 – "Avant-garde – Revolution – Avant-garde", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 1991 – "Text – Image", מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד
• 1993 – "Understandable Arts", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 1994 – "The Printer`s Imprint", מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1996 – "Ketav: Flesh and Word in Israeli Art", Ackland Art Museum, צפון קרוליינה, ארצות הברית
• 1998 – "Aspects of Israeli Art of the 70`s: 1. Boundaries of Language", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 1999 – "Open House", בית הגפן, חיפה
• 2000 – "Nonkonformisten 1955 – 1988", Markishes Museum, וויטן, גרמניה
• 2001 – "ילדים", בית הגפן, חיפה
• 2003 – "Yes do youtself…, Regeneration of Juddaism in Israeli art", זמן אומנות, תל אביב
• 2003 – "Das Recht des Bildes, Judische Perspektiven in der Modenen Kunst" מוזיאון בוכום, בוכום, גרמניה
• 2004 – "Poeta pingens", המוזיאון הלאומי לספרות, מוסקבה, רוסיה
• 2006 – "Times of change", המוזיאון הלאומי, סנט פטרסבורג, רוסיה
• 2007 – "Jews of Struggle – The Jewish National Movement in the USSR, 1967 – 1989", בית התפוצות, תל אביב
• 2008 - גלריה מינוטאור, בן-יהודה 100, תל אביב
• 2018 - הניצחון על השמש: גלגולו של האוונגרד הרוסי", מוזיאון ישראל.

ספרים בעברית

• מיכאיל גרובמן, החירות מגיעה עירומה (תרגום מרוסית: לנה זידל, עריכת תרגום: עודד זידל, אחרית דבר: גלעד מאירי), תל אביב, הוצאת קשב לשירה, 2013.

• מיכאיל גרובמן, לויתן, הוצאת כרמל, ירושלים, 2009. בתמיכת המשרד לקליטת עליה, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ומועצת הפיס לתרבות ואמנות.
• מיכאיל גרובמן, בארץ שחורה שחורה - שירים, הוצאת כרמל, ירושלים, 2005

טקסטים נבחרים בעברית

• שירים, שבו, כתב עת לספרות, גיליון מס' 16, 2006
• שירים, "לויתן", בתוך זרקאלו - יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי, אירינה ורובל גולובקינה, ניר ברעם (עורכים), עם עובד, תל אביב, 2005
• שירים, גג, כתב עת לספרות, גיליון מס' 6, תל אביב, 2002
• "על מאלביץ' ", בתוך זרקאלו - ראי לספרות רוסית עכשווית, אירינה ורובל גולובקינה (עורכת), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2001
• "האניגמה של איזק לויתן", איזק לויתן, 1860-1900: רישומים וציורים, קטלוג תערוכה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1991.
• "אור מן המזרח", סטודיו, גיליון מס' 8, פברואר 1990
• "על מאלביץ' ", בתוך אוונגארד - מהפיכה - אוונגרד, קטלוג תערוכה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1988

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מיכאיל גרובמן

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל גרובמן בוויקישיתוף

• האתר של הצייר
• מיכאיל גרובמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• דנה גילרמן, זה יגיע, אני לא דואג, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2007
• איתן בוגנים, מיכאל גרובמן: "מעולם לא הייתה בוהמה בארץ", 28 בנובמבר 2004, נענע
• מיכאיל גרובמן "החירות מגיעה עירומה", הוצאת "קשב לשירה", תרגום מרוסית: לנה זידל, עריכה: עודד זידל, 2013.
• המניפסט הרביעי של קבוצת 'לוויתן', 2008
• ראיון: 'מבקרים את מיכאיל גרובמן', 2011
• מיטל רז, 'הגיע הזמן שתכירו את אמן המחתרת בן ה-80 שניזון מזלזול', טיים אאוט, 2019
• איתן בוגנים, חניבעל הפסיד, אבל אני אנצח, באתר ynet, 16 בדצמבר 2007
• מיכאיל גרובמן, שירים מתוך מחברות המלחמה: סיני; חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר; נִגְזַר עָלַי לָשׁוּב, באתר הארץ, 23 במאי 2023
• מיכאיל גרובמן, דף שער בספרייה הלאומית