מיכל (שיר)
שיר | |
יצא לאור | תרפ"ז 1927 |
---|---|
שפה | עברית |
כתיבה | רחל המשוררת (1927) |
לחן | שמוליק זוהר |
"מִיכַל" הוא שיר שנכתב על ידי רחל המשוררת. הוא נכתב בתרפ"ז, 1927, ונכלל באוסף שיריה ספיח. בשיר פונה רחל אל מיכל בת שאול ומזדהה עִמה עמוקות.
מילות השיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל אֶת דָּוִד --- וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ (ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק כ'; ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק ט"ז) |
מבנה השיר ותכניו
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר משולב בחריזה והוא בנוי מפתיח ושני בתים.
כפי שנהגה רחל בעוד משיריה, היא פותחת את השיר בציטוט מהתנ"ך. רחל בחרה בשני חלקי פסוקים שונים המלמדים על מעין דו-קוטביות בה נמצאה נפשה של מיכל. חלקו הראשון של הציטוט מספר על אהבתה של מיכל את דוד, דבר שלא כל כך מצוי בתנ"ך - תיאור של אישה אוהבת גבר, וחלקו האחרון מתאר את תחושתה של מיכל לפיזוזו וריקודו של דוד בעת העלאת ארון הברית לירושלים, תחושת בוז. תחושות אלו יוצרים ניגוד מצד מה ומראים את עולמה הנפשי המורכב של מיכל. במהלך השיר משתמשת רחל פעמיים בניגודיות זו בה היא רואה את מיכל: ”בְּעֵינֵךְ הַיָּפָה מְהוּלִים גָּאֲוָה וָרֹךְ” - ”כָּמוֹךְ נְדוּנוֹתִי לָבוּז לַאֲשֶׁר אֹהַב”, כאשר הגאווה והבוז שייכים לחלקו השני של הציטוט, והרוך והאהבה - לתחילתו.
במילות השיר פונה כביכול רחל אל מיכל בת שאול ומוצאת עמה אמפתיה משותפת, על אף מרחקי הזמן שביניהן. היא מתארת את מיכל בממדי מראה, קול ונפש. משל כאילו אכן הייתה אחותה ממש. אחות שרק מרחקי הזמן מבדילים ביניהם. בשיר ניתן גם לשמוע צליל חקלאי עולה בין השורות. רחל, שעסקה בחקלאות ואהבה את המקצוע, מצאה בה ניב לבטא את הקשר שנשמר על אף מרחקי הדורות: ”לֹא שָׁלְטוּ בְּכַרְמֵךְ הַנּוּגֶה חֲרֻלֵּי הַזְּמָן”.
מיכל, שהייתה בת של מלך (שאול) ואשת המלך (דוד), נראית בעיני רוחה של רחל כאחת שכזו לכל אורך השיר. בעיניה היא לבושה בכתונת משי מעוטרת בפסי ארגמן, וצמידי זהב מצלצלים עטויים על גופה.
בעוד שבבית הראשון נראתה מיכל בגוון המלכותי והאצילי שלה, בבית האחרון פונה רחל ומוהלת את החלק העגום שבפרשה. שם היא מוצאת את הגאווה והבוז, כמו גם את העצב הפנימי.
פגישתה של רחל במיכל ”נִצֶּבֶת לְיַד הָאֶשְׁנָב” הייתה ככל הנראה לאור דברי הפסוק ”וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן”.[1]
רחל, שככלל עסקה בדמויות מקראיות, מזדהה במיוחד עם מיכל בת שאול, אך בלא לפרט לקורא במה ראתה להידמות אליה. מתוך דבריה נראה שהקשר ביניהן אינו חד פעמי, שכן מבחינתה ”לֹא אַחַת רְאִיתִיךְ נִצֶּבֶת לְיַד הָאֶשְׁנָב”. את גורלן הניגודי המשותף היא רואה כנכפה ומאולץ, שכן ”כָּמוֹךְ נְדוּנוֹתִי לָבוּז לַאֲשֶׁר אֹהַב”. קשה לדעת אם התחושה המשותפת אותה ראתה במיכל הייתה קשורה אל מי ממאהביה. ייתכן גם שבגין כך התקיים המפגש על יד האשנב, מה שמאותת את תחושת העיזבון שחשה רחל מבעד לאשנב בית החולים לחולי שחפת, עת התבקשה לעזוב את דגניה ונותרה מוזנחת בימי מחלתה, זמן כתיבת השיר. כן ניתן למצוא מכנה משותף ביניהן בכך ששתיהן נפטרו ללא ילדים, עם העצב העמוק הכרוך בכך.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מיכל" באתר בית לזמר העברי
- מילות השיר "מיכל" באתר שירונט
- רחל, מיכל, דבר, 29 ביולי 1927
- רחל המשוררת, מיכל, באתר פרויקט בן-יהודה
- ´מיכל – אחות רחוקה´ עיון בדמותה של מיכל בת שאול בשני שירים מודרניים, בפורום קולך
- ניתוח שירה של רחל המשוררת- מיכל והשוואתו לטקסט מקראי, באתר smarter - מאגר עבודות אקדמיות.
- רחל המשוררת: דמויות תנכיות בשירתה, באתר אימגו
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירת רחל | ||
---|---|---|
ספיח (1927) | זמר נוגה • אל ארצי • רחל • כאן על פני אדמה • אני • כנרת • הן יצאנו בסך • כוחי הולך ודל • מיכל • פגישה, חצי פגישה • יום בשורה | |
מנגד (1930) | עקרה • ספר שירי • ואולי לא היו הדברים... • אם צו הגורל... • להקיץ ולדעת • זמר • גן נעול • העברת ידך • לא פעם, בקיץ • פשטתי יד לבקש רחמים • הוי ארצי הורתי • בלילה • שי • אקליפטוס • מנגד • זו הדרך • אני ואתה | |
נבו (1932) | אביב • רק על עצמי • הנה אקח את מבט עיניך • בגני נטעתיך • על הגורן • עם שחר • חג • מתי • כה ציפיתי ליום והגיע • ליד החלון | |
טיוטות ותרגומים | חופי ירדן • אל נא תשירי • התזכרי ליל אביב? • שיבה • אל גדר דחויה |