לדלג לתוכן

סיפורי הג'טאקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בחיים קודמים, כנקר, הבודהה מסיר עצם מגרונו של אריה, בסגנון אמרוואטי, סביב. 175-225 לספירה
וסנטארה ג'טאקה, סאנצ'י

סיפורי הג'טאקה (בסנסקריט: סיפורי לידה) הם גוף ספרות רחב היקף שמקורו בתת-היבשת ההודית הנוגע בעיקר ללידות קודמות של גאוטמה הבודהה בצורת אדם וחיה כאחד. סיפורי ג'טאקה תוארו על המעקות והטוראנות של הסטופות.[1] לפי פיטר סקילינג, ז'אנר זה הוא "אחד הסוגים העתיקים ביותר של הספרות הבודהיסטית".[2] חלק מהטקסטים הללו נחשבים גם ליצירות ספרות גדולות בפני עצמם.[3]

בסיפורים אלה, הבודהה העתידי עשוי להופיע כמלך, כמנודה, כדווה (אנ'),[א] או חיה - אך, בכל צורה שהיא, הוא מפגין סגולה כלשהי שהסיפור נועד להשריש בקורא.[4] לעיתים קרובות, סיפורי ג'טאקה כוללים מגוון נרחב של דמויות המקיימות אינטראקציה ונקלעות לסוגים שונים של צרות - ואז דמות הבודהה מתערבת כדי לפתור את כל הבעיות ולהביא לסוף טוב. ז'אנר הג'טאקה מבוסס על הרעיון שהבודהה היה מסוגל לזכור את כל חייו הקודמים, וכך יכול היה להשתמש בזיכרונות הללו כדי לספר סיפור ולהמחיש את תורתו.[5]

סיפורי הג'טאקה ממחישים עבור המסורות הבודהיסטיות את החיים, המעשים והתרגולים הרוחניים הרבים הנדרשים בדרך הארוכה לבּוּדְהִיוּת (אנ').[1][ב] הם גם ממחישים את התכונות הגדולות או השלמות של הבודהה (כגון נדיבות (אנ')) ומלמדים לקחים מוסריים בודהיסטיים, במיוחד במסגרת הקארמה והלידה מחדש (אנ').[6] סיפורי הג'טאקה מומחשים גם באדריכלות בודהיסטית (אנ') ברחבי העולם הבודהיסטי והם ממשיכים להיות מרכיב חשוב באמנות בודהיסטית פופולרית.[6] כמה מהייצוגים המוקדמים ביותר מסוג זה ניתן למצוא בסאנצ'י ובבהרהוט (אנ').

לדברי נעמי אפלטון, ייתכן שאוספי ג'טאקה גם מילאו "תפקיד חשוב בגיבוש ובתקשורת של רעיונות לגבי בודהיות, קארמה ומצוינות, ומקומו של הבודהה ביחס לבודהות ובודהיסטוות אחרים".[6] על פי השקפה מסורתית שנמצאת בג'טאקאנידנה הכתובה בפאלי, פרולוג לסיפורים, גאוטמה נדר להפוך לבודהה בעתיד, מול בודהה דיפנקארה (אנ') שבעבר. לאחר מכן הוא בילה תקופות חיים רבות בדרך לבודהיות, והסיפורים מהחיים הללו מתועדים כסיפורי ג'טאקה.[3]

סיפורי הג'טאקה קשורים קשר הדוק לז'אנר אחר של נרטיב בודהיסטי (ולעיתים קרובות חופפים לו), האוואדאנה (אנ'), שהוא סיפור של כל מעשה בעל משמעות קארמית (בין אם על ידי בודהיסטווה ובין אחרת) והתוצאה שלו.[7][8] לפי נעמי אפלטון, כמה סיפורים (כגון אלו שנמצאו בעשור השני והרביעי של האוואדאנאסטאקה (אנ')[ג]) ניתנים לסווג גם כסיפורי ג'טאקה וגם כסיפורי אוואדאנה.[8]

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעקות של הסטופה של בהרהוט (אנ') מכילים מעגלים עם איורי ג'טאקה

תיארוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי ג'טאקה עשויים להיות עתיקים למדי. המונח מופיע כחלק מסכימה של צורות ספרותיות בודהיסטיות הנקראות תשעת הז'אנרים המרכיבים את תורת הבודהה (נאוואנגה-בודהאסאסאנה), וייצוגים שלהן מופיעים באמנות ההודית (אנ') הקדומה (כבר במאה השנייה לפני הספירה).[5][9] הם גם מיוצגים באופן נרחב בכתובות הודיות עתיקות.[10] לדברי שטראובה, "כנראה הדגימות העתיקות ביותר של נרטיבים משוכללים לחלוטין מפוזרות ברחבי הווינאיה פיטאקה והסוטה פיטאקה של האוספים הקאנוניים של האסכולות הבודהיסטיות השונות (אנ'). טקסטים אלו מועברים בניבים הודיים שונים ונובעים ממסורת קודמת בעל פה".[7]

יתר על כן, בעוד שלא ניתן לתארך טקסטים אלו בצורה מדויקת, "העובדה שנרטיבים רבים מועברים בצורה כמעט זהה בתוך הקאנונים של האסכולות השונות מלמדת שהם מתוארכים לתקופה שלפני התרחשות הפילוגים בין האסכולות".[7] שרה שואו, כותבת על ג'טאקה בפאלי, מציינת שהחלק הקדום ביותר של הג'טאקה, החרוזים, "נחשבים לחלק הקדום ביותר של מסורת הפאלי ומתוארכים למאה החמישית לפני הספירה" בעוד "החלקים המאוחרים יותר שולבו במהלך התקופה עד המאה השלישית לספירה".[3]

לדברי האינדולוג אנתוני קנדי וורדר (אנ') סיפורי הג'טאקה הם המבשרים לביוגרפיות המיתולוגיות השונות של הבודהה, אשר חוברו במועדים מאוחרים יותר.[11] אף על פי שג'טאקה רבים נכתבו מתקופה מוקדמת, המתארים את חייו הקודמים של הבודהה, תועד מעט מאוד חומר ביוגרפי על חייו של גאוטמה עצמו.[11] סיפורי ג'טאקה גם מטמיעים אגדות הודיות מסורתיות רבות ופולקלור שאינם בודהיסטים ספציפיים. כשהז'אנר התפשט מחוץ להודו, הוא שאב גם מסיפורי עם מקומיים.[5]

מאפיינים ונושאים ספרותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסאגנה (אנ'), אחד מהדמויות החשובות ביותר של זרם המהאיאנה, מגדיר את הג'טאקה ביוגאקראבהומי-ססטרה (אנ')[ד] שלו:[5]

מה זה ג'טאקה? מה שמקשר את התרגולים המחמירים ותרגולי הבודהיסטווה של המבורך הוא בלידות קודמות שונות: זה נקרא ג'טאקה.

הרעיון שמלמדים ג'טאקה על מנת להמחיש את נתיב הבודהיסטווה הוא רעיון קדום ומוכל במקורות כמו המהוואסטו (אנ'), שקובע: "העליונים [בודהות], המיומנים בסיפורי ג'טאקה ותורות אחרות, מלמדים את המהלך של תרגול של בודהיסטווה".[10]

סיפורי ג'טאקה רבים מסופרים עם סכימת עלילה נפוצה משולשת המכילה:[7]

  • "נרטיב בהווה" (paccupannavatthu), עם הבודהה ודמויות אחרות,
  • "נרטיב בעבר" (atītavatthu), סיפור מחייו הקודמים של הבודהה
  • "קישור" (samodhāna) שבו יש "זיהוי של גיבורי העבר עם ההווה".[7]

בג'טאקה המצוי בסוטה פיטקה (אנ'),[ה] שנמצאים כמעט תמיד בפרוזה, הבודהה מתואר כמעט תמיד כאדם בדרגה גבוהה בחיים קודמים (ולא כבעל חיים). חלקם כוללים גם חיים קודמים של חלק מתלמידיו של הבודהה.[7][10] דוגמה מפורסמת אחת היא ה"מהאפרונירוואנהסוטרה", הכוללת את סיפורה של מהאסודרהסאנה.[7] בניגוד לאוספי סוטרה, מקורות של וינאיה (אנ')[ו] כמו הווינאיווסטו מכילים סיפורי ג'טאקה מגוונים יותר, כולל כאלה שבהם הבודהה מתואר כחיה.[7]

סיפורי ג'טאקה רבים מכילים אלמנטים של חרוזים ופרוזה כאחד. לפי מרטין שטראובה, "החלוקה לחרוזים קאנוניים ולפרוזה פוסט-קאנונית מצביעה על הצורה הנרטיבית ההודית הישנה של אקהיאנה, שיש לה ניסוח קבוע של הבתים בלבד, בעוד שהסיפור בפועל אמור להתעצב מחדש במהלך כל ביצוע בעל פה".[7] עלילות הג'טאקה נעות בין סיפורי בעלי חיים פשוטים יותר בסגנון איזופוס לדרמות מורכבות יותר הדומות לאפוסים או רומנים עם דיאלוגים, דמויות ושירה מורכבים. למרות הגיוון של העלילות והדמויות, כולם מאוחדים על ידי דמותו של הבודהיסטווה הגיבור גאוטמה (שזהותו מתגלה בדרך כלל רק בסוף הסיפור) ומאבקיו במסע ההתעוררות.[3] למרות זאת, גאוטמה אינו תמיד הדמות המרכזית של כל הסיפורים הללו ולעיתים ממלא רק תפקיד מינורי. דמויות נוספות שחוזרות על עצמן כוללות תלמידים חשובים של הבודהה (אנ'), דוואדאטה (אנ')[ז] (בדרך כלל כנבל) ובני משפחתו של גאוטמה, כמו אשתו יאסודהארה (אנ') ובנו ראהולה (אנ').

מרכיב חשוב נוסף בסיפורים הם המעלות הבודהיסטיות השונות, הנקראות שלמות, אשר טופחו על ידי הבודהיסטווה גאוטמה במהלך חייו הקודמים, ואשר משמשות כלקחים שנלמדים מסיפורי הג'טאקה.[3] סיפורי ג'טאקה אחרים, כמו אלו שנמצאו בבודההוואמסה (אנ') (כרוניקה של בודהות), מתמקדות בפגישה, בשירות ובסגידה של גאוטמה לבודהות מהעבר ומשמשות להצבת נתיב הבודהיסטווה שלו בכרונולוגיה של בודהות בעבר. סיפורים אלו מתמקדים בדרך כלל בפעולות של התמסרות לבודהות בעבר וכיצד זה מייצר יתרונות רבים של תוצאות חיוביות רבות בעתיד.[8] מספר קטן יותר של סיפורי ג'טאקה ממחיש טעויות שונות או פעולות רעות שהבודהיסטווה ביצע בחיים קודמים (והגמול בקארמה שלאחר מכן) ובכך מדגימים את פגמי העבר של הבודהיסטווה.[8]

בנוגע לקהל המיועד של טקסטים אלו, מרטין שטראובה מציין כי אף על פי שקיימת דעה רווחת לפיה סיפורי ג'טאקה נוצרו על ידי נזירים "במטרה לספק את הצרכים והטעמים של המאמינים ההדיוטות האנאלפביתים של הבודהיזם כאמצעי תעמולה להטפה או המרת דת", אין עדות היסטורית לכך.[7] במקום זאת, ההפך עשוי להיות נכון, שכן "לחלקי הפרוזה של הפאלי ג'טאקה יש לא פעם קהל של נזירים ונזירות, שלעיתים מגיעים לרמות גבוהות של מימוש רוחני לאחר האזנה לסיפור ג'טאקה".[7] נעמי אפלטון בניתוח שלה של העשור השני והרביעי של אוואדאנאסטאקה (אנ')[ג], מציינת ששתי קבוצות הסיפורים "מניחות קהל של נזירים".[8] בדומה, קייט קרוסבי כותבת כי "הפורמט של הג'טאקה למעשה מרמז על הכללתם המקורית באוסף הקאנוני היה בעיקר לטובת הנזירים".[12] קרוסבי מציינת שרבים מהסיפורים הללו קשורים להתנהגות ולגינונים של הנזירים, חלקם נועדו גם להמחיש כללים ספציפיים בווינאיה (אנ').[ו] למרות קהל מיועד עיקרי זה, הפורמט הפשוט שלהם גם הפך אותם להתאמה בקלות לשימושים אחרים. לפיכך, הם נארזו מחדש ככלים לבידור ולהוראה אמנותיים לעמאים, כפריטאות (אנ') (מזמורי הגנה) וכספרות של כרוניקה (ואמסה (אנ')).[12]

שטראובה גם מציין כי נזירים התאכסנו במערות אג'אנטה ומערות באג והם שהורו וכיוונו את ציורי הקיר של ג'טאקה שנמצאו שם. ישנן גם עדויות מכתובות על סטופות ישנות באתרים הודיים שונים (כגון סאנצ'י ובהרהוט (אנ')) עם מוטיבים של ג'טאקה המעידים על כך שהן נבנו בשל חסותם של נזירים ונזירות, חלק מהנזירים היו בדרגה גבוהה כמו בהאנקה (אנ') (מדקלם).[7] כמה חוקרים הגיעו גם למסקנה שמדקלמים של ג'טאקה היו חלק מחטיבה משלהם של מדקלמים.[10]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי ג'טאקה סופרו במקור בשפות פראקריטיות[ח] ובצורות שונות של סנסקריט (מסנסקריט קלאסי ועד בודהיסטי היברידי (אנ')). לאחר מכן הם תורגמו לשפות מרכז אסיה (כגון חוטנית, טוכארית, אויגורית וסוגדיאנית (אנ')).[2] סיפורי ג'טאקה שונים וטקסטים מקוריים תורגמו גם לסינית ולטיבטית עבור הקאנונים הבודהיסטים הסיניים (אנ') והטיבטיים (אנ').[5] הם היו חלק מהטקסטים הראשונים שתורגמו לסינית. הנזיר הסיני קאנג סנגחווי (אנ') (שפעל בנאנג'ינג בסביבות 247) היה אחד מהמתרגמים הסיניים הראשונים של סיפורי הג'טאקה. אולי התרגום המשפיע ביותר שלו הוא "כתבי הקודש של אוסף ששת השלמויות".[2]

לאסכולות הבודהיסטיות ההודיות השונות היו אוספים שונים של סיפורי ג'טאקה. האוסף הידוע הגדול ביותר הוא הג'טאקאטתוואנאנה של אסכולת טהרוואדה.[6] בבודהיזם מזרם הטהרוואדה, סיפורי הג'טאקה הם חלוקה טקסטואלית של הקאנון הפאלי, וכלולים בקודאקה ניקאיה (אנ')[ט] של הסוטה פיטאקה (אנ'). המונח ג'טאקה עשוי להתייחס גם לפירושים מסורתיים (אטתאקתה (אנ')) על ספר זה. הסיפורים מתוארכים בין השנים 300 לפנה"ס עד 400 לספירה.[13]

ציור תאנקה (אנ') של הג'טאקה, המאה ה-18–19, פאג'ודינג גונפה, טהימפהו, בהוטן

לאסכולת הקאיטיקה (אנ'), תת-זרם באסכולת המהאסמגיקה (אנ')[י] מאזור אנדרה היו גם סיפורי ג'טאקה כחלק מהקאנון שלהם, וידוע שהם דחו חלק מסיפורי הג'טאקה של הטהרוואדה המתוארכים לתקופתו של המלך אשוקה. המאמינים מאסכולת קאיטיקה טענו שסיפורי הג'טאקה שלהם מייצגים את האוסף המקורי לפני שהתפצלה המסורת הבודהיסטית לשושלות שונות.[14]

במסורת הבודהיסטית הצפונית, חוברו סיפורי הג'טאקה בסופו של דבר בסנסקריט קלאסית. אולי הטקסט המשפיע והחשוב ביותר בסנסקריט של סיפורי הג'טאקה הוא הג'טאקמלה (זר של סיפורי ג'טאקה) של אריאסורה הכולל 34 סיפורי ג'טאקה.[15] יצירה זו נבדלת ממקורות קודמים בכך שהיא שירה מתוחכמת ביותר העושה שימוש באמצעים ספרותיים שונים בסנסקריט.[16] לסיפורי הג'טאקמלה הייתה השפעה רבה ומחברים מאוחרים יותר חיקו אותה שכתבו את הג'טאקמלה משלהם, בעיקר האריביאטה וגופאדאטה. יצירות אלו כתובות כולן בז'אנר סנסקריט קלאסי המכונה קאמפו, שהוא שילוב של פרוזה וחרוזים במשקלות שונים. סיפורי הג'טאקמלה כולם משתמשים גם בשש השלמויות (פרמיטה) כמסגרת העיקרית שלהם.[7] ניתן לראות את השפעתם של סיפורי הג'טאקמלה במתחם מערות אג'אנטה, שם כתובים באיורים של סיפורי הג'טאקה ציטוטים מאריאסורה,[17] עם כתב המתוארך למאה השישית. סיפורי הג'טאקמלה תורגמו גם לסינית בשנת 434 לספירה. בורובודור, אתר בודהיסטי עצום מהמאה ה-9 בג'אווה, מכיל תיאורים של כל 34 סיפורי הג'טאקה מהג'טאקמלה.[18]

שני מחברים נוספים בסנסקריט הקשורים לז'אנר הג'טאקה הם קומראלטה (אנ') (המאה ה-2 לספירה), מחבר ה"קלפנאמנדיטיקה דרסטנטאפנקטי" (אוסף דוגמאות, מעוטר בסידור אמנותי) וסנגהאסנה (תאריך לא ידוע) "פוסה בניואן ג'ינג" (菁看眩薩, סוטרה של האוואדאנה של הבודהיסטווה). שתי היצירות קיימות רק בתרגום לסינית (אבל יש קטעי סנסקריט). הטקסטים הללו קודמים לג'טאקמלה והם פחות מתוחכמים מבחינה פואטית.[7]

מאוחר יותר סופרים בסנסקריט המשיכו לכתוב בז'אנר. טקסט מאוחר אחד כזה הוא של קסמנדרה (בערך 1036–1065) בודהיסאטוואוואדאנאקלפלאטה (צמח מטפס מגשים משאלות המורכב באוואדאנה של בודהיסטווה), טקסט ג'טאקה ייחודי שנכתב במלואו בחרוזים. עבודה זו הייתה בעלת השפעה על המסורת הטיבטית.[7]

סיפורי ג'טאקה חשובים גם בבודהיזם הטיבטי. הם היו אחד ממקורות ההוראה והלימוד העיקריים של אסכולת קאדאם (אנ') הפופולרית ומאוחר יותר סופרים טיבטים הפיקו אוספים מקוצרים כמו מאה הלידות של הקרמאפה (אנ') ה-3, רנגג'ונג דורג'ה (אנ') וסיכום של אוואדאנאקלפלאטה של פדמה צ'ופל.[2]

מקורות ג'טאקה קלאסיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב יד של סיפורי הג'טאקה המאה ה-8 או ה-9
כתב יד פאלי של הסובאנאסמה ג'טאקה, כתב קום תאי (אנ') (כתב קמר מול), מרכז תאילנד, המאה ה-18
ציור תאי של מאהאניפטה ג'טאקה (אנ')

ישנם מקורות רבים לסיפורי ג'טאקה קלאסיים או קאנוניים, כולל:[19]

  • הווינאיה פיטאקה והסוטה פיטאקה השונים של האוספים הקאנוניים של האסכולות הבודהיסטיות הקדומות (אנ')
  • הטקסטים הבודהיסטים מגנדהארה (אנ') מכילים נרטיבים רבים של ג'טאקה, אם כי כאן הם מכונים יותר בדרך כלל פורוואיוגה ("קשר לשעבר").
  • הג'טאקאטתוואנאנה של אסכולת טהרוואדה.[6] בבודהיזם מזרם הטהרוואדה, חלוקה טקסטואלית של הקאנון הפאלי, הכלולים בקודאקה ניקאיה (אנ')[ט] והמכילים 547 סיפורי ג'טאקה בערבוב בין פרוזה לחרוזים ונאספו בסביבות שנת 500 לספירה. קודמת להם הנידאנאקתה, שהיא ביוגרפיה של הבודהה המקשרת את הסיפורים לחייו. זהו האוסף הגדול ביותר של סיפורי ג'טאקה.[6]
  • הקאריאפיטאקה, חיבור על הפרמיטה של הבודהיסטווה, הכולל 35 סיפורי ג'טאקה.
  • ה"קלפנאמנדיטיקה דרסטנטאפנקטי" של קומראלטה (אנ') (המאה ה-2 לספירה) (אוסף דוגמאות, מעוטר בסידור אמנותי).
  • סנגהאסנה (תאריך לא ידוע) "פוסה בניואן ג'ינג" (菁看眩薩, סוטרה של האוואדאנה של הבודהיסטווה).
  • אוסף ללא שם של סיפורי אוואדאנה וג'טאקה בסנסקריט שנמצאו בנווה המדבר מרב המתוארך למאה ה-5 לספירה.
  • כל הפירושים בפאלי (אטתאקתה (אנ')) על הווינאיה פיטאקה והסוטה פיטאקה מכילים סיפורי ג'טאקה, הפירוש על דהאמאפאדה (אנ')[י"א] הוא מקור פופולרי וידוע.
  • בודההוואמסה (אנ') (כרוניקה של בודהות) הוא טקסט הגיוגרפי של אסכולת טהרוואדה הסינהלית.
  • המהוואסטו (אנ') ("אירוע גדול"), טקסט של אסכולת לוקוטאראוואדה (אנ') תת-זרם באסכולת המהאסמגיקה (אנ') מכיל אוסף של סיפורי אוואדאנה וג'טאקה.
  • הוויניאוואסטו של אסכולת מולאסארוואסטיוואדה (אנ') (ששרד בצורה שלמה רק בתרגום טיבטי), מכיל אוסף גדול של סיפורי אוואדאנה וג'טאקה.
  • האוואדאנאסטאקה (אנ')[ג] (מאה אוואדאנה, סביבות המאות ה-2–6 לספירה) מכילה סיפורי אוואדאנה וג'טאקה שונים.
  • הדיוויאוואדאנה (אנ') (סיפורי אוואדאנה שמימיים).
  • הפרשנות לאודאנווארגה (אנ')[י"ב] מאת פראג'ניאווארמן (המאה ה-8), ששרדה בטיבטית, מכילה סיפורי ג'טאקה רבים.
  • לליטאוויסטארה סוטרה (אנ') ("מחזה בשלמותו"), ביוגרפיה של הבודהה המכילה סיפורי ג'טאקה שונים.
  • "כתבי הקודש של אוסף ששת השלמויות" (六度集經), תורגם על ידי קאנג סנגחווי (אנ') (שפעל בנאנג'ינג בסביבות 247) במאה השלישית לספירה.[2]
  • "ג'טאקה סוטרה" (שֶׁנְג גִ'ינְג, 生經, הטריפיטקה של טאישו (אנ') 154), אוסף סיני של 55 סיפורי ג'טאקה שתורגמו לסינית על ידי דהארמראקסה (אנ') במאה 3.
  • "שְׂייֵן יוּ גִ'ינְג" (賢愚經), עם 69 סיפורים.
  • "דָה גְ'וָאנְג יֵן לוּן גִ'ינְג" (大莊嚴論經, קלפנאמנדיטיקה), תורגמו על ידי קומארג'יבה (אנ'). 90 סיפורים.
  • ה"ג'טאקמלה" (זר של סיפורי ג'טאקה) של אריאסורה (המאה הרביעית), סדרה של שירי קאוויה (אנ')[י"ג] בסנסקריט קלאסי. 34 סיפורים.[15]
  • ה"ג'טאקמלה" של האריביאטה (סנסקריט).
  • "מאניקודאג'טאקה" של סרווראקיסטה (מהמאה ה-12), טקסט של אסכולת סאמיטיה (אנ')[י"ד] ב-376 בתים בסגנון קאוויה.
  • "הסוטרה של החכמים והטיפשים".
  • סוטרות מהאיאנה רבות מכילות סיפורי ג'טאקה המוטבעים בהן. לדוגמה, הבודהיסטוואפיטקה-סוטרה מכילה סיפורי ג'טאקה רבים המשמשים להמחשת האיכויות השונות של הבודהיסטווה.[20] באופן דומה, סיפורי ג'טאקה הם מרכיב חשוב בסוטרת הפראז'נה פרמיטה הגדולה, סוטרת האור הזהוב (אנ') והסוטרה בהאדרקלפיקאסוטרה (אנ').[2] ב"בהאדרקלפיקאסוטרה" יש קטע ארוך על שש השלמויות הכולל כמאה סיפורי חיים קודמים, כולל סיפורי ג'טאקה, פורוואיוגה ואוואדאנה.[21]
  • דה ג'ידו לון (אנ') (大智度論) הוא חיבור ופרשנות בודהיסטית מהאיאנה נרחב אשר שרד בתרגום לסינית מאת קומארג'יבה (אנ'), מכיל סיפורי ג'טאקה רבים המשמשים להמחשת שש השלמויות כמו גם נושאים אחרים.
  • קסמנדרה (בערך 1036–1065) בודהיסאטוואוואדאנאקלפלאטה (צמח מטפס מגשים משאלות המורכב באוואדאנה של בודהיסטווה).

סיפורי ג'טאקה מאוחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך המסורת בשפת פאלי, ישנם גם סיפורי ג'טאקה לא-קאנוניים רבים של חיבור מאוחר יותר (חלקם מתוארכים אפילו למאה ה-19), אך מתייחסים אליהם כקטגוריה נפרדת של ספרות מסיפורי הג'טאקה ה"רשמיים" שזכו לקאנוניזציה פחות או יותר רשמית, לפחות מהמאה ה-5 - כפי שהעידו עדויות אפיגרפיות וארכאולוגיות רבות, כגון איורים קיימים בתבליטים מקירות המקדשים העתיקים. סיפורי ג'טאקה אפוקריפיים מהקאנון הבודהיסטי הפאלי, כמו אלה השייכים לאוסף "פניניאסה ג'טאקה (אנ')", שונו כך שיתאימו לתרבות המקומית במדינות מסוימות בדרום-מזרח אסיה וסופרו מחדש עם תוספות לעלילות לשקף טוב יותר את המוסר הבודהיסטי.[22][23] לדברי קייט קרוסבי, "יש גם אוסף של סיפורי ג'טאקה של עשרה בודהות עתידיות, החל במאיטריה (אנ'), שאף שהוא פחות ידוע היום הופץ בבירור בעולם הטהרוואדה".[24]

ישנן גם יצירות מאוחרות המבוססות על סיפורי הג'טאקה הקלאסיים, כמו הקאווסילומינה, שיר המבוסס על הקוסה ג'טאקה בסינהלית ארכאית שנכתבה המלך פראקקמאבאהו השני, מלך דמבאדנייה (אנ')[ט"ו] (המאה ה-13) ומהאצ'אט קהאם לואנג, ה"גרסה המלכותית" של הווסנטארה ג'טאקה, אשר חוברה בחצרו של המלך התאי פראמטראילוקנאתה (בערך 1482). האמנות של הכנסת ג'טאקה קלאסי לחרוזים תאילנדים (אנ') נותרה מסורת חיה עד היום.[24]

סיפורי ג'טאקה חשובים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטהרוואדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סאמה דואג להוריו העיוורים, איור של אחד מסיפורי המאהאניפטה ג'טאקה (אנ')

סיפורי הג'טאקה של הטהרוואדה כוללים 547 פואמות, מסודרות בערך לפי מספר הולך וגדל של חרוזים. לפי פרופסור פון היניבר,[25] רק 50 האחרונות נועדו להיות מובנות בפני עצמן, ללא פרשנות. הפרשנות מספקת סיפורים בפרוזה שלטענתה יוצרים את ההקשר לחרוזים, וסיפורים אלה הם שמעניינים את חוקרי הפולקלור (אנ'). ניתן למצוא גרסאות אלטרנטיביות של חלק מהסיפורים בספר אחר של הקאנון הפאלי, הקאריאפיטאקה (אנ'), וניתן למצוא כמה סיפורים בודדים הפזורים בספרים אחרים של הקאנון. רבים מהסיפורים והמוטיבים שנמצאו בסיפורי הג'טאקה, כגון ארנב הירח (אנ') של סאסאג'טאקה (סיפורי ג'טאקה: מספר 316),[26] נמצאים בשפות ובאמצעי תקשורת רבים אחרים.

לדוגמה, "הקוף והתנין", "הצב שלא יכול היה להפסיק לדבר" ו"הסרטן והעגור" המפורטים להלן, הופיעו גם הם בפנצ'טנטרה ההינדית, הסנסקריט ניטי-שאסטרה שהשפיעה בכל מקום על ספרות העולם.[27] רבים מהסיפורים והמוטיבים הם תרגומים מהפאלי, אך אחרים נגזרים במקום זאת ממסורות בעל פה עממיות לפני חיבורי הפאלי. בסטופה מהאתופה (אנ') בסרי לנקה היו מיוצגים כל 550 סיפורי הג'טאקה בתוך תא שרידי הקדושים.[28] חפצים המכילים שרידי קדושים מתארים לעיתים קרובות את סיפורי הג'טאקה.

בדרום-מזרח אסיה, הסיפורים החשובים והידועים ביותר הם 10 הסיפורים של "מאהאניפטה ג'טאקה (אנ')" ("עשרה סיפורי לידה גדולים"). סיפורים אלו נחשבים כעשרת חייו האחרונים של הבודהיסטווה גאוטמה ונאמר שהם היו השלמה של 10 הפרמיטה או השלמויות.[29]

מבין אלה, הווסנטארה הוא הפופולרי ביותר. לפי פיטר סקילינג, חלק מהסיבה לפופולריות שלו "הייתה האמונה הרווחת, שהתפשטה דרך המאלייה-סוטה והספרות הקשורה לכך, שבהאזנה לג'טאקה הזו יוכל המאזין להבטיח לפגוש את הבודהה העתידי, מאיטריה".[2]

הרשימה הבאה כוללת כמה סיפורי ג'טאקה חשובים ממסורת הפאלי:

  • חמור בעור אריה (סיהאקמה ג'טאקה)
  • אייל הפיקוס הבנגלי
  • התרנגול והחתול (קוקוטה ג'טאקה)
  • הסרטן והעגור
  • פרצוף הנערה של הפיל
  • מלך הקופים (מהאקאפי ג'טאקה)
  • הארנב הטיפש והפחדן (דדאבהה ג'טאקה)
  • ארבע חיות הרמוניות
  • הקוף הגדול
  • איך הצב הציל את חייו שלו
  • התן והעורב (ג'אמבו-קהאדאקה ג'טאקה)
  • התן והלוטרות (דאבהאפופה ג'טאקה)
  • הפיל הלבן של המלך
  • האריה והנקר (ג'וואסקונה ג'טאקה)
  • מידת האורז
  • הסוחר מסרי
  • הקוף והתנין
  • השור שקנא בחזיר (מוניקה-ג'טאקה)
  • השור שזכה בהפסד
  • סיפורה של יונת רומאקה (רומאקה ג'טאקה[ט"ז])
  • הנסיך סאטווה
  • הנסיכים ושדון המים
  • ריב השלווים
  • הברבור עם נוצות הזהב (סובאנאהמסה ג'טאקה)
  • המלך סיבי
  • המלך דאשארתה
  • הנמר, הברהמין והתן
  • הצב שלא יכול היה להפסיק לדבר (קצ'אפה ג'טאקה)
  • שתים עשרה האחיות
  • הסוחר החכם והשוטה
  • וסנטארה ג'טאקה
  • מדוע הינשוף אינו מלך הציפורים

הג'טאקמלה של אריאסורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'טאקמלה (זר של סיפורי ג'טאקה) של אריאסורה, יצירה משפיעה מאוד בסנסקריט שתורגמה לשפות השונות ברחבי העולם הבודהיסטי, מכילה את סיפורי הג'טאקה הבאים (המלמדים סגולות שונות):[31]

  • סיפור הנמרה (מתמקד בשלמות של (דאנה (אנ'), נתינה)
  • סיפורו של מלך הסיביס (דאנה)
  • סיפורה של החלק הקטן של דייסה (דאנה)
  • סיפורו של ראש גילדה (דאנה)
  • סיפורו של אבישאייה, ראש הגילדה (דאנה)
  • סיפורו של הארנב (דאנה)
  • סיפורה של אגסטיה (דאנה)
  • סיפורו של מאטריבאלה (דאנה)
  • הסיפור של וישוונטארה (דאנה)
  • סיפור הקורבן (מלמד את סילה (אנ'), מוסר)
  • סיפורה של סאקרה (קארונה (אנ'), חמלה)
  • סיפורו של הברהמן (הרי (אנ'), כבוד עצמי)
  • סיפורו של אונמדאיאנטי דהאיריה, "שליטה עצמית")
  • סיפורה של סופראגה (סאקה, אמת)
  • סיפור הדג (סאקה, אמת)
  • סיפורם של אפרוחי השליו (סאקה, אמת)
  • סיפורו של הכד (וארה, מצוינות)
  • סיפורו של חסר ילדים (פראוויווקה, הסתגרות)
  • סיפורם של גבעולי הלוטוס (פראוויווקה)
  • סיפורו של האוצר (פראוויווקה)
  • סיפורו של קודאבודהי (קהנטי (אנ'), סבלנות וסלחנות)
  • סיפורם של הברבורים הקדושים (מאיטרי, נדיבות-לב אוהבת)
  • סיפורו של מהבודהי (קהנטי)
  • סיפורו של הקוף הגדול (אנוקמפה, חמלה)
  • סיפורו של השראבהה (אנוקמפה)
  • סיפורו של צבי רורו (דייה, חסד)
  • סיפורו של הקוף הגדול (אנוברטינה, ציות)
  • סיפורו של קסאנטיוואדין (קהנטי)
  • סיפורו של תושב הברהמלוקה (אנוקמפה)
  • סיפורו של הפיל (קארונה)
  • הסיפור של סוטאסומה (סאטסמגה, יופי)
  • סיפורה של איוגרהה (סאמווגה (אנ'), דחיפות רוחנית)
  • סיפורו של הבאפלו (קהנטי)
  • סיפורו של הנקר (קהנטי)

סיפורי ג'טאקה באמנות ובתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיבי ג'טאקה באבן גיר בנאגרג'ונאקונדה (אנ') (סביב המאות ה-3 עד ה-4 לספירה, אנדרה פרדש
מהאקאפי ג'טאקה, סאנצ'י
הג'טאקה של השור והטיגריס, בהרהוט (אנ')

סיפורי ג'טאקה היו חשובים כדרך להפצת תורות בודהיסטיות, והם היו בשימוש נרחב כחלק מהטפות, טקסים, פסטיבלים וצורות שונות של אמנות. קייט קרוסבי כותבת שהם תוארו בצורות מגוונות כמו "ספרות אפוקריפית, שחזורים עממיים, מיצגים, אמנות מקדש, אמנות רחוב זמנית ופסטיבלים, סרטים, קומיקס וסרטים מצוירים".[32] הענקת החסות על דקלומים, העתקות ואמנות של ג'טאקה בסופו של דבר גרמה לאמנות להיראות כאקט שיצר ערך לבודהיסטים הדיוטים. פעולות אלה נפוצות יותר סביב פסטיבלים חשובים כמו וסאק (אנ').[י"ז]

הממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר המתארים את סיפורי הג'טאקה הם האיורים שנמצאו במעקות הסטופה של בהרהוט וכן בסנצ'י (בערך שלהי המאה השנייה – המאה הראשונה לפנה"ס), הכוללים גם כתובות. לאחר מכן, סיפורי ג'טאקה מופיעים באתרים בודהיסטים רבים, כמו במערות אג'אנטה. סיפורי ג'טאקה דומים נמצאים בציורי קיר של אתרי דרך המשי בתקופת טרום שושלת טאנג (בערך 421–640 לספירה), כמו בקוצ'ה (אנ'). הם נמצאים גם באתרים המוקדמים של דרום-מזרח אסיה, במיוחד באתרי בגאן. לבודהיזם הבורמזי יש מסורת נרחבת של איורי ג'טאקה, אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא האיורים שנמצאו במקדש אננדה (אנ') (המתאר 554 סיפורים).

סיפורי ג'טאקה מקושרים לרוב למקומות ספציפיים. במקור, זה חל על מקומות ספציפיים בהודו, ששימשו כאתרי עלייה לרגל בודהיסטיים. מסורות מאוחרות יותר הרחיבו את זה כדי לכלול מקומות אחרים ברחבי העולם הבודהיסטי. לדברי נעמי אפלטון, העובדה שלסיפורי ג'טאקה חסרים התייחסויות ספציפיות למקומות ספציפיים אפשרה להעביר אותם בקלות ולמקם אותם מחדש. גמישות זו תרמה לפופולריות המתמשכת של סיפורי הג'טאקה. מסורת זו של קישור בין סיפורי הג'טאקה לאזורים מחוץ להודו מילאה חלק חשוב בקידום ובלגיטימציה של הבודהיזם באזורים אלה.[33]

לפיכך, מספרים שסטופות רבות בנפאל ובצפון הודו מסמנות מיקומים מסיפורי ג'טאקה. עולי רגל סינים כמו שׂוֵאנְדְזָאנְג ופאשיין דיווחו על כמה מהם ודנו בסיפורים הקשורים אליהם. אתרים שנדונו על ידי דמויות אלה כוללים את "ארבע הסטופות הגדולות" וכן סטופות בפושקלוואטי (אנ'),[י"ח] מנגלורה, הר האדה וסרבאדאטאן.[28]

לפי נעמי אפלטון, "ארבע הסטופות הגדולות" בהן ביקר פאשיין (337–422 לספירה) הן: הראשונה הייתה במקום שבו בודהה פדה את חייה של יונה בבשרו שלו; השנייה (בגנדהארה) היה המקום שבו הוא נתן את עיניו לקבצן עיוור; והשלישית והרביעית (בתכסילא) היו המקום שבו מסר את ראשו לאיש ואת כל גופו לנמרה מורעבת שעמדה לאכול את גוריה, ושם "מלכים, שרים ועמים מכל הממלכות מסביב. מתחרים זה עם זה בהעלאת מנחות". מאה שנה לאחר מכן, סונג יון (אנ') כותב על אותם ארבעה אתרים ומזכיר גם אזור שלם הקשור לווסנטארה ג'טאקה.[33]

תיאורים אמנותיים באתרים ראשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים ארכאולוגיים בודהיסטיים הודיים רבים מכילים איורים של סיפורי ג'טאקה, ולכן הם מקורות אמנותיים חשובים לסיפורי ג'טאקה. חלק מהאתרים העיקריים הם:[7]

אתרים עתיקים אחרים מחוץ להודו המכילים איורי ג'טאקה כוללים את בורובודור, דונחואנג (אנ') באגן טארים (מערות מוגאו), פולונארווה, אנוראדאפורה, באגאן, ונאקהון פאתום (אנ'). איורי ג'טאקה (במיוחד מ-10 הסיפורים האחרונים של אוסף הקאנון הפאלי) נפוצים בעולם הטהרוואדה הבודהיסטי, ומקשטים מקדשים רבים, ואטים ואתרים מרכזיים.[3]

הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי הצליין הסיני ייג'ינג (אנ'), שביקר בהודו במאה ה-7, מחזות ג'טאקה הוצגו "ברחבי חמש מדינות הודו". תרבות ביצוע זו התפשטה גם לאזורים אחרים.[34]

בטיבט הוסב הווסנטארה ג'טאקה למחזה פופולרי בשם דרי מד קון אידן. מחזות ג'טאקה פופולריים אחרים כוללים את סודהאנה או נור בזאן ואת סיפורו של הנסיך מאניקונדה (לוקהאנדה).[35]

בארצות שבהם נהוג זרם הטהרוואדה, כמה מהסיפורים הארוכים יותר כמו "שתים עשרה האחיות (אנ')"[36] והווסנטארה ג'טאקה[37] מוצגים עדיין בריקוד, בתיאטרון, בתיאטרון בובות, ובדקלום רשמי (מעין פולחני).[38] חגיגות כאלה קשורות לחגים מסוימים בלוח השנה הירחי המשמש את תאילנד, מיאנמר, סרי לנקה ולאוס. קריאת הווסנטארה ג'טאקה היא עדיין טקס חשוב במדינות טהרוואדה כיום.

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • צ'אדאנטה ג'טאקה
    צ'אדאנטה ג'טאקה
  • סאמה ג'טאקה, סאנצ'י
    סאמה ג'טאקה, סאנצ'י
  • סיאמה ג'טאקה בסטופה בסאנצ'י
    סיאמה ג'טאקה בסטופה בסאנצ'י
  • מוגה פאקה ג'טאקה, בהרהוט
    מוגה פאקה ג'טאקה, בהרהוט
  • וסנטארה ג'טאקה, בהרהוט, תקופת שונגה (אנ')
    וסנטארה ג'טאקה, בהרהוט, תקופת שונגה (אנ')
  • מהאג'נאקה ג'טאקה, מערה 1 באג'אנטה
    מהאג'נאקה ג'טאקה, מערה 1 באג'אנטה
  • האמסה ג'טאקה, מערות אג'אנטה
    האמסה ג'טאקה, מערות אג'אנטה
  • צ'אנפייה ג'טאקה, מערה 1 באג'אנטה
    צ'אנפייה ג'טאקה, מערה 1 באג'אנטה
  • סיבי ג'טאקה, גנדהארה
    סיבי ג'טאקה, גנדהארה
  • מאהא-אומאגה ג'טאקה, גנדהארה, המאה ה-2 לספירה
    מאהא-אומאגה ג'טאקה, גנדהארה, המאה ה-2 לספירה
  • דיפאנקרה ג'טאקה, ג'מאל גארהי (אנ')
    דיפאנקרה ג'טאקה, ג'מאל גארהי (אנ')
  • ויסוואמטארה ג'טאקה, טומשוק, מנזר טוקוז-סראי
    ויסוואמטארה ג'טאקה, טומשוק, מנזר טוקוז-סראי
  • ג'טאקה צבי בתשעה צבעים. שושלת וי הצפונית. מערת מוגאו 257
    ג'טאקה צבי בתשעה צבעים. שושלת וי הצפונית. מערת מוגאו 257
  • תאנקה (אנ') של בודהה עם מאה סיפורי הג'טאקה ברקע, טיבט, המאה ה-13–14.
    תאנקה (אנ') של בודהה עם מאה סיפורי הג'טאקה ברקע, טיבט, המאה ה-13–14.
  • קודה-בודהי ג'טאקה, בורובודור
    קודה-בודהי ג'טאקה, בורובודור
  • בורובודור ג'טאקה, מעקה רמה 1, חומה דרומית
    בורובודור ג'טאקה, מעקה רמה 1, חומה דרומית
  • בורובודור ג'טאקה, מעקה רמה 1, חומה דרומית
    בורובודור ג'טאקה, מעקה רמה 1, חומה דרומית
  • קוצ'ה (אנ'), הג'טאקה של המלך הצב
    קוצ'ה (אנ'), הג'טאקה של המלך הצב
  • עיבוד מודרני של סיפורי ג'טאקה על ידי מרכז ויפאסנה בהודו
    עיבוד מודרני של סיפורי ג'טאקה על ידי מרכז ויפאסנה בהודו
  • מגילת וסנטארה ג'טאקה מתאילנד
    מגילת וסנטארה ג'טאקה מתאילנד
  • המלך בורידטה שומר על יושרו אף על פי שנלכד על ידי אלאמבאניה, בורידטה ג'טאקה
    המלך בורידטה שומר על יושרו אף על פי שנלכד על ידי אלאמבאניה, בורידטה ג'טאקה
  • ציור וסנטארה ג'טאקה מתאילנד
    ציור וסנטארה ג'טאקה מתאילנד
  • "ילד ההרים המכוסה שלג", מאת סוגה שוהאקו בשנת 1764 בקירוב
    "ילד ההרים המכוסה שלג", מאת סוגה שוהאקו בשנת 1764 בקירוב
  • סיפורו של המלך מנדהטאר; סיפורו של המלך קנדרפרבה; סיפורו של האי ואדראדוויפה, ציור טיבטי מסדרת ג'טאקה של אוואדנה קלפאלטה
    סיפורו של המלך מנדהטאר; סיפורו של המלך קנדרפרבה; סיפורו של האי ואדראדוויפה, ציור טיבטי מסדרת ג'טאקה של אוואדנה קלפאלטה
  • בודהה טיבטי שאקיאמוני עם סיפורי "ג'טאקה"
    בודהה טיבטי שאקיאמוני עם סיפורי "ג'טאקה"
  • קערה עגולה המתארת את הווסנטארה ג'טאקה - סגסוגת כסף - המאה ה-18–19 לספירה - מיאנמר.
    קערה עגולה המתארת את הווסנטארה ג'טאקה - סגסוגת כסף - המאה ה-18–19 לספירה - מיאנמר.

בדתות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים הדומים לסיפורי הג'טאקה נמצאים גם בג'ייניזם, שבו יש סיפורים המתמקדים בדרכו של מאהאווירה להארה בחייו הקודמים. סיפורי הג'ייניזם כוללים את צורות הלידה מחדש הרבות של מאהאווירה, כגון חיות וכן מפגשים עם יצורים משוחררים בעבר (טירתנקרא (אנ')) אשר מנבאים את ההארה העתידית של מאהאווירה. עם זאת, הבדל עיקרי כאן הוא שבעוד שמאהאווירה מקבל תחזית של הארה עתידית, הוא לא נודר נדר להפוך לטירתנקרא בעתיד, בניגוד לבודהיסטווה גאוטמה. אין גם רעיון מקביל של נתיב בודהיסטווה בג'ייניזם, למרות קיומם של כמה נרטיבים על חייו הקודמים של מאהאווירה.

אוסף דומה של משלים הודיים על חיות הוא הפנצ'טנטרה ההינדית, שתוארך לסביבות 200 לפני הספירה.[39]

כמה סיפורי ג'טאקה בודהיסטים אומצו וסופרו מחדש על ידי סופרים אסלאמיים (ומאוחר יותר נוצרים), כמו המלומד השיעי מהמאה ה-10, אבן בבאווייה (אנ'), שעיבד ג'טאקה לסיפור שהפך לנרטיב הנוצרי של ברלעם ויהושפט (אנ').[40]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cowell, E. B.; ed. (1895). "The Jataka or Stories of the Buddha's Former Births, Vol.1-6, Cambridge at the University Press.
  • Francis, Henry Thomas (1916). Jātaka tales, Cambridge: University Press
  • Gaffney, Sean (2018) sKyes pa rabs kyi gleṅ gźi (Jātakanidāna): a critical edition based on six editions of the Tibetan bKa' 'gyur. Indica et Buddhica Jātakanidāna, vol. I. Oxford: Indica et Buddhica. ISBN 978-0-473-44462-4 (Open Access PDF).
  • Gaffney, Sean (2019) sKyes pa rabs kyi gleṅ gźi (Jātakanidāna): Prologue to the Birth Stories: an English translation of a critical edition based on six editions of the Tibetan bKa' 'gyur. Indica et Buddhica Jātakanidāna, vol. II. Oxford: Indica et Buddhica. ISBN 978-0-473-50261-4 (Open Access PDF).
  • Grey, Leslie (1990). Concordance of Buddhist Birth Stories, Oxford : Pali Text Society. (Tabulates correspondences between various jataka collections)
  • Horner, Isaline Blew; Jaini, Padmanabh S. (1985). Apocryphal Birth-stories (Paññāsa-Jātaka), London; Boston: Pali Text Society, distributed by Routledge & Kegan Paul. ISBN 9780860132332
  • Jacobs, Joseph (1888), The earliest English version of the Fables of Bidpai, London Google Books (edited and induced from The Morall Philosophie of Doni by Sir Thomas North, 1570)
  • Khan, Noor Inayat (1985). Twenty Jataka Tales, Inner Traditions
  • Martin, Rafe (1998) "The Hungry Tigress: Buddhist Myths, Legends and Jataka Tales". ISBN 0938756524
  • Rhys Davids, T.W. (1878). Buddhist birth-stories: Jataka tales. The commentarial introd. entitled "Nidanakatha; the story of the lineage". Translated from V. Fausböll's ed. of the Pali text, London: G. Routledge
  • Shaw, Sarah (2006). The Jatakas: Birth Stories of the Bodhisatta, New Delhi: Penguin Books
  • Skilling, Peter (2006). Jataka and Pannasa-jataka in South-East Asia, Journal of the Pali Text Society 28, 113-174

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיפורי הג'טאקה בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סוג של ישות שמיימית או אל החולק את המאפיינים דמויי האל, שהוא חזק יותר, בעל אורך חיים ארוך יותר, ובאופן כללי, הרבה יותר מאושר מבני אדם, אם כי לא סוגדים לו באותה רמת הערצה כמו לבודהות.
  2. ^ תואר לאלה שהתעוררו או מוארים מבחינה רוחנית, ובכך השיגו את המטרה העליונה של הבודהיזם, המתוארת באופן שונה כמודעות בתולית, נירוונה, התעוררות, הארה ושחרור.
  3. ^ 1 2 3 או "מאה שנים של המעשים האצילים (אוואדאנה)" היא אנתולוגיה בסנסקריט של מאה אגדות בודהיסטיות
  4. ^ תקציר דוקטרינרי גדול ומשפיע, הקשור לבודהיזם מהאיאנה בסנסקריט
  5. ^ השנייה מבין שלוש החטיבות של הטריפיטקה, האוסף הקאנוני המובהק של כתבי הקודש של זרם הטהרוואדה.
  6. ^ 1 2 טקסטים של הקאנון הבודהיסטי (טריפיטקה) המכילים גם את הכללים והמצוות עבור נזירים ונזירות שהוסמכו במלואם
  7. ^ נזיר בודהיסטי, בן דודו וגיסו של גאוטמה
  8. ^ קבוצה של שפות הודו-אריות עממיות ששימשו בתת-היבשת ההודית מסביבות המאה ה-3 לפנה"ס ועד המאה ה-8 לספירה.
  9. ^ 1 2 האחרון מבין חמשת הניקאיות, או האוספים, בסוטה פיטאקה, שהיא אחד מ"שלושת הסלים" המרכיבים את הטריפיטאקה, כתבי הקודש של הבודהיזם מאסכולת הטהרוואדה.
  10. ^ חלוקה מרכזית (nikāya) של האסכולות הבודהיסטיות המוקדמות בהודו. הם היו אחת משתי הקהילות המקוריות שצמחו מהפילוג הראשון של המסורת הבודהיסטית הקדם-עדתית המקורית
  11. ^ אוסף של אמירות של בודהה בצורת חרוזים ואחד מהכתבים הבודהיסטים הנקראים והידועים ביותר.
  12. ^ אוסף בודהיסטי מוקדם של פרקים מאורגנים באופן נושאים (בסנסקריט ווארגה) של חרוזים אפוריסטים או "אמירות" (סנסקריט: אודאנה) המיוחסים לבודהה ולתלמידיו.
  13. ^ סגנון ספרותי בסנסקריט בשימוש על ידי משוררי החצר ההודיים ששגשגו בין כ-200 לפנה"ס עד 1200 לספירה.
  14. ^ השקפה פילוסופית בודהיסטית ומתייחסת גם לקבוצה של אסכולות בודהיסטיות של ניקאיה
  15. ^ ממלכה מימי הביניים במה שהיא סרי לנקה של היום.
  16. ^ חייו הקודמים של הבודהה כיונה.[30]
  17. ^ חג שנחגג באופן מסורתי על ידי בודהיסטים בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה, כמו גם בטיבט ובמונגוליה. החג הוא בין הפסטיבלים הבודהיסטים החשובים ביותר.
  18. ^ הייתה בירת האזור העתיק של גנדהארה, בפקיסטן של ימינו.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Appleton, Naomi. "Jātaka". Oxford Bibliographies (באנגלית).
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Skilling, Peter (2010). Buddhism and Buddhist Literature of South-East Asia, pp. 161-162.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Shaw, Sarah (2006). The Jatakas: Birth Stories of Bodhisatta, p. xxii. Penguin UK.
  4. ^ "Jataka". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-2011-12-04.
  5. ^ 1 2 3 4 5 Robert E. Buswell (2004). Encyclopedia of Buddhism, Volume 1, pp. 400-401.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Appleton, Naomi (2016-08-31). "Jātaka". Oxford Research Encyclopedia of Religion (באנגלית). doi:10.1093/acrefore/9780199340378.013.182. ISBN 978-0-19-934037-8. נבדק ב-2022-05-08.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 Straube, Martin. Narratives: South Asia in Silk, Jonathan A. (Editor-in-chief) "Brill's Encyclopedia of Buddhism". Vol. I: Literature and Language. Leiden, Boston 2015
  8. ^ 1 2 3 4 5 APPLETON, Naomi, Avadānaśataka An Exploration of Indian Buddhist Narrative Genres
  9. ^ Skilling, Peter (2010). Buddhism and Buddhist Literature of South-East Asia, pp. 171.
  10. ^ 1 2 3 4 Bhikkhu Anālayo. Canonical Jātaka Tales in Comparative Perspective– The Evolution of Tales of the Buddha's Past Lives. Fuyan Buddhist Studies, No. 7, pp. 75-100 (2012), Hsinchu: Fuyan Buddhist Institute, ISSN 2070-0512.
  11. ^ 1 2 Warder, A.K. Indian Buddhism
  12. ^ 1 2 Crosby, Kate (2013). Theravada Buddhism Continuity, Diversity, and Identity, pp. 103-105. Wiley-Blackwell.
  13. ^ "Jataka Tales". www.pitt.edu. אורכב מ-המקור ב-5 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Warder, A.K. Indian Buddhism. 2000. pp. 286-287
  15. ^ 1 2 Kern, Hendrik (1943) THE JATAKA-MALA. Harvard University Press
  16. ^ Textual Collection: Āryaśūra's Jātakamālā
  17. ^ Literary History of Sanskrit Buddhism: From Winternitz, Sylvain Levi, Huber, By Gushtaspshah K. Nariman, Moriz Winternitz, Sylvain Lévi, Edouard Huber, Motilal Banarsidass Publ., 1972 p. 44
  18. ^ Jataka/Avadana Stories — Table of Contents "The Sigala Jataka and the Mati-Posaka Jakata". אורכב מ-המקור ב-2005-12-22.
  19. ^ Appleton, Naomi, "Jātakas in and beyond Pali Literature", Transnational Network of Theravada Studies (באנגלית)
  20. ^ Pagel, Ulrich (1992). The Bodhisattvapiṭaka: Its Doctrines, Practices and Their Position in Mahāyāna Literature pp. 76-85. Institute of Buddhist Studies
  21. ^ Skilling, Peter; Saerji. Jātakas in the Bhadrakalpika-sūtra: A provisional inventory(1). 創価大学国際仏教学高等研究所年報 Annual Report of the International Research Institute for Advanced Buddhology at Soka University (ソウカ ダイガク コクサイ ブッキョウガク コウトウ ケンキュウジョ ネンポウ). 2019, pp. 125 – 169
  22. ^ The Tale of Prince Samuttakote: A Buddhist Epic from Thailand. Ohio University Center for International Studies. 2 ביולי 1993. ISBN 9780896801745 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ The Tham Vessantara-jAtaka(אורכב 04.10.2018 בארכיון Wayback Machine)
  24. ^ 1 2 Crosby, Kate (2013). Theravada Buddhism Continuity, Diversity, and Identity, p. 102. Wiley-Blackwell.
  25. ^ Oskar von Hinüber, A Handbook of Pali Literature, Walter de Gruyter GmbH & Co KG, 2017, ISBN 9783110814989
  26. ^ SASA-JĀTAKA
  27. ^ The fables of Bidpai
  28. ^ 1 2 John Strong, Relics of the Buddha, Princeton University Press, 2004, ISBN 9780691117645
  29. ^ Naomi Appleton, Sarah Shaw, The Ten Great Birth Stories of the Buddha: The Birth Story of Temiya, or of the Dumb Cripple, University of Washington Press, 2016, ISBN 9786162151309
  30. ^ Quintanilla, Sonya Rhie (2007). History of Early Stone Sculpture at Mathura, ca. 150 BCE - 100 CE (באנגלית). BRILL. p. 226. ISBN 978-90-474-1930-3.
  31. ^ "Jatakamala or Garland of Birth Stories Home Page". www.ancient-buddhist-texts.net.
  32. ^ Crosby, Kate (2013). Theravada Buddhism_ Continuity, Diversity, and Identity, p. 99. Wiley-Blackwell.
  33. ^ 1 2 Appleton, Naomi. A place for the Bodhisatta: the local and the universal in jātaka stories. Acta Orientalia Vilnensia 8.1 (2007): 109–122.
  34. ^ The Travel Records of Chinese Pilgrims Faxian, Xuanzang, and Yijing: Sources for Cross-Cultural Encounters Between Ancient China and Ancient India
  35. ^ SJ. M. Zanen, The Goddess Vajrayoginī and the kingdom of Sankhu (Nepal)
  36. ^ YAMAMOTO Hiroyuki, Twelve Sisters: A Shared Heritage in Cambodia, Laos, and Thailand
  37. ^ "Dance Troupe Prepares for Smithsonian Performance". אורכב מ-המקור ב-2011-01-26.
  38. ^ Rev. Sengpan Pannyawamsa, Recital of the Tham Vessantara Jātaka: a social-cultural phenomenon in Kengtung, Eastern Shan State, Myanmar, Institute of Pali and Buddhist Studies, (University of Kelaniya), Sri Lanka
  39. ^ Patrick Olivelle (1999). Pañcatantra: The Book of India's Folk Wisdom. Oxford University Press. pp. xii–xiii. ISBN 978-0-19-283988-6.
  40. ^ Barlaam and Josaphat,Catholic Encyclopedia
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סיפורי_הג%27טאקה&oldid=39550990"