סן חואן (פרובינציה)
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
| |||
 | |||
| איסצ'יגואלסטו | |||
| מדינה |
 ארגנטינה | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | קוז'ו | ||
| מושל | Marcelo Orrego | ||
| רשות מחוקקת |
Chamber of Deputies of San Juan  | ||
| נפות בפרובינציה | 19 | ||
| ערים בפרובינציה | 19 | ||
| בירת הפרובינציה | סן חואן | ||
| תאריך ייסוד | 1820 | ||
| שטח | 89,651 קמ"ר | ||
| גובה | 2,269 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Mercedario | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בפרובינציה | 822,853 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 6.92 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 30°52′S 68°59′W / 30.87°S 68.98°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://sanjuan3.ccd2.com/ | |||
  | |||
סן חואן (בספרדית: San Juan) היא פרובינציה באזור הקוז'ו שבמערב ארגנטינה. היא גובלת בצפון ובמזרח בלה ריוחה, בדרום-מזרח בסן לואיס, בדרום במנדוסה ובמערב בצ'ילה.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סן חואן משתרעת על פני כ-89 אלף קמ"ר. היא מצויה באזור הררי, ורוב שטחה הוא בגובה של למעלה מ-1,000 מטר מעל פני הים. האזור המערבי, בו מתנשאים הרי האנדים הוא האזור הגבוה ביותר, וכמה מהפסגות בו מתנשאות לגובה של יותר מ-6,000 מ' מעל פני הים, ובהן מרסדאריו (6,770 מ') לאס טורטויאס (6,332 מ'), ולוס אוליווארס (6,250 מ'). ממערב מתנשאים שני רכסים נוספים, נמוכים יותר - הר קוראז'יטוס (3,162 מ') וסיירה דה ואז'ה פרטיל, שפסגתה הגבוהה ביותר היא בגובה 2,350 מ'.
שני הנהרות העיקריים בפרובינציה הם חצ'אל, הזורם מזרחה בצפון הפרובינציה, ומתעקל דרומה בחלקה המזרחי, וסן חואן, הזורם ממערב למזרח בדרום הפרובינציה. שני הנהרות נפגשים במשולש הגבולות עם פרובינציות סן לואיס ומנדוסה, ויוצרים את נהר דסאגואדרו.
האזור בו מצויה הפרובינציה הוא אזור מדברי ויבש, החשוף לרוחות הסונדה המגיעות מהרי האנדים.
בסן חואן שני פארקים לאומיים: סן גיז'רמו, המשתרע על פני כ-1,700 קמ"ר בקצה הצפון-מערבי של הפרובינציה ואל לאונסיטו, המשתרע על פני כ-760 קמ"ר בדרומה. שניהם מגנים על אזורי פונה אנדיים. פארק אחר, במעמד של פארק פרובינציאלי, הוא איסצ'יגואלסטו, המשתרע על פני כ-600 קמ"ר בצפון-מזרח הפרובינציה. בשטחו נמצאו שרידים פרהיסטוריים מתקופת הטריאס, והוא מגן על תצורות גאולוגיות ייחודיות שנוצרו מסחיפה. פארק זה הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באיסצ'יגואלסטו שבצפון הפרובינציה נמצאו שרידים פרה-היסטוריים רבים מתקופת הטריאס, שנחשבים למגוונים ולשמורים ביותר מסוגם בעולם כולו.
תושבי האזור לפני הגעת הספרדים היו עמי הוורפה בדרום, האולונגאסטה בצפון-מזרח והקפז'אן בעמקים המרכזיים. בני הוורפה הקימו מערכת ענפה של תעלות להשקיית שדות התירס, הקינואה, השעועית והדלעת, וגם גידלו לאמות וגואנקואים.
ב-1551 הגיע לאזור סן חואן ומנדוסה של ימינו פרנסיסקו דה ויאגרה, שנשלח בידי פדרו דה ואלדיביה מקוסקו, והגיע דרך צ'ילה. הוא שהה במקום עם חייליו במחיצת בני הווארפה במהלך החורף, ושב לצ'ילה. ב-13 ביוני 1562 ייסד חואן חופרה את העיר סן חואן. לאחר שנהר סן חואן עלה על גדותיו ב-1593, הועתק מיקומה 2 ק"מ דרומה.
לאחר כינונה של מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה ב-1776 סופחה אליה סן חואן, שעד אז הייתה חלק ממלכות המשנה של פרו. ב-1782 הוקמה האינטנדנסיה של קוז'ו, אך היא פורקה כבר ב-1783, והחל מאותה שנה הייתה סן חואן חלק מהאינטנדנסיה של קורדובה וטוקומאן. ב-1813 הוקמה האינטנדנסיה של קוז'ו מחדש, והיא כללה את מנדוסה, סן חואן וסן לואיס של ימינו. ב-1814 מונה חוסה דה סן מרטין למושל קוז'ו, וב-1817 השלים את כיבוש קוז'ו מידי הספרדים, בדרכו לשחרורן של צ'ילה ופרו. ב-1 במרץ 1820 פורקה האינטנדנסיה ל-3 פרובינציות נפרדות - סן חואן, סן לואיס ומנדוסה.
ב-7 באפריל 1856 הושלם כינונה של חוקת הפרובינציה. ב-1862 נבחר לתפקיד המושל דומינגו פאוסטינו סרמיינטו, לימים נשיא ארגנטינה. סרמיינטו האיץ את פיתוחה של הקמת הפרובינציה, ובתקופת שלטונו הונהג חינוך חובה (לראשונה בארגנטינה), הוקמו מכרות, ונסללו דרכים חדשות.
ב-15 בינואר 1944 פקדה את סן חואן רעידת אדמה, שעוצמתה נאמדת בין 6.7 ל-7.8 בסולם ריכטר. ברעש מצאו את מותם כ-10 אלפים מתושבי העיר סן חואן, שהם כעשירית מתושביה באותה העת. חלקים נרחבים מהעיר נהרסו. ב-23 בנובמבר 1977 אירע רעש אדמה נוסף, בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר. הפעם המבנים היו יציבים יותר, והרעש גבה רק 65 קורבנות, בעיר קאוסטה.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 התגוררו בסן חואן כ-620 אלף נפש, מהם כחצי מיליון מרוכזים במטרופולין של הבירה, סן חואן. הערים הגדולות בפרובינציה הן:
- סן חואן (כ-113 אלף תושבים)
- ויז'ה קראוסה (כ-108 אלף תושבים)
- ריוודוויה (כ-76 אלף תושבים)
- צ'ימבאס (כ-73 אלף נפש)
- סנטה לוסיה (כ-39 אלף תושבים)
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלתה של סן חואן אינה חזקה במיוחד. בשנת 2006 נאמד התמ"ג בפרובינציה ב-3.6 מיליארד דולרים, שהם כ-5,820 דולר לנפש, בממוצע. שיעור זה נמוך בכשליש מהממוצע הארצי.
ענף היין הוא הבולט ביותר בפרובינציה. הספרדים החלו לגדל גפנים באזור כבר בסוף המאה ה-16, וכיום משתרעים כרמים על פני כ-500 קמ"ר בפרובינציה. תעשיית היין היא השנייה בגודלה בארגנטינה, אחרי מנדוסה. מאז שנות ה-80 התפתחו בסן חואן תעשיות נוספות, ובהן עיבוד מזון, פלסטיק, חלקי חילוף לרכב וטקסטיל. התעשייה מהווה כ-20% מהתוצר בפרובינציה.
בסן חואן מתבצעת גם כרייה נרחבת של מחצבים שונים, ובהם זהב (ממנו נכרות כ-11 אלף אונקיות בשנה), עופרת, גרפיט וחרסית. ייצור חשמל נעשה בעיקר באמצעים הידרואקלטריים, כדוגמת סכר אוז'ום. ב-2007 הוקמה טורבינת רוח בגובה של 4,200 מ' מעל פני הים, המיקום הגבוה בעולם של טורבינה מסוגה.
החקלאות כוללת, פרט לגפנים, גם אפרסקים, תאנים, עגבניות, תירס ותפוחי אדמה.
התיירות בפרובינציה אינה מפותחת במיוחד. האתרים הפופולריים בקרב תיירים הם הפארק המחוזי איסצ'יגואלסטו, הפארקים הלאומיים סן גיז'רמו ואל לאונסיטו וסכר אוז'ום. בעקבות מנדוסה, החלה להתפתח גם בסן חואן תיירות יין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סן חואן (בספרדית)- סן חואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סן חואן, ברשת החברתית פייסבוק
סן חואן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סן חואן, ברשת החברתית אינסטגרם
סן חואן, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
| פרובינציות ארגנטינה | ||
|---|---|---|
| פרובינציות | אנטרה ריוס • בואנוס איירס • חוחוי • טוקומאן • טיירה דל פואגו • לה פמפה • לה ריוחה • מיסיונס • מנדוסה • נאוקן • סלטה • סן חואן • סן לואיס • סנטה פה • סנטה קרוס • סנטיאגו דל אסטרו • פורמוסה • צ'אקו • צ'ובוט • קורדובה • קוריינטס • קטמרקה • ריו נגרו | 
|
| מחוז פדרלי | בואנוס איירס | |