עצומת בלקסטון

כריכת עותק העצומה

עצומת בלקסטון או תזכיר בלקסטון (באנגלית: Blackstone Memorial) היא עצומה שחוברה על ידי הכומר ויליאם יוג'ין בלקסטון והוגשה לנשיא ארצות הברית בנג'מין הריסון ב-5 במרץ 1891, הקוראת להשבת ארץ ישראל לעם היהודי ולסיוע פעיל של ארצות הברית בכך. על העצומה חתמו 431 אמריקנים בעלי עמדה: ראשי ערים, מושלים, חברי קונגרס, אנשי דת בכירים, שופטים, עיתונאים, עורכים ומוציאים לאור של עיתונים חשובים ואנשי עסקים חשובים.

רקע

הכומר בלקסטון השתייך לכנסייה הפרסביטריאנית והיה בעל השקפת עולם משיחית-מילינאריסטית. הוא חיבר ספרים בנושא ביאתו השנייה של ישו ולפי חישוביו עמד העולם בסופו של העידן האחרון לפני בוא ממלכת אלף השנים (ימות המשיח). לפי תפיסתו, מרכיב חשוב בהבאת העידן לקצהו הוא שובם של היהודים לארצם.

בשנים 1888–1889 סייר בלקסטון בארץ ישראל יחד עם בתו, פלורה. הוא התרשם שהארץ שוממה ובמקביל התרשם ממושבות העלייה הראשונה שהחלו להתפתח. הוא ראה בכך אישוש לתפיסתו ולחישוביו לפיו הגיע הרגע להשבת העם היהודי לארצו.

העצומה הראשונה

עם שובו כינס בנובמבר 1890 ועידה בין-דתית לחשיבה על עתיד העם היהודי. בפרט עסקה הוועידה בגורלם המר של יהודי רוסיה שסבלו מפוגרומים (שכונו "הסופות בנגב").

לאחר הוועידה כתב בלקסטון נוסח עצומה שתפקידה לעורר את ממשל ארצות הברית לפעולה אקטיבית על מנת להחזיר את היהודים לארץ ישראל, מתוך טיעונים של יחסים בינלאומיים ולא בלשון דתית או משיחית. בפרט נזהר בניסוחיו שלא להאשים או להעליב את האימפריה הרוסית או את האימפריה העות'מאנית ולא למתוח עליהן ביקורת.

דף ובו סוף הטקטסט והתחלת החתימות

מה יש לעשות למען יהודי רוסיה? אין זה מן התבונה וגם אין בכך תועלת לנסות ולהכתיב לרוסיה דבר הנוגע לענייניה הפנימיים. מאות שנים חיו היהודים כזרים בתחומיה, והיא מאמינה באמונה שלמה כי הם נטל על מקורותיה ומכשול לרווחת אוכלוסיית האיכרים שלה... אך להיכן ילכו 2 מיליון בני-אדם עניים אלה? אירופה צפופה ואין בה מקום לאוכלוסיית איכרים נוספת. האם יבואו לאמריקה? תהיה זו הוצאה עצומה, וזה ייארך שנים.

מדוע לא תינתן להם ארץ-ישראל בחזרה? זהו ביתם על-פי הדרך שבה חילק האלוהים את הארץ לעמים, משם הוגלו באלימות... הייתה זו ארץ פורייה... מרכז של תרבות ודת. מדוע המעצמות, אשר במסגרת הסכם ברלין מ-1878 החזירו את בולגריה לבולגרים ואת סרביה לסרבים, לא יחזירו עכשיו את ארץ-ישראל בחזרה ליהודים? ... האם אין ארץ-ישראל שייכת באותה מידה של צדק ליהודים? אם יהיה להם שלטון אוטונומי, יתגייסו יהודי העולם להעביר וליישב את אחיהם הסובלים בארצם עתיקת היומין. יותר מ-1700 שנים חיכו היהודים בסבלנות להזדמנות פז כזו... תהיינה אשר תהיינה הזכויות שקנתה לה טורקיה מכוח חזקה, ניתן בקלות לפצותה עליהן, אולי באמצעות היהודים שייקחו על עצמם לשלם חלק מחובה הלאומי.

אנו מאמינים כי זהו הזמן המתאים לכל האומות, ובמיוחד לאומות הנוצריות של אירופה, לגלות טוב-לב לישראל. מיליון גולים מעוררי רחמים בסבלם הנורא, פונים לאהדה, לצדק ולאנושיות שלנו. הבה ונשיב להם עכשיו את הארץ שממנה הגלום באכזריות אבותינו הרומאים. למען מטרה זו אנו פונים במלוא הכבוד אל הוד מעלתו בנג'מין הריסון נשיא ארצות-הברית, ואל ג'יימס בליין הנכבד, מזכיר המדינה, כי יעשו שימוש בסמכותם ובהשפעתם על הממשלות של הוד מלכותם הקיסרית:

אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה;

ויקטוריה, מלכת בריטניה הגדולה וקיסרית הודו;

וילהלם השני, קיסר גרמניה;

פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה;

הוד מלכותו אומברטו הראשון, מלך איטליה;

הוד מלכותה מריה כריסטינה, המלכה העוצרת של ספרד;

ממשלת הרפובליקה של צרפת, והממשלות של בלגיה, הולנד, דנמרק, שוודיה, פורטוגל, רומניה, סרביה, בולגריה ויוון, כדי להבטיח שבמועד מוקדם תכונס ועידה בינלאומית לדון במצב היהודים ובתביעתם לארץ-ישראל כביתם עתיק היומין, וכדי לקדם בכל הדרכים הצודקות והראויות האחרות את שיקום מצבם העגום

— יעקב אריאל, ‏יוזמה אמריקנית להקמת מדינה יהודית, ויליאם בלקסטון והעצומה של 1891, קתדרה 49, ספטמבר 1988 עמ' 96-97

בלקסטון החתים אישית אישי ציבור בשיקגו, פילדלפיה, בלטימור, ניו יורק ובוסטון. בין החותמים נמנו עורכי העיתונים הניו יורק טיימס, שיקגו טריביון, הבוסטון גלוב והוושינגטון פוסט, ויליאם מקינלי (העתיד להיות נשיא ארצות הברית), נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, מלוויל פולר, ראשי הערים ניו יורק, שיקגו ופילדלפיה, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, אנשי העסקים ג'יי. פי. מורגן, ג'ון רוקפלר וסיירוס מקורמיק ואף קתולי אחד - הקרדינל ג'יימס גיבונס (רובם ככולם של החותמים היו פרוטסטנטים).

העצומה הועברה לנשיא, שמסר אותה למחלקת המדינה. העותק המקורי של העצומה אבד. השפעתה לגבי המדיניות האמריקאית הייתה זעומה. עם זאת בקרב הציבור היהודי עוררה העצומה ויכוח ער. העצומה התפרסמה חמש שנים לפני שבנימין זאב הרצל פרסם את "מדינת היהודים", אך בארצות הברית התקיימו אגודות חובבי ציון קדם-הרצליוניות שקידמו את היוזמה בברכה. מנגד, סברו רבים, בעיקר רפורמים ששאיפות לאומיות מעין אלה עלולות דווקא לסכן את היהודים בארצות מושבם ולעורר גלי אנטישמיות.

מי שעיין בכתביו הנוצריים-משיחיים של בלקסטון לא יכל להתעלם מהצהרתו שמטרת השיבה של היהודים לארץ ישראל היא לקדמם לקראת אמונה בישו לאחר מלחמת גוג ומגוג. אולם אף-על-פי שהציונים הבינו את מטרתו ומניעיו הדתיים של בלקסטון, הסכימו לשיתוף פעולה עם דרכו, לפחות בשלב התחלתי זה. עורך העיתון העברי היחיד שראה אור בארצות הברית באותה עת, "הפסגה", ביטא עמדה מעשית זו בדברים: "אבל גם אחר כי נדע אשר מטרה דתית להם, מטרה השונה ממטרתנו כרחוק מזרח ממערב, בכל זאת הננו תופשים את ידם אשר הושיטו לנו מהדבר הגדול הזה."

עותק של העצומה שמור ומוצג לציבור בספרייה הלאומית בירושלים.

העצומה השנייה

ב-6 במרץ 1916 כתב נתן שטראוס מכתב לבלקסטון, לפי בקשתו של לואי ברנדייס. שטראוס הילל את אומץ הלב וחוכמתו של בלקסטון וכינה אותו "אבי הציונות", כן ציין את השפעת רעיונותיו של בלקסטון על ברנדייס. בהמשך ביקשו ברנדייס ושטראוס מבלקסטון בן ה-75 לשוב ולהעביר את העצומה לנשיא, וודרו וילסון, על מנת שיפעל לעידוד בריטניה ולסייע במאמצים שהובילו בסופו של דבר להצהרת בלפור.

בלקסטון הסכים. וילסון, שהיה אדם דתי ופרסביטריאני כיבד מאוד את הכומר, קיבל לידיו עותק מהעצומה וגיבה את ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג' למען קידום הרעיון הציוני.

קישורים חיצוניים

• הטקסט המלא באנגלית
• יעקב אריאל, ‏יוזמה אמריקנית להקמת מדינה יהודית, ויליאם בלקסטון והעצומה של 1891, קתדרה 49, ספטמבר 1988, עמ' 87–102
• מכתבם של נתן שטראוס ולואיס ברנדייס