קוצק

**קוצק**
**Kock**
	סמל קוצק סמל קוצק
	מרכז העיר
מדינה	פולין
פרובינציה	לובלין
תאריך ייסוד	המאה ה-10
שטח	16.78 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	2,976 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	51°39′N 22°27′E / 51.65°N 22.45°E
אזור זמן	UTC +1
	http://kock.pl/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי קוצק

ערך זה עוסק בעיירה בפולין. אם התכוונתם לחסידות קוצק, ראו חסידות קוצק.

קוֹצְק (בפולנית: Kock) היא עיירה במזרח פולין, השוכנת במחוז לוקוב שבפרובינציית לובלין. העיירה ממוקמת כ-45 ק"מ צפונית ללובלין, כ-120 ק"מ מדרום-מזרח לוורשה וכ-20 ק"מ מרדזין. אוכלוסייתה מנתה 3,273 איש (נכון ל-2019).

קוצק היא אחת העיירות העתיקות ביותר באזור לובלין (עתיקה אף מוורשה), שימשה כעיירת שוק על דרך המסחר לליטא, בזכות הגשר שהיה קיים בסמוך על נהר הוויפש (en). נוסדה במאה ה-10, וקיבלה זכויות עיר ב-1417. קוצק היא עיירה קטנה ושקטה, המרוחקת ממסילות הרכבת ומערים אחרות. במשך שנים ארוכות התנהלה התחבורה מקוצק לערים אחרות דרך רדזין בעגלות סוסים. נתונים אלו גרמו לכך שהעיירה לא התפתחה באוכלוסייתה ובבנייניה. רוב בתי העיירה עשויים מעץ. כמה קרבות מפורסמים התנהלו באזור קוצק בשנת 1809.

יהודי קוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבע הראשון של המאה ה-17 נוסדה הקהילה היהודית בעיירה. עד מהרה (כמו רוב התושבים האחרים), הם נרצחו (בשנת 1648) על ידי הקוזאקים של חמלניצקי. לאחר מלחמות אמצע המאה ה-17, נבנתה העיירה מחדש, והיהודים חזרו אליה. החל משנת ה'ת"ל (1670) היה רב בעיירה הרב לימא בנו של רבי משה בן יצחק יהודה לימא, (מחבר "חלקת מחוקק"), לאחר פטירתו בשנת ה'תס"ז (1707) נתמנה רבי דוד בן רבי נתן נטע ממזריטש, ולאחריו רבי מרדכי הלוי שנפטר בשנת ה'תקי"א (1751)^[1] בשנת ה'תקפ"ט (1829) החל לכהן ברבנות רבי מתתיהו מקאסוב מתלמידי החוזה מלובלין ומחסידי הרבי מקוצק, והביא למקום את הרבי מקוצק לאחר שסבל ממתנגדיו בטומשוב. לאחריו כיהן כרב רבי מנחם זאב ירוזלימסקי. בשנת ה'תר"ל (1870) נבחר לרב רבי דב זאב הכהן רפפורט חתנו של הרבי מקוצק, לאחר פטירתו בשנת ה'תרס"ב (1902) מילא את מקומו ברבנות בנו רבי משה רפפורט^[2].

בשנת ה'תקפ"ט (1829) הפכה העיירה למרכז חשוב של תנועת החסידות, כאשר רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, הרבי מקוצק, קבע בה את ביתו. בעקבותיו הגיעו לעיירה יהודים רבים מפולין ואף מחוצה לה. רבי מנחם מנדל נפטר ב- כ"ב שבט ה'תרי"ט 1859, אולם חלק מצאצאיו המשיכו לגור בקוצק. בנו רבי דוד, נכדו ישראל היה אדמו"ר בקוצק ואחר כך בפילוב. בשנת ה'תרפ"ט - (1929) מילא את התפקיד בקוצק, נינו רבי אברהם יוסף מורגנשטרן, בן רבי חיים ישראל אשר הקים ישיבה במקום.

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-3,000 יהודים, כ-40% מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית, פעילות של הבונד, השומר הצעיר, ופעילות של אגודת ישראל, שהפעילה במקום ישיבה (משנת 1913) וחדרים פרטיים. כמו כן, פעלו בה בית ספר עברי מרשת תרבות ובית ספר מרשת בית יעקב.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם השנייה, (9 בספטמבר 1939), הופצצה העיירה בידי הגרמנים, כאשר כתוצאה מכך נהרגו בה 15 יהודים, בניהם רבה האחרון, ישראל לייב מורגנשטרן, יחד עם כל משפחתו. לאחר שיהודי העיירה נמלטו ברובם לכפרי הסביבה, בזזו הפולנים המקומיים את בתיהם וחנויותיהם בעיירה. עם כניסת הגרמנים לעיירה ב-9 בספטמבר 1939, העלו באש את בית הכנסת הגדול בה, וחטפו יהודים שמצאו לעבודות כפייה. בהמשך, הועברו לעיירה כ-1,100 יהודים מכפרי הסביבה, ומספר יהודי המקום הגיע לכ-3,000 איש, כאשר רבים מתוכם מתו מרעב וממגיפות.

בשנת 1940 הסדירו הגרמנים את עבודות הכפייה של יהודי העיירה, ובחורף 1941–1942 סרקו את בתי היהודים בעיירה בחיפוש אחר פרווה וזהב, תוך ביצוע מעשי רצח. בקיץ 1942 רצחו אנשי גסטאפו 17 יהודים בעיירה, ובהמשך, נצטווה היודנרט המקומי למסור לגרמנים 200 יהודים, שנרצחו במגרש בעיירה.

באוגוסט 1942 החל שילוחם של יהודי העיירה למחנות ההשמדה, עם העברת כ-100 משפחות פליטים לפרצ'ב, ומשם לטרבלינקה. יתר יהודי העיירה גורשו בסוף אוגוסט ללוקוב, וכ-120 היהודים שנותרו בעיירה שוכנו בגטו קטן שהוקם בה, בו הועסקו באיסוף ובמיון רכוש המגורשים. ב-27 בספטמבר 1942 גורשו גם הם ללוקוב, ומשם שולחו תוך מספר ימים לטרבלינקה.

בית הקברות היהודי בו טמון הרבי מקוצק וחלק ממשפחתו נחרב בימי השואה. בשנת ה'תשמ"ה נמצא מקום האהל של הרבי מקוצק על ידי האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה אלתר אשר יצק מצבה על מקום האהל ושיחזר את נוסח המצבה ^[3] . בשנת תשמ"ח הקים משה אירנשטיין ראש עירית בני ברק על פי בקשת הרב יהודה מאיר אברמוביץ את הגדר סביב בית הקברות.^[4]

היהודים הבודדים מהעיירה ששרדו את השואה, ושבו אליה, עזבו אותה במהרה, לאחר שאחד מהם נרצח בידי פולנים לאומנים.