מייסד החסידות היה רבי מנחם מנדל מקוצק, אחד המיוחדים באדמו"רי פולין, התפרסם בחריפותו, בפרישותו, בחדות אמרותיו הנוקבות, בהנהגתו התקיפה ובחתירה קיצונית לאמת. בשנים האחרונות מיעט בעריכת טישים ובקבלת קהל וכן והתנגד לעשיית 'עניין' ממופתים, מחסידיו הוא דרש עבודה עצמית, חתירה מתמדת לשלמות, ביקורת וענווה[1]. חסידות קוצק התאפיינה בחריפות, בלמדנות ובמנהגים רבים שהיו זרים לאנשים שמחוץ לה. בעשרים השנים האחרונות לחייו (משנת ת"ר עד תרי"ט) כמעט שלא יצא מביתו.[2]. למרות זאת, החסידות המשיכה לגדול וסחפה אחריה רבים[3].
לאחר פטירתו (כ"ב שבט, ה'תרי"ט - 1859), בחרו רוב חסידיו, כולל שני בניו של הרבי מקוצק, רבי בנימין ורבי משה ירוחם ושני חתניו רבי אברהם בורנשטיין ורבי דב זאב רפפורט בדודם תלמידו רבי יצחק מאיר אלתר מגוּר כאדמו"ר. אף על פי שדרכם של אדמו"רי גור הייתה מתונה מזו של הרבי מקוצק, ניתן לזהות מאפיינים שווים בשתי החסידויות; לכן, נחשבת חסידות גור כממשיכה של חסידות קוצק[4] ופשיסחא.
חסידות נוספת שיצאה מבית קוצק היא חסידות סוכטשוב, שנוסדה על ידי רבי אברהם בורנשטיין, חתנו של רבי מנחם מנדל, והחלה לפעול אחרי פטירתו של רבי חנוך העניך מאלכסנדר[5] ( י"ח אדר ה'תר"ל), ממשיכו של רבי יצחק מאיר אלתר . שתי החסידויות הללו (גור וסוכטשוב) מאופיינות כחסידיות למדניות, כהמשך לשיטת קוצק ופשיסחא.
עם זאת, קבוצה גדולה של חסידים נשארה בקוצק תחת הנהגת רבי דוד מורגנשטרן, בנו הבכור של רבי מנחם מנדל, שממנו יצאה שושלת אדמו"רים שפעלה בפולין עד לשואה והנהיגה אלפי חסידים בהשראת מייסד השושלת רבי מנחם מנדל מקוצק, אך בדרך מתונה ומקובלת יותר מזו שהייתה נהוגה בימיו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל. בתקופת השואה נרצחו רוב חסידי קוצק וצאצאיו של האדמו"ר מקוצק.
רבי דוד מורגנשטרן (תקס"ט – כ"ב בתמוזתרל"ג) היה האדמו"ר השני מקוצק, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחא ובעיקר תלמידו של אביו. נשא את הרבנית טויבא גרינוולד בת רבי צבי הערשל דישקעס[6] מאופוצ'נו בי"א באלול תקפ"ז[7].[8] התפרנס מחנות שנוהלה על ידי אשתו. היה סמוך לאביו כל השנים, ולאחר פטירתו מילא את מקומו בעיירה קוצק. כאביו, גם דברי התורה שלו היו קצרים וחריפים. אף על פי שהיה בעל כישרון כתיבה, הוא לא כתב את תורתו, והיא מצויה בספרים שונים. בשנת תשמ"ט הודפסו דברי תורתו שנלקטו על ידי נכדו רבי מנדל מאיר מסוקולוב בתוך הספר 'שארית ישראל'. בתשס"ז (2007) יצא לאור הספר "אהבת דוד השלם", המלקט את תורתו ותולדות חייו.[9]
לאחר פטירתו החלו שניים מבניו, רבי חיים ישראל מורגנשטרן מפילוב ורבי צבי הירש מלומאז', לכהן כאדמו"רים. בנו הנוסף, רבי יעקב יהושע מורגנשטרן (נפטר בט"ו בניסןתרס"ט, 1909) סירב לכהן כאדמו"ר ונסע לחצרו של אחיו, רבי ישראל מפילוב. רק לאחר פטירתו בשנת תרס"ו (1906) התמנה לאדמו"ר לחלק גדול מחסידי אחיו. רבי דוד ובנו, רבי יעקב יהושע, קבורים באהל[10]בבית הקברות בקוצק לצד מייסד השושלת, רבי מנחם מנדל מקוצק.
רבי חיים ישראל מורגנשטרן (ת"ר – י"ב בסיווןתרס"ה, 1905). ישב תחילה בקוצק ואחר כך בפילוב. ניהל חצר גדולה, שאליה הגיעו רוב חסידיו של אביו. היה אדמו"ר בעל דעות מקוריות ועצמאיות וניסה ליזום פעולות של קניית קרקעות בארץ ישראל ועלייה לארץ של ציבור שומר מצוות. בניו מילאו את מקומו אחרי פטירתו.
בנו, רבי משה ברוך מורגנשטרן שימש כרב בגרובובה, לוקוב וולודאבה. היה חתנו של רבי חיים דוד זילבר-מרגליות. בתרצ"ט החל לכהן כרב ואדמו"ר בעיירה קוצק במקום דודו רבי יוסף. כיהן כסגן יושב ראש אגודת ישראל בפולין. נרצח במחנה ההשמדהסוביבור. בנו של רבי משה ברוך, רבי מנחם מנדל, כיהן כרבה האחרון של העיר ולודאבה. מסופר עליו כי בזמן אקציית הילדים ביולי 1942 עמד על כך שהוא יצא עם ילדי הקהילה, בהם ילדיו, בבגדי שבת. לאורך הדרך לסוביבור סיפר לילדים סיפורים.[11][12]
בנו, רבי יוסף אהרן מליקוב (תרנ"א – תש"ב), החל לכהן כאדמו"ר בשנת תר"פ. בשנת תרצ"ג עבר לוורשה. נספה בשואה.
רבי משה מרדכי מורגנשטרן מפילוב (תרי"ט, 1859 – י"ד באדרתרפ"ט, 1929). החל לכהן באדמו"ר בשנת תרס"ה, וסחף אחריו חסידים רבים. במלחמת העולם הראשונה ברח לוורשה, ושם נשאר עד פטירתו. ספרו "מדרש משה - מדרכי משה" על חמישה חומשי תורה נדפס בוורשה בשנת תרצ"א בהשתדלות אחיו, רבי יוסף.[13] ובשנת תשס"ז יצאה בירושלים מהדורה חדשה.
קברו של רבי מנדל מאיר מורגנשטרן בבית העלמין קריית שאולנכדו של רבי יצחק זליג, רבי מנדל מאיר מורגנשטרן (נולד תרפ"א, 1921 - י"ט בטבתתשע"ד, 22 בדצמבר2013), עלה לארץ ישראל לפני המלחמה והוכתר לאדמו"ר לאחר המלחמה. אביו היה רבי משה דוד (-תרצ"ח, 1938) בנו של רבי יצחק זליג. למד בישיבת חכמי לובלין. לאחר פטירת אביו עבר לגור אצל סבו רבי יצחק זליג. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הפציר סבו בו ובאחיו לברוח מפולין. הוא נענה להצעה ועלה לארץ ישראל ואילו אחיו נשאר בפולין ונספה בשואה. התגורר בתל אביב ולאחר המלחמה הוכתר כאדמו"ר מסוקולוב-קוצק. בשנות ה-90 עבר לבני ברק ופתח את בית מדרשו בשכונת רמת אהרון. ליקט והוציא לאור רבים מדברי התורה שנאמרו על ידי אדמו"רי שושלת קוצק בספרים "שארית ישראל" ו"שארית יצחק" (תל אביב, תשמ"ט).[14]
רבי יוסף מורגנשטרן מקוצק (נפטר בי"ד בטבתתרצ"ט). היה חתנו של רבי אלימלך שפירא מקוז'ניץ-ורשה. לפרנסתו עסק במסחר. לאחר פטירת אביו קיבל עליו את הנהגת אחיו, רבי משה מרדכי מפילוב. בשנת תרפ"ד החל לכהן כרב העיירה קוצק במקומו של בן דודו, רבי משה הכהן רפפורט. בתרפ"ט (1929) לאחר פטירת אחיו, רבי משה מרדכי מפילוב ללא בנים, החל לכהן כאדמו"ר. ניהל ישיבה בקוצק והיה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בפולין. לאחר פטירתו מילא את מקומו בקוצק, כרב ואדמו"ר, בן אחיו, רבי משה ברוך מורגנשטרן. קבוצה נוספת מחסידיו הצטרפה לחצרו של בן אחותו, רבי יוסף זליג הלוי פיש מגרובוב-סטריקוב. שניהם נספו בשואה.
בנו השני של רבי דוד, רבי צבי הירש מלומאז' (תרי"ב – ג' באלולתרפ"ו, 1926), נשא בשנת ה'תרכ"ז בזווג ראשון את מרת יוטע הענא בתו של האדמו"ר רבי שלמה יהושע בן האדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזימין, לאחר פטירתה בשנת ה'תרמ"ב נשא בזווג שני את מרת שרה מנוחה בת החסיד ליפא לנדברג, היא לא האריכה ימים ונפטרה, אז נשא בזווג שלישי את מרת פייגה לאה בת האדמו"ר רבי דוד גולדמן.[15]
בשנת תרל"ג לאחר פטירת אביו והוא בן 21 החל לכהן כאדמו"ר בראדזימין, לאחר הסתלקות רבי יעקב אריה מראדזימין ביום י"ח בתמוז ה'תרל"ד עבר לקוצק אחר כך ליאראוו, ומשם ללומאז' הסמוכה לראדזימין שם התגורר שנים ארוכות, משם עבר לסעראצק ולפראגה, ובסוף ימיו התגורר בוורשה ברחוב דז'יקא[16].הנהגתו הייתה בחריפות של קוצק מהולה באהבת ישראל בנוסח ראדזמין, עבור חסידיו היה קאצקער רבי ו'לעמך' ראדזימין רבי[17].
חידושי תורתו שנשארו בכתב יד אצל בנו רבי יחיאל מאיר הודפסו לראשונה בספר 'אמת ואמונה' מהדורת ה'תשפ"א[18]. דברי תורה נוספים נמצאים בספרים 'שארית מנחם'[19] ו'שמן לנר' של תלמידו הרב שמואל יעקב רובינשטיין אב"ד פאריז,
בניו של רבי צבי הירש שימשו כאדמו"רים לאחר פטירתו.
רבי חיים יעקב אריה מראדזימין - וישקוב (נולד בתרל"ז), היה חתנו של רבי מנחם מאמשינוב. כיהן כרב בוישקוב. לאחר פטירת דודו, רבי אהרן מנדל מראדזימין, בשנת תרצ"ד ללא בנים, החל לכהן גם כאדמו"ר לחסידי ראדזימין ועבר לגור בה. חתנו היה אחיינו רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מאמשינוב. בנו, רבי דוד שלמה מורגנשטרן מונה לרבה של וישקוב במקומו. רבי יעקב אריה מורגנשטרן נספה בשואה עם בני משפחתו.[20] בתו יוטא טויבא נישאה לרבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש האדמו"ר מאמשינוב.
רבי אברהם פנחס מורגנשטרן מלומאז' - שדליץ (נולד בתרל"ו), כיהן כאדמו"ר בשדליץ ואחר כך בוורשה. נספה בשואה עם בני משפחתו.
רבי מנחם מנדל - התגורר בוורשה וכיהן שם כאדמו"ר. נספה בשואה.
רבי יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' גדול בתורה, נודע בחריפותו ופרישותו[21] - נולד בשנת ה'תרנ"ד, בשנת ה'תרע"ב נשא את מרת חיה בת החסיד רבי משה קליינלרר מחסידי גור בלודז'. בשנים תרפ"ד ותרפ"ט שהה בארץ ישראל. בשנת תרצ"ט היגר לאנגליה. מאוחר יותר עבר לארצות הברית[22] הקים וניהל את "החברה להשגחה ולתיקון מצבות קברי הצדיקים בארץ ישראל". בי"ב באלולה'תרפ"ח חנך את מצבותיהם המחודשות של רבי חזקיה שי סילוה בעל ה'פרי חדש' ורעייתו.[23] בשנת ה'תרצ"ב הקים את מצבתו של רבי אליהו די וידאש בעל ה'ראשית חכמה' בחברון[24] . בשנת ה'תרפ"ה הזמין אספה בביתו בירושלים בה השתתפו כארבעים איש במטרתה לרכוש קרקעות בסביבות ירושלים ולייסד מושבה דתית, באספה זו הוחלט לייסד חברה בשם 'זיכרון-דוד', לזכר סבו האדמו"ר רבי דוד מורגנשטרן מקוצק, ורכשו 4000 דונם מערבים בה הוקם היישוב 'מגדל עדר' ,למרבה הכאב הניסיון לא צלח.[25] הוציא לאור חלק מכתבי סבו, רבי יעקב אריה מראדזימין, בספרים "דברי אביב" "וביכורי אביב".[26] כמו כן פרסם והפיץ סגולה מתוך רשימת הסגולות של סבו רבי יעקב אריה אודות 'שמות קדושים' המסוגלים להציל מנזק את האדם הנושא אותם. בחודש אדרה'תרצ"ב קרא להתפלל ולעשות הקפות עם ארבע מינים בקברי הצדיקים בחברון לבטל בחירת הצורר הרשע ימ"ש [היטלר] מאשכנז לפרלמנט אשר הדבר נוגע לשלום העולם[27] לפני מלחמת העולם השנייה הזהיר את היהודים לברוח מפולין כי משחית השם את ערי אירופא[28], אך הסיתו את אשתו שלא לעזוב את פולין ונספתה בשואה והוא ברח לבדו לאנגליה משם פעל להשיג רישיון כניסה למשפחתו אבל כבר פרצה המלחמה[29] בשנת ה'תש"ב כתב מכתב אל חתן אחותו רבי שמחה בונם אלתר מגור לארץ ישראל ותינה צערו על אשתו המתחננת שיחלצה משם - ואין לאל ידו.[30] עלה לארץ בשנת ה'תשי"ז והתגורר בירושלים ובהמשך מספר שנים התגורר בתל אביב. בשנת ה'תשכ"ב נשא בזיווג שני את מרת פרימט בת החסיד ר' שלמה דוד שמלצמן מהעיר אפטא בפולין. בשנת ה'תשכ"ה 1965 ביוזמת הסופר ש.י עגנון היה בקשר עם עירית ירושלים להקמת בית כנסת לזיכרון אדמור"י קאצק אולם למרות הסכמת עירית ירושלים להציע מגרש להקמת בית הכנסת בעיר הדבר לא הגיע לביצוע ובשנת ה'תשכ"ו הקים את בית מדרשו ברחוב ברסלב 14 בבני ברק בשם 'מדרש יחיאל'-קאצק, הממשיך לפעול עד היום עם מאות מתפללים הממשיכים את מורשת בית קוצק. נפטר בבני ברק בכ"ד באדרתשל"ד17 במרץ1974 במהלך שיחה עם בן דודו האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה אלתר אשר טיפל ברכישת הקבר בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק, סמוך לקברו של החזון איש לא הניח בנים.
בנותיו. הרבנית אסתר גליקא אשתו של רבי נחמיה אלתר בנו של רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (ה'שפת אמת'), נולד בשנת ה'תרפ"ה, עמד בראש ישיבת שפת אמת בירושלים, נפטר בכ"ב בתמוז ה'תש"ב ונקבר באהל ראדזימין בווארשא. דברי תורתו נדפסו בספר 'חידושי רבי נחמיה'. היה חותנו של רבי שמחה בונם אלתר מגור, בעל ה'לב שמחה. בשנת תשפ"א הוקמה בבני ברק ישיבה על שמו בשם 'בית נחמיה' על ידי נכדו רבי ישראל מנחם אלתר, בן האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה.
הרבנית עלקא ברכה אשת האדמו"ר רבי אברהם וינברג מסלונים, בעל ה'בית אברהם'. שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בברנוביץ, נפטר בסלונים בא' באיירה'תרצ"ג.
ישראל ארטן, אמת ואמונה - קוצק,ה'ת"ש. עריכה מחודשת של שמחה מורגנשטרן, עם מקורות וביאורים, פרקי תולדות והרחבות נוספות, ה'תשפ"א, מהדורה שנייה מורחבת, ה'תשפ"ב.
^אמר, שלוש דברים אני מבקש ממכם, לא להסיח דעת מעמלו עם עצמו, לא לחטט בפנימיות של השני ולהתעניין בתגובות של אחרים, ולהשתחרר מנגיעות אישיות 'אמת ואמונה' מהדורת תשפ"א עמ' שטז.
^יש המטילים ספק בטענה להסתגרות בסוף ימיו, ראו בספר 'אמת ואמונה מהדורת תשפ"א, פרק כצאת השמש בגבורתו מפי תלמידיו ומשפחתו
^החוקר צבי רבינוביץ בספרו 'בין פשיסחא ללובלין' (ירושלים תשנ"ז, עמ' 475) והחוקר פרופסור מרצ'ין וודזינסקי בספרו (Hasidism and Politics עמ' 290) מספרים כי גם בשנים אלו נסעו לקוצק 5000 חסידים לקראת ראש השנה, וראו בספר 'מאור הגולה' (יהודה לייב לוין, ירושלים תשע"ו, עמ' תפה)
^לאחר הפירוד עם איזביצא אמר הרבי מקוצק להחידושי הרי"מ 'אתה לא עזבתני הנני מבטיח לך שאגמול לך אצל ילדיך'. שיח שרפי קודש ח"ה דף לא ע"ב אות ו
^בית החיים נהרס בימי המלחמה. בשנת תשמ"ה נמצא מקום האהל על ידי האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה אלתר אשר יצק מצבה על מקום האהל ושיחזר את נוסח המצבות (ראו אמת ואמונה, תשפ"א, עמ' תקה)
