חסידות קוצק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבריהם של רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל (שהסתלק בכ"ב שבט, ה'תרי"ט) וכמה מצאצאיו בבית הקברות היהודי בקוצק

חסידות קוֹצְק היא חצר חסידית שנוסדה על ידי רבי מנחם מנדל מורגנשטרן בעיירה קוצק בתחילת המאה ה-19 ופעלה בפולין עד לשואה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד החסידות היה רבי מנחם מנדל מקוצק, אחד המיוחדים באדמו"רי פולין, שהתפרסם בחריפותו ובהנהגתו התקיפה. רבי מנחם מנדל לא נהג במנהגי אדמו"רות, כמעט ולא ערך "טישים", התנגד לעשיית מופתים ובכלל מיעט בקבלת קהל. מחסידיו הוא דרש עבודה עצמית, חתירה מתמדת לשלמות, ביקורת וענווה. חסידות קוצק התאפיינה בחריפות, בלמדנות ובמנהגים רבים שהיו זרים לאנשים מחוץ לה. בעשרים שנה האחרונות לחייו הסתגר רבי מנחם מנדל בחדרו וכמעט שלא יצא ממנו. למרות זאת, החסידות המשיכה לגדול וסחפה אחריה רבים.

לאחר פטירתו (כ"ב שבט, ה'תרי"ט - 1859), בחרו רוב חסידיו, כולל שני בניו וחתנו של הרבי מקוצק, ברבי יצחק מאיר אלתר מגוּר כאדמו"ר. אף על פי שדרכם של אדמו"רי גור הייתה מתונה מזו של הרבי מקוצק, ניתן לזהות מאפיינים שווים בשתי החסידויות; לכן, יש הרואים את חסידות גור כממשיכה של חסידות קוצק ופשיסחא.

חסידות נוספת שיצאה מבית קוצק היא חסידות סוכטשוב, שנוסדה על ידי רבי אברהם בורנשטיין, חתנו של רבי מנחם מנדל, והחלה לפעול אחרי פטירתו של רבי חנוך העניך מאלכסנדר, ממשיכו של רבי יצחק מאיר אלתר (1870). שתי החסידויות הללו מאופיינות כחסידיות למדניות, כהמשך לשיטת קוצק ופשיסחא.

יחד עם זאת, קבוצה גדולה של חסידים נשארה בקוצק תחת הנהגת רבי דוד מורגנשטרן, בנו הבכור של רבי מנחם מנדל, שממנו יצאה שושלת אדמו"רים שפעלה בפולין עד לשואה והנהיגה אלפי חסידים בהשראת מייסד השושלת רבי מנחם מנדל מקוצק, אך בדרך מתונה ומקובלת יותר מזו שהייתה נהוגה בימיו של הרבי הזקן מקוצק. בתקופת השואה נרצחו רוב חסידי קוצק וצאצאיו של הרבי מקוצק.

אדמו"רי החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי דוד מקוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי דוד מורגנשטרן (תקס"טכ"ב בתמוז תרל"ג) היה האדמו"ר השני מקוצק, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחא ובעיקר תלמידו של אביו. נישא לטויבא גרינוולד בת הרב הערשל דישקעס מאופוטשנו בי"א באלול תקפ"ז‏[1]. התפרנס מחנות שנוהלה על ידי אשתו. היה סמוך לאביו כל השנים, ולאחר פטירתו מילא את מקומו בעיירה קוצק. כאביו, גם דברי התורה שלו היו קצרים וחריפים. למרות שהיה בעל כישרון כתיבה, הוא לא כתב את תורתו, והיא מצויה בספרים שונים. בתשס"ז (2007) יצא לאור הספר "אהבת דוד השלם", המלקט את תורתו ותולדות חייו.‏[2]

לאחר פטירתו החלו שניים מבניו, רבי ישראל מפילוב ורבי צבי הירש מלומאז', לכהן כאדמו"רים. בנו הנוסף, רבי יעקב יהושע מורגנשטרן (נפטר בט"ו בניסן תרס"ט, 1909) סירב לכהן כאדמו"ר ונסע לחצרו של אחיו, רבי ישראל מפילוב. רק לאחר פטירתו בשנת תרס"ו (1906) התמנה לאדמו"ר לחלק גדול מחסידי אחיו. רבי דוד ובנו, רבי יעקב יהושע, קבורים בבית הקברות בקוצק לצד מייסד השושלת, רבי מנחם מנדל מקוצק.

רבי ישראל מפילוב וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים ישראל מורגנשטרן (ת"רי"ב בסיוון תרס"ה, 1905). ישב תחילה בקוצק ואחר כך בפילוב. ניהל חצר גדולה, שאליה הגיעו רוב חסידיו של אביו. היה אדמו"ר בעל דעות מקוריות ועצמאיות וניסה ליזום פעולות של קניית קרקעות בארץ ישראל ועלייה לארץ של ציבור שומר מצוות. בניו מילאו את מקומו אחרי פטירתו.

אוהל רבי משה מרדכי מפילוב בבית הקברות היהודי בוורשה

רבי צבי הירש מלומאז' וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהל רבי צבי הירש מלומאז' בבית הקברות היהודי בוורשה

בנו השני של רבי דוד, רבי צבי הירש מלומאז' (תרי"בג' באלול תרפ"ו, 1926), היה חתנו של האדמו"ר שלמה יהושע מראדזימין. בשנת תרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בראדזימין, ממנה עבר ללומאז' (Łomazy) ומשם לוורשה. חתניו היו רבי אברהם וינברג מסלונים ורבי נחמיה אלתר, בנו של השפת אמת.

בניו של רבי צבי הירש שימשו כאדמו"רים לאחר פטירתו.

  • רבי חיים יעקב אריה מראדזימין - וישקוב (נולד בתרל"ז), היה חתן רבי מנחם מנדל מאמשינוב. כיהן כרב בוישקוב. לאחר פטירת דודו, רבי אהרן מנדל מראדזימין, בשנת תרצ"ד ללא בנים, החל לכהן גם כאדמו"ר לחסידי ראדזימין ועבר לגור בה. חתנו היה רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מאמשינוב. בנו, רבי דוד שלמה מורגנשטרן מונה לרבה של וישקוב במקומו. רבי יעקב אריה מורגנשטרן נספה בשואה עם בני משפחתו.‏[7]
  • רבי אברהם פנחס מורגנשטרן מלומאז' - שדליץ (נולד בתרל"ו), כיהן כאדמו"ר בשדליץ ואחר כך בוורשה. נספה בשואה עם בני משפחתו.
  • רבי מנדל - התגורר בוורשה וכיהן שם כאדמו"ר. נספה בשואה.
  • רבי יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' - נולד בשנת תרנ"ד. בשנים תרפ"ז ותרפ"ט שהה בארץ ישראל. עלה בשנת תשי"ז. בשנת תרצ"ט היגר לאנגליה. מאוחר יותר עבר לארצות הברית[8] היה מנהל "החברה להשגחה ולתיקון מצבות קברי הצדיקים בארץ ישראל".‏[9] הוציא לאור חלק מכתבי סבו, רבי יעקב אריה מראדזימין, בספר "ביכורי אביב".‏[10] התגורר בבני ברק והקים לו שם בית מדרש. לפני מלחמת העולם השנייה קרא ליהודים לברוח מפולין אך אשתו לא רצתה לעזוב פולין ונספתה בשואה.‏[11] נישא בשנית בישראל. נפטר בבני ברק בכ"ד באדר תשל"ד 17 במרץ 1974 ונקבר בבית הקברות שומרי שבת.‏[12] לא הניח בנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אלפסי, תורת החסידות, מוסד הרב קוק, תש"ע-2010, חלק ג', עמ' 281-264
  • יצחק רפאל, רבי חיים ישראל מפילוב - אדמו"ר ציוני בתוך על חסידות וחסידים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"א
  • דוד אברהם מנדלבוים (עורך), עטרת צבי על חומש בראשית מאת רבי צבי הירש מורגנשטרן מלוקוב, בתוספת מראי מקומות ותולדות חייו, 1994
  • שארית יצחק, תל אביב תשמ"ט (כולל קורות חייו מאת אהרן סורסקי)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן-ציון קלוגמן, אור זרוע לצדיק, כרך א, עמ' רכב
  2. ^ ראו אודותיו באתר "אגודת אוהלי צדיקים"
  3. ^ אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 416.
  4. ^ פנינה מיזליש, ‏רבנים בשואה, באתר דעת
  5. ^ רבי משה מרדכי מורגנשטרן, מדרש משה, חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה', באתר HebrewBooks
  6. ^ ברוך דיין האמת: האדמו"ר מסוקולוב-קוצק זצ"ל באתר בחדרי חרדים.
  7. ^ מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, 1969, עמ' 135
  8. ^ על פי מפעל הביבליוגרפיה העברית, רשומת הזיהוי של העיול: "מורגנשטרן, יחיאל מאיר בן צבי הירש"
  9. ^ ראו: יחיאל מאיר מורגנשטרן, ‏תולדות חזקיה די סילוה, ירושלים, תרפ"ט, באתר HebrewBooks
  10. ^ ביכורי אבי"ב, לונדון תש"ח, באתר HebrewBooks
  11. ^ הקדמה לספר "ביכורי אביב"
  12. ^ אלפסי כותב בטעות כ"ד באב תשכ"ד