קליפות

קליפות (או לעיתים בלשון יחיד: קליפה) הוא מונח בקבלה המתאר את כוחות הרוע, או פסולת רוחנית. הפירוש המצוי של המילה קליפה בעברית הוא מעטפת הפרי שבדרך כלל אינה ראויה לאכילה ומושלכת כפסולת. על פי שפת השורשים קליפה היא מסך המכסה את הטוב מכל צדדיו ויש לו שתי מטרות, האחת הסתרה של הטוב והשנייה הגנה עליו. הקליפה היא לכאורה גורם שלילי, אבל למעשה, בלעדיה האור האלוהי היה גלוי ובריאת העולם לא הייתה מתאפשרת.

היווצרות הקליפות

המונח קליפות עבר הרבה גלגולים והתפתחויות. בכתבים קבליים מסוימים הוא מתאר בעיקר שדים וכוחות שטניים, אבל במופעים היותר חדשניים של הקבלה, המונח מייצג השפעות טכניות יותר מאשר ישויות מודעות. הסבר קבלי שכיח מניח שהקליפות נוצרו בשני שלבים. השלב הראשון הוא הצמצום, שהוא בקירוב המקביל הקבלי לבריאת העולם. אז נוצרו הקליפות הראשונות בכוונה לברוא את הטהירו, אותו חלל ממנו נסוג לכאורה האור האינסופי, כדי לאפשר את בריאת עולם הספירות. הקליפות שנוצרו בשלב הזה, הן חבויות וכמעט נצחיות, כיוון שכל שינוי או פגיעה בהן, יגרום למצב בו היקום הפיזי יחדל מלהתקיים. לקליפות האלו, ישנה חשיבות תאורטית מסוימת כיוון שהן מסבירות את קיומן של סתירות בסיסיות כמו הסתירה בין ידיעה לבחירה.
השלב השני בהיווצרות הקליפות היה שבירת הכלים. בשלב הזה נהרסו שבע הספירות התחתונות מתוך עשר הספירות ומשבריהן נוצרו הקליפות הרגילות. קליפות אלו מכילות ניצוצות מהקדושה, כלומר מהאור הנצחי ולכן יש להן קיום בעולם.

בזרמים השונים בקבלה ובחסידות ישנן הגדרות מגוונות לסוגי הקליפות, למהותן ולדרך פעולתן.

קליפות בקבלת הרמ"ק

רבי משה קורדוברו כתב בספרו פרדס רימונים על הקליפות; ובו מתוארים סוגים שונים של קליפות לצד אופי ההתנהגות הכללית של הקליפות.

פרק רביעי: הנרצה עתה לבאר על ענין הקליפות שלהם ע"ס וז' היכלות כענין הקדושה כי הם נגד הקדושה כקוף בפני אדם וכמו שצד הקדושה מושך שפע ומזון לכל נבראיו הטהורים, כן הקליפה היא מושכת ומשפעת מזון ושפע לנבראים רבים אשר בצדה.

הרמ"ק מתייחס לקליפות, כאל ישויות תבוניות ומאורגנות, שמטרתן הכשלת האדם, או אפילו הכשלת מעשה הבריאה של האל.

קליפות בקבלת האר"י

האר"י ייחס לקליפות חשיבות רבה, אבל לא עסק בהן באותה אינטנסיביות של הרמ"ק. מבחינתו היו הקליפות מונח טכני, שנועד להסביר את המכניזם המיסטי של היקום. על פי קבלת האר"י, יורד האור הישר, אל תוך העולמות התחתונים ואז הוא מקיף את אותם ניצוצות נופלים. חלק מהאור הזה מגשים את עצמו והופך לאור חוזר ולמעשה חוזר למקורו. חלק אחר, נשאר בעולמות התחתונים והופך לקליפות. ההבדל בין האר"י לרמ"ק בנושא הקליפות הוא מהותי. בעוד שהרמ"ק רואה בקליפות ישויות נבונות ומרושעות, האר"י מתייחס אליהן כאל תוצרי לוואי טכניים של תהליך בריאת העולמות.

לפי שיטת האר"י אין ניצוץ יכול להתקיים בתוך החלל הפנוי, לפיכך ברגע שניצוץ מגיע מאור האינסוף, אל החלל הפנוי, נוצרת סביבו קליפה, שמאפשרת לו להתקיים.

הקליפות בחסידות חב"ד^{[דרושה הבהרה]}

בספר התניא, המרכזי בחסידות חב"ד, מוגדרים ארבעה סוגי קליפות. שלוש מהן נקראות 'קליפות הטמאות', והרביעית היא קליפה מסוג שונה המעורב טוב ורע ומכונה קליפת נוגה.

ישויות או חפצים שעל פי התורה אסור ליהודי לעשות בהם שימוש מתהווים ומקבלים חיות משלוש קליפות הטמאות, כלומר כל דבר שאסור בשימוש, לדוגמה מאכלות אסורים. לעומת זאת דברים שעל פי תורה יהודי מותר לעשות בהם שימוש חיובי, מתהווים מקליפת נוגה. קליפה זו, מהווה ממוצע בין הקליפות המייצגות את הטומאה, לבין הקדושה. זאת בשל היכולת של האדם להעלות את החפצים השייכים לנוגה, לקדושה.

ראו גם

• מושגי יסוד בקבלה
• סטרא אחרא

לקריאה נוספת

• גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
• אסי פרבר-גינת, "קליפה קודמת לפרי" - לשאלת מוצאה של הוויית הרע המיטפיזית במחשבה הקבלית הקדומה, אשל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, ד, תשנ"ו, עמ' 118–142
• ברוך כהנא, שבירה ותיקון: מודל חסידי לפסיכולוגיה קלינית, הוצאת ראובן מס, 2010
• משה שרון, קליפות הנפש, הוצאת דברי שיר, 2022

קישורים חיצוניים

• הקליפות על פי ספר התניא, מהי קליפת נוגה, מהן שלוש הקליפות הטמאות, למה צריך קליפות, מתוך הסדרה תניא באנימציה באתר חב"ד אינפו