קלמנס פון פירקה
 | |
| צילום משנת 1906 | |
| לידה |
12 במאי 1874 Hirschstetten, וינה, אוסטריה  |
|---|---|
| התאבד |
28 בפברואר 1929 (בגיל 54) וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
| ענף מדעי |
אימונולוגיה, בקטריולוגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
| עיסוק |
אלרגולוג אימונולוג רופא ילדים |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת וינה אוניברסיטת ברסלאו |
| פרסים והוקרה |
ההרצאות לזכר סילימאן (1921) |
| הערות | שם מלא:Clemens Peter Freiherr von Pirquet von Cesenatico |
| תרומות עיקריות | |
| חקר האלרגיות ("מחלת הסרום", "אלרגיה") והשחפת | |
  | |
קלמנס פטר פון פירקה פון צזנאטיקו (בגרמנית: Clemens Peter Freiherr von Pirquet von Cesenatico; 12 במאי 1874 – 28 בפברואר 1929) היה רופא ילדים וחוקר אוסטרי, בעל שורשים יהודים, שהתפרסם בתרומותיו לתחום הבקטריולוגיה והאימונולוגיה. המציא והנהיג ברפואה את המונח "אלרגיה".
רקע משפחתי, ילדותו ושנות לימודיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קלמנס פון פירקה נולד בהירשטטן על יד ווינה במשפחת אצילים. אביו, הברון פטר זנו פון פירקה היה נציג מפלגת בעלי הקרקעות ושיחק תפקיד חשוב כחבר בפרלמנט האוסטרי במסגרת הלנדטאג והרייכסראט. אמו, פלורה פון פריירה-ארנשטיין הייתה בת למשפחה בנקאים יהודים מווינה. אחיו הצעיר ב-6 שנים, גידו פון פירקה (1966- 1880) היה אחד מחלוצי חקר החלל, מומחה בתחום התרמודינמיקה ובליסטיקה, שפעל בארצות הברית. קלמנס שאף תחילה להיות כומר ואחרי לימודים בגימנסיית שוטן (Schottengymnasium) בווינה למד בפנימיית המכללה הישועית בקאלקבורג ובגימנסיה "תרזיאנום" בווינה. הוא סיים את בחינות הבגרות בשנת 1892 ועדיין מתוך רצון להיות כומר ישועי המשיך ללימודי תאולוגיה למשך שנתיים באוניברסיטת אינסברוק. אחרי 1893 למד לתואר שני פילוסופיה באוניברסיטה הקתולית של לוון. בסופו של דבר, למורת רוחם של הוריו, שינה את דעתו ונרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת ווינה, אחר כך באוניברסיטת אלברטוס בקניגסברג ובאוניברסיטת גראץ, שם סיים עם תואר הדוקטור לרפואה בשנת 1900. בהמשך השתלם פון פירקה ברפואת ילדים בבית החולים "שאריטה" בברלין בקליניקה של אוטו הויבנר. בברלין הכיר את אשתו לעתיד, מריה כריסטינה ואן הוזן. אחר כך חזר לאוסטריה ועבד החל משנת 1902 בבית החולים לילדים "אנה הקדושה" בווינה לצידו של הפרופ' תאודור אשריך הידוע. בשנת 1908 סיים את התמחות ברפואת ילדים. בו זמנית עבד גם תחת הדרכתו של רודולף קראוס במכון האוניברסיטאי לסרותרפיה.
פעילותו במדעי הרפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירקה גילה עניין רב בתחום הבקטריולוגיה והאימונולוגיה שידע התפתחויות מדהימות בסוף המאה ה-19 והתחלת המאה ה-20, בין השאר הודות למחקריהם של בהרינג, אהרליך, בורדה, רישה ואחרים. בווינה התחום התפתח ביוזמת חוקרים כמו מקס גרובר ורודולף קראוס. בקליניקה של אשריך שבה עבד פון פירקה נוצרו תנאים טובים למחקר מדעי. בשנת 1903 הגיש פירקה לאקדמיה למדעים בווינה את עבודתו: "על תאוריית המחלות הזיהומיות".
מחלת הסרום- 1905
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירקה עקב בקפידה אופיינית לו אחרי המהלך הקליני, לרבות פריחות עוריות של ילדים חולים בשנית שקיבלו מידי מוזר טיפול במנות גדולות של סרום אנטיטוקסי שהופק מסוסים.
יחד עם עמית יהודי בשם בלה שיק, פרסם בשנת 1905 מונוגרפיה על "מחלת הסרום". בשנת 1906 אחרי ששם לב כי מטופלים שקיבלו קודם זריקות של סרום נוגד-דיפתריה שהופק מסוס או חיסון נגד אבעבועות שחורות פיתחו תגובות עוריות מהירות וחמורות יותר בזריקה שנייה, הנהיג ברפואה את המונח "אלרגיה" - המבוסס על המלים היווניות "אלוס", כלומר "אחר, שונה", ו"ארגון" - פעולה, במקרה זה "תגובה" או "תגובתיות" - כדי לתאר את התגובה של רגישות יתר (hypersensibility) הזאת.
זמן קצר לאחר מכן על סמך תצפיותיו לגבי האבעבועות השחורות, הגיע פירקה למסקנה כי טוברקולין שבודד בשנת 1890 על ידי רוברט קוך מחיידק השחפת יכול לגרום לתגובת רגישות יתר דומה. רעיונו של פירקה פותח על ידי שארל מאנטו שהמציא ב-1907 את המבחן מאנטו המבוסס על הזרקה תוך-דרמית של כמות קטנה של טוברקולין על מנת לאבחן שחפת. בשנת 1909 פרסם פון פירקה את תוצאות של כמה סדרות מבחנים של טוברקולין אצל תושבי וינה, שהצביעו כי 70 % מהילדים שנבחנו נחשפו לשחפת לפני גיל 10, ויותר מ-90% נחשפו עד גיל 14. [1] תוך חקר התסמינים שנגרמו על ידי החיסון שהופק מפרה נגד אבעבועות שחורות, פיתח פירקה תאוריה חדשה על תקופת הדגירה של המחלות הזיהומיות ושל היווצרות נוגדנים.
אחרי שבשנת 1908 הוסמך כמומחה ברפואת ילדים, סירב פירקה להזמנתו של אמיל רו לעבוד אך ורק במחקר במכון פסטר בפריז. במקום זאת הסכים למשרה של פרופסור, ראש קתדרה לרפואת ילדים בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, מרילנד בארצות הברית. פירקה היה הראשון שמילא משרה זאת במוסד האקדמי האמריקאי הזה.[2] אולם כעבור שנה, ב-1910 קיבל את ההצעה לשוב לאירופה על מנת לכהן כפרופסור לפדיאטריה באוניברסיטת ברסלאו אז בגרמניה, ואחר כך בווינה, שם התמנה לראש הקתדרה לרפואת ילדים אחרי מות מורו, אשריך. פירקה יישאר בווינה עד יום מותו ב-1929 וגידל בה דורות רבים של רופאי ילדים ואחיות כשזכה לפופולריות ויוקרה רבה.
בשנת 1910 פרסם את ספרו הגדול ("טרקטאט") הראשון "האלרגיה" בו הדגיש את הרעיון כי התגובה לגרויים אנטיגניים מתחלקת לשני סוגים: המצב של "חיסון" (immunity), מנגנון קלאסי, "הומרלי" של התגוננות בפני מחלות זיהומיות, והאלרגיה או "התגובתיות ששונתה", שבה התגובה האימונית בעצמה גורמת למחלה. עם האלרגיות מנה פירקה לא רק את מחלת הסרום, אלא גם את האנפילקסיס, תגובת ארתוס (Arthus), קדחת השחת, האסתמה הברונכית (גנחת הסמפונות) ויותר מאוחר גם את המחלות האוטואימוניות.
פעילותו ברפואה הציבורית אחרי מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המשבר שפגע באוסטריה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, פירקה עסק רבות בתחום תזונת הילדים שנפגעה מהמחסור בדברי מזון. בשנת 1919 ניהל פעילויות הומניטריות רבות ובהקמת המנהל האוסטרי לבריאות הציבור התמנה פירקה למזכיר הכללי שלו.
בימי הרפובליקה האוסטרית הראשונה נהנה פון פירקה ממעמד מיוחד בעיני הציבור, מה שהפך אותו למועמד טבעי לנשיאות אוסטריה.
מאוחר יותר התעניין פירקה בתחום האנתרופומטריה ופרסם נוסחאות וטבלאות רבות בנוגע להערכת הפרמטרים של התפתחות האיברים בגוף ומשקלם. בשנת 1924 המציא מערכת של מניין השיניים, שהוא כינה "טלקאבאקה" (Telekabaka) שזכתה להכרה בינלאומית ועברה רוויזיה של הפדרציה הבינלאומית לרפואת שיניים בשנת 1970
הקדיש תשומת לב גם לתחום התזונה של הילדים תוך הנהגת דיאטות שונות, בתוך מכלול הקרוי "מערכת התזונה ע"ש פירקה". הנהיג גם יחידת מדידה בתזונת הילדים, הנקראת Nem 1 . Nem שקול כנגד 1 גרם של חלב אם. יחידת מדידה זאת הייתה אמורה להחליף את הקלוריה (Nem = 0.67 cal).
בשנותיו האחרונות חזר לחקר מערכת החיסון והאלרגיות ותיאר השפעת הגיל על הרגישות האלרגית למחלות.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחייו הפרטיים נתקל פון פירקה בלחצים רבים. הוריו התנגדו בתוקף לנישואיו עם מריה כריסטינה ואן הוזן שסבלה ממחלה נפשית והייתה מכורה לברביטורטים. ב-28 בפברואר 1929 שניהם שמו קץ לחייהם על ידי בליעת רעל ציאניד.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2007 - בחסות "האיגוד האירופי לאלרגולוגיה ואימונולוגיה קלינית" (EAACI) הוקמה קרן "קלמנס פון פירקה" לקידום המחקר וההוראה של האלרגולוגיה והאימונולוגיה הפדיאטרית.
- 2010 - המטבעה הממלכתית של אוסטריה הנפיקה מטבע של 50 אירו עם דיוקנו של "קלמנס פון פירקה, מייסד תורת האלרגיה"[3]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Richard Wagner(Tufts U.Boston. MA) - Clemens von Pirquet, discoverer of the concept of allergy, Bull.NY Acad Med 1964 March, 40 (3):229-235
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לפי מי נקרא? לקסיקון לאפונימים רפואיים (באנגלית)
- ריצ'רד וגנר - קלמנס פון פירקה, מגלה המוזג אלרגיה
- קלמנס פון פירקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ whonamedit
- ^ R.Wagner ע' 229
- ^ מטבע עם דיוקנו של פירקה