שי להב (עיתונאי)
 | |
| לידה |
11 באפריל 1969 (בן 55) חיפה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| עיסוק | סופר, עיתונאי, מחזאי, עורך, תסריטאי |
  | |
שי להב (נולד ב-11 באפריל 1969) הוא עיתונאי, מחזאי, סופר, עורך, מגיש רדיו ותסריטאי ישראלי[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
להב נולד בחיפה והתחנך בבית הספר הריאלי העברי בעיר. שירת בצה"ל כלוחם בחטיבת הנח"ל בתקופת האינתיפאדה הראשונה, דבר שהשפיע על יצירתו.
בשנת 1992 החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם השלים באוניברסיטת תל אביב ב-1997.
במקביל לעבודתו כעורך דין פלילי, עבד להב ככותב בעיתונות, ובשנת 2001 פרש מתפקידו כעורך דין והתמקד ביצירה בלבד.
קריירת עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
להב כתב טור שבועי על מוזיקה ישראלית במקומוני מעריב, "קול ישראל", ובין השנים 2002–2005 שימש כתב מגזין קבוע במוסף "סופשבוע" של מעריב[2].
בשנים 2005–2007, עבד כסגן עורך מוסף התרבות והבידור של "מעריב" ובין השנים 2007–2011, שימש כעורך המוסף.
משנת 2005 ועד שנת 2011, שימש כמבקר המוזיקה הישראלית של עיתון מעריב ומשנת 2016 כותב להב טור אישי בנושאי תרבות במוסף "סופהשבוע" של "מעריב" וטור אישי בנושא מוזיקה, בשם "תווי שי" ב-ynet[3].
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2002, כתב להב תסריטים לעונה השנייה של הסדרה "טיפול נמרץ" ששודרה בטלעד ובאותה שנה הפך לתסריטאי הראשי ועורך התוכן בתוכנית "תוצרת הארץ" של הערוץ הראשון למשך כ-5 עונות[4], ואף כתב את פינת האנימציה הקבועה "יורם".
בשנת 2009, היה התסריטאי הראשי בסדרה "שיר השישים", של הערוץ הראשון, וערך את תוכנית הלקט של הסדרה. בשנת 2010 פיתח את סדרת הדרמה גרעינים עבור חברת yes הטלוויזיה בלוויין.
בשנת 2011, ערך את הסדרה הדוקומנטרית "ובמקום הראשון" עבור הערוץ הראשון, ושנה מאוחר יותר פיתח את סדרת הדרמה "חשיפה" עבור רשת. בשנת 2014 כתב וערך את סדרת הרשת של ynet "פרובוקציה".
בשנת 2015, ערך וכתב את הסדרה הדוקומנטרית "מהכרם עד קיסריה" עבור קשת (ערוץ 24), כתב את הסדרה הדוקומנטרית חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי" של הערוץ הראשון וכתב את סדרת הילדים "אור של כוכבים", גם היא עבור הערוץ הראשון.
בשנת 2017 כתב את התסריט לסרט הקולנוע ואז היא הגיעה המתרחש סביב עונת האליפות של הפועל חיפה. באותה שנה ערך וכתב את התסריט של הסרט התיעודי "הערב בצוותא" בערוץ 24. בשנת 2018, כתב וערך את הסדרה הדוקומנטרית "צליל מכוון" בהגשתו של קובי אוז שעלתה בתאגיד השידור כאן 11. בשנת 2019, כתב את הסדרה הדוקומנטרית "מעברות" עבור תאגיד השידור "כאן 11"[5]. בשנת 2019, זכתה הסדרה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריית "סדרת התעודה"[6]. בשנת 2020, כתב את הסרט התיעודי "עוד לא אבדה" עבור תאגיד השידור כאן 11[7]. בשנת 2021, ערך את הסדרה "ארון השירים היהודי" בכאן 11. בשנת 2023, כתב וערך את הסדרה הדוקומנטרית "הצ'ופצ'יק של הקומקום" על שלישיית הגשש החיוור[8], עבור הוט 8 ו yes קולנוע ישראלי. עוד באותה שנה ביים את הסרט הדוקומנטרי "ימי הפיק"[9] על צביקה פיק עבור Yes דוקו[10] וכן ביים את סדרת הדוקו המוזיקלית "3 שירים" עבור כאן 11.
תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009, כתב להב עם יוני זיכהולץ את המחזה" "ע' 17" המבוסס על סיפרו "לך לעזה", שעלה בתיאטרון הקאמרי והיה מועמד לפרס התיאטרון בקטגוריית המחזה המקורי.
בשנת 2012, כתב את המחזמר "משחק באש"[11], ללחנים של שי להב המוזיקאי (סולן להקת "מופע הארנבות של ד"ר קספר"), שעלה בתיאטרון הפרינג' באר שבע, ואת הצגת הילדים "ארץ הגרביים האבודים" שעלתה לראשונה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים.
בשנת 2013, כתב את המחזמר "פרח נתתי לנורית", משירי מרים ילן שטקליס ושמוליק קראוס, בהפקת תיאטרון גושן ותיאטרון הקיבוץ ובשנת 2014, כתב להב את אופרת הרוק "שרוליק"[12] ללחנים של יוני רכטר ובבימויו של משה קפטן (שיתוף פעולה של התיאטרון הקאמרי והסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין) ואת המחזמר לנוער "שבלול" משירי שלום חנוך.
בשנת 2015, כתב את "שבת בבוקר" מחזמר לילדים משיריו של יוני רכטר בתיאטרון הקיבוץ. בשנת 2016 כתב את "הקסם של מוצרט" - זוכת הפרס הראשון בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, ופרס המחזאי. בשנת 2017, כתב עם דפנה אנגל את המחזה "רובינא – האגדה", שעלה בתיאטרון הבימה בשיתוף עם תיאטרון השעה, ובבימוי של משה קפטן.
אהדתו של להב לקבוצת הכדורגל הפועל חיפה הובילה אותו בשנת 2018 להעלות את המחזה "אגדת דשא" בתיאטרון הקאמרי[13]. בסוף אותה שנה הועלה בתיאטרון הבימה המחזה "כפרה"[14], שכתב יחד עם דפנה אנגל, בבימוייה של אנגל.
בשנת 2020, כתב את המחזמר לילדים "ילדיסקו[15]" לתיאטרון המדיטק[16]. בשנת 2021, המחזמר "התחנה", שכתב עם דפנה אנגל ועסק בתחנת הרדיו גלי צה"ל, המחזה עלה בתיאטרון חיפה. בשנת 2022, כתב את המחזה "אידה[17]", המחזה עלה בתיאטרון הבימה. המחזה נכתב על אסירת ציון אידה נודל ובבימויו של צדי צרפתי.
עבודתו ברדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 2002 ל-2003 הגיש להב תוכנית יומית ברשת ג' בשם "מה שבע".
בין השנים 2007–2008, הגיש בגלי צה"ל את תוכנית הלילה ציפורי לילה מוזיקליות ואף יצר והגיש את הסדרה "משנים את התמונה". בשנת 2010 הגיש את התוכנית "עשר המכות" ברדיו תל אביב[18].
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להב נשוי לרוית ולהם שלושה ילדים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עיתונאי ומבקר תרבות, מחזאי, תסריטאי ועורך בטלוויזיה, באתר נברו
- אז מי זה לעזאזל שי להב?, באתר (ויינט)
- הקסם של מוצארט, באתר (הבימה)
- "ואז היא הגיעה": התסריטאי שי להב עונה לכל המבקרים, באתר (מעריב)
- "תמיד מוזר לי איך הקונפליקט האשכנזי-מזרחי נשמר בכזו עוצמה", באתר וואלה
- צועדים אחורה, באתר (nrg)
- "היה לי ערב למעלה משש שנים ולא הגיע קהל", באתר (מאקו)
שי להב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שי להב עיתונאי, סופר ומחזאי, באתר מחזאי ישראל
- ^ שי להב, באתר מעריב
- ^ תווי שי, באתר ויינט
- ^ משבר ה-40 של שי להב, באתר הבמה
- ^ יוצר הסדרה "מעברות" שי להב: "הן היו הצלחה", באתר כאן
- ^ "תודה לנתניהו על יחסי הציבור הנפלאים": הסדרה "הנערים" היא הזוכה הגדולה בטקס פרסי הטלוויזיה, באתר וואלה
- ^ "עוד לא אבדה": בין סיפור הצלחה מסחרר למלכודת הדתית-לאומית, באתר הארץ
- ^ שילוני, סמדר (2023-04-03). "הדוקו על הגשש החיוור מעורר געגועים לישראליות אחרת". Ynet. נבדק ב-2023-12-11.
- ^ "ימי הפיק": צביקה פיק היה שונא את הדוקו עליו, אבל מדובר בסרט נפלא - וואלה! תרבות, באתר וואלה!, 2023-08-14
- ^ נתוני שיא: ההישג המרשים של הסרט על חייו של צביקה פיק, באתר www.maariv.co.il, 2023-08-23
- ^ המשבר הלא זוגי של שי להב ושי להב, באתר הארץ
- ^ שרוליק כוכב עליון, באתר הקאמרי
- ^ אגדת דשא, באתר הקאמרי
- ^ כפרה, באתר הבימה
- ^ ילדיסקו • תיאטרון המדיטק, באתר תיאטרון המדיטק
- ^ ילדיסקו - הצגה חדשה, באתר מדיטק
- ^ אידה – הבימה, באתר www.habima.co.il
- ^ העיתונאים שי להב ונעה ידלין יגישו תוכנית סאטירית ברדיו ת"א, באתר גלובס
- ^ שי להב עמוד סופר, באתר סימניה
- ^ רשימת שידור, באתר עם עובד