עבד אל-כרים קאסם
 | |||||||
| לידה |
21 בנובמבר 1914 בגדאד, וילאייט בגדאד, האימפריה העות'מאנית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
9 בפברואר 1963 (בגיל 48) בגדאד, עיראק | ||||||
| שם לידה |
عبد الكريم قاسم مُحمَّد بكر عُثمان الزبيدي | ||||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, ממלכת עיראק, הרפובליקה העיראקית (1958–1968) | ||||||
| מפלגה |
פוליטיקאי עצמאי | ||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
.svg)
עבד אל-כרים קאסם (בערבית: عبد الكريم قاسم; נולד ב-21 בנובמבר 1914, הוצא להורג ב-9 בפברואר 1963) היה איש צבא ופוליטיקאי עיראקי. כיהן כראש ממשלת עיראק מ-14 ביולי 1958 עד 9 בפברואר 1963.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבד אל-כרים קאסם נולד בבגדאד למשפחה מוסלמית סונית בעלת מסורת דתית. כשהיה בן שש עברה המשפחה לעיירה קטנה, אך בשנת 1926 חזרה המשפחה לבגדאד. בשנת 1931, עם סיום לימודיו, נשלח קאסם לאקדמיה צבאית יוקרתית בעיר. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות. בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר קצינים בצבא עיראק ארגנו הפיכה נגד השלטון הבריטי בסיוע מדינות הציר, והעלו את הלאומן רשיד עאלי אל-כילאני לראשות הממשלה, היה קאסם נייטרלי. דבר זה, בין היתר, איפשר לו לשרוד בצבא לאחר דיכוי המרד בידי הבריטים. בשנת 1956 קיבל קאסם דרגת גנרל והועמד בראש כוח מתנדבים שנשלח לסייע למצרים במבצע סיני נגד ישראל. הוא נלקח בשבי על ידי צה"ל ושוחרר מאוחר יותר.
מהפכת 14 ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מהפכת 14 ביולי 1958
ב-14 ביולי 1958 נתן מלך עיראק פייסל השני הוראה לחטיבה בפיקודו של קאסם להגיע לירדן ולסייע לבן-דודו המלך חוסיין, שהרגיש שמשטרו נחלש. במקום לנוע לירדן, נעו כוחותיו של קאסם לבירה בגדאד, ובסיוע הקולונל עבד א-סלאם עארף ומספר חטיבות נוספות שסייעו להם, ביצעו הכוחות הפיכה צבאית שבמהלכה נרצחו בין היתר המלך פייסל השני. לאחר ההפיכה, שנודעה בשם מהפכת 14 ביולי, מונה קאסם לראש ממשלת עיראק, בראש קואליציה של המפלגה הקומוניסטית הפרו-סובייטית, מחברים ממפלגת הבעת' שהוקמה חמש שנים קודם לכן בסיוע מישל עפלק, מורה סורי, המפלגה הלאומית דמוקרטית (אנ') ועוד.
אחת ההחלטות הראשונות שקיבלה הממשלה החדשה הייתה ביטול כל העונשים שהוטלו על הקצינים העיראקיים שמרדו בשלטון מנדט חבר הלאומים הבריטי בשנת 1941. בין אותם קצינים היה ח'ייראללה טולפאח, דודו של סדאם חוסיין, ואביו האומן שמונה להיות אחראי על החינוך במחוז הולדתו תכרית.
כראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאסם היה בעל גישה לאומית טריטוריאלית ושאף ליצור מדינה עיראקית חזקה ומאוחדת, לכן סירב לצרף את עיראק לאיחוד המצרי-סורי. קאסם רצה להתמקד בפתרון בעיותיה של עיראק ולא לעסוק בענייני האומה הערבית הגדולה וזה היה מוקד המחלוקת העיקרי בינו לבין שותפו להפיכה – עארף.
קאסם הרחיב את מערכת החינוך כולל ההשכלה הגבוהה, הוא ניסה לבצע רפורמות אגרריות ולשפר את מעמד הנשים אולם בשל התנגדות לא הצליח בשתי מטרות אלו. ניסיונותיו לשינוי הביאו לתמיכה בו של המפלגה הקומוניסטית העיראקית ושל חוגי שמאל אחרים. הוא הצליח למנות נזיהה א-דוליימי לשרה ובכך היא הייתה השרה הראשונה בעולם הערבי.
חילוקי הדעות בקרב המהפכנים על המשך דרכם הביאו לפרישת אנשי הבעת' ואל אסתקלאל מהשלטון, מה שהביא לכך שבסיס הכוח של המשטר היה השמאל. זמן קצר לאחר המהפכה, קאסם, שלא הסתיר את אהדתו לגוש המזרחי, הזמין אלפי יועצים מזרח-אירופיים וסובייטיים לעיראק, כדי שיעזרו לו לבנות צבא חזק יותר.
את הבעת'יסטים הרגיזה גם התנגדותו של קאסם לאיחוד עם סוריה ומצרים. בשנת 1959 שלחו הבעת'יסטים חוליית התנקשות בת חמישה אנשים שמטרתה הייתה להרוג את קאסם. בין אותם המתנקשים היה סדאם חוסיין, אשר שנה קודם לכן הספיק לרצוח פקיד קומוניסטי שפיטר את דודו מתפקידו. ניסיון ההתנקשות נכשל, וסדאם שנפצע קשה ברגלו הצליח לברוח לסוריה.
קציני צבא שלא ראו את ההטיה שמאלה בחיוב וגם התנגדו לרפורמות (כי רובם היו צאצאים למשפחות בעלות קרקע שהיו נפגעות מהרפורמה האגררית) שבראשם עמד עבד אל-וואהב אל-שוואף (אנ') יזמו ב-8 במרץ 1959 ניסיון הפיכה במוסול. חברת הנפט העיראקית תמכה בניסיון ההפיכה כי חששה מצעדיו של קאסם להגדלת תקבוליה של עיראק מהנפט על חשבונה של IPC.
אחרי ההתקוממות בכירכוכ ב-14 ביולי 1959 (אנ'), שם נאבקו מספר קבוצות האחת בשנייה, האשים קאסם את הקומוניסטים כי הם אלו שעמדו מאחרי המהומות והגביל את צעדיהם. במקרה, היה זה גם היום בו לראשונה בעיראק, מונתה שרה אישה. ההתקוממות בכרכוכ הייתה גם נקודת שבר ביחסיו של קאסם עם הכורדים. בהתחלה הוא תמך בברזאני ואמר שיתיר לכורדים זכויות לאומיות מוגבלות במסגרת המדינה העיראקית, אולם כאשר איברהם אחמד (אנ') שעמד בראש המפלגה הדמוקרטית הכורדית תבע אוטונומיה לכורדים, חשש קאסם מהתפרקות המדינה, ובהתאם להשקפתו הלאומית טריטוריאלית דחה את התביעה. מה שהוביל להתקוממות כורדית.
ב-1960 נוצר גם נתק בינו לבין המפלגה הלאומית דמוקרטית (אנ') והם פרשו מהממשלה.
לקראת יציאת השלטון הבריטי מכווית ב-1961, תבע קאסם לצרף את כווית לעיראק וגרם להסתייגות בריטניה ושאר מדינות המערב ממנו. בשנת 1962 שאף להקים בלב בגדאד את המגדל הגבוה ביותר בעולם המערבי שישא את שמו. לשם כך הורה לפנות את מתחם בית הקברות היהודי העתיק בעיר ולהעתיקו לשכונת אל-חביביה. בית הקברות הועבר אולם המגדל עצמו לא הוקם.
בעקבות ניסיונות ההתנקשות והמרד החל קאסם להשתמש בטרור כדי להפחיד את מתנגדיו.
סוף שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1963 ביצעו קציני צבא שהיו קשורים למפלגת הבעת' הפיכה צבאית, ותפסו את השלטון. קאסם נעצר, עונה, והוצא להורג ב-9 בפברואר 1963.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עבד אל-כרים קאסם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)