פסיכופתיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:35, 21 בספטמבר 2018

בפסיכיאטריה, בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה, פסיכופתיה היא הפרעת אישיות^[1]^[2] שמתבטאת בדפוס מתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, אמפתיה נמוכה, אפקט שטוח, תכונות אופי נועזות, נטולות עכבות, ואגואיסטיות. התווית "פסיכופת" בדרך כלל מתלווה לסטיגמות ולהשלכות רבות הקשורות לחומרת העונש על מעשים פליליים, טיפול רפואי וכן הלאה. לכן, בשנים האחרונות נעשו מאמצים כדי להבהיר את משמעות המונח. ^[3]

על פי מדריכי אבחנות פסיכאטריות רשמיים המונח מקביל להפרעת אישיות אנטיסוציאלית עם זאת מחקרים בשנים האחרונות הראו כי מדובר במבני אישיות קשורים אך שונים.^[4]^[5]

היסטוריה

השם פסיכופתיה נגזר מהשפה היוונית פסיכו (נפש) ופתוס (ייסורים), המונח שימש בעבר לתיאור כל צורה של מחלת נפש. תיאורים המאפיינים את האישיות הפסיכופתית ניתן עוד למצוא בזמני קדם. תאופרסטוס, תלמידו של אריסטו, תיאר אבות-טיפוס מוסריים שונים בספר שלו "טיפוסים". התיאור שלו של 'שוחר הנוכלות' מתאים לתפיסות המקובלות כיום בנוגע לפסיכופתיה:

"שוחר הנוכלות ילך ללוות יותר כסף מבעל החוב שלו לו הוא עדיין לא שילם... כאשר הוא יוצא לשוק הוא מזכיר לקצב שלו שירות כל שהוא עשה בשבילו, אם הוא יכול, הוא לוקח קצת בשר, ומרק עצמות. אם הוא מצליח, אז טוב שכך. אם לא, הוא יחטוף חתיכת בשר ויצחק."

בתחילת המאה ה-19 הפסיכיאטר הצרפתי פיליפ פינל היה הראשון שניסה לסווג את האישיות של המטופלים שלו. פיליפ הגדיר את האישיות הפסיכופתית כאישיות עם "שגעון אך ללא הזיות". פיליפ חשב שהאדם צריך להיקרא 'משוגע' אף על פי שתפיסת המציאות שלו תקינה אך יכולות הרגש שלו פגומות.^[6]

הקלינאי קארל אוטו מקופנהגן היה הראשון שהפריד בקליניקה שלו בין אסירים 'טבעיים מבחינה מוסרית' מאסירים שהיו 'משוגעים אך ללא הזיות', משום ששם לב שהם התנהגו בצורה לא הגיונית ללא כל סיבה. הוא תיאר את האסירים 'המשוגעים' כאסירים שאוחז בהם טירוף, ואת האסירים הרגילים תיאר כחתרנים ופיקחים.

בשנת 1812 הפסיכיאטר בנג'מין ראש תיאר אינדיבידואלים כבעלי שחיתות מוסרית מולדת אותה ראה כמערכת פגומה. בנג'מין התעסק בשאלות מוסריות ואמר שאדם חולה לא מואשם בהיותו חולה – אין לו יכולת בחירה, ולכן הוא אינו צריך לשאת באחריות מעשיו. כך הצליח ראש להעביר את הדיון לזירה המוסרית לעומת פינל שדיבר במושגים שהיו רפואיים בימיו. בנג'מין ראש גם ראה אנשים כאלה כאנשים שמגיעה להם חמלה ושניתן לעזור להם עם מחלת הנפש שלהם, גם אם זה היה בכלא או מה שהוא כינה 'המערכת הנוצרית של המשפט הפלילי'.

בשנת 1835 הפסיכיאטר האנגלי ג'יימס פריצ'רד נחשב כמי שטבע את המושג אי שפיות מוסריות. פריצ'רד המשיך את עבודתו של ראש אך המשיך עם מושג אי השפיות כדי לתאר מצבים שבהם האדם היה חסר התמצאות מוסרית או שהיה בעל תפיסה מוסרית לקויה אף על פי שהיה בעל מודעות לערכים מוסריים מקובלים.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: גבריאל הלוי,'"`UNIQ--nowiki-0000000E-QINU`"'כשרותו להעיד של הלקוי בנפשו או בשכלו וגם ימין=כן.

בשנת 1891 יוליוס לודוויג אוגוסט קוך היה הראשון שהשתמש במושג נחיתות פסיכופתית אשר קיבל השפעה פנימית ובינלאומית. קוך השתמש במושג כדי לתאר מטופלים עם סוגים שונים של תפקוד לקוי או התנהגות מוזרה בהיעדר סימן של מחלת נפש אחרת או פיגור שכלי.

קוך היה נוצרי וגם הושפע מתורת הניוון שהייתה פופולרית באירופה באותה עת, אם כי הוא התייחס לשני טיפוסים של פושעים, כאלה שנולדו ככה וכאלה שרכשו סגנון חיים כזה. אף על פי שפשיעה מתוך הרגל הייתה רק חלק קטן מתפיסתו, הציבור הגרמני השתמש בגרסה המקוצרת של "נחותים" כדי להתייחס לכל מי שסובל כביכול מנטייה מולדת לפשע. היו רופאים וקלינאים שעברו להשתמש במושג של קוך 'נחיתות פסיכופתית', אך במקביל היו רופאים שעדיין השתמשו במושג 'אי שפיות מוסרית'. במהלך השנים קוך החליף את המושג 'נחיתות פסיכופתית' עם 'אישיות פסיכופתית' כדי להימנע מלהישמע ביקורתי.

בסוף המאה ה-19 השפעתן של המגמות דלעיל החלה לדעוך. הסיבה המרכזית לדעיכה הייתה השפעה דתית אמריקאית שחששה כי קבלת המגמות הרפואיות בתחום אי-שפיות-הדעת תביא לפגיעה באמונה הדתית האמריקאית ולפגיעה בסטנדרטים המוסריים ובפרקטיקה המשפטית בארצות הברית.

עבודתו של קלקלי

בשנת 1940 כתב הפסיכיאטר הרווי מ. קלקלי את הספר מסיכת השפיות העוסק בסיפורי מטופלים. בספר קלקלי מאחד את עבודתו כפסיכיאטר ואת מחקריו. הספר היה פורץ דרך בתיאור מקרים פסיכיאטריים והודפס שוב בחמש מהדורות. קלקלי תיקן והרחיב את העבודה שלו עם כל מהדורה שפורסמה.

בספרו קלקלי מתאר פסיכופתים כאנשים שמציגים התנהגות נורמטיבית כלפי חוץ, אבל בסתר עוסקים בהתנהגות הרסנית ואנטיסוציאלית. קלקלי מתאר בספרו את אחד מסימני ההיכר של פסיכופתיה כדחפים חזקים מאוד שפורצים מעצורים חלשים יותר.

קלקלי הציע – על בסיס עבודתו עם פסיכופתים בקליניקה שלו ובמוסדים סגורים 16 (מופחת מ-21 במהדורה הראשונה) מאפיינים לפסיכופתיה:^[7]^[8]

אינטלגציה טובה או מעל הממוצע וקסם אישי שטחי
היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית
היעדר חרדה וביטויים נוירוטיים
חוסר אמינות
חוסר כנות ויושר
היעדר חרטה ותחושת אשמה
התנהגות אנטיסוציאלית שמונעת משליטה גרועה בדחפים
שיקול דעת לקוי ויכולת דלה ללמוד מניסיון
אגוצנטריות פתולוגית. ריכוז עצמי מוחלט וחוסר יכולת לאהוב
תגובות רגשיות דלות
היעדר תובנה; חוסר יכולת לראות את עצמם כפי שאנשים אחרים רואים אותם
היעדר היענות לקשרים בין-אישיים; כפיות טובה כלפי התחשבות מיוחדת שנותנים להם, אדיבות ואמון
התנהגות יוצאת מן הכלל ומעוררת סלידה לאחר שתייה, ולפעמים גם ללא שתייה - מתבטאת בוולגריות, גסות רוח, שינוי מהיר במצבי רוח, מעשי קונדס
איומי סרק של התאבדות ללא מימוש בפועל
חיי מין מזדמנים ואקראיים
כישלון לעצב ולממש תוכנית חיים (אלא אם כן היא למטרות הרסניות או התחזות)

רוברט ד. הייר שכתב את שאלון PCL-R מסתמך על הפרופיל הקליני של קלקלי ונתן לו קרדיט מלא בעבודתו.

במהלך השנים עבודתו של קלקלי ספגה ביקורת רבה, פריטים כמו "אינטליגנציה טובה", "היעדר חרדה", "איומי סרק של התאבדות ללא מימוש בפועל" נמצאו כלא קשורים לפסיכופתיה. קלקלי כתב את עבודתו כפרופיל קליני ולא הכין כלי אבחון דרכו ניתן לדרג את רשימת המאפיינים בפרופיל שלו לצורך אבחון קליני, אלא תמצית למה שהוא חשב שהם מאפיינים של פסיכופתים מהתרשמותו הסובייקטבית ולא כתוצאה ממחקרים אמפיריים.^[9]

עבודתו של קלקלי נחשבת לעיתים קרובות כתרומה גדולה להגדרה המודרנית של פסיכופתיה ושימשה כאבן יסוד חשובה לאלו שבאו אחריו. התווית "פסיכופת", כפי שקלקלי השתמש בה, אומצה גם על ידי התרבות הפופולרית, והיא מיושמת לעיתים קרובות על רוצחים סדרתיים ועל פושעים אלימים אחרים, ללא קשר לשאלה אם האבחנה באמת מתאימה להם. אמנם המונח נפוץ בתרבות הפופולרית, אך לשימוש התרבותי אין רלוונטיות טכנית כל שהיא לקרימינולוגיה, פסיכולוגיה משפטית או לפסיכיאטריה.

הגדרה מודרנית

אישיות פסיכופתית היא מצב שמתאפיין על ידי קבוצה של תכונות אופי, הכוללות קשיחות וחוסר אמפתיה, מניפולטיביות, קסם שטחי, אגוצנטריות, גרנדיוזית, אפקט שטוח, ושליטה עצמית נמוכה. ברמה הרגשית הם נוחים-להתרגז, חסרי יכולת ליצור קשרים רגשיים חזקים עם הזולת ולוקים בחוסר באמפתיה, אשמה, חרטה או רגשות עמוקים. המאפיינים הבינאישיים והרגשיים הללו חוברים לסגנון התנהגות סוטה-חברתית שכולל התנהגות אימפולסיבית ובלתי-אחראית ונטייה להתעלם או להפר מוסכמות חברתיות ומוסריות.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: רועי סמנה,'"`UNIQ--nowiki-00000013-QINU`"'‏סקירת PCL-R - כלי לאבחון פסיכופתיה, באתר פסיכולוגיה עברית, 20 ביוני 2007 וגם ימין=כן.

המודל הטריארכי^[1] מדגיש שלושה מאפיינים של פסיכופתים בדרגות שונות. בוצעו מחקרים שונים שבודקים את ישימות המודל בכלי אבחון שונים כמו שאלון PCL-R ושאלון PPI.^[1]^[10]

תעוזה. רמות פחד נמוכות כולל סיבולת גבוהה ללחץ, סובלנות גבוהה לאי-ידיעה וסכנה, ביטחון עצמי גבוה ואסרטיביות חברתית. השאלונים הנוכחים מודדים זאת בצורה גרועה יחסית, שאלון PCL-R דרך הפריטים בגורם 1, ושאלון PPI באמצעות תכונה שנקראת דומיננטיות חסרת-פחד.^[11]^[12]

דיס-אינהיביציה. שליטה לא טובה בדחפים, שכוללת בעיות בתכנון ובניית תוכנית חיים, ליקויים רגשיים, הנטייה לחפש סיפוקים מיידים על פני תגמולים עתידיים, ושליטה עצמית נמוכה. המאפיינים דומים לפריטים מגורם 2 בשאלון PCL-R ולתכונה "אנטיסוציאליות אימפולסיבית" משאלון PPI. התכונה גם מקבילה לליקויים הנוירולוגיים שניתן למצוא אצל פסיכופתים במערכת האונה המצחית ששולטת על התנהגויות דומות.^[1]^[12]

אכזריות. היעדר אמפתיה וקשרים רגשיים חזקים עם הזולת, הבעת בוז לקשרים רגשיים, שימוש באכזריות כדי להשיג כוח על קורבנות, נטייה להיות נצלני, התרסה על סמכות וחיפוש ריגושים הרסניים. שאלון PCL-R מודד את התכונות ההללו באופון כללי אך בעיקר באמצעות הפריטים מגורם 1.^[1]^[12]

מאפיינים

כלפי חוץ עשוי אדם עם פסיכופתיה להקרין כריזמה וקסם אישי. יש לו יכולת חשיבה בשיקול דעת וקור רוח, התורמת לתפקוד גבוה ביומיום, גם במצבי לחץ. פסיכופתים מובילים סגנון חיים נוודי ולא מאורגן, שנוטה בסופו של דבר להכניס אותם לצרות עם החוק. הם אגוצנטריים, בעלי דימוי עצמי גבוה, ושואפים באופן גרנדיוזי להצלחה יוצאת דופן בתחומים שונים בחיים, ללא בסיס מסוים מבחינת יכולותם הריאליות להשיג מטרות אלו.

פסיכופתיה מתבטאת בפגיעה ביחסים בינאישיים, רגשות והתנהגות. אדם עם פסיכופתיה לא חש אשמה או חרטה על מעשיו, גם אם הם פגעו באחר, ומוצא דרך להסביר אותם באמצעות רציונליזציה, מניפולציה רגשית, האשמת אחרים או הכחשת מעשים אלו. הוא לא מביע אמפתיה כלפי האחר אף על פי שביכולתו לזייף אמפתיה. רגשות שונים שהוא מביע לוקים בשטחיות ורדידות יחסית. אדם עם פסיכופתיה עלול להשתמש במניפולציות שונות כדי להשיג את רצונותיו, ולשקר לשם כך ללא ייסורי מצפון.

באופן פרדוקסלי פסיכופתים הם חסרי אמפתיה אך אין זה אומר שהם לא יכולים להשים את עצמם בנעליהם של אחרים. להפך, פסיכופתים אינם מתקשים בקריאת כוונות של אחרים, בחיזוי התנהגות האחר, בהבנת האופן בו משפיעה התנהגותם שלהם על רגשות אחרים, בהבנת נורמות ההתנהגות המצופות מהם, בהעמדת פנים וכו'. מחקרים מצאו ובדקו כי לפסיכופתים אין פגיעה בתאוריה של תודעה, הם מתבוננים באופן חופשי, ללא ייסורי מצפון, כיצד התנהגותם משפיעה על אנשים אחרים ולאחר מכן משתמשים בידע הזה כדי להפעיל מניפולציות על אחרים בשביל לקבל את שהם רוצים, בין אם זה כסף, טובות מיניות, סטטוס, או משהו אחר. על כן הפסיכופת מנוסה מאוד בהפעלת מניפולציה על הסובבים אותו ועשוי להיראות מקסים וכריזמטי. ^[13]

אינטליגנציה

למרות שמספר מחקרים הצביעו על קשר שלילי בין פסיכופתיה לאינטליגנציה, כולל רמת אינטליגנציה מילולית, רוברט הייר וקרייג ניומן ציינו במחקרם כי חלק גדול מהספרות המקצועית מצביעה רק על קשר חלש בין אינטליגנציה לפסיכופתיה.

למרות שמספר מחקרים הצביעו על קשר שלילי בין פסיכופתיה לאינטליגנציה, כולל רמת אינטליגנציה מילולית, רוברט הייר וקרייג ניומן ציינו במחקרם כי חלק גדול מהספרות המקצועית מצביעה רק על קשר חלש בין אינטליגנציה לפסיכופתיה. הייר וניומן לא התעלמו מהפרופיל הקליני של קלקלי שכלל אינטליגנציה טובה בתוכו, וציינו כי הוא היה מושפע מהטיית בחירה משום שרבים מהמטופלים שלו היו אנשים משכילים מרקע מעמד הביניים או המעמד העליון, וכי אין סיבה תיאורטית ברורה למה האבחנה של פסיכופתיה צריכה להיות קשורה לאינטליגנציה. יש פסיכופתים מבריקים, ויש כאלה שלא. ^[14]

מחקרים מראים כי היבטים שונים של פסיכופתיה (למשל, מאפיינים בינאישיים, רגשיים, התנהגותיים, וסגנון חיים) יכולים להראות קשרים שונים לאינטליגנציה, והתוצאה יכולה להיות תלויה בסוג מבחן האינטליגנציה. ^[15]^[16]

אבחון והערכת מסוכנות

שאלון PCL-R

הכלי המקצועי הנפוץ והתקף ביותר הקיים כיום בהערכת אישיות פסיכופתית, הוא PCL-R, שפותח על ידי רוברט ד. הייר.^[17] באמצעות הכלי, הכולל ראיון חצי מובנה ומידע אנמנסטי על הנבדק, נערכת הערכה של מבנה האישיות של הנבדק באמצעות 20 פריטים, המסווגים לארבעה גורמים כלליים: גורם 1 - "שימוש אכזרי ואנוכי בזולת", הכולל מאפיינים רגשיים ובינאישיים של פסיכופתיה; וגורם 2 - "סגנון חיים בלתי-יציב ואנטי-חברתי כרוני", הכולל התנהגויות הסוטות מהמוסכמות החברתיות.^[18] הקידוד של המבחן מתקבל לאחר שהמאבחן עובר על כל אחת מהתכונות המתוארות בהרחבה, ובוחן האם לנבדק יש את התכונה ובאיזו מידה. בסופו של דבר, נותן המאבחן ציון על כל אחת מהתכונות, על סמך הכרות מעמיקה עם הנבדק. בדרך כלל הניקוד של הפריטים מגורם 2 מתבססים על מידע אישי מרישומו הפלילי של הנבדק, והניקוד של הפריטים מגורם 1 על רשמים שנוצרו על המאבחן במהלך היכרותו עם הנבדק.

הפריטים מדורגים על סולם של 3 נקודות. ניקוד של 0 מעיד על כך שהפריט אינו מתאים לנבדק, ניקוד של 1 מעיד שהפריט מתאים במידה מסוימת לנבדק, וניקוד של 2 מעיד על כך שהפריט מאוד מתאים לנבדק. בדרך כלל ציונם של הפריטים מגורם 2 מתבסס על מידע אישי מרישומו הפלילי של הנבדק, והפריטים מגורם 1 על רשמים שנוצרו על המראיין במהלך הראיון. עוצמתו ככלי מדידה היא בכך שהוא בנוי על הערכת המאבחן (ועדיף ששני מאבחנים יעריכו את הנבדק בנפרד וישוו את המדידות) ולא על שאלונים מילוי עצמי הנטויים להטיות. המאבחן גם עשוי להסתמך על התרשמויותיהם של אנשים נוספים המכירים את הנבדק.

על פי כללי ההעברה המפורטים בכלי (ומהווים גם מגבלה חוקית לרכישה של הכלי ולשימוש קליני בו) המשתמשים בו צריכים להיות בעלי תואר קליני מתקדם במדעי ההתנהגות, בעלי היכרות עם אוכלוסייה אנטי חברתית, וצריכים להיות בעלי הכשרה מסודרת בביצוע שאלון זה. ^[19]

20 הפריטים ב-PCL-R הם:^[17]

שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים
פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קלות-לשון וקסם שטחי (גורם 1) - הנטייה להיות מקסים, כובש, ובעל לשון חלקלקה. פסיכופתים אינם ביישנים, אינם חוששים לומר דבר, וכמעט אף פעם לא חסרים במילים. הם שיחררו את עצמם ממוסכמות חברתיות כמו לדבר בתורם לדוגמה.
ערך עצמי גרנדיוזי (גורם 1) - השקפה מנופחת מאוד של יכולות האדם והערך העצמי. פסיכופתים הם בטוחים בעצמם, שחצנים, דעתנים, ורברבנים. פסיכופתים הם אנשים יהירים שמאמינים שהם בני אנוש נעלים.
צורך בגירויים או נטייה לשיעמום (גורם 2) - צורך מוגזם בגירוי חדש, מרגש ומעורר סטימולציה, ולקיחת סיכון בלעשות דברים מסוכנים. לפסיכופתים לעיתים קרובות יש משמעת עצמית נמוכה ומתקשים להשלים משימות עד תומם משום שהם משתעממים בקלות.
שקרנות פתולוגית (גורם 1) - יכולה להיות מתונה או גבוהה; במקרה הראשון תתבטא בערמומיות ופיקחות, בצורה הקיצונית תתבטא במניפולטיביות, חוסר-מצפון וחוסר-יושר
הונאה ומניפולטיביות (גורם 1) - השימוש במרמה כדי להונות את הזולת למטרת רווח אישי. פריט זה נבדל מפריט 4 במידה בה ניצול ואכזריות קיימים, כפי שהם מתבטאים בחוסר התייחסות לרגשות ולסבל של קורבנות הנבדק.
חוסר בחרטה או אשמה (גורם 1) - חוסר ברגשות או בהתייחסות ללאבדות, הכאב והסבל של הקורבנות והנטייה להיות חסר-אמפתיה וקר-לב. פריט זה מתבטא בדרך כלל בבוז שמפגין הנבדק לקורבנותיו.
אפקט שטוח (גורם 1) - דלות רגשית או טווח עומק רגשי מוגבל; תקשורת בין-אישית קרירה למרות סימנים של פתיחות גלויה.
קשיחות וחוסר אמפתיה (גורם 1) - חוסר ברגשות כלפי אנשים באופן כללי; קרירות, בוז, חוסר חשיבות, חוסר טקט.
סגנון חיים פרזיטי (גורם 2) - תלות פיננסית מכוונת, מניפולטיבית, אנוכית ונצלנית בזולת המשתקפת בחוסר מוטיבציה, משמעת-עצמית נמוכה וחוסר להתחיל או להשלים מחויבויות.
שליטה עצמית נמוכה (גורם 2) - תגובות של עצבנות, חוסר-סבלנות, איום, אגרסיביות ואלימות מילולית ושליטה בלתי מספקת על כעס, פועלים בחיפזון
מתירנות מינית - מגוון יחסים קצרים ושטחיים ובחירה בלתי מובחנת של פרטנרים מיניים; קיום מספר מערכות יחסים באותו זמן; היסטוריה של ניסיונות לאלץ אחרים לבצע פעילות מינית
בעיות התנהגות מגיל צעיר (גורם 2) - מגוון התנהגויות לפני גיל 13 הכוללות שקרים, גניבות, ונדליזם, בריונות, פעילות מינית, הצתה, שימוש באלכוהול ובריחה מהבית
חוסר במטרות מציאותיות לטווח ארוך (גורם 2)
אימפולסיביות (גורם 2) - ביצוע מעשים ללא מחשבה מוקדמת וללא תכנון; חוסר יכולת לדחות פיתויים, תסכולים ודחפים; אי יכולת להתחשב בהשלכות מעשיהם; התנהגות פזיזה, נמהרת, בלתי צפויה, בלתי יציבה, וחסרת זהירות
חוסר אחריות (גורם 2) - כישלונות חוזרים לעמוד בהתחייבויות. לדוגמה: אי תשלום חשבונות, אי החזרת הלוואות, היעדרות או איחור לעבודה
קושי לקחת אחריות על מעשים (גורם 1) - מתבטא במצפוניות נמוכה, חוסר צייתנות, התכחשות לאחריות ומאמץ לבצע מניפולציה בזולת על ידי התכחשות זו
ריבוי קשרי נישואין קצרים - חוסר יכולת להתחייב לקשר ארוך טווח המשתקף בהתחייבויות בלתי עקביות ובלתי-מהימנות, כולל התחייבויות נישואין
עבריינות נוער (גורם 2) - בעיות התנהגות בין גילאי 13-18; לרוב התהגויות שהן פשעים או שמערבות באופן ברור אנטגוניזם, ניצול או אגרסיביות
הפרת תנאי שיחרור (גורם 2) - הפרת תנאי שחרור או תנאי שחרור אחרים בעקבות רשלנות, בריחה, שיקול דעת נמוך, או אי-הופעה לשימועים.
ורסטיליות קרימינלית (גורם 2) - מגוון סוגי עבירות פליליות; פסיכופתים יבצעו מגוון רחב של עבירות מסוגים שונים כגון הצתה, ונדליזם, גניבה, אונס וכו'. גאווה רבה על כך שלא נתפס על ביצוע עבירות.

הציון המקסימלי שניתן לקבל בשאלון הוא 40 נקודות. קיימת מחלוקת היכן לקבוע את הרף להימצאות פסיכופתיה. למשל החתך בבריטניה הוא 25 נקודות ומעלה, לעומת שאר המדינות בעולם שם החתך הוא 30 נקודות ומעלה.

במשך השנים נעשה שימוש נרחב בשאלון PCL-R גם לצורך הערכות מסוכנות לאלימות. נמצא שככל שהציונים גבוהים יותר בסולם זה כך גובר הסיכון לרצידיביזם אלים, לחוסר הסתגלות ואלימות בתוך בתי הסוהר, לשימוש בסמים ולסדרה ארוכה של תכונות כגון פזיזות ולקיחת סיכונים.

נמצא שנבדקים שמקבלים ניקוד גבוה בגורם 2 של פסיכופתיה מנבאים רמות גבוהות יותר של אלימות ועבריינות מנבדקים עם ניקוד גבוה בגורם 1.^[20] עם זאת מחקרים מראים שנבדקים שמקבלים ניקוד גבוה בפריטים מגורם 1 נוטים להיות אלימים יותר אך מבצעים פחות עבירות.^[21]

ביקורת על שאלון PCL-R

חוקרים רבים בתחום אבחון הפסיכופתיה רואים בשאלון PCL-R את "סטנדרט הזהב" אך בשנים האחרונות נמתחה ביקורת רבה על הישענותו של כלי האבחון על התנהגויות בכלל והתנהגויות אנטי-חברתיות בפרט במקום סמני אישיות.

המבקרים טענו כי רבים מהאנשים בוחרים רואים את הרשימה כההגדרה המודרנית של פסיכופתיה, אך היא משמיטה מספר גורמי מפתח, כי היא הופכת את הפשיעה למרכיב מרכזי כחלק מתהליך האבחנה. המבקרים טענו כי הדבר מוביל לבעיות באבחון יתר, ולשימוש ברשימה כדי להבטיח הרשעה של עבריינים.^[22]

חלק מהמחקרים מצביעים על כך שהדירוגים שנעשו באמצעות שאלון PCL-R תלויים באישיותו של האדם שעושה את הדירוג, כולל מידת האמפתיה שלהם. חוקרת משפטית אחת הציעה כי מחקרים עתידיים צריכים לבחון את הרקע החברתי, את הגזע ואת האמונות הפילוסופיות של המאבחנים, משום שהשיפוט שלהם עלול להיות מוטה כלפי אנשים שמגיעים מחלקים של החברה עבורם הם לא מגלים הבנה או אמפתיה.^[23]^[24]

כלי האבחון ספג ביקורת נוספת ונאמר עליו כי הוא לא ישים בעולם האמיתי, ושהוא נוטה כלפי טאוטולוגיה. נאמר עליו כי הוא אינו יכול להסביר הפרעה כה מורכבת מפריטים כה פשוטים, ושאינו מקדיש מספיק תשומת לב להקשרים של ההתנהגות העבריינית ולטבע הדינמי של ההתנהגות האנושית.^[25] גם צוין כי מחצית מהקריטריונים יכולים להיות סימנים של מאניה, היפומאניה, או חוסר תפקוד של האונה המצחית (למשל, קסם אישי, גרנדיוזיות, שליטה עצמית נמוכה, מתירנות מינית וחוסר אחריות) ולא בהכרח סימנים של פסיכופתיה.^[26]

אף יש כאלה שאמרו שצריך לדחות את ההגדרה המודרנית בשלמותה, בשל אופיה המעורפל, הסובייקטיבי, והשיפוטי שיכול לגרום לה להיות מנוצלת לרעה.^[27]

שאלון PPI-R

שלא כמו שאלון PCL-R, שאלון PPI פותח כדי למדוד תכונות אישיות ללא התייחסות מפורשת להתנהגויות אנטי-חברתיות או פליליות. השאלון הוא כלי למילוי עצמי שפותח במקור עבור מסגרות לא קליניות (למשל סטודנטים באוניברסיטה) ולא לאסירים, אם כי בשנים האחרונות נעשו בו שימושים גם על אסירים. בשנת 2005 הכלי עודכן והפך לשאלון PPI-R, ומונה בתוכו 154 פריטים שאורגנו אל תוך 8 תת-תחומים ושלושה סולמות תוקף.^[28] שאלון זה הוא שאלון הדיווח העצמי המעמיק ביותר בתחום הפסיכופתיה והעבריינות, ויש לו פוטנציאל משמעותי להתפתח ככלי מרכזי.

מכיוון ששאלון PPI הוא שאלון למילוי עצמי, יש לו מספר חולשות פוטנציאליות עם אוכלוסיות פורנזיות. למשל, באוכלוסיות פורנזיות לעיתים קרובות משתמשים בכלים להערכת פסיכופתיה כדי להעריך את המסוכנות של אסירים ולבדוק אם הם מתאימים לשחרור מוקדם, חופשות וכו'. לכן לעיתים קרובות אסירים ינסו להראות פחות פסיכופתים (פחות קשוחים, מניפולטיביים, אמפתיים יותר וכו') כדי שיוכלו לקבל הערכה חיובית. על אף ששאלון PPI כולל סולם תוקף שנועד לבדוק זאת, המדד תוכנן עבור אוכלוסייה נורמטיבית, שלגביה אין "סיכונים" אמיתיים, דבר שגורם לכך שהמדד יכול להיות מתומרן על ידי אסירים.

מבחן MMPI-2

מבחן ה-MMPI-2 הוא מבחן אישיות נפוץ ביותר ברחבי העולם. מלכתחילה לא נבנה המבחן במטרה להעריך עבריינות, ובוודאי שלא להערכת מסוכנות. עם זאת, בשל היותו כלי מובנה עם ציונים ונורמות ועם סדרה של סולמות הרלוונטיים לתכונות עברייניות, ומספר סעיפים שנמצאו כבעלי מתאם מסוים לפסיכופתיה, הוא משמש לעיתים קרובות ככלי עזר למיון ולהערכה.

שאלון לבנסון להערכת פסיכופתיה

השאלון של לבנסון להערכת פסיכופתיה^[29] הוא סולם קצר הכולל 25 שאלות. בדומה למבחן MMPI, הוא מנוסח כך, שעל הנבדק לציין עד כמה הוא מסכים עם ההצהרות. מספר הצהרות בשאלון לקוחות מעולם העבריינות ומתבססות על ומתבססות על החשיבה העבריינית. כך לדוגמה ישנן הצהרות כמו "מי שעובדים עליו בגלל טיפשותו – מגיע לו", "ערכים גבוהים לא מעניינים אותי", "אני לא מתכנן שום דבר לטווח הרחוק". ניתן להעריך מהשאלון שני מדדים המאפיינים תכונות שונות של פסיכופתים: התנהגות עבריינית מרדנית-בוטה ותכונות של אנוכיות וחוסר אמפתיה ומצפון.

PCL-YV רשימת פסיכופתיה, מהדורת נוער

קיים סולם פסיכופתיה שנבנה עבור נוער עברייני והוא מיועד לסייע במחקר על תכונות פסיכופתיות בקרב בני נוער בגילאי 12–18. אחת הבעיות הקשות בשימוש בכלי זה הוא החשש מלתת לנער תווית קשה של "פסיכופת" או למנוע ממנו שיקום או טיפול, וזאת בשל התפיסה שאנשים בעלי ציונים גבוהים אינם מסתייעים בטיפול. בגלל חששות אלו המחברים מזהירים שאין זה נכון לכנות נער "פסיכופת" או לשלול ממנו תוכניות טיפול או שיקום בגלל ממצאי המבחן. ניתן לראות בעיות אלו כמהותיות בשימוש במבחנים של הייר, ורלוונטיות גם לגבי מבוגרים.

ככלל, הכלי בנוי בצורה דומה מאוד לשאלון PCL-R. הוא בעל אותו מספר של פריטים, והוא מקודד בשיטה דומה. ישנם פריטים מסוימים שהותאמו לאנשים צעירים, בפרט נושאים הקשורים לתעסוקה ונישואין.^[30]

כלי להערכת סיכון לאלימות כללית HCR-20

מבחן ה-HCR-20 הוא מהנפוצים ביותר בתחום הערכת מסוכנות. כלי זה, כמו כלים אחרים בתחום, משלב בתוכו את שאלון PCL-R ואת הערכת הפסיכופתיה. ^[31]

אחד מהדברים המעניינים בכלי זה הוא שהפריט שמעריך פסיכופתיה אינו ממוקם בחלק הקליני של כלי האבחון, אם כי בחלק שבודק את היסטוריית הנבדק. ההיגיון של המבחן הוא שאבחון של פסיכופתיה הוא אבחון סטטי שכמעט ואינו משתנה. האבחון של פסיכופתיה על פני ה-PCL-R נבנה על היסטוריה של התנהגויות מעבר למה שנראה בראיון, ועל כן פסיכופתיה ממוקמת בחלק ההיסטורי. באופן כללי, אבחון של מסוכנות יכול להוביל להערכה מקובעת: ש"עבריין תמיד יישאר עבריין", ו"אדם מסוכן הוא אדם מסוכן". ההערכות עלולות לא להשתנות עם הזמן ולהשפיע על התנהגות הנבדק. ה-HCR מציע גישה שונה: יש תכונות רבות במבחן הניתנות לשינוי על ידי הנבדק ועי"י הסביבה שלו והן רלוונטיות שמעריכים מסוכנות. בנסיבות מסוימות אדם מסוכן כבר לא יהיה מסוכן, ולהפך.

הבדלים בין פסיכופתיה ראשונית לפסיכופתיה שניונית

בשנים האחרונות הוצע כי פסיכופתיה ראשונית, פסיכופתיה שניונית, והפרעת אישיות אנטיסוציאלית הם מבני אישיות קשורים אך שונים.^[32]

Skeem et al. (2003) Hypothesized Key Dimensions of Distinction of the Subtypes of Psychopathy

לדעת חוקרים בתחום, ההבדל הגדול ביותר הוא שפסיכופתיה ראשונית היא מצב מולד, ואילו פסיכופתיה שניונית (או בשמה המוכר יותר סוציופתיה) מאופיינת על ידי הפרעה רגשית שמתפתחת כתוצאה מאינטראקציות שליליות ומזיקות עם הסביבה; מאפייניהם מתפתחים כהסתגלות רגשית מתוך מאמץ להתמודד עם תנאים קשים כגון התעללות או דחייה מצד ההורים.^[33]

הבדל נוסף הוא שפסיכופתיה ראשונית מאופיינת על ידי ליקויים רגשיים (יציבות ברמות הסרוטונין, מערכת לימבית תת-תגובתית, רמות לחץ נמוכות), ואילו פסיכופתיה שניונית מאופיינת על ידי הפרעה רגשית תלוית סביבה (תפקוד לקוי בקליפת המוח הקדם-מצחית, חוסר בסרוטונין, רמות גבוהות של לחץ).^[34]

הבדל נוסף בין השניים הוא שפסיכופתיה שניונית מאופיינת בתפקוד בינאישי לקוי יותר מאשר פסיכופתיה ראשונית; הם מתעצבנים בקלות, לא חברותיים, ונוטים להיות פחות אסרטיביים.^[35]

הדעות שנויות במחלוקת אך לדעת חוקרים בתחום פסיכופתיה ראשונית מאופיינת ברמות נמוכות של נוירוטיות (כולל חרדה), ואילו פסיכופתיה שניונית מאופיינת על ידי רמות גבוהות של נוירוטיות.^[36]^[37]^[38]

לסיכום, פסיכופתיה שניונית היא תוצר של חוויות סביבתיות שליליות המשפיעות על מערכת העצבים האוטונומית ועל התפתחות נוירולוגית שעלולה להוביל לתגובות הדומות לאלה שניתן לראות אצל אנשים עם פסיכופתיה ראשונית.

מחקרים מראים כי אנשים עם פסיכופתיה ראשונית הם שיעור יציב מכל אוכלוסייה, יכולים להיוולד אל כל קטע של החברה, עשויים להוות חלק ממעמד טקסונומי מובחן כחלק מתהליך הברירה הטבעית, וכי הליקויים הרגשיים שלהם הם אלו המאפשרים להם לרדוף אחר המטרות האנוכיות שלהם מבלי להרגיש את הכאב של אשמה או חרטה.^[39]

נכון להיום פסיכופתיה מבוססת על האבחנה של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אך היא מבנה אישיות שונה.^[32]

עבריינות ואלימות

רצידיביזם

כיום יש מספר גדול יחסית של מחקרים המציינים כי אנשים עם פסיכופתיה מדרדרים חזרה לעבריינות בשיעורים גבוהים יותר מאנשים שאינם פסיכופתים. למשל, במחקר אחד, ניתן שאלון PCL-R ל-231 עבריינים לפני שחרורם מבתי הכלא.^[40] בתוך 3 שנים, 25% מהאנשים שאינם פסיכופתים נכלאו מחדש. לעומת זאת, 80% מהחולים בפסיכופתיה הפרו את תנאי השחרור שלהם. במחקר אחר עקבו אחרי 299 עבריינים, ובתוך 3 שנים 65% מהאנשים עם פסיכופתיה הורשעו בעבירה חדשה, לעומת 25% בלבד מאנשים שאינם פסיכופתים.^[41]

אלימות

מספר מחקרים מצאו קורלציה חזקה בין ניקוד גבוה בשאלון PCL-R לבין אלימות. חוקרים אחרים, לעומת זאת, ציינו כי פסיכופתיה לא מזוהה עם אלימות.^[11]

הוצע כי פסיכופתיה קשורה לתוקפנות 'אינסטרומנטלית' הידועה גם כתוקפנות פרו-אקטיבית, או תוקפנות 'קרה', צורה של אלימות המאופיינת ברגש מופחת שנועדה לגרום נזק באופן מתוכנן על-מנת להרוויח דבר מה.^[42]

מסקנה אחת בעניין זה נעשתה על ידי מחקר שנערך בשנת 2002 על נבדקים פסיכופתים שהואשמו ברצח. נמצא כי מקרי הרצח שבוצעו על ידי פסיכופתים היו כמעט תמיד (93.3%) אינסטרומנטליים. גבוה יותר באופן משמעותי מהשיעור של עבריינים שאינם פסיכופתים (48.4%).^[43]

נמצאה קורלציה בין רצח אינסטרומנטלי לבין ניקוד גבוה בגורם 1 משאלון PCL-R הכולל מאפיינים בינאישיים ורגשיים של פסיכופתיה. עם זאת, יותר משליש ממקרי הרצח שבוצעו על ידי פסיכופתים עירבו גם מרכיב של עוררות רגשית.

פרופילאים מה-FBI מציינים כי פגיעה חמורה בקורבן היא בדרך כלל מתוך תוקפנות עוינת, התנהגות שמונעת על ידי רגשות של כעס ועוינות, מספר מחקרים תומכים בכך, לפחות בכל הנוגע לעבירות מין, בנוסף, נמצא כי המרכיבים הרגשיים של פסיכופתיה מנבאים חומרת עבירות מופחתת.

מחקר אחד מצא שיעור עבריינות חמור יותר של עבריינים שאינם פסיכופתים בממוצע מאשר עבריינים עם פסיכופתיה (למשל יותר מקרי רצח לעומת שוד מזוין ועוד עבירות רכוש).^[11]

מחקרים שנערכו על מבצעי אלימות במשפחה מצאו כי יש למתעללים שיעור גבוה של פסיכופתיה, עם שכיחות שמוערכת סביב 15-30%. יתר על כך, לאלימות במשפחה יש קורלציה חזקה עם גורם 1 בשאלון PCL-R שכולל מאפיינים בינאישיים ורגשיים של פסיכופתיה ומתואר כשימוש אנוכי ואכזרי בזולת.

שכיחות הפסיכופתיה בקרב מתעללים במשפחה מעידה על כך שתכונות הליבה של פסיכופתיה כמו קשיחות, היעדר חרטה וקשרים רגשיים חזקים עם הזולת, מניעות את אלו עם פסיכופתיה לבצע עבירות אלימות במשפחה, ומרמזת שהעבריינות שמבוצעת על ידי אנשים אלו מבוצעת בדם קר (תוקפנות אינסטרומנטלית) ולא מתוך תוקפנות עוינת (רגשית), ולכן היא אינה מושפעת מהתערבויות פסיכו-סוציאליות שבדרך כלל ניתן למצוא אצל מתעללים שאינם פסיכופתים.^[44]^[45]

עבריינות מין

פסיכופתיה קשורה לעבריינות מין, וכמה חוקרים אף טענו כי היא מתואמת עם העדפה להתנהגות מינית אלימה. מחקר שפורסם ב-2011 בנוגע לשחרור על תנאי של עבריינים קנדיים גברים מצא כי פסיכופתיה אצל גברים שהתעללו מינית בילדים הייתה קשורה גם לעבירות מין נוספות.^[46]

מחקר שנערך על הקשר בין ניקוד בשאלון PCL-R לסוגי התוקפנות במדגם של רוצחים מיניים, מצא ש-84.2% מהמדגם היו בעלי ניקוד של מעל 20 בשאלון, לעומת 47.4% להם היה ניקוד של מעל 30 (הרף המקובל להימצאות פסיכופתיה). נמצא כי 82.4% מבין אלו עם ניקוד של מעל 30 היו מעורבים באלימות סדיסטית (שאבו הנאה מביצוע המעשה), לעומת 52.6% מבין אלו עם ציונים של מתחת ל-30. בסך הכל לניקוד גבוה בגורם 1 בשאלון PCL-R יש קשר משמעותי לאלימות סדיסטית.^[47]^[48] למרות זאת, מדווח כי לעבריינים עם פסיכופתיה (הן עבריינים מיניים ולא מיניים) יש סיכוי גבוה של פי 2.5 לקבל שחרור על תנאי.^[46]

גורמים אטיולוגים

מחקרים בגנטיקה התנהגותית זיהו גורמים גנטיים ולא גנטיים לפסיכופתיה, כולל השפעות גנטיות על תפקוד המוח. תומכי המודל הטריארכי מאמינים כי פסיכופתיה מתפתחת בעקבות אינטראקציה של המאפיינים הגנטיים עם סביבה שלילית. מה שנתפס כשלילי עשוי להשתנות בהתאם לפרדיספוזיציה הגנטית: למשל, משערים כי אנשים בעלי תעוזה גבוהה עשויים להגיב בצורה לא טובה לענישה אבל עשויים להגיב בצורה טובה יותר לפרסים וסיפוקים.^[1]^[12]

גנטיקה

מחקרים גנטיים מיושבים מצאו השפעות גנטיות מתונות (וגם לא גנטיות) למאפייני האישיות האופייניים לאנשים שמאובחנים עם פסיכופתיה. נמצא כי התכונות דומיננטיות חסרת-פחד ואנטיסוציאליות אימפולסיבית בשאלון PPI מושפעות מגורמים גנטיים ושאין בין השתיים כל קורלציה. נמצא שגורמים גנטיים משפיעים על התפתחות הפסיכופתיה בעוד שגורמים סביבתיים משפיעים על הצורה בה התכונות מתבטאות. מחקר שנערך על קבוצה גדולה של ילדים מצא קשר של 60% בין תורשתיות לבין תכונות אופי קשוחות וחסרות רגש המתואמות עם הפריטים של גורם 1 בשאלון PCL-R, וכי בעיות התנהגות בקרב ילדים בעלי תכונות אלה היו גבוהות יותר מאשר בקרב ילדים ללא תכונות אלה.^[10]^[9]

גורמים סביבתיים

נכתב הרבה על ההשפעה הרבה שיש לגורמים סביבתיים על התפתחות פסיכופתיה. נמצא כי נבדקים המקבלים ניקוד גבוה בפריטים מגורם 2 בשאלון PCL-R מראים קשר עקבי עם התעללות בילדות, גורמי סיכון סביבתיים, טראומה, הדרכה הורית שלילית, אחים עבריינים, מעורבות נמוכה של האב עם הילד, הכנסה משפחתית נמוכה, אם צעירה, אם מדוכאת, מעמד חברתי נמוך, תנאי דיור ירודים, והגעה ממשפחה שבורה ומפוצלת.^[49]^[50]^[51]^[52]

פגיעה מוחית

בשנת 1975 צמד החוקרים בלומר ובאנסון טבעו את המונח פסאודו-פסיכופתיה כדי לתאר את אישיותם של אנשים שעברו פגיעה מוחית באזור האונה המצחית. הם שמו לב שלאחר הפגיעה המוחית אישיותם השתנתה והם הפכו לחסרי טקט וחסרי שליטה עצמית.^[53]

בניגוד לפסיכופתיה שבה מופיעות מופיעות תכונות פסיכופתיות בילדות ובגיל ההתבגרות, פסאודו-פסיכופתיה מתרחשת בעקבות הפגיעה מוחית.

בשנת 2010 מחקר חדש^[54] הראה דמיון בולט בין ליקויים נפשיים שנצפו בפסיכופתים לבין נפגעי ראש עם נזק באונה המצחית, דבר המצביע על כך שהסיבה הבסיסית להפרעות התנהגויות שנצפו בפסיכופתיה עשויות לנבוע מחוסר תפקוד באונה המצחית.

תאוריות אחרות

פסיכופתיה קשורה למספר תוצאות שליליות בחיים כמו גם סיכון מוגבר למוות כתוצאה מאלימות, תאונות, רצח והתאבדויות. עובדות אלו, בשילוב עם הראיות להשפעות הגנטיות של ההפרעה הם תמוהים מבחינה אבולוציונית, וחוקרים מתחום הפסיכולוגיה אבולוציונית הציעו מספר הסברים אפשריים לכך.

רוברט ד. הייר אמר כי פסיכופתיה היא מנגנון הסתגלות אבולוציוני שנועד להגביר את הצלחת הרבייה ועשוי לעבוד כל עוד יש אוכולוסייה גדולה של אנשים אלטרואיסטיים ונותני אמון. מאחר שאין לפסיכופתים את היכולת לפתח קשרים רגשיים חזקים עם הזולת, יש להם את היכולת להפרות נשים רבות מבלי להרגיש את הצורך להישאר בסביבה לאחר מכן. ייתכן שזאת הסיבה בגללה יש שיעור גבוה יותר של פסיכופתיה אצל גברים. עבור הפסיכופת מדובר ביתרון כי ללא רגשות פרו-חברתיות הוא יכול להפיץ את הזרע שלו מהר יותר, אך הוא לא ידאג לביטחון או הצלחת הצאצאים שלו.^[55]^[56]^[57]

מחקר אחד הראה כי לאנשים עם ציון גבוה בשאלון PCL-R יש יותר ילדים.^[58]^[59]

ביקורות על התאוריות האבולוציוניות אמרו כי עדיף לבחון את הגורמים האישיים התורמים להתפתחות תכונות האופי, ולא להתייחס אל פסיכופתיה כמבנה ייחודי עקב יכולות הבדיקה הלוקות בחסר. עדויות אמפיריות לגבי הצלחת הרבייה גם הן לוקות בחסר.^[60]

תאוריות אחרות אומרות כי באופן כללי, האישיות מושפעת ממספר גדול של גנים, והיא ניתנת לשיבוש על ידי מוטציות אקראיות, לכן פסיכופתיה עשויה להיות תוצאה של מטען גנטי גבוה.^[61]

תאוריות אחרות הציעו כי פסיכופתיה עשויה להיות ספנדרל, או תופעת לוואי; תכונות פנוטיפיות שהם תופעת לוואי של האבולוציה של מאפיין אחר, בניגוד לתכונה שהיא תוצר של ברירה טבעית, ולא מנגנון הסתגלות בפני עצמה.^[62]^[63]

חברה ותרבות

פסיכופתיה במקום העבודה

תשומת הלב שהוקדשה על ידי התקשורת והחוקרים בתחום לפסיכופתיה במקום העבודה גדלה באופן דרמטי במהלך שני העשורים האחרונים. עם זאת, תשומת הלב הזאת לעיתים קרובות מותירה את הראיות המדעיות מאחור. למרות זאת טענות חזקות לגבי ההשפעות הרעילות של פסיכופתיה במקום העבודה בהיעדר מחקר ממשיכות ללא הפוגה.^[64]

הסיבה המרכזית להיעדר המחקר במקום העבודה היא משום ששאלון PCL-R כולל בתוכו התנהגות אנטי-חברתית כגורם ליבה משמעותי כחלק מהאבחנה (פסיכופתיה אינה סבירה ללא סגנון חיים אנטי-חברתי), ואינו כולל בתוכו מאפייני הסתגלות חיוביים, בנוסף, רוב החוקרים עורכים את המחקרים שלהם על אוכלוסיית הכלא ובמסגרות פורנזיות אחרות, אוכלוסיות נגישות יחסית של נושא המחקר.

רוברט ד. הייר, חוקר מוביל בתחום הפסיכופתיה אמר כי חברות מושכות בטעות עובדים עם תכונות פסיכופתיות בגלל הניסוח של מודעות הדרושים שלהם, והרצון שלהם להעסיק עובדים שמוכנים לעשות כל מה שנדרש על מנת להצליח בעסקים.^[65]

פסיכופתים מגויסים לארגונים משום שהם יוצרים רושם חיובי מובהק בראיונות. הם נראים ערניים, ידידותיים ואנשים שקל להסתדר איתם ולנהל איתם שיחה. הם נראים כאילו הם בעלי יכולת טובה או מעל הממוצע, ונראים כמו אנשים מאוזנים מבחינה רגשית. תכונות אלה הופכות אותם לאטרקטיביים במיוחד למנהלי כוח אדם הממונים על גיוס עובדים חדשים.^[8] שלא כמו נרקיסיסטים, פסיכופתים מסוגלים ליצור רשמים ראשוניים חיוביים יותר, אם כי אנשים עדיין עשויים לראות דרך ההצגה שלהם.^[66] תכונות אישיות לא רצויות של פסיכופתים כמו חוסר אחריות עשויות להתפרש שלא כהלכה כרוח חדשה של יזמות, או נכונות לנטילת סיכונים. הנטייה שלהם לחפש ריגושים עשויה להתפרש כאנרגיה גבוהה והתלהבות מעבודה. הקסם השטחי שלהם עלול להתפרש על ידי המראיינים ככריזמה. בנוסף, פסיכופתים הם שקרנים פתולוגיים, ולכן סביר יותר שהם ינסו לשקר במהלך ראיונות. למשל, פסיכופתים עשויים ליצור חוויות עבודה פיקטיביות או קורות חיים פיקטיביים. הם עשויים גם לפברק אישורים כגון תעודות, המלצות או הישגים ממקומות עבודה קודמים.^[67] למראית עין פסיכופתים עשויים להראות כאנשים מוכשרים, מוצלחים ואינטליגנטיים.^[68]

בספרות ובקולנוע

דמויות עם פסיכופתיה או סוציופתיה הן חלק מן הדמויות היותר ידועות לשמצה בקולנוע ובספרות, אך מאפייני האישיות שלהם קשורים רק באופן סתמי או באופן חלקי להגדרה המודרנית של פסיכופתיה בפסיכיאטריה, בקרימינולוגיה ובמסגרות מחקר. הדמויות בדרך כלל מזוהות כפסיכופתיות בתוך היצירה הבדיונית עצמה, על ידי יוצריה, או על ידי דעות הקהל והמבקרים, והיא עשויה להתבסס על סטראוטיפים פופולריים ידועים ולא ידועים של פסיכופתיה, "פסיכופתים הם תמיד רגועים ומתוכננים" וכו'. דמויות פופולריות כאלו הם הג'וקר, חניבעל לקטר, ודמותו של דקסטר.^[69]^[70]^[71]

דמויות כאלה מתוארות לעיתים קרובות בצורה מוגזמת ובדרך כלל יש להם תפקיד של נבל או אנטי-גיבור, ובדרך כלל נעשה שימוש במאפיינים הכללים והסטריאוטיפים הקשורים לפסיכופתיה כדי להקל על היווצרות קונפליקט וסכנה בעלילה.

מאחר שההגדרות, הקריטריונים והתפיסות המקובלות לגבי פסיכופתיה השתנו במשך השנים, וממשיכות להשתנות גם כיום, רבות מן הדמויות המאופיינות כפסיכופתיות בעבודות פופולריות אינן מתאימות יותר להגדרה של פסיכופתיה.

התפיסה הציבורית משקפת שילוב כל שהוא של חשש מבוגימן מיתולוגי, של אנשים מתועבים ומתוחכמים, שופעי קסם וכריזמה, ולפעמים אולי אפילו קנאה באנשים שעשויים להיראות כאילו הם חיים את חייהם ללא צרכים רגשיים וללא חשש מאשמה, מצוקה או חוסר ביטחון.^[72]

מחקרים

בסריקות מוחיות אפשר לראות שאזור האמיגדלה, ואזור מסוים בקליפה הקדמית של המוח, לקויים בתפקודם אצל הפסיכופת.^[73] עם זאת, לאחר מקרים כגון פרופ' ג'יימס פאלון שביסס על ממצא זה את מחקריו על פסיכופתים, ומצא בהמשך כי גם אצלו אזורים אלו פגומים, ושאופיו הוא פסיכופתי. רווחת כיום ההנחה כי הפגם המוחי אמנם מעיד על פסיכופתיה^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}, אך דרושים גורמים סביבתיים חריגים (כגון חוויות התעללות בתקופת הילדות, השכיחות מאוד אצל פסיכופתים מאובחנים), על מנת שאדם עם תפקודי המוח יעמוד בקריטריונים לאבחנה של פסיכופתיה כפי שהיא מוגדרת על ידי שאלון PCL-R.

בקהילה המקצועית האבחון העצמי של ג'יימס פאלון עורר סקפטיות. מומחים בתחום אף אמרו שג'יימס פאלון אינו פסיכופת משום שההתנהגות שלו איננה כזאת ושסריקות מוחיות לבדן אינן מעידות על מבנה אישיות פסיכופתי.^[74]^[70]

טיפול

נכון להיום עדיין אין מחקרים מיושבים שמראים שפסיכופתיה היא מצב בר שינוי. מספר מחקרים הראו ירידה באלימות ובפעילות עבריינית אצל ילדים מתבגרים, אך ניתן לשייך את השיפור הזה להתבגרות בגיל ולא לשיטת הטיפול.

מחקרים מראים שתכונות כמו אימפולסיביות, חום וחיבה, ויציבות רגשית נוטות להשתפר במהלך השנים, אפילו ברמות קיצוניות של הפרעת האישיות.

שיטות טיפול חדשות מראות שיפור בסימפטומים של הפרעות אחרות, כגון הפרעת אישיות גבולית, לה יש קורלציה חיובית עם הפריטים של גורם 2 בשאלון PCL-R, ולעיתים קרובות ניתן למצוא מאפיינים גבוליים אצל סוציופתים.^[75]

למרות שתכונות הליבה של פסיכופתיה (מאפיינים בינאישיים, רגשיים) הוכיחו את עצמם כקשות מאוד לטיפול, התנהגויות אנטי חברתיות החוברות אליהם עשויות להיות מושפעות יותר מטיפול, לכן שיטות טיפול שמתמקדות בכך הם המטרה העיקרית של תוכניות טיפול במתקני מעצר ובבתי כלא. ^[76] הוצע שהטיפולים שעשויים להיות יעילים ביותר בהפחתת התנהגות אנטי-חברתית קיצונית הם אלה המתמקדים באינטרס עצמי, תוך השמת דגש על הערך המוחשי והחומרי של התנהגות פרו-חברתית, עם התערבויות המפתחות כישורים כדי להשיג למטופל מה שהוא רוצה מהחיים בדרכים פרו-חברתיות. ^[77] לשם כך נשפטו שיטות טיפול שונות במטרה לצמצם את הפעילות הפלילית של עבריינים עם פסיכופתיה, עם הצלחה מעורבת. ^[78]

ניתן לטעון כי תוכניות טיפול אינטנסיביות שתוכננו במפורש עבור עבריינים בסיכון גבוה כבר מטפלות בתכונות פסיכופתיה רלוונטיות כגון אכזריות ודיס-אינהיביציה. התוכניות הללו מתמקדות בשינויי גורמי סיכון משתנים שניתן לראותם כמאפייני אישיות יציבים יחסית כמו גרנדיוזיות, שחצנות כלפי אחרים, אמפתיה נמוכה, קשיחות והיעדר אשמה, הונאה, שקרים והפעלת מניפולציה על אחרים. פריטים דומים מהווים את הבסיס לדירוג פסיכופתיה אצל עבריינים. לכן התקדמות בטיפול בגורמי סיכון משתנים עשויה להתברר בעתיד כהתקדמות לשינוי תכונות פסיכופתיות, לשנות את הצורה בהם הם מתבטאות, ואפילו להפחית את אחוז הרצידיביזם.^[79]^[80]

מחקר שנערך בישראל בדק את השפעת הפסיכופתיה ודיכאון על מוטיבציה לטיפול גמילה בקרב אסירים מכורים לסמים. המחקר מצא כי דיכאון ופסיכופתיה שניונית מהווים גורמים מובהקים בניבוי מוכנות לטיפול. מתמכרים הסובלים מדיכאון נמצאו כבעלי פרופיל של פסיכופתיה שניונית בשכיחות גבוהה יותר מפסיכופתיה ראשונית. נתון זה מתאים לפרופיל המאפיין של פסיכופתים שניוניים בכך שהפרעות חרדה ורגש נמצאות בשכיחות גבוהה יותר בקרב פסיכופתים שניוניים בהשוואה לפסיכופתים ראשוניים. הגורמים שנמצאו כקשורים למוכנות לטיפול - כמדד מרכזי המאפשר תחזית על מסוגלות טיפולית - היו, רצון לעזרה, דיכאון, ופסיכופתיה שניונית. לפיכך השערות המחקר היו שמוטיבציה לטיפול וגמילה תימצא בקשר ישיר עם פסיכופתיה שניונית ובקשר הפוך עם פסיכופתיה ראשונית. שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: עמירם סיון-בן יוסף (אוניברסיטת בר-אילן), ד"ר ליאור כהן-רז, ד"ר יהושע וייס, ד"ר ארתורו לרנר (מנחים),'"`UNIQ--nowiki-000000CD-QINU`"'השפעת פסיכופתיה ודכאון על מוטיבציה לטיפול גמילה בקרב אסירים מכורים לסמים וגם ימין=כן.

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש במדיסון, ויסקונסין נקטו צעדים גדולים לטיפול בפסיכופתים צעירים עם גישה שאפתנית ומתקדמת לשיקום פלילי. התוכנית DEVELOPED AND IMPLEMENTED פותחה במתקן הטיפול לנוער במנדוטה פועלת ללא הרתעה קפדנית ועונשים שבדרך כלל ניתן למצוא במתקני כליאה לנוער. התוכנית במתקן כוללת טיפול אינטנסיבי בשיחות שנמשך מספר שעות כל יום למשך שישה חודשים לפחות ואחד מסימני ההיכר של שיטת הטיפול הוא חיזוק חיובי. הנוער הממוסד במתקן מנוטר באופן תמידי על ידי כל חברי הצוות עבור כל סימן של התנהגות חיובית, קטנה ככל שתהיה. כאשר התנהגות כזאת מובחנת, היא מחוזקת עם פרס. לנוער הכלוא במתקן גם אומרים שהפרס שלהם יכול לגדול, כלומר, אם הם מתמידים עם התנהגותם הטובה, כך גדלים הפרסים. מה שמתחיל כטפיחה על הכתף הופך לחטיף, ולבסוף מקבל הנוער את היכולת לשחק במשחקי מחשב, וכן הלאה. כך הנוער במתקן נחשף לתועלת הפשוטה של התנהגות פרו-חברתית.^[81]^[82]

הצוות במתקן מתבסס על מדעי המוח כדי להחליט על הגמול שהנוער יקבל. נעשתה השוואה של מעל ל-300 בני נוער שטופלו במתקן לבין בני נוער שלא טופלו במתקן. חוקרים עקבו אחר 2 הקבוצות במשך 5 שנים, גם לאחר ששוחררו. 98% מבני הנוער שלא טופלו במתקן נעצרו שוב, בעוד שרק 64% מהנוער שטופל במתקן נעצר שוב. במילים אחרות, התוכנית במתקן הצליחה להפחית את אחוז הרצידיביזם ב-34%.

תרופות פסיכיאטריות עשויות להקל על סימפטומים חופפים הקשורים בהפרעה כגון תוקפנות או אימפולסיביות, כולל תרופות אנטי-פסיכוטיות, תרופות נוגדות דיכאון, או מייצבי מצב רוח, אם כי אף אחת מהן טרם אושרה על ידי ה-FDA למטרה זו.

לדוגמה, מחקר שנערך בבית חולים עם אבטחה גבוהה ומדגם גדול של אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ותכונות פסיכופתיות מצא כי קלוזאפין תרופה אנטי-פסיכוטית עשויה להיות יעילה בהפחתת תפקודים התנהגותיים שונים. ^[83] עם זאת, מחקר על הטיפול הפרמקולוגי של פסיכופתיה והפרעת אישיות אנטיסוציאלית מתבסס ברובו על מה שידוע על פרמקולוגיה של הפרעות נפשיות אחרות. ^[84]

רוברט ד. הייר אמר באחד מראיונתיו שהוא מאמין שפסיכופתים יכולים להגיב באופן חיובי לתוכניות טיפול שונות ואפילו לתעל את הפסיכופתיה שלהם למקומות פרודקטיביים יותר עבורם ועבור החברה.^[85]

סטטיסטיקה

לדעת חוקרים בתחום הפרעת אישיות אנטיסוציאלית היא שכיחה בבתי כלא משום שאחד הקריטריונים לאבחנה הוא היסטוריה של עבירות, לכן האבחנה עשויה להינתן לאסירים בשוגג כי היא מזוהה עם אוכולוסיית הכלא יתר על המידה.^[86]

במחקרים רבים משתמשים בחתך של 27 נקודות כדי למצוא את הרף להימצאות פסיכופתיה.^[87]^[88] בשימוש בחתך הזה נמצאה שכיחות של מאפיינים פסיכופתיים של בין 1.23% ו-3.46%. כרבע מהשכיחות של הפרעת התנהגות במדגמים שבוצעו על קהילות שונות.^[89]

כמו כן נערכו מחקרים אפידמיולוגיים הבודקים את שכיחות הפסיכופתיה במדגמים פליליים. אלה חושפים כי בעוד ש-80% מהאסירים בארצות הברית מתאימים לקריטריונים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, רק כ-25-31% מהם עומדים בקריטריונים לאבחנה של פסיכופתיה כפי שהיא מוגדרת על ידי שאלון PCL-R.^[90]

במילים אחרות, כרבע מהנבדקים שמקבלים את האבחנה של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית עומדים בקריטריונים לאבחנה של פסיכופתיה. בהתבסס על ממצאים אלה ועל שיעור השכיחות של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כ-3% מהאוכלוסייה הכללית כפי שמתואר על ידי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות ניתן להעריך כי שיעור הפסיכופתיה אצל גברים באוכלוסייה הכללית עומד על 0.75%.^[91]

מחקר שנערך על פסיכופתיה אצל נשים מצא כי שיעור הפסיכופתיה של נשים בבתי הכלא הוא ש-11% עומדות בקריטריונים לאבחנה.^[92] נמוך יותר משמעותית מאחוז הפסיכופתיה אצל אסירים שהם גברים. רווחת כיום הטענה שייתכן ופסיכופתיה אצל נשים היא שכיחה יותר ממה שדווח עד היום אך הטענות לא מגובות במחקרים ומבוססות על ספקולציות.

מחקר שנערך בכלא גדול בדק ומצא כי מתוך 199 אסירות, 6% מהן קיבלו ניקוד של בין 30–40 בשאלון PCL-R, הרף המסורתי להימצאות פסיכופתיה אצל נבדקים. כשהורידו את החתך להימצאות פסיכופתיה ל-25 נקודות, בערך אחת מתוך כל חמש נשים זוהתה כפסיכופתית. התכונות וההתנהגויות שבלטו עבור נשים כללו אימפולסיביות, שליטה עצמית נמוכה, מתירנות מינית, ורסטיליות קרימינלית, מניפולטיביות, וחוסר במטרות מציאותיות לטווח ארוך. ^[93]

המצב בישראל

המצב בארץ בתחום השימוש בכלים להערכת המסוכנות אינו מספק; הבעיה העיקרית היא שהמודעות לקיום (גם בקרב אנשי מקצוע) הכלים נמוכה ולכן אין שימוש נרחב בהם ולא קיימים הרבה מחקרים שהתפרסמו בספרות המקצועית בארץ בתחום הערכת הסיכון לאלימות. לפני מספר שנים נערך בארץ מחקר על ידי הג'וינט בנושא פיתוח ושימוש בכלים להערכת מסוכנות עבור ארגון של פסיכיאטרים משפטיים. בדו"ח המסכם עלה כי אין איסוף נתונים מספק בתחום בארץ, כמעט ולא פותחו כלים המתאימים לארץ, ולא נוסו בארץ כלים שפותחו בחו"ל. התחום העיקרי בו כן נעשה מחקר הוא בהערכת סיכון בתחום האלימות במשפחה.

שתי סיבות מרכזיות עלו לשימוש המועט בכלים מובנים: א. קשיים תקציביים: פיתוח כלי, כמו גם מחקר והכשרת בעלי מקצוע לשימוש בו, דורשים מימון מתאים. ב. בחלק מהמקרים קיימת התנגדות לשימוש בכלי מובנה, שמקורה הן בהכשרה של אנשי מקצוע אשר לא הורגלו לשימוש בפרוצדורות מובנות, והן בטענה/הנחה שתוקף הכלים לא מספק ולכן ההשקעה בשימוש בהם לא כדאית.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: אסף קרון,'"`UNIQ--nowiki-000000E8-QINU`"'כלים להערכת מסוכנות להתנהגות אלימה כלפי האחר והתנהגות אובדנית: סקירת ספרות, 2007, עמ' 8 וגם ימין=כן. על כן ברוב המקרים מתבצעת "הערכה קלינית" אינטואיטיבית על סמך ניסיונו של איש המקצוע.

חוסר המודעות וחוסר ההכרות עם הכלים מובילים לחששות ולרתיעה מהשימוש בהם. טבעי היה שהפסיכולוגיה תקדם את הנושא, מכיוון שמדובר בהערכת תכונות והתנהגויות ובפיתוח כלי הערכה. אך נראה שהפסיכולוגיה איננה מתעניינת בפיתוח הכלים או במחקר עליהם. לפסיכולוגיה הקלינית במדינת ישראל נטייה ברורה לכיוון הדינמי-פסיכואנליטי, עם דגש והכוונה לטיפול פרטני. בארץ אין כמעט קורסים בתחום פסיכולוגיה משפטית, ובשלב זה אין גורם באקדמיה שיוביל מחקר לאיסוף נתונים ונורמות.

חשש נוסף אפשרי הוא, שהכלים יעודדו מדיניות נוקשה יותר. כלים המתמקדים במסוכנותו של העבריין, גורמים להתרכזות בצדדים אלו ופחות בגורמים חברתיים וסביבתיים התורמים להתנהגותו העבריינית. התרכזות באישיות העבריין עלולה לגרום להאשמתו ולתפיסת האחריות רק בו. התרכזות באחריותו האישית של העבריין עלולה להביא להחמרת הענישה. בארצות הברית יש בשנים האחרונות נטייה לענישה קשה יותר, וכתוצאה מכך אחוז אחד מכלל האוכלוסייה של ארצות הברית, מיליוני אנשים, נמצאים בבתי הסוהר. גם בישראל נראה שיש נטייה להחמרת האכיפה, כפי שניתן לראות, למשל, בחוק המחייב פיקוח על עברייני מין מסוכנים לאחר ריצוי מאסרם ובהקמת משטרת ההגירה.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: <span title="חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין">חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין</span>, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט וגם ימין=כן. באווירה חברתית של יד קשה נגד עבריינות, ההתמקדות בתכונות האישיות של העבריין היא דרך נוחה להפחית מאחריות החברה, ויכולה לגרום להתעלמות מהנסיבות שהובילו לתכונות אלו. יש התמקדות ב"רוע" הנמצא "בתוך" העבריין. ייתכן וסיבה זו תורמת לקבלה הסוחפת של סולמות הפסיכופתיה של הייר בארצות הברית: נוח לקרוא לסגנון האישיות הזו "פסיכופת". הנוקשות וגישה אנטי-טיפולית עלולות להגיע מתוך חשיבה שעם "רוע" או "פסיכופתיה" אין מה להתפשר, אין למי לתת הזדמנות חוזרת, אין במי לטפל.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: ד"ר יהושע וייס ורוני בנצור,'"`UNIQ--nowiki-000000E9-QINU`"'כלי הערכה מובנים להערכת עבריינים, עמ' 28 וגם ימין=כן.

קישורים חיצוניים

ערך מילוני בנושא פסיכופתיה, בוויקימילון

David J. Cooke ,Adelle Elizabeth Forth ,Robert D. Hare (eds.), 1998, Psychopathy: Theory, Research, and Implications for Society
Christopher J. Patrick (ed.), 2005, Handbook of Psychopathy
Hugues Hervâe ,John C. Yuille (eds.), 2007, The Psychopath: Theory, Research, And Practice
Randall T. Salekin ,Donald R. Lynam (eds.), 2010, Handbook of Child and Adolescent Psychopathy
Cleckley, Hervey M. The Mask of Sanity: An Attempt to Reinterpret the So-Called Psychopathic Personality, 5th Edition, revised 1984, PDF file download.

רועי סמנה, ‏סקירת PCL-R - כלי לאבחון פסיכופתיה, באתר פסיכולוגיה עברית, 20 ביוני 2007
מרדכי רוטנברג, פסיכופתיה כרוע אבסולוטי?, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
איתן טמיר, הגדרה שונה של ׳פסיכופת׳, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 בספטמבר 2017

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Christopher J. Patrick, Don C. Fowles, Robert F. Krueger, Triarchic conceptualization of psychopathy: Developmental origins of disinhibition, boldness, and meanness, Development and Psychopathology 21, 2009/08, עמ' 913–938 doi: 10.1017/S0954579409000492
^ "Psychopathy: A Misunderstood Personality Disorder". Association for Psychological Science (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-13.
^ Jennifer L Skeem, Devon Polaschek, Christopher Patrick, Scott O Lilienfeld, Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12-15, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706
^ Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder, Foresic Research & Criminology International Journal 2, 2016-02-09 doi: 10.15406/frcij.2016.02.00046
^ Robert D. Hare, PhD, Psychopathy and Antisocial Personality Disorder: A Case of Diagnostic Confusion
^ Theodore Millon, Erik Simonsen, Morten Birket-Smith, Roger D. Davis, Psychopathy: Antisocial, Criminal, and Violent Behavior, Guilford Press, 2002-12-18. (באנגלית)
^ "The list of psychopathy symptoms: Hervey Cleckley and Robert Hare" (באנגלית). 2017-02-02. נבדק ב-2018-09-01.
^ ¹ ² Hervey M. Cleckley, The Mask of Sanity, self publishing, 1984, עמ' 14
^ ¹ ² Hare, Robert D.; Neumann, Craig S. (2008). "Psychopathy as a Clinical and Empirical Construct" (PDF). Annual Review of Clinical Psychology. Annual Reviews. 4 (1): 217–246. doi:10.1146/annurev.clinpsy.3.022806.091452. ISSN 1548-5943.
^ ¹ ² "Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy". Association for Psychological Science (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-09.
^ ¹ ² ³ Jennifer L. Skeem, Devon L. L. Polaschek, Christopher J. Patrick, Scott O. Lilienfeld, Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12-01, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706
^ ¹ ² ³ ⁴ Jennifer L. Skeem, Devon L. L. Polaschek, Christopher J. Patrick, Scott O. Lilienfeld, Psychopathic Personality, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706
^ Robert Blair, Carol Sellars, Ian Strickland, Fiona Clark, Theory of Mind in the psychopath, Journal of Forensic Psychiatry - J FORENSIC PSYCHIATRY 7, 1996-05-01, עמ' 15–25 doi: 10.1080/09585189608409914
^ Hare, R. D., & Neumann, C. S., Psychopathy as a Clinical and Empirical Construct, עמ' 11
^ Matt DeLisi, Michael G. Vaughn, Kevin M. Beaver, John Paul Wright, The Hannibal Lecter Myth: Psychopathy and Verbal Intelligence in the MacArthur Violence Risk Assessment Study, Journal of Psychopathology and Behavioral Assessment 32, 2009-06-30, עמ' 169–177 doi: 10.1007/s10862-009-9147-z
^ Craig S. Neumann & Robert D. Hare, Psychopathic Traits in a Large Community Sample:Links to Violence, Alcohol Use, and Intelligence, עמ' 9-16
^ ¹ ² שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם סמנה
^ Hare, R. D., Clark, D., Grann, M., & Thornton, D. (2000). Psychopathy and the predictive validity of the PCL-R: An international perspective. Behavioral Sciences and the Law, 18, 623–645
^ Some Comments on Qualifications for the Forensic Use of the Hare PCL-R, www.hare.org
^ Valerie M. Gonsalves, Mario J. Scalora, Matthew T. Huss, Prediction of Recidivism Using the Psychopathy Checklist—Revised and the Psychological Inventory of Criminal Thinking Styles Within a Forensic Sample, Criminal Justice and Behavior 36, 2009-06-10, עמ' 741–756 doi: 10.1177/0093854809335688
^ Marc T. Swogger, David S. Kosson, Identifying subtypes of criminal psychopaths: A replication and extension, Criminal justice and behavior 34, 2007, עמ' 953–970 doi: 10.1177/0093854807300758
^ Jennifer L. Skeem, David J. Cooke, One Measure Does Not a Construct Make:Directions Toward Reinvigorating Psychopathy Research—Reply to Hare and Neumann (2010)
^ Audrey K. Miller, Katrina A. Rufino, Marcus T. Boccaccini, Rebecca L. Jackson, On Individual Differences in Person Perception: Raters’ Personality Traits Relate to Their Psychopathy Checklist-Revised Scoring Tendencies, Assessment 18, 2011-03-09, עמ' 253–260 doi: 10.1177/1073191111402460
^ Psychopathy: A Rorschach test for psychologists?, Psychology Today (באנגלית)
^ Glenn D. Walters, The Trouble with Psychopathy as a General Theory of Crime, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 48, 2004-04, עמ' 133–148 doi: 10.1177/0306624x03259472
^ Dorothy Otnow Lewis, MD, Catherine A. Yeager, MA, Pamela Blake, MD, Barbara Bard, PhD, and Maren Strenziok, MS, [http://jaapl.org/content/32/4/408.full.pdf Ethics Questions Raised by the Neuropsychiatric, Neuropsychological, Educational, Developmental, and Family Characteristics of 18 Juveniles Awaiting Execution in Texas]
^ Willem H. J. Martens, The problem with Robert Hare's psychopathy checklist: incorrect conclusions, high risk of misuse, and lack of reliability, Medicine and Law 27, 2008-6, עמ' 449–462
^ Natalia L. Nikolova, The Psychopathic Personality Inventory-Revised: Evaluation of Its Psychometric Properties, Incremental Validity, and Moderating Effects of Gender in a Correctional Sample
^ Levenson Self-Report Psychopathy Scale, openpsychometrics.org
^ Kristopher Brazil, Adelle Forth, Psychopathy Checklist: Youth Version (PCL:YV), 2016-01-01, עמ' 1–5
^ Kevin S. Douglas, Stephen Hart, Christopher D. Webster, Henrik Belfrage, Historical-Clinical-Risk Management-20, Version 3 (HCR-20 V3 ): Development and Overview, International Journal of Forensic Mental Health 13, 2014-05-19, עמ' 93–108 doi: 10.1080/14999013.2014.906519
^ ¹ ² Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder
^ Alana N. Cook, Born or Made? History of Child Abuse in Subtypesof Psychopathy, https://commons.pacificu.edu/cgi/viewcontent.cgi?referer=&httpsredir=1&article=1233&context=spp
^ Bariş Yildirim, Jan Derksen, Clarifying the Heterogeneity in Psychopathic Samples; Towards a New Continuum of Primary and Secondary Psychopathy, Aggression and Violent Behavior 24, 2015-05-11 doi: 10.1016/j.avb.2015.05.001
^ Jennifer Skeem, Peter Johansson, Henrik Andershed, Margaret Kerr, Two subtypes of psychopathic violent offenders that parallel primary and secondary variants, Journal of Abnormal Psychology 116, 2007-11-01, עמ' 853 doi: 10.1037/0021-843X.116.4.853
^ Naomi Sadeh, Edelyn Verona, Psychopathic Personality Traits Associated with Abnormal Selective Attention and Impaired Cognitive Control, Neuropsychology 22, 2008-9, עמ' 669–680 doi: 10.1037/a0012692
^ W. A. Schmitt, J. P. Newman, Are all psychopathic individuals low-anxious?, Journal of Abnormal Psychology 108, 1999-5, עמ' 353–358
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Psychopathy, anxiety, and resiliency – Psychological hardiness as a mediator of the psychopathy–anxiety relationship in a prison setting, Personality and Individual Differences 72, 2015-01-01, עמ' 30–34 doi: 10.1016/j.paid.2014.08.009
^ Walsh, Anthony, Wu, Huei-Hsia, Differentiating Antisocial Personality Disorder, Psychopathy, and Sociopathy: Evolutionary, Genetic, Neurological, and Sociological Considerations, Criminal Justice Studies, 2008
^ PsycNET, psycnet.apa.org (באנגלית)
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, The role of psychopathy in the assessment of dangerousness, International Journal of Law and Psychiatry 18, 1995-03-01, עמ' 231–238 doi: 10.1016/0160-2527(95)00008-6
^ Andrea Glenn, Adrian Raine, Psychopathy and instrumental aggression: Evolutionary, neurobiological, and legal perspectives, International Journal of Law and Psychiatry 32, 2009-07-01, עמ' 253–258 doi: 10.1016/j.ijlp.2009.04.002
^ Michael Woodworth, Stephen Porter, In cold blood: Characteristics of criminal homicides as a function of psychopathy., Journal of Abnormal Psychology 111, 2002, עמ' 436–445 doi: 10.1037/0021-843x.111.3.436
^ Zach Walsh, Marc T. Swogger, Tiffany Walsh, David S. Kosson, Psychopathy and violence: increasing specificity, Netherlands journal of psychology 63, 2007-12-01, עמ' 125 doi: 10.1007/BF03061075
^ Marc T. Swogger, Zach Walsh, David S. Kosson, Domestic violence and psychopathic traits: distinguishing the antisocial batterer from other antisocial offenders, Aggressive Behavior 33, 2007, עמ' 253–260 doi: 10.1002/ab.20185
^ ¹ ² Stephen Porter, Leanne Brinke, Kevin Wilson, Crime profiles and conditional release performance of psychopathic and non-psychopathic sexual offenders, Legal and Criminological Psychology 14, 2009-02, עמ' 109–118 doi: 10.1348/135532508x284310
^ Kevin M. Williams, Barry S. Cooper, Teresa M. Howell, John C. Yuille, Inferring Sexually Deviant Behavior From Corresponding Fantasies, Criminal Justice and Behavior 36, 2008-12, עמ' 198–222 doi: 10.1177/0093854808327277
^ Stephen Porter, Michael Woodworth, Jeff Earle, Jeff Drugge, Characteristics of sexual homicides committed by psychopathic and nonpsychopathic offenders., Law and Human Behavior 27, 2003, עמ' 459–470 doi: 10.1023/a:1025461421791
^ Stephen D. Benning, Christopher J. Patrick, Brian M. Hicks, Daniel M. Blonigen, Factor structure of the psychopathic personality inventory: validity and implications for clinical assessment, Psychological Assessment 15, 2003-9, עמ' 340–350 doi: 10.1037/1040-3590.15.3.340
^ Jason R. Hall, Stephen D. Benning, Christopher J. Patrick, Criterion-related validity of the three-factor model of psychopathy: personality, behavior, and adaptive functioning, Assessment 11, 2004-3, עמ' 4–16 doi: 10.1177/1073191103261466
^ Jennifer Skeem, Peter Johansson, Henrik Andershed, Margaret Kerr, Two subtypes of psychopathic violent offenders that parallel primary and secondary variants, Journal of Abnormal Psychology 116, 2007-5, עמ' 395–409 doi: 10.1037/0021-843X.116.2.395
^ Brian M. Hicks, Marie D. Carlson, Daniel M. Blonigen, Christopher J. Patrick, Psychopathic Personality Traits and Environmental Contexts: Differential Correlates, Gender Differences, and Genetic Mediation, Personality Disorders 3, 2012-7, עמ' 209–227 doi: 10.1037/a0025084
^ Michael Koenigs, Daniel Tranel, Pseudopsychopathy: a perspective from cognitive neuroscience, 2006-10-12 doi: 10.1093/acprof:oso/9780198565741.001.0001/acprof-9780198565741-chapter-23
^ Elsevier, An Underlying Cause for Psychopathic Behaviour?, www.elsevier.com (באנגלית)
^ Andrea L.Glenn, Robert Kurzban, AdrianRaine, Evolutionary theory and psychopathy, Aggression and Violent Behavior 16, 2011-09-01, עמ' 371–380 doi: 10.1016/j.avb.2011.03.009
^ David Sloan Wilson, Eric Dietrich, Anne B. Clark, On the inappropriate use of the naturalistic fallacy in evolutionary psychology בתאריך 15 באפריל 2015, בארכיון האינטרנט
^ "The man who invented the psychopath test on the nature of evil". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-08-14.
^ Janko Međedović, Boban Petrović, Jelena Želeskov-Đorić, Maja Savić, Interpersonal and Affective Psychopathy Traits Can Enhance Human Fitness, Evolutionary Psychological Science 3, 2017-03-29, עמ' 306–315 doi: 10.1007/s40806-017-0097-5
^ "Psychopathic personality traits can enhance evolutionary fitness, new research suggests". PsyPost (באנגלית אמריקאית). 2017-12-06. נבדק ב-2018-08-14.
^ Jennifer L. Skeem, Devon L. L. Polaschek, Christopher J. Patrick, Scott O. Lilienfeld, Psychopathic Personality, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Evolutionary theory and psychopathy, Aggression and Violent Behavior 16, 2011-09-01, עמ' 371–380 doi: 10.1016/j.avb.2011.03.009
^ Liane Leedom, Linda Hartoonian Almas, Is psychopathy a disorder or an adaptation?, Frontiers in Psychology 3, 2012 doi: 10.3389/fpsyg.2012.00549
^ Wayback Machine, ‏2015-04-15
^ Sarah Smith, Scott O. Lilienfeld, Psychopathy in the workplace: The knowns and unknowns, Aggression and Violent Behavior 18, 2013-03-01, עמ' 204–218 doi: 10.1016/j.avb.2012.11.007
^ Paul Babiak and Robert D. Hare, Snakes in Suits, HarperBusiness, May 9, 2006, ISBN 978-0-06-083772-3
^ The Corporate Psychopath, FBI: Law Enforcement Bulletin (באנגלית)
^ The Corporate Psychopath, FBI: Law Enforcement Bulletin (באנגלית)
^ Bite-sized Philosophy (2017-04-24), Jordan Peterson - How Narcissistic Psychopaths Fool You, נבדק ב-2018-09-14
^ Will the Real Psychopath Please Stand Up? | Research and Innovation, research.unt.edu (באנגלית)
^ ¹ ² ""What is it like to be a psychopath?" - Scott Barry Kaufman". Scott Barry Kaufman (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-30.
^ Hannibal Lecter isn’t a psychopath, but you might be — Quartz, qz.com (באנגלית)
^ SAGE Journals: Your gateway to world-class journal research, journals.sagepub.com (באנגלית)
^ R.J.R Blair, "The amygdala and ventromedial prefrontal cortex: functional contributions and dysfunction in psychopathy". Philosophical Transactions of the Royal Society 363 : 2557 - 2565
^ Transcript: Insight, What Makes a Psychopath, www.sbs.com.au
^ Trevor H. Barese, The Sensitive Psychopath: Assessing ConstructOverlap Between Secondary Psychopathy andBorderline Personality Disorder
^ Anh Vien, Anthony R. Beech, Psychopathy, Trauma, Violence, & Abuse 7, 2006-07, עמ' 155–174 doi: 10.1177/1524838006288929
^ Chivers, Tom (2017-08-29). "How to spot a psychopath". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2018-09-21.
^ Anh Vien, Anthony R. Beech, Psychopathy, Trauma, Violence, & Abuse 7, 2006-07, עמ' 155–174 doi: 10.1177/1524838006288929
^ Mark E. Olver, Kathy Lewis, Stephen C. P. Wong, Risk reduction treatment of high-risk psychopathic offenders: the relationship of psychopathy and treatment change to violent recidivism, Personality Disorders 4, 2013-4, עמ' 160–167 doi: 10.1037/a0029769
^ Devon Polaschek, Tadhg Daly, Treatment and psychopathy in forensic settings, Aggression and Violent Behavior 18, 2013-09-01, עמ' 592–603 doi: 10.1016/j.avb.2013.06.003
^ Nathaniel E. Anderson, Kent A. Kiehl, Psychopathy: Developmental Perspectives and their Implications for Treatment, Restorative neurology and neuroscience 32, 2014-01-01, עמ' 103–117 doi: 10.3233/RNN-139001
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית Can Psychopaths Be Cured?, modlab.yale.edu (באנגלית)
^ Darcy Brown, Fintan Larkin, Samrat Sengupta, Jose L. Romero-Ureclay, Clozapine: an effective treatment for seriously violent and psychopathic men with antisocial personality disorder in a UK high-security hospital, CNS Spectrums 19, 2014/10, עמ' 391–402 doi: 10.1017/S1092852914000157
^ Najat Khalifa, Conor Duggan, Jutta Stoffers, Nick Huband, Pharmacological interventions for antisocial personality disorder, The Cochrane database of systematic reviews, 2010-08-04, עמ' CD007667 doi: 10.1002/14651858.CD007667.pub2
^ "The man who invented the psychopath test on the nature of evil". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-09-04.
^ James R. P. Ogloff, Psychopathy/antisocial personality disorder conundrum, The Australian and New Zealand Journal of Psychiatry 40, 2006-6, עמ' 519–528 doi: 10.1080/j.1440-1614.2006.01834.x
^ Blair R. J. R., Colledge E., Mitchell D. G., Somatic markers and response reversal: is there orbitofrontal cortex dysfunction in boys with psychopathic tendencies? Journal of Abnormal Child Psychology, 29(6), 499-511.
^ R. J. Blair, E. Colledge, L. Murray, D. G. Mitchell, A selective impairment in the processing of sad and fearful expressions in children with psychopathic tendencies, Journal of Abnormal Child Psychology 29, 2001-12, עמ' 491–498
^ Paul J. Frick S. Doug Bodin and Christopher T. Barry, Psychopathic traits and conduct problems in community and clinic referred samples of children: Further development of the Psychopathy Screening Device
^ R.D. Hare, Psychopathy: A clinical construct whose time has come, Criminal Justice and Behavior 23, 1996-03-01, עמ' 25–54
^ Notes on Psychopathy
^ Rolf Wynn, Marita H Høiseth, Gunn Pettersen, Psychopathy in women: theoretical and clinical perspectives, International Journal of Women's Health 4, 2012-06-01, עמ' 257–263 doi: 10.2147/IJWH.S25518
^ Female Predators, Psychology Today (ב־Canadian English)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[PatrickFowlesKrueger-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Christopher J. Patrick, Don C. Fowles, Robert F. Krueger, Triarchic conceptualization of psychopathy: Developmental origins of disinhibition, boldness, and meanness, Development and Psychopathology 21, 2009/08, עמ' 913–938 doi: 10.1017/S0954579409000492

[2] "Psychopathy: A Misunderstood Personality Disorder". Association for Psychological Science (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-13.

[3] Jennifer L Skeem, Devon Polaschek, Christopher Patrick, Scott O Lilienfeld, Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12-15, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706

[4] Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder, Foresic Research & Criminology International Journal 2, 2016-02-09 doi: 10.15406/frcij.2016.02.00046

[5] Robert D. Hare, PhD, Psychopathy and Antisocial Personality Disorder: A Case of Diagnostic Confusion

[6] Theodore Millon, Erik Simonsen, Morten Birket-Smith, Roger D. Davis, Psychopathy: Antisocial, Criminal, and Violent Behavior, Guilford Press, 2002-12-18. (באנגלית)

[7] "The list of psychopathy symptoms: Hervey Cleckley and Robert Hare" (באנגלית). 2017-02-02. נבדק ב-2018-09-01.

[הערה_מספר_20180919111414:0-8] ¹ ² Hervey M. Cleckley, The Mask of Sanity, self publishing, 1984, עמ' 14

[Hare_Neumann-9] ¹ ² Hare, Robert D.; Neumann, Craig S. (2008). "Psychopathy as a Clinical and Empirical Construct" (PDF). Annual Review of Clinical Psychology. Annual Reviews. 4 (1): 217–246. doi:10.1146/annurev.clinpsy.3.022806.091452. ISSN 1548-5943.

[Bridging-10] ¹ ² "Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy". Association for Psychological Science (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-09-09.

[Bridging2-11] ¹ ² ³ Jennifer L. Skeem, Devon L. L. Polaschek, Christopher J. Patrick, Scott O. Lilienfeld, Psychopathic Personality: Bridging the Gap Between Scientific Evidence and Public Policy, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12-01, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706

[SkeemPolaschekPatrickLilienfeld-12] ¹ ² ³ ⁴ Jennifer L. Skeem, Devon L. L. Polaschek, Christopher J. Patrick, Scott O. Lilienfeld, Psychopathic Personality, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706

[13] Robert Blair, Carol Sellars, Ian Strickland, Fiona Clark, Theory of Mind in the psychopath, Journal of Forensic Psychiatry - J FORENSIC PSYCHIATRY 7, 1996-05-01, עמ' 15–25 doi: 10.1080/09585189608409914

[14] Hare, R. D., & Neumann, C. S., Psychopathy as a Clinical and Empirical Construct, עמ' 11

[15] Matt DeLisi, Michael G. Vaughn, Kevin M. Beaver, John Paul Wright, The Hannibal Lecter Myth: Psychopathy and Verbal Intelligence in the MacArthur Violence Risk Assessment Study, Journal of Psychopathology and Behavioral Assessment 32, 2009-06-30, עמ' 169–177 doi: 10.1007/s10862-009-9147-z

[16] Craig S. Neumann & Robert D. Hare, Psychopathic Traits in a Large Community Sample:Links to Violence, Alcohol Use, and Intelligence, עמ' 9-16

[סמנה-17] ¹ ² שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם סמנה

[18] Hare, R. D., Clark, D., Grann, M., & Thornton, D. (2000). Psychopathy and the predictive validity of the PCL-R: An international perspective. Behavioral Sciences and the Law, 18, 623–645

[19] Some Comments on Qualifications for the Forensic Use of the Hare PCL-R, www.hare.org

[20] Valerie M. Gonsalves, Mario J. Scalora, Matthew T. Huss, Prediction of Recidivism Using the Psychopathy Checklist—Revised and the Psychological Inventory of Criminal Thinking Styles Within a Forensic Sample, Criminal Justice and Behavior 36, 2009-06-10, עמ' 741–756 doi: 10.1177/0093854809335688

[21] Marc T. Swogger, David S. Kosson, Identifying subtypes of criminal psychopaths: A replication and extension, Criminal justice and behavior 34, 2007, עמ' 953–970 doi: 10.1177/0093854807300758

[22] Jennifer L. Skeem, David J. Cooke, One Measure Does Not a Construct Make:Directions Toward Reinvigorating Psychopathy Research—Reply to Hare and Neumann (2010)

[23] Audrey K. Miller, Katrina A. Rufino, Marcus T. Boccaccini, Rebecca L. Jackson, On Individual Differences in Person Perception: Raters’ Personality Traits Relate to Their Psychopathy Checklist-Revised Scoring Tendencies, Assessment 18, 2011-03-09, עמ' 253–260 doi: 10.1177/1073191111402460

[24] Psychopathy: A Rorschach test for psychologists?, Psychology Today (באנגלית)

[25] Glenn D. Walters, The Trouble with Psychopathy as a General Theory of Crime, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 48, 2004-04, עמ' 133–148 doi: 10.1177/0306624x03259472

[26] Dorothy Otnow Lewis, MD, Catherine A. Yeager, MA, Pamela Blake, MD, Barbara Bard, PhD, and Maren Strenziok, MS, [http://jaapl.org/content/32/4/408.full.pdf Ethics Questions Raised by the Neuropsychiatric, Neuropsychological, Educational, Developmental, and Family Characteristics of 18 Juveniles Awaiting Execution in Texas]

[27] Willem H. J. Martens, The problem with Robert Hare's psychopathy checklist: incorrect conclusions, high risk of misuse, and lack of reliability, Medicine and Law 27, 2008-6, עמ' 449–462

[28] Natalia L. Nikolova, The Psychopathic Personality Inventory-Revised: Evaluation of Its Psychometric Properties, Incremental Validity, and Moderating Effects of Gender in a Correctional Sample

[29] Levenson Self-Report Psychopathy Scale, openpsychometrics.org

[30] Kristopher Brazil, Adelle Forth, Psychopathy Checklist: Youth Version (PCL:YV), 2016-01-01, עמ' 1–5

[31] Kevin S. Douglas, Stephen Hart, Christopher D. Webster, Henrik Belfrage, Historical-Clinical-Risk Management-20, Version 3 (HCR-20 V3 ): Development and Overview, International Journal of Forensic Mental Health 13, 2014-05-19, עמ' 93–108 doi: 10.1080/14999013.2014.906519

[Conti-32] ¹ ² Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder

[33] Alana N. Cook, Born or Made? History of Child Abuse in Subtypesof Psychopathy, https://commons.pacificu.edu/cgi/viewcontent.cgi?referer=&httpsredir=1&article=1233&context=spp

[34] Bariş Yildirim, Jan Derksen, Clarifying the Heterogeneity in Psychopathic Samples; Towards a New Continuum of Primary and Secondary Psychopathy, Aggression and Violent Behavior 24, 2015-05-11 doi: 10.1016/j.avb.2015.05.001

[35] Jennifer Skeem, Peter Johansson, Henrik Andershed, Margaret Kerr, Two subtypes of psychopathic violent offenders that parallel primary and secondary variants, Journal of Abnormal Psychology 116, 2007-11-01, עמ' 853 doi: 10.1037/0021-843X.116.4.853

[36] Naomi Sadeh, Edelyn Verona, Psychopathic Personality Traits Associated with Abnormal Selective Attention and Impaired Cognitive Control, Neuropsychology 22, 2008-9, עמ' 669–680 doi: 10.1037/a0012692

[37] W. A. Schmitt, J. P. Newman, Are all psychopathic individuals low-anxious?, Journal of Abnormal Psychology 108, 1999-5, עמ' 353–358

[38] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Psychopathy, anxiety, and resiliency – Psychological hardiness as a mediator of the psychopathy–anxiety relationship in a prison setting, Personality and Individual Differences 72, 2015-01-01, עמ' 30–34 doi: 10.1016/j.paid.2014.08.009

[39] Walsh, Anthony, Wu, Huei-Hsia, Differentiating Antisocial Personality Disorder, Psychopathy, and Sociopathy: Evolutionary, Genetic, Neurological, and Sociological Considerations, Criminal Justice Studies, 2008

[40] PsycNET, psycnet.apa.org (באנגלית)

[41] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, The role of psychopathy in the assessment of dangerousness, International Journal of Law and Psychiatry 18, 1995-03-01, עמ' 231–238 doi: 10.1016/0160-2527(95)00008-6

[42] Andrea Glenn, Adrian Raine, Psychopathy and instrumental aggression: Evolutionary, neurobiological, and legal perspectives, International Journal of Law and Psychiatry 32, 2009-07-01, עמ' 253–258 doi: 10.1016/j.ijlp.2009.04.002

[43] Michael Woodworth, Stephen Porter, In cold blood: Characteristics of criminal homicides as a function of psychopathy., Journal of Abnormal Psychology 111, 2002, עמ' 436–445 doi: 10.1037/0021-843x.111.3.436

[44] Zach Walsh, Marc T. Swogger, Tiffany Walsh, David S. Kosson, Psychopathy and violence: increasing specificity, Netherlands journal of psychology 63, 2007-12-01, עמ' 125 doi: 10.1007/BF03061075

[45] Marc T. Swogger, Zach Walsh, David S. Kosson, Domestic violence and psychopathic traits: distinguishing the antisocial batterer from other antisocial offenders, Aggressive Behavior 33, 2007, עמ' 253–260 doi: 10.1002/ab.20185

[PorterBrinkeWilson-46] ¹ ² Stephen Porter, Leanne Brinke, Kevin Wilson, Crime profiles and conditional release performance of psychopathic and non-psychopathic sexual offenders, Legal and Criminological Psychology 14, 2009-02, עמ' 109–118 doi: 10.1348/135532508x284310

[47] Kevin M. Williams, Barry S. Cooper, Teresa M. Howell, John C. Yuille, Inferring Sexually Deviant Behavior From Corresponding Fantasies, Criminal Justice and Behavior 36, 2008-12, עמ' 198–222 doi: 10.1177/0093854808327277

[48] Stephen Porter, Michael Woodworth, Jeff Earle, Jeff Drugge, Characteristics of sexual homicides committed by psychopathic and nonpsychopathic offenders., Law and Human Behavior 27, 2003, עמ' 459–470 doi: 10.1023/a:1025461421791

[49] Stephen D. Benning, Christopher J. Patrick, Brian M. Hicks, Daniel M. Blonigen, Factor structure of the psychopathic personality inventory: validity and implications for clinical assessment, Psychological Assessment 15, 2003-9, עמ' 340–350 doi: 10.1037/1040-3590.15.3.340

[50] Jason R. Hall, Stephen D. Benning, Christopher J. Patrick, Criterion-related validity of the three-factor model of psychopathy: personality, behavior, and adaptive functioning, Assessment 11, 2004-3, עמ' 4–16 doi: 10.1177/1073191103261466

[51] Jennifer Skeem, Peter Johansson, Henrik Andershed, Margaret Kerr, Two subtypes of psychopathic violent offenders that parallel primary and secondary variants, Journal of Abnormal Psychology 116, 2007-5, עמ' 395–409 doi: 10.1037/0021-843X.116.2.395

[52] Brian M. Hicks, Marie D. Carlson, Daniel M. Blonigen, Christopher J. Patrick, Psychopathic Personality Traits and Environmental Contexts: Differential Correlates, Gender Differences, and Genetic Mediation, Personality Disorders 3, 2012-7, עמ' 209–227 doi: 10.1037/a0025084

[53] Michael Koenigs, Daniel Tranel, Pseudopsychopathy: a perspective from cognitive neuroscience, 2006-10-12 doi: 10.1093/acprof:oso/9780198565741.001.0001/acprof-9780198565741-chapter-23

[54] Elsevier, An Underlying Cause for Psychopathic Behaviour?, www.elsevier.com (באנגלית)

[55] Andrea L.Glenn, Robert Kurzban, AdrianRaine, Evolutionary theory and psychopathy, Aggression and Violent Behavior 16, 2011-09-01, עמ' 371–380 doi: 10.1016/j.avb.2011.03.009

[56] David Sloan Wilson, Eric Dietrich, Anne B. Clark, On the inappropriate use of the naturalistic fallacy in evolutionary psychology בתאריך 15 באפריל 2015, בארכיון האינטרנט

[57] "The man who invented the psychopath test on the nature of evil". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-08-14.

[58] Janko Međedović, Boban Petrović, Jelena Želeskov-Đorić, Maja Savić, Interpersonal and Affective Psychopathy Traits Can Enhance Human Fitness, Evolutionary Psychological Science 3, 2017-03-29, עמ' 306–315 doi: 10.1007/s40806-017-0097-5

[59] "Psychopathic personality traits can enhance evolutionary fitness, new research suggests". PsyPost (באנגלית אמריקאית). 2017-12-06. נבדק ב-2018-08-14.

[60] Jennifer L. Skeem, Devon L. L. Polaschek, Christopher J. Patrick, Scott O. Lilienfeld, Psychopathic Personality, Psychological Science in the Public Interest 12, 2011-12, עמ' 95–162 doi: 10.1177/1529100611426706

[61] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Evolutionary theory and psychopathy, Aggression and Violent Behavior 16, 2011-09-01, עמ' 371–380 doi: 10.1016/j.avb.2011.03.009

[62] Liane Leedom, Linda Hartoonian Almas, Is psychopathy a disorder or an adaptation?, Frontiers in Psychology 3, 2012 doi: 10.3389/fpsyg.2012.00549

[63] Wayback Machine, ‏2015-04-15

[64] Sarah Smith, Scott O. Lilienfeld, Psychopathy in the workplace: The knowns and unknowns, Aggression and Violent Behavior 18, 2013-03-01, עמ' 204–218 doi: 10.1016/j.avb.2012.11.007

[65] Paul Babiak and Robert D. Hare, Snakes in Suits, HarperBusiness, May 9, 2006, ISBN 978-0-06-083772-3

[66] The Corporate Psychopath, FBI: Law Enforcement Bulletin (באנגלית)

[67] The Corporate Psychopath, FBI: Law Enforcement Bulletin (באנגלית)

[68] Bite-sized Philosophy (2017-04-24), Jordan Peterson - How Narcissistic Psychopaths Fool You, נבדק ב-2018-09-14

[69] Will the Real Psychopath Please Stand Up? | Research and Innovation, research.unt.edu (באנגלית)

[Kaufman-WhatIsIt-70] ¹ ² ""What is it like to be a psychopath?" - Scott Barry Kaufman". Scott Barry Kaufman (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-30.

[71] Hannibal Lecter isn’t a psychopath, but you might be — Quartz, qz.com (באנגלית)

[72] SAGE Journals: Your gateway to world-class journal research, journals.sagepub.com (באנגלית)

[73] R.J.R Blair, "The amygdala and ventromedial prefrontal cortex: functional contributions and dysfunction in psychopathy". Philosophical Transactions of the Royal Society 363 : 2557 - 2565

[74] Transcript: Insight, What Makes a Psychopath, www.sbs.com.au

[75] Trevor H. Barese, The Sensitive Psychopath: Assessing ConstructOverlap Between Secondary Psychopathy andBorderline Personality Disorder

[76] Anh Vien, Anthony R. Beech, Psychopathy, Trauma, Violence, & Abuse 7, 2006-07, עמ' 155–174 doi: 10.1177/1524838006288929

[77] Chivers, Tom (2017-08-29). "How to spot a psychopath". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2018-09-21.

[78] Anh Vien, Anthony R. Beech, Psychopathy, Trauma, Violence, & Abuse 7, 2006-07, עמ' 155–174 doi: 10.1177/1524838006288929

[79] Mark E. Olver, Kathy Lewis, Stephen C. P. Wong, Risk reduction treatment of high-risk psychopathic offenders: the relationship of psychopathy and treatment change to violent recidivism, Personality Disorders 4, 2013-4, עמ' 160–167 doi: 10.1037/a0029769

[80] Devon Polaschek, Tadhg Daly, Treatment and psychopathy in forensic settings, Aggression and Violent Behavior 18, 2013-09-01, עמ' 592–603 doi: 10.1016/j.avb.2013.06.003

[81] Nathaniel E. Anderson, Kent A. Kiehl, Psychopathy: Developmental Perspectives and their Implications for Treatment, Restorative neurology and neuroscience 32, 2014-01-01, עמ' 103–117 doi: 10.3233/RNN-139001

[82] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית Can Psychopaths Be Cured?, modlab.yale.edu (באנגלית)

[83] Darcy Brown, Fintan Larkin, Samrat Sengupta, Jose L. Romero-Ureclay, Clozapine: an effective treatment for seriously violent and psychopathic men with antisocial personality disorder in a UK high-security hospital, CNS Spectrums 19, 2014/10, עמ' 391–402 doi: 10.1017/S1092852914000157

[84] Najat Khalifa, Conor Duggan, Jutta Stoffers, Nick Huband, Pharmacological interventions for antisocial personality disorder, The Cochrane database of systematic reviews, 2010-08-04, עמ' CD007667 doi: 10.1002/14651858.CD007667.pub2

[85] "The man who invented the psychopath test on the nature of evil". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-09-04.

[86] James R. P. Ogloff, Psychopathy/antisocial personality disorder conundrum, The Australian and New Zealand Journal of Psychiatry 40, 2006-6, עמ' 519–528 doi: 10.1080/j.1440-1614.2006.01834.x

[87] Blair R. J. R., Colledge E., Mitchell D. G., Somatic markers and response reversal: is there orbitofrontal cortex dysfunction in boys with psychopathic tendencies? Journal of Abnormal Child Psychology, 29(6), 499-511.

[88] R. J. Blair, E. Colledge, L. Murray, D. G. Mitchell, A selective impairment in the processing of sad and fearful expressions in children with psychopathic tendencies, Journal of Abnormal Child Psychology 29, 2001-12, עמ' 491–498

[89] Paul J. Frick S. Doug Bodin and Christopher T. Barry, Psychopathic traits and conduct problems in community and clinic referred samples of children: Further development of the Psychopathy Screening Device

[90] R.D. Hare, Psychopathy: A clinical construct whose time has come, Criminal Justice and Behavior 23, 1996-03-01, עמ' 25–54

[91] Notes on Psychopathy

[92] Rolf Wynn, Marita H Høiseth, Gunn Pettersen, Psychopathy in women: theoretical and clinical perspectives, International Journal of Women's Health 4, 2012-06-01, עמ' 257–263 doi: 10.2147/IJWH.S25518

[93] Female Predators, Psychology Today (ב־Canadian English)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

@@ שורה 72: / שורה 72: @@
 באופן פרדוקסלי פסיכופתים הם חסרי אמפתיה אך אין זה אומר שהם לא יכולים להשים את עצמם בנעליהם של אחרים. להפך, פסיכופתים אינם מתקשים בקריאת כוונות של אחרים, בחיזוי התנהגות האחר, בהבנת האופן בו משפיעה התנהגותם שלהם על רגשות אחרים, בהבנת נורמות ההתנהגות המצופות מהם, בהעמדת פנים וכו'. מחקרים מצאו ובדקו כי לפסיכופתים אין פגיעה ב[[תאוריה של תודעה]], הם מתבוננים באופן חופשי, ללא ייסורי מצפון, כיצד התנהגותם משפיעה על אנשים אחרים ולאחר מכן משתמשים בידע הזה כדי להפעיל מניפולציות על אחרים בשביל לקבל את שהם רוצים, בין אם זה כסף, טובות מיניות, סטטוס, או משהו אחר. על כן הפסיכופת מנוסה מאוד בהפעלת מניפולציה על הסובבים אותו ועשוי להיראות מקסים וכריזמטי. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Robert Blair, Carol Sellars, Ian Strickland, Fiona Clark|שם=Theory of Mind in the psychopath|כתב עת=Journal of Forensic Psychiatry - J FORENSIC PSYCHIATRY|כרך=7|עמ=15–25|שנת הוצאה=1996-05-01|doi=10.1080/09585189608409914|קישור=https://www.researchgate.net/publication/248073090_Theory_of_Mind_in_the_psychopath}}</ref>
+=== אינטליגנציה ===
+למרות שמספר מחקרים הצביעו על קשר שלילי בין פסיכופתיה לאינטליגנציה, כולל רמת אינטליגנציה מילולית, רוברט הייר וקרייג ניומן ציינו במחקרם כי חלק גדול מהספרות המקצועית מצביעה רק על קשר חלש בין אינטליגנציה לפסיכופתיה.
+למרות שמספר מחקרים הצביעו על קשר שלילי בין פסיכופתיה לאינטליגנציה, כולל רמת אינטליגנציה מילולית, רוברט הייר וקרייג ניומן ציינו במחקרם כי חלק גדול מהספרות המקצועית מצביעה רק על קשר חלש בין אינטליגנציה לפסיכופתיה. הייר וניומן לא התעלמו מהפרופיל הקליני של קלקלי שכלל אינטליגנציה טובה בתוכו, וציינו כי הוא היה מושפע מהטיית בחירה משום שרבים מהמטופלים שלו היו אנשים משכילים מרקע מעמד הביניים או המעמד העליון, וכי אין סיבה תיאורטית ברורה למה האבחנה של פסיכופתיה צריכה להיות קשורה לאינטליגנציה. יש פסיכופתים מבריקים, ויש כאלה שלא. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Hare, R. D., & Neumann, C. S.|שם=Psychopathy as a Clinical and Empirical Construct|כתב עת=|עמ=11|קישור=http://www.hare.org/references/HareandNeumannARCP2008.pdf}}</ref>
+מחקרים מראים כי היבטים שונים של פסיכופתיה (למשל, מאפיינים בינאישיים, רגשיים, התנהגותיים, וסגנון חיים) יכולים להראות קשרים שונים לאינטליגנציה, והתוצאה יכולה להיות תלויה בסוג מבחן האינטליגנציה. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Matt DeLisi, Michael G. Vaughn, Kevin M. Beaver, John Paul Wright|שם=The Hannibal Lecter Myth: Psychopathy and Verbal Intelligence in the MacArthur Violence Risk Assessment Study|כתב עת=Journal of Psychopathology and Behavioral Assessment|כרך=32|עמ=169–177|שנת הוצאה=2009-06-30|doi=10.1007/s10862-009-9147-z|קישור=https://link.springer.com/article/10.1007/s10862-009-9147-z}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Craig S. Neumann & Robert D. Hare|שם=Psychopathic Traits in a Large Community Sample:Links to Violence, Alcohol Use, and Intelligence|כתב עת=|עמ=9-16|קישור=http://www.hare.org/references/NeumannandHareJCCP2008.pdf}}</ref>
 ==אבחון והערכת מסוכנות==
@@ שורה 246: / שורה 253: @@
 ==טיפול==
-נכון להיום עדיין אין מחקרים מיושבים שמראים שפסיכופתיה היא מצב בר שינוי. מספר מחקרים הראו ירידה באלימות ובפעילות עבריינית לאחר טיפול פסיכולוגי, אך ניתן לשייך את השיפור הזה ל[[התבגרות]] בגיל ולא לשיטת הטיפול.
+נכון להיום עדיין אין מחקרים מיושבים שמראים שפסיכופתיה היא מצב בר שינוי. מספר מחקרים הראו ירידה באלימות ובפעילות עבריינית אצל ילדים מתבגרים, אך ניתן לשייך את השיפור הזה ל[[התבגרות]] בגיל ולא לשיטת הטיפול.
 מחקרים מראים שתכונות כמו אימפולסיביות, חום וחיבה, ויציבות רגשית נוטות להשתפר במהלך השנים, אפילו ברמות קיצוניות של הפרעת האישיות.
 שיטות טיפול חדשות מראות שיפור בסימפטומים של הפרעות אחרות, כגון [[הפרעת אישיות גבולית]], לה יש קורלציה חיובית עם הפריטים של גורם 2 בשאלון PCL-R, ולעיתים קרובות ניתן למצוא מאפיינים גבוליים אצל סוציופתים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://academicworks.cuny.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1865&context=gc_etds|הכותב=Trevor H. Barese|כותרת=The Sensitive Psychopath: Assessing ConstructOverlap Between Secondary Psychopathy andBorderline Personality Disorder|אתר=|תאריך=}}}}
+למרות שתכונות הליבה של פסיכופתיה (מאפיינים בינאישיים, רגשיים) הוכיחו את עצמם כקשות מאוד לטיפול, התנהגויות אנטי חברתיות החוברות אליהם עשויות להיות מושפעות יותר מטיפול, לכן שיטות טיפול שמתמקדות בכך הם המטרה העיקרית של תוכניות טיפול במתקני מעצר ובבתי כלא. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Anh Vien, Anthony R. Beech|שם=Psychopathy|כתב עת=Trauma, Violence, & Abuse|כרך=7|עמ=155–174|שנת הוצאה=2006-07|doi=10.1177/1524838006288929|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1524838006288929}}</ref> הוצע שהטיפולים שעשויים להיות יעילים ביותר בהפחתת התנהגות אנטי-חברתית קיצונית הם אלה המתמקדים באינטרס עצמי, תוך השמת דגש על הערך המוחשי והחומרי של התנהגות פרו-חברתית, עם התערבויות המפתחות כישורים כדי להשיג למטופל מה שהוא רוצה מהחיים בדרכים פרו-חברתיות. <ref>{{Cite news|url=https://www.telegraph.co.uk/books/non-fiction/spot-psychopath/|title=How to spot a psychopath|last=Chivers|first=Tom|date=2017-08-29|newspaper=The Telegraph|language=en-GB|issn=0307-1235|access-date=2018-09-21}}</ref> לשם כך נשפטו שיטות טיפול שונות במטרה לצמצם את הפעילות הפלילית של עבריינים עם פסיכופתיה, עם הצלחה מעורבת. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Anh Vien, Anthony R. Beech|שם=Psychopathy|כתב עת=Trauma, Violence, & Abuse|כרך=7|עמ=155–174|שנת הוצאה=2006-07|doi=10.1177/1524838006288929|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1524838006288929}}</ref>
 ניתן לטעון כי תוכניות טיפול אינטנסיביות שתוכננו במפורש עבור עבריינים בסיכון גבוה כבר מטפלות בתכונות פסיכופתיה רלוונטיות כגון אכזריות ודיס-אינהיביציה. התוכניות הללו מתמקדות בשינויי גורמי סיכון משתנים שניתן לראותם כמאפייני אישיות יציבים יחסית כמו גרנדיוזיות, שחצנות כלפי אחרים, אמפתיה נמוכה, קשיחות והיעדר אשמה, הונאה, שקרים והפעלת מניפולציה על אחרים. פריטים דומים מהווים את הבסיס לדירוג פסיכופתיה אצל עבריינים. לכן התקדמות בטיפול בגורמי סיכון משתנים עשויה להתברר בעתיד כהתקדמות לשינוי תכונות פסיכופתיות, לשנות את הצורה בהם הם מתבטאות, ואפילו להפחית את אחוז הרצידיביזם.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Mark E. Olver, Kathy Lewis, Stephen C. P. Wong|שם=Risk reduction treatment of high-risk psychopathic offenders: the relationship of psychopathy and treatment change to violent recidivism|כתב עת=Personality Disorders|כרך=4|עמ=160–167|שנת הוצאה=2013-4|doi=10.1037/a0029769|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23046041}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Devon Polaschek, Tadhg Daly|שם=Treatment and psychopathy in forensic settings|כתב עת=Aggression and Violent Behavior|כרך=18|עמ=592–603|שנת הוצאה=2013-09-01|doi=10.1016/j.avb.2013.06.003|קישור=https://www.researchgate.net/publication/259158339_Treatment_and_psychopathy_in_forensic_settings}}}}
@@ שורה 260: / שורה 269: @@
 הצוות במתקן מתבסס על מדעי המוח כדי להחליט על הגמול שהנוער יקבל. נעשתה השוואה  של מעל ל-300 בני נוער שטופלו במתקן לבין בני נוער שלא טופלו במתקן. חוקרים עקבו אחר 2 הקבוצות במשך 5 שנים, גם לאחר ששוחררו. 98% מבני הנוער שלא טופלו במתקן נעצרו שוב, בעוד שרק 64% מהנוער שטופל במתקן נעצר שוב. במילים אחרות, התוכנית במתקן הצליחה להפחית את אחוז ה[[רצידיביזם]] ב-34%.
+תרופות פסיכיאטריות עשויות להקל על סימפטומים חופפים הקשורים בהפרעה כגון תוקפנות או אימפולסיביות, כולל תרופות אנטי-פסיכוטיות, תרופות נוגדות דיכאון, או מייצבי מצב רוח, אם כי אף אחת מהן טרם אושרה על ידי ה-FDA למטרה זו.
+לדוגמה, מחקר שנערך בבית חולים עם אבטחה גבוהה ומדגם גדול של אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ותכונות פסיכופתיות מצא כי [[קלוזאפין]] תרופה אנטי-פסיכוטית עשויה להיות יעילה בהפחתת תפקודים התנהגותיים שונים. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Darcy Brown, Fintan Larkin, Samrat Sengupta, Jose L. Romero-Ureclay|שם=Clozapine: an effective treatment for seriously violent and psychopathic men with antisocial personality disorder in a UK high-security hospital|כתב עת=CNS Spectrums|כרך=19|עמ=391–402|שנת הוצאה=2014/10|doi=10.1017/S1092852914000157|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/cns-spectrums/article/clozapine-an-effective-treatment-for-seriously-violent-and-psychopathic-men-with-antisocial-personality-disorder-in-a-uk-highsecurity-hospital/4DCC5A305207E28AC432599C379D3E35}}</ref> עם זאת, מחקר על הטיפול הפרמקולוגי של פסיכופתיה והפרעת אישיות אנטיסוציאלית מתבסס ברובו על מה שידוע על פרמקולוגיה של הפרעות נפשיות אחרות. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Najat Khalifa, Conor Duggan, Jutta Stoffers, Nick Huband|שם=Pharmacological interventions for antisocial personality disorder|כתב עת=The Cochrane database of systematic reviews|עמ=CD007667|שנת הוצאה=2010-08-04|doi=10.1002/14651858.CD007667.pub2|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4160654/}}</ref>
 רוברט ד. הייר אמר באחד מראיונתיו שהוא מאמין שפסיכופתים יכולים להגיב באופן חיובי לתוכניות טיפול שונות ואפילו לתעל את הפסיכופתיה שלהם למקומות פרודקטיביים יותר עבורם ועבור החברה.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.independent.co.uk/news/science/psychopathy-may-be-a-result-of-adaptive-evolution-rather-than-a-disorder-says-inventor-of-the-a7025706.html|title=The man who invented the psychopath test on the nature of evil|newspaper=The Independent|language=en-GB|access-date=2018-09-04}}}}