חרטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרטה היא רגש שחש מי שאינו מרוצה ממעשיו ומהתנהגותו בעבר. חרטה מלווה לעתים בתחושות של עצב, בושה או אשמה, לאחר מעשים שמאוחר יותר האדם חש כי מוטב ולא נעשו. חרטה עשויה להיווצר לא רק בעקבות מעשה, אלא גם בעקבות מחדל - האדם מתחרט על שלא פעל במקום שראוי היה שיפעל. לעתים החרטה מלווה במעשים הנובעים ממנה: שינוי ההתנהגות, התנצלות בפני הנפגע, ואף מתן פיצוי לנפגע. במקרים קיצונים החרטה עלולה להוביל לדיכאון, ואף להתאבדות.

היעדר תחושת חרטה הוא אחד התסמינים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

חרטה כחובה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, אם פגע אדם באחר אולם אחר הביע חרטה כנה לנפגע וניסה לתקן את העוול שגרם, קיימת חובה דתית על הנפגע לסלוח ולהתפייס. אם הפוגע אינו מביע חרטה, אין כל חובה לסלוח. זאת כיוון שהיהדות מתמקדת באחריות האישית של החוטא. זוהי אחריותו של החוטא להכיר בחטאו ולבקש מחילה מאלה שבהם פגע.

תהליך התשובה כולל את המרכיבים הבאים:

  1. עזיבת החטא: האדם צריך מבחינה מעשית לעזוב את החטא, אחרת יחשב למי שטובל ושרץ בידו.
  2. חרטה: האדם צריך להתחרט ולהצטער על המעשה הרע שעשה.
  3. וידוי דברים: האדם צריך לומר בקול ולפרט את חטאו בפני עצמו, כדי להיות מודע למעשה.
  4. קבלה לעתיד: האדם צריך לקבל על עצמו, שמכאן ואילך הוא לא יעשה את המעשה הזה יותר.

סקרמנט הוידוי של הכנסייה הקתולית מורכב מחרטה, הודאה וגמילות חסדים.

באסלאם, סליחה דורשת לעתים קרובות חרטה מצד החוטא. במקרים שבהם האדם מבקש את סליחת האל, מרכיב החרטה הוא מהותי לקבלת הסליחה.

אצל המורמונים, חרטה היא אחד מארבעת עקרונות האמונה. העיקרון כולל חרטה כנה או "צער אלוהי", כפרה במידת האפשר, והימנעות מחטא. המפתח לתהליך החרטה הוא הווידוי של האדם בפני אלוהיו, בו הוא מבקש סליחה על חטאיו ומתחייב שלא לחזור על שגיאותיו. על חטאים כבדים מתוודים בפני בישוף, המציע דרכים לכפרה ועידוד רוחני.

חרטה במשפט הפלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הפלילי, לחרטה של עבריין שהורשע ניתן משקל רב במסגרת השיקולים לעונש. הבעת חרטה כנה על ידי המורשע היא נימוק מקובל להקלה בעונשו, ולעתים אף נימוק להמרת עונש מאסר בפועל בעונש קל יותר, כגון מאסר על תנאי או עבודות שירות.

על החרטה להיות אמיתית, ולא כזו הנעשית מן השפה ולחוץ, רק כדי לזכות בהקלה בעונש. בגזר הדין במשפטו של חיים רמון התייחסו השופטים לחרטתו וציינו:

הבעת החרטה המאוחרת אינה מתיישבת עם האופן בו ניהל הנאשם את הגנתו, כאשר כל חיצי ההגנה כוונו נגד המתלוננת, להכפשת שמה ולרמיסת כבודה ברבים, ובכלל זה הבאת שלוש עדות שקר שהוסיפו שמן לתבערה. עד עתה מהדהדת באוזננו הצעקה שצעק הנאשם למתלוננת, כאשר זו העידה כעדת הזמה, "את שקרנית". כיצד מתיישבת אמירה זו עם הפנמה וחרטה?! מלים יפות אין בכוחן למרק את הנעשה.

– פ 5461/06 מדינת ישראל נגד חיים רמון, ניתן ביום 29.3.07

בדיון שהביא להקלת עונשו של השודד רוני ליבוביץ, ניתן משקל רב לחרטתו, כפי שניכר בפסק דינו של המשנה לנשיא מנחם אלון:

שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי עמדו על הודאת המערער וחרטתו, אך הטילו ספק בכנותה. בכך באו לכלל טעות. תסקיר המבחן שהוגש לנו, ושלא היה לפני בית המשפט המחוזי, מתאר בפרוטרוט את תולדות חייו הסבוכים והמורכבים של המערער ואת חרטתו העמוקה. ואם יטען הטוען, שגם חרטה כזו כבר הייתה לעולמים ואין היא מיוחדת למערער דנן, בא המערער שלפנינו וצירף מעשה של השבת כל הגזלה שגזל לחרטה שבדיבור ושבלב. והכספים לצורך השבת הגזלה, שנלקחו על ידי המערער בהלוואה מאחרים כדי לפצות מיד וללא דיחוי את הנגזלים, בוא יבואו מתוך כספים שיושגו על ידי מכירת ביתו הוא. דנתי גם דנתי בשודדים משודדים שונים, מקצתם מודים ואינם מביעים חרטה ומקצתם מודים ומתחרטים, אך מעולם לא בא לפניי שודד, המשיב, תוך ימים ספורים מרגע הודאתו וחרטתו, את כל הכספים שגזל לבעליהם, בליווי מכתב אישי לכל נגזל ונגזל, שבו מכה הוא על חטא ושבו מבקש הוא להסביר לנגזליו כיצד בא לכלל מעשי השוד החמורים.

גם בעת מתן חנינה, הבעת חרטה כנה על ידי מבקש החנינה מהווה שיקול חשוב. בנימוקיו להענקת חנינה לנעמי בלומנטל, למשל, ציין נשיא המדינה, שמעון פרס, כי היא "הביעה חרטה ובה קיבלה על עצמה בהכנעה את פסיקתו המרשיעה של בית המשפט".‏[1]

חרטה כצעד חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרטה היא רגש אישי, שאותו חש האדם, אך יש להבעתה בפומבי גם משמעות חברתית. בתחילת מאסרו של המחבל היפני קוזו אוקמוטו, שלא הביע חרטה על מעשיו, ניסתה משפחתו לשכנעו להביע חרטה בפומבי על מעשיו, ובכך להחזיר את כבוד העם היפני וכבוד משפחתו, על פי כללי המסורת היפנית.

אחד התומכים המשמעותיים בעקירת היפנים בארצות הברית וכליאתם, במהלך מלחמת העולם השנייה, היה ארל וורן, התובע הכללי של קליפורניה. לאחר מכן ראה וורן בתמיכתו בעקירה את אחת משגיאותיו הגדולות, וכתב באוטוביוגרפיה שלו:

"מאז התחרטתי על פקודת העקירה ועל תמיכתי בה, שכן היא לא הלמה את תפיסתנו האמריקאית על חופש ועל זכויות אזרח. כאשר אני חושב על הילדים החפים מפשע שנעקרו מבתיהם, חבריהם וסביבתם אני חש יסורי מצפון."

דברים אלה היו חלק מהחרטה הכללית בארצות הברית על צעד זה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבירם זינו, החנינה לבלומנטל: בגלל מותו של הבעל והחרטה, באתר ynet‏, 23 ביולי 2007


רגשות

אדישות אהבה אומץ אושר אימה אכזבה אמון אמפתיה אקסטזה אשמה בדידות בהלה בוז בושה ביטחון בלבול גאווה גועל געגוע דאגה דו-ערכיות דחייה דכדוך הודיה היקשרות הכרת תודה הנאה הערצה הפתעה הקלה השפלה התאהבות זעם חוסר אונים חיבה חמדנות חמלה חרדה חרטה חשש טינה יגון ייאוש יראה כאב כמיהה כעס מבוכה מועקה מצוקה מרירות נחת רוח ניכור נקמה סבל סיפוק סלידה ספק סקרנות עדנה עוינות עונג עלבון עניין עצב עצבנות פחד פליאה ציפייה קבלה קנאה קתרזיס רוגע רחמים ריקנות שביעות רצון שכול שלווה שמחה שמחה לאיד שנאה שעמום תדהמה תסכול תקווה תשוקה

ראו גם: מצב רוח אפקט