אשמה (רגש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפסל "קין". יצירתו של אנרי וידאל, 1896, גני טווילרי, פריז, המתארת את עוצמת רגשות האשמה.

רגש אשמה הוא רגש אותו חש אדם המאמין שעשה דבר מה רע.

בפסיכולוגיה ובשפה היום-יומית, אשמה היא מצב רגשי שבו אדם חש בקונפליקט פנימי על שעשה מעשה שהוא מאמין כי לא היה צריך לעשותו (או לחלופין לא עשה מעשה שהיה צריך לעשותו). מצב שכזה מעורר רגש שאינו חולף במהירות ואשר מוזן על ידי המצפון. זיגמונד פרויד תיאר רגש זה כמאבק בין האגו לסופר אגו שהוטמע בשלב ההורות. אשמה וגורמיה, יתרונותיה וחסרונותיה היא נושא מחקר בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. דיכאון מלווה לעתים קרובות ברגשות אשמה.

גורמי האשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו הוגים שטענו כי רגש האשמה הוא כלי לשליטה חברתית. כיוון שאנשים בעלי רגשות אשמה חשים שאינם זכאים, פוחתים אף הסיכויים כי יעמדו על זכויותיהם. לכן, אלה המחזיקים בעמדת כוח בחברה שואפים לעורר רגשות אשמה בנתונים למרותם, כדי שניתן יהיה לשלוט בהם בקלות רבה יותר.

חלק מן הפסיכולוגים האבולוציונים טענו כי אשמה היא רגש אנושי רציונלי שהתפתח במהלך האבולוציה. אם אדם חש אשמה לאחר שפגע באדם אחר, או כאשר השיב רעה תחת טובה, רבים יותר הסיכויים כי לא יפגע באדם נוסף או שיתנהג באנוכיות. באופן כזה, הוא מפחית את הסיכוי לפעולות נקמה מצד חבריו לשבט ובכך מגביר את סיכוייו לשרוד. כפי שהדבר קורה עם רגשות אחרים, ניתן לעורר אשמה אף באמצעים מניפולטיביים כדי להשפיע או לשלוט על אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רגשות

אדישות אהבה אומץ אושר אימה אכזבה אמון אמפתיה אקסטזה אשמה בדידות בהלה בוז בושה ביטחון בלבול גאווה גועל געגוע דאגה דו-ערכיות דחייה דכדוך הודיה היקשרות הכרת תודה הנאה הערצה הפתעה הקלה השפלה התאהבות זעם חוסר אונים חיבה חמדנות חמלה חרדה חרטה חשש טינה יגון ייאוש יראה כאב כמיהה כעס מבוכה מועקה מצוקה מרירות נחת רוח ניכור נקמה סבל סיפוק סלידה ספק סקרנות עדנה עוינות עונג עלבון עניין עצב עצבנות פחד פליאה ציפייה קבלה קנאה קתרזיס רוגע רחמים ריקנות שביעות רצון שכול שלווה שמחה שמחה לאיד שנאה שעמום תדהמה תסכול תקווה תשוקה

ראו גם: מצב רוח אפקט