אבן ירושלמית

בית פרנק במושבה הגרמנית בירושלים, הבנוי באבן ירושלמית

אבן ירושלמית - (בפי בנאי ירושלים) כינוי עממי למיזית יהודית שהיא אבן גיר קשה, לעתים מעורבת בדולומיט המצויה באזור הרי ירושלים ומשמשת אבן לבנייה. צבעה נע בין צהוב כהה לאדמדם. מרבית המבנים בירושלים העתיקה נבנו מאבן זו.

המיזי היהודי (ערבית: מָ‏אזִי יאהוּ‏דִי, סלָא‏יֵיבּ‏), זכתה לשימוש ניכר, גם לאחר שהבניה באבן הפכה לפחות נפוצה בישראל, כיוון שבתחילת תקופת המנדט הבריטי חוקק מושל ירושלים הראשון מטעם הבריטים רונלד סטורס חוק עירוני המחייב כל קיר חיצוני בירושלים להיות מחופה באבן מסותתת. חוק זה חוקק כחלק מתוכנית המתאר העירונית שנערכה בשנת 1918 על ידי ויליאם מקלין, מהנדס העיר אלכסנדריה והוא נמצא בתוקף עד היום.

	קירותיהם החיצוניים ועמודיהם של בתים וחזית כל קיר הגובל דרך יהיו מצופים אבני-גזית טבעיות מרובעות
– תיקון מס' 1 בתוכנית המתאר לירושלים, תוכנית מס' 64

בגלל העיור הרב באזור ירושלים רבתי, הפכה המיזי היהודי לפחות מצויה וכיום ניתן להשיג אותה רק במחצבות ספורות בצפון ירושלים, בעיקר על יד היישוב אדם. את מקומה של המאזית היהודית בחיפוי מבנים וריצוף בשטחים ציבוריים, תפסו סוגים שכיחים וזולים יותר של אבן כמו אבן ביר זית והאבן החברונית שהיא רכה בהרבה ולפיכך קלה יותר לעיבוד.

כיום משמשת המיזית הירושלמית בעיקר לחיפוי ולריצוף מבנים יוקרתיים וכן בייצור רהיטי אבן ונעשה בה שימוש רב בעבודות הרחבת משכן הכנסת.

סוגים שונים של המיזית היהודית [עריכה]

מבחינה מקצועית מבדילים בין שני סוגים של אבן ירושלמית:

Jerusalem Gold - אבן מיזי יהודי בגוון זהוב - צהבהב.
Jerusalem Red - אבן מיזי יהודי בגוון אדמדם.

בצפון הארץ מצויה המיזית הלבנונית הדומה לאבן הירושלמית בתכונותיה, אך בהירה ממנה בהרבה.

מבחינה פיזיקלית האבן הירושלמית נחשבת לחזקה יחסית בין אבני הגיר המצויות בישראל. חוזקה ללחיצה מגיע ל-2000 ק"ג לסמ"ר וצפיפותה נעה בין 2700 ל-2300 ק"ג למ"ק.