קריית היובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרית יובל
המרכז המסחרי
גן המפלצת הידוע בקריית היובל

קריית יובל היא שכונה בת כ-25,000 נפש בדרום מערב ירושלים. השכונה נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951, ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה.

מיקום השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית היובל שוכנת בדרום־מערב העיר ופרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810 מ' מעל פני הים, והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין הר הרצל ושכונת עין כרם ממערבו. בדרום משתפל הרכס לעבר נחל רפאים וממזרח גובל בנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת מדרום לשכונת בית וגן; ממזרח לשכונת עין כרם ומעליה, וממזרח לקריית הדסה עין כרם, לקריית מנחם ולעיר גנים; ממערב לשכונות בית וגן, רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה) ומצפון לגן החיות התנ"כי ולעיר גנים א'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נבנתה על מקומו של הכפר הערבי הקטן בית מזמיל ובתחילתה נקראה בשם זה. באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בחירבת חמאמה (כיום: הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום: אורה). במהלך הקרבות נטשו כפריי בית מזמיל את כפרם ואדמות הכפר הועברו לאפוטרופוס הכללי הממונה על הרכוש הנטוש (אדמות נפקדים), ונמכרו לקרן הקיימת בעִסקת "מיליון הדונם הראשונים".

בשנת 1950 הוקצו 1700 דונם להקמת השכונה אשר על פי התוכנית יועדה לכלול 2000 יחידות דיור עבור עולים חדשים, ועוד כ-1000 יחידות דיור לארונים המזוהים עם מפלגות שונות. כן הוקצה שטח בשכונה לאזור תעשייה‏[1]. 30 משפחות ראשונות התגוררו בשכונה במאי 1951‏[2]. בחודשים הראשונים לא היו בשכונה חשמל וטלפון‏[3]. הבתים נבנו באיכות גרועה ולאחר שנה נדרשו לשיפוץ יסודי‏[4]. ביוני 1953 החל איכלוס של 100 דירות עמידר בשכונה, שנבנו בבניינים דו קומתיים, שכללו כל אחד 4 דירות‏[5].

בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מטר רבוע). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו בשם "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב'). בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת שיכון עובדים). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (שיכוני רח' שטרן).

בחלק מהשכונה נבנו החל משנת 1953 וילות מפוארות במונחי הימים ההם. אחד מהם, של אליעזר ליבנה, היה למוקד דיון ציבורי כאשר המוסד לביקורת של מפא"י הורה לליבנה שלא להתגורר בבית, הוראה שליבנה סירב למלא‏[6].

אחרי מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבות והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה.

בתמוז 1975 אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם שני ילדים.

בעשרה במרץ 1991 נרצחו 4 נשים בפיגוע דקירה בזמן שהמתינו לאוטובוס.

בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ב-29 במרץ 2002, פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת פלסטינית בכניסה לסופרמרקט במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה נערה ואת המאבטח חיים סמדר ז"ל אשר מנע בגופו את כניסתה של המחבלת.

אופי השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן השכונה התפתחה וגדלה, ועם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החליפו עולים רבים את תושביה המקוריים של השכונה. כיום (2010), גרים בשכונה אנשים ממעמדות שונים בכפיפה אחת, ולא ניתן לסווג את השכונה למעמד חברתי מסוים. בשכונה ישנם פערים סוציו-אקונומיים גדולים בין הרחובות השונים.

השכונה נחשבת לשכונה חילונית ולשכונה של שומרי מסורת. תושבים דתיים ומשפרי דיור מהשכונות הדתיות הקרובות עוברים אליה ובשנת 2003 אף הוקמה לראשונה בשכונה ישיבה. רוב אברכי ישיבת הר המור מתגוררים בשכונה, ובאביב התשס"ח (2008) עברה לשם אף הישיבה עצמה, באופן זמני.

שינוי בהרכב האוכלוסייה בשכונה נוצר בעקבות מעבר של תושבים חרדים לשכונה, דבר שהביא אף למתיחת חוטי עירוב פרטי נוסף בשכונה.‏[7] בצפונה של קריית היובל יש הגירה פנימית מתמדת של אוכלוסייה חרדית משכונת בית וגן היקרה לשכונת קריית היובל הזולה יותר. כיום (2012) מונה הקהילה החרדית בשכונה כ-700 משפחות‏[8]. הקהילה מרוכזת בשלושה אזורים עיקריים; רחוב זנגוויל והסביבה, רחוב ברזיל והסביבה, רחוב שטרן והסביבה.

אתרים בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה נמצא מתנ"ס גדול על שם פיליפ לאון ובו שירותי חברה ותרבות רבים וכן מינהל השכונה. סמוך לשכונה נבנו בתי ספר הנחשבים למצוינים ובהם בית הספר התיכון על שם מיי בויאר ובית הספר התיכון למדעים ולאמנויות. בית הספר היסודי השכונתי על שם גרשון אגרון הוא בית ספר ממלכתי מבוקש. בנוסף, בשכונה פועלים כמה ארגונים חברתיים כגון "מהפך" "בקהילה" ו"יובלים". ארגונים אלו פועלים בשכונה בשיתוף עם המינהל הקהילתי לרווחת תושבים הנמצאים בסיכון רווחתי. בשנת 2006 הוקמה בשכונה ישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. לאחרונה, ישיבת הר המור, עברה משכונת בית וגן לקריית היובל. בשכונה יש סניף פעיל של תנועת הנוער "בני עקיבא", שהוקם ב-1972 ושבט של תנועת הנוער הצופים העבריים, שבט היובל. בשכונה גם שוכן קן קריית היובל של הנוער העובד והלומד וכמו כן גם משרדי מחוז ירושלים של התנועה. בשכונה פועל גם בית חב"ד שמפעיל בית תמחוי, חלוקת מצרכי מזון, שיעורי תורה ופעילויות שונות.

בתחומי קריית היובל, בפינת הרחובות טהון והנרייטה סולד, נמצא גן רבינוביץ (המכונה: "גן המפלצת") ובו פסל המפלצת (ששמה האמיתי "גולם"), מתנת הפסלת ניקי דה סיינט־פאל לילדי ירושלים. האתר הינו אייקון ירושלמי אהוב במיוחד על ילדי ירושלים ובאים אליו מכל רחבי העיר.

בשנת 2010 הקימו קהילות הצעירים בשיתוף עם עמותת רוח חדשה מכינה קדם צבאית בקריית היובל - המכינה הירושלמית. חניכי המכינה תורמים בצורה משמעותית לקהילה ולשכונה.

רב השכונה הוא הרב דוד שמחון, שכיהן בעבר כסגן ראש עיריית ירושלים וכרב שירותי הכבאות וההצלה, וכיום משמש מנהל התיכון בישיבת ירושלים לצעירים.

בתי כנסת בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה ישנם 15 בתי כנסת פעילים: 11 בתי כנסת של תושבי השכונה הוותיקים; הצבי, תוכו כברו, פרדס, גלעד, אוהל אבשלום, זיכרון קדושים, בית שלמה, כתמר יפרח, בית חב"ד, יד אבי ושבט אחים; וארבעה בתי כנסת חדשים בסגנון ישיבתי של הקהילה המתחרדת: בית הכנסת החדש, בית הכנסת (בשטרן), בית מדרש לתורה ולתפילה. בבית הכנסת (שנקנה מכספי התושבים החרדים) ישנו כולל אברכים הפעיל במשך רוב היום. כמו כן יש במקום מאגר תורני אוצר החכמה.

השכונה בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הוציא הסופר הרב חיים סבתו את ספרו בואי הרוח המספר את סיפורו של נער צעיר, עולה חדש ממצרים, בשיכון עולים בית מזמיל. עלילתו של הספר מתרחשת על רקע סיפורה של שכונת קריית היובל. בספר ישנה הצצה נדירה לחייה של השכונה בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל ובייחוד ליחסים בין יוצאי ארצות אשכנז ויוצאי ארצות המזרח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית מזמיל - שכונה עירונית חדשה, חרות, 9 באוקטובר 1950
  2. ^ שכון בית מזמיל, חרות, 24 במאי 1951
  3. ^ משתכני בית מזמיל מתנים צרותיהם, חרות, 10 בדצמבר 1951
  4. ^ שיכון העולים בבית מזמיל, הצופה, 25 בנובמבר 1952
  5. ^ נמסרו 100 דירות עמידר, על המשמר, 5 ביוני 1953
  6. ^ מ. מייזלס, מפא"י מחסלת חשבונה עם ליבנה, מעריב, 12 באוגוסט 1956
  7. ^ עפרה לקס, ‏"קרית היובל היא הבופור שלנו", באתר בשבע - ערוץ 7
  8. ^ על פי האלפון שמובא בעלון "ביננו" המחולק בין אנשי הקהילה אחת לחודש