רונלד סטורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רונלד סטורס, 1920
רונלד סטורס בירושלים, 1920

סר רונלד סטורס (Ronald Henry Amherst Storrs;‏ 19 בנובמבר 1881 - 1 בנובמבר 1955). פקיד קולוניאלי בריטי בכיר. המושל הבריטי הראשון של ירושלים בראשית ימי המנדט הבריטי.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונלד סטורס נולד בבריטניה בשנת 1881 כבנו של כומר אנגליקני. למד באוניברסיטת קיימברידג' לימודים קלאסיים וסיים בהצטיינות. נכנס לשירות הקולוניאלי הבריטי בשנת 1904 במנהל האזרחי המצרי. בתפקידו השתלם בשפה, בתרבות ובהיסטוריה של מצרים. בשנת 1909 נתמנה כמזכיר בנציגות הבריטית במצרים, תפקיד בו שירת תחת הלורד קיצ'נר והנרי מקמהון המושל הבריטי של מצרים.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 היה סטורס מעורב במגעים עם השריף חוסיין (לימים המלך חוסיין בן עלי מלך חיג'אז) ופעל בשיתוף פעולה עם לורנס איש ערב. בספרו "שבעת עמודי החכמה" מתאר לורנס את סטורס כשולט בערבית, גרמנית וצרפתית ובקי ביצירותיהם המוזיקליות של המלחינים ריכרד וגנר וקלוד דביסי. ואכן סטורס גילה עניין רב באומנויות והפך לאספן ולמשמר של יצירות אמנות. היה ממייסדי המוזיאון הקופטי בקהיר.

בהמשך מלחמת העולם הראשונה שירת סטורס כיועץ פוליטי לכוח המשלוח הבריטי - צרפתי במזרח התיכון ובתפקיד זה הגיע עד לבגדאד. בסוף שנת 1917 שירת במזכירות קבינט המלחמה הבריטי.

מושל ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום המלחמה נתמנה סטורס לתפקיד בו ייזכר בתולדות היישוב והוא משרת המושל הבריטי של ירושלים. לאחר הכיבוש, המושל הצבאי, והחל משנת 1920 המושל האזרחי של העיר, תחת הנציב העליון הבריטי הראשון הרברט סמואל.

סטורס שימש בתפקידו בשנת 1920, בימי מאורעות תר"פ ובשנת 1921 בימי מאורעות תרפ"א. היהודים האשימו אותו ביחס עוין אליהם ותארו אותו כ"איש הרע" שמאחורי הנציב העליון. ואכן סטורס היה מן המתנגדים ליישוב היהודי ומינויו בא כדי לרצות את הערבים, כאות לנייטרליות של שלטונות המנדט. הצמד סטורס ועימו ארנסט ריצ'מונד, מומחה לתרבות האסלאם, פרו ערבי נלהב, מתנגד לציונות ואנטישמי, שנתמנה ליועץ המדיני של ממשלת המנדט, היוו משקל נגד לצמד נורמן בנטויץ', היועץ המשפטי היהודי של ממשלת המנדט ווינדהאם דידס, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, שגילו עמדה אוהדת לציונות וליישוב.

לגבי מאורעות תר"פ, לטענת היהודים היה על סטורס לאבטח את חגיגות "נבי מוסא", מהן התפתחו המאורעות, במשמר צבאי כבד אך הוא לא עשה כן. ועד הצירים שחקר את המהומות הגיע למסקנה כי רונלד סטורס ליבה בכוונה את המתיחות בין היהודים לערבים בשיטת "הפרד ומשול". ועדת חקירה בריטית קבעה כי סטורס נכשל בביטחון יתר בהאמינו כי די בכוח המשטרה לשמור על חגיגות "נבי מוסא" מבלי להזעיק את הצבא. סטורס התמרמר על התייחסות זאת. לטענתו היה אוהד של הציונות, אך לא של הסוציאליזם של החלוצים. לדבריו ראה סטורס בשיבת היהודים לארצם משום עשיית מעשה צדק היסטורי ואף תיאר את הציונות כאידאל אלוהי; דורות רבים תרמו היהודים מכשרונם לעולם ובכל ארץ נגרמו להם עוולות והוא, סטורס, רואה עצמו כשליח להגשמת החוב המוסרי והמדיני ליהודים. סטורס אף גילה עניין בתרבות העברית וקיים שיחות עם אחד העם וחיים נחמן ביאליק.

לאחר מאורעות 1920 פיטר סטורס את ראש עיריית ירושלים מוסא כאט'ם אל-חוסייני משום שראה בו את אחד המסיתים שהביאו למהומות ומינה במקומו, כראש העירייה, את ראג'ב נשאשיבי המתון איש משפחת הנאששיבים היריבה למשפחת המופתי חאג' אמין אל חוסייני. המופתי עצמו נדון לעשר שנות מאסר על חלקו במהומות. כשוך מאורעות 1920 ו-1921 ובתקופת הרגיעה שלאחריהן הצליח סטורס לזכות שוב באהדתם של שני הצדדים.

שמו של סטורס בין השמות על לוח הנצחה לכבוד חנוכת רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)

סטורס ייזכר בתולדות ירושלים המודרנית כמי שקבע כי בתי ירושלים ייבנו בחיפוי אבן ירושלמית, דבר המתקיים עד היום, והוא אשר נותן לעיר את צביונה המיוחד.

בשנת 1918 הוקמה האגודה למען ירושלים (Pro Jerusalem Society). מטרותיה היו שימור ערכיה המיוחדים של העיר, הגנה על מבנים היסטוריים ועתיקות וכן הקמת מבני ציבור, מוזיאונים, ספריות וגלריות. באגודה השתתפו נציגים מכל העדות הדתיות בירושלים. רונלד סטורס, כמושל ירושלים וכאיש תרבות ואמנות, היה באופן טבעי לנשיא האגודה. בסמל האגודה היה שילוב של מגן דוד, סהר וצלב.

בשנת 1923 הקים רונלד סטורס אגודה לחובבי מוזיקה קאמרית ובית ספר למוזיקה בירושלים.

בשנת 1924 הוענק לרונלד סטורס תואר אצולה.

אחרי ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב ניסיונו כמושל של שתי אוכלוסיות עוינות, נקרא סטורס בשנת 1926 להיות המושל הכללי של קפריסין בה היה עימות בין האוכלוסייה היוונית לאוכלוסייה הטורקית. בשנת 1931 נתעוררו מהומות על ידי תנועת "אנוסיס", התנועה הקפריסאית - יוונית לאיחוד עם יוון ומעונו של המושל סטורס, ובו ספרייתו ואוסף האמנות שלו נשרפו.

בשנת 1932 עבר רונלד סטורס לצפון רודזיה (זמביה של היום), לשמש כמושלה הכללי. בתפקיד זה שימש עד לשנת 1934 במהלכה התפטר עקב מצב בריאותו ושב לבריטניה. בשנים 1937 עד 1945 כיהן סטורס במועצת העיר לונדון ובמקביל היה פעיל במועצת הכנסייה האנגליקנית והיה למרצה מבוקש בהרצאות שנשא על ידידותו עם לורנס איש ערב.

רולנד סטורס בעת מתן עדותו בפני הוועדה האנגלו אמריקאית, 1945

בפברואר 1946 העיד בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שהוקמה לבדוק את בעיית העקורים. מקורות מן התקופה מסרו כי עדותו הייתה רצופת סתירות, וכי טען כי הבית הלאומי כבר הוקם בארץ ישראל.

רחוב כורש שבירושלים נקרא בזמן המנדט "רחוב סטורס", על שמו.‏[1][2]

בשנת 1937 פרסם רונלד סטורס את ספר זיכרונותיו. הספר הופיע בארץ ישראל בתרגום לעברית.

ספר זיכרונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תיאור מאורעות נבי מוסא ב-1921 בספר יונה מחצר זרה, משה שמיר (כרך ראשון בטרילוגיה רחוק מפנינים)
  • נירית שלו כליפא, רחל בונפיל, המושל הראשון, סר רונלד סטורס מושל ירושלים, 1926-1918, תל אביב, הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תשע"א-2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]