נחלאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°46′58″N 35°12′41″E / 31.78266°N 35.21144°E / 31.78266; 35.21144

רחוב המדרגות בשכונת "שבת אחים", 12/08
שכונת נחלאות - לאחר יום שלג
שוק מחנה יהודה 2005

נחלאות הוא כינוי לגוש של שכונות ותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין אמצע המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה.

השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה לאחר קום המדינה. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים.

בשנים האחרונות פועל מיזם שיקום אורבני וקהילתי בנחלאות, הנקרא "פרויקט שיקום לב העיר". שם זה מלמד על מיקומו של גוש השכונות. בשנים האחרונות הופץ מידע כאילו שם המרכז הקהילתי משקף גם את מספר השכונות השותפות בו, לב בגימטריה 32. טענה זו אינה נכונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הנחלאות החלה בזמן היציאה מהעיר העתיקה בירושלים. השכונה הראשונה מהנחלאות היא אבן ישראל, השכונה השישית שנבנתה מחוץ לחומות. בניגוד לשכונות הראשונות שנבנו מדרום לצפון, אבן ישראל נבנתה ממערב לנחלת שבעה על רחוב יפו. תהליך זה המשיך עם בנייתן של שכונות נוספות על רחוב יפו, מה שהגדיל את גבול ירושלים המערבי. השכונות שהוקמו לא היו דומות אחת לשנייה מבחינת תקנון, אוכלוסייה, מצב כלכלי ודתי.

הקמת שכונות הנחלאות התעצמה לקראת סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. בשכונות לב העיר - הייתה הראשונה שנבנתה, כאמור, שכונת אבן ישראל בשנת 1875. השכונה הראשונה במתחם החרדי בלב העיר הייתה שכונת כנסת ישראל א שהוקמה בשנת 1891. רוב השכונות הוקמו בתקופה העות'מאנית אך שכונות נוספות הוקמו גם בזמן המנדט הבריטי.

בשנות העשרים של המאה העשרים, נבנו שכונות חדשות ומרווחות בירושלים דוגמת בית וגן, בית הכרם, רחביה ותלפיות. האוכלוסייה המבוססת עזבה לשכונות החדשות, אך היה שנשארו הנחלאות - אלו שלא הייתה בידיהם היכולת הכלכלית או מתוך רצון לשמור על המסגרת הקהילתית. עולים רבים הגיעו באותן שנים לירושלים, עולי אשכנז העדיפו את השכונות החדשות בירושלים ואילו עולי עדות המזרח העדיפו ברובם את שכונות הנחלאות - שכבר אז החלו להיקרא הנחלאות. השכונות נהיו למקום של עוני, צפיפות והזנחה.

לאחר קום המדינה גדלה אוכלוסיית הנחלאות עוד יותר. כדי להתמודד עם הצפיפות, דירות הורחבו בצורה בלתי חוקית והמקום הפך למוזנח ביותר. משפחות היו צריכות להתאים את בתיהם לטכנולוגיה שהייתה אז קיימת בכול בית בשאר הארץ כמו בישול ומקלחות - במקומות רבים בנחלאות. לקראת מלחמת ששת הימים השכונות היו ברובן מאוכלסות בעולים חדשים, בקשישים ומשפחות מטופלות. לאחר מלחמת ששת הימים, נוספו שטחים חדשים לשטח ירושלים ושכונות חדשות נבנו כמו רמות אלון, תלפיות מזרח ופסגת זאב, מה שגרם לעזיבה נוספת של אוכלוסייה צעירה. מצב השכונות הורע עוד יותר: התושבים התמעטו, דירות רבות היו נטושות וסמים ועבריינות נכנסו בהן.

גם מצבו של שוק מחנה יהודה היה בכי רע וניסיונות לעורר את האזור כמו בנייתו של מרכז כלל לא עמדו בתחרות מול המרכזיים המסחריים החדשים, באזורים האחרים של העיר. בניגוד לתהליך ההזנחה החל גם תהליך של אכלוס הנחלאות באוכלוסייה חדשה וצעירה שהוקסמה מיופיין הציורי של הנחלאות וכן מהמחירים הזולים שבאזור, הדבר גרם לעתים לסכסוכים עם האוכלוסייה הוותיקה בשכונה. לאחר מכן אף הגיעו אנשים אמידים יותר שהחלו לשפץ את הבתים הישנים.

עיריית ירושלים החלה באמצע שנות השמונים בניסיונות שונים לפיתוח ושיקום השכונות: בשוק מחנה יהודה, בהקמת מנהלה וגיוס תרומות לפרויקט. בשנת 1987 נתנה קרן היסוד מתנה למדינת ישראל - לשנת הארבעים שלה - והיא פרויקט שיקום שכונות לב העיר. העבודה נעשתה הן בתחום התשתית והפיתוח העירוני והן בתחום החברתי, בחיזוק האוכלוסייה הקיימת. זאת תוך כדי ניסיון לרצות את כול המעורבים בשל מורכבות האזור. בשנת 1991 החל לפעול המנהל הקהילתי לב העיר שנבחר בבחירות דמוקרטיות ועד שנת 2000 שופצו 400 יחידות דיור.

כיום, עובר מרכז העיר של ירושלים כולו - תהליך של החייאה, התחדשות, שיקום ופיתוח.

השכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמטה בנחלאות
רחוב אגריפס בשלג, 12 בדצמבר 2013

שבת צדק - הוקמה על ידי ועדת הספרדים ב-1889 כדי לשכן בה את העניים שהסתננו לשטח השכונה שעתידה להיות ימין משה ופונו משם. בגלל אופי השכונה דבק בה השם "חארת א-טאנק" שפירושו 'שכונת הפחים'. תושבי השכונה הראשונים היו ברובם בני עדות תימן ופרס. לאחר זמן נוספו אליה בני עדות אחרות וברחוב ביבס ישנם שלושה בתי כנסת שיעידו על כך: בית הכנסת כורדי; בית כנסת ספרדי, ובית הכנסת של יוצאי נציבין שבטורקיה וקמישלי שבסוריה.

זיכרון יוסף - שוכנת בין הרחובות: סלמן, הירקון, היבוק וארנון. הוקמה בשנת 1931 ונקראה על שם יוסף לוי, מהעדה האשכנזית, שהיה בעל הקרקע. מכיוון שנבנתה בתקופת המנדט הבריטי חלו עליה חוקי התכנון והבנייה המנדטוריים הניכרים בבתים הנמוכים יחסית ומגיעים לגובה מרבי של שלוש קומות בלבד. תשוביה הראשונים היו בעיקר כורדים.

זכרון יעקב - נוסדה בשנת 1933 כדי לאכלס את העולים רבים שהוסיפו לשהגיע מכורדיסטן אל האזור. נחום מזרחי שכּ‏וּ‏נה "צ'וצ'ה", רכש את הקרקע וקרא לשכונה על שם אביו החכם יעקב מזרחי.

נווה שלום - שוכנת בין הרחובות שילה, גבעון, בית צור ונסים בכר. נוסדה בשנת 1896, והייתה מורכבת מבני תימן ופרס שרכשו קרקעות מבנק פרוטיגר. שם השכונה ניתן לה על פי הפסוק: "וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות" (ישעיה לב, יח).

שבת אחים - שוכנת בין הרחובות שילה, רמה ובצלאל. נוסדה על ידי חברה מסחרית שרכשה את הקרקעות למטרות רווח. בנייתה החלה ב-1892 אך כנראה לא הושלמה ובתיה התמזגו עם בתי נוה שלום ונחלת ציון הסמוכות. בשכונה התגוררו בני עדות שונות מה שמתאים לשמה הקרוי על פי הפסוק בתהילים קל"ג: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". השם גם מרמז על העדות שהסתופפו בה: שפניולים, בגדדים, תימנים, אורפלים, חלאבים, יוונים ומוגרבים.

נחלת ציון - הוקמה ב-1891 על ידי אברהם (אלברט) ענתבי, מנהל חברת "כל ישראל חברים" בירושלים. הוא רכש את הקרקע מערביי ליפתא ובאמצעות כי"ח שיכן במקום פועלים ואומנים עניים. ענתבי עצמו נחשד על ידי הטורקים בחוסר נאמנות בזמן מלחמת העולם הראשונה והוא הוגלה מהארץ. במשך שנים לא שכחו תושבי השכונה את פועלו וכינו אותה "השכונה של מסייה ענתבי". בשנים האחרונות נחלת ציון משכה אליה סטודנטים רבים שהוקסמו מאופיה המיוחד, מה שהחל תהליך של שיקום השכונה וכיום מגיעות אליה משפחות מבוססות המשפצות מחדש את הבתים הישנים.

רשימת השכונות על פי סדר הקמתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הנחלאות
  1. נחלת שבעה – 1869
  2. אבן ישראל – 1875
  3. משכנות ישראל – 1876
  4. בית יעקב – 1877
  5. מזכרת משה – 1882
  6. אוהל משה – 1883
  7. בתי גורל – 1885
  8. סוכת שלום – 1888
  9. מחנה יהודה – 1888
  10. שבת צדק – 1889
  11. שערי צדק – 1889
  12. זיכרון טוביה – 1890
  13. אוהל שלמה – 1891
  14. שערי ירושלים – 1891
  15. כנסת ישראל א' – 1891
  16. נחלת ציון – 1891
  17. שבת אחים – 1892
  18. נווה שלום – 1896
  19. בתי מינסק – 1898
  20. אוהלי יעקב – 1902
  21. בתי יעקובסון – 1902
  22. בתי ברוידא – 1902
  23. כנסת ישראל ב' – 1903
  24. בתי ראנד – 1908
  25. נחלת אחים – 1924
  26. כנסת ישראל ג' – 1925
  27. בתי מונקאטש – 1931
  28. זיכרון יוסף – 1931
  29. זכרון יעקב – 1933

שמות הנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל שכונה בגוש הנחלאות ישנו שם ייחודי לה. השם "נחלאות" מקורו כנראה בעובדה כי כמה משמות השכונות מתחילים במילה "נחלת", כך נחלת אחים, נחלת יוסף, נחלת ציון וכדומה.

כמה משמות השכונות קשורים ביזם או בתורם שהקים אותן, כך היא למשל סוכת שלום הנקראת על שם היזם שלום קונסטרום; בתי ברוידא על שם יעקב משה ברוידא; אהל משה ומזכרת משה על שם משה מונטיפיורי וכו'. רוב שמות השכונות היו גם שמות של ספרי יהדות ידועים באותה תקופה, כמשמעות שנייה. כך "מאה שערים", "נחלת שבעה", "מקור ברוך", וגם השכונות הנזכרות "מזכרת משה" ו"סוכת שלום".‏[1] לכמה מהשכונות שם בעל משמעות דתית הקשור גם לתולדותיה. כך היא למשל אבן ישראל, ששמה שאוב מפסוק בספר בראשית: "מידי אביר יעקב, משם רועה אבן ישראל", והמילה אב"ן מייצגת בגימטריה את מספר יושביה הראשונים - 53. דוגמה נוספת היא זיכרון טוביה, ששמה שאוב מן הפסוק בתהילים: "זכר רב טובך יביעו" והיא מתייחסת למקימה - יוסף ריבלין, שזו לו השכונה ה-11 מתוך 16 שהקים בירושלים (טב בגימטריה 11).

מראה הנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונות הראשונות בנחלאות שנוסדו במחצית השנייה של המאה ה-19, נבנו ברובן במתכונת של שכונת חצר: בתי השכונה הקיפו כמסגרת אטומה חצר פנימית, שהגישה אליה הייתה דרך שערים שננעלו בלילות. הכניסה אל הבתים הייתה דרך החצר בלבד, וכך היו יושבי הנחלאות מוגנים ו"מוקפים חומה", מחשש שודדים וחיות מסוכנות. בתחילת המאה ה-20 פחת החשש מפני "מדברה של ירושלים", החצר נעלמה והשכונות החלו להיבנות במתכונת של סמטאות צרות שתי-וערב. דוגמאות לשכונות כאלו: נווה שלום, נחלת ציון ושבת אחים. בתי השכונות נבנו באבן מקומית במתכונת הבנייה המסורתית בירושלים של המאה ה-19: בתי קומה אחת בעלי חלונות כפולים ומעליהם "טאקה" - חור קטן ועגול לאוורור. בחצרות נחצבו בורות מים, ששימשו את יושבי הנחלאות עד שנות ה-30 המוקדמות, עם העברת צינור המים הבריטי לירושלים.

יוזמות בניית השכונות בנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותים מחוץ לבית בנחלאות
חלון זוגי עם 'טאקה' בנחלאות

השכונות הוותיקות בנחלאות הוקמו, כאמור, על ידי יוצאי העיר העתיקה, אך ניתן לחלק את יוזמות הבנייה לחמישה סוגים עיקריים:

  • שכונת כולל - התארגנות על בסיס כלכלי-חברתי, לרוב על פי ארץ או עיר המוצא. לדוגמה: כנסת ישראל; בתי מונקאטש.
  • שכונת עדה - הקמת השכונה עבור מתיישבים בני עדה אחת. לדוגמה: מזכרת משה (אשכנזים); נווה שלום (פרסים וחאלבים); נחלת אחים (כורדים).
  • שכונת יזם - יוזמה כלכלית גרידא, שמטרתה למכור או להשכיר את הבתים לכל המרבה במחיר. לדוגמה: סוכת שלום; מחנה יהודה; אבן ישראל.
  • שכונת הקדש וצדקה - יוזמת חסד של בעלי אמצעים לטובת עניים. לדוגמה: זיכרון טוביה, אהל משה.
  • שכונת הנצחה - יוזמה פרטית של בעל נכסים המבקש להנציח את שמו. לדוגמה: בתי ראנד; בתי ברוידא.

אוכלוסיית הנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי נחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי נחלאות הראשונים היו יהודים אשכנזים וספרדים שיצאו מן העיר העתיקה והקימו שכונות על בסיס עדתי. כך היא למשל שכונת אהל משה הספרדית, מזכרת משה האשכנזית נחלת ציון התימנית-כורדית או נווה שלום הפרסית. הווי הנחלאות ברוח היישוב הישן השתנה עם קום המדינה, כאשר עולים חדשים שהתיישבו בהן הקימו שכונות חדשות כמו שכונת הכורדים, שכונת הפחים, נחלת אחים וכדומה. מקובץ שכונות וותיקות ברוח היישוב הישן הפכו הנחלאות לפרבר שוקק עדות ושפות. בשנים אלה הייתה עדנה לבתי התפילה, ובשיא של שלהי שנות החמישים פעלו למעלה מ-90 בתי כנסת בנחלאות. שבע מתוך 32 שכונות הנחלאות נותרו מאופיינות כחרדיות. במהלך השנים דירות הוזנחו וערכן צנח, והיחידים שהגיעו מבחוץ לגור בשכונה היו בעיקר סטודנטים וצעירים דלי אמצעים, ששמחו על הדירות הזולות במרכז העיר.

מצבן הקשה של הנחלאות הביא בשנות ה-80 להקמת פרויקט "לב העיר", שנועד לשקם את תדמיתן של הנחלאות ומצבן. במסגרת הפרויקט נאספו כספים וניתנו תנאים מפליגים לאוכלוסייה המקומית לשפץ את בתיה. כן נקבעו כללי שימור גמישים למדי, והתושבים עודדו לקדם את תנאי מגוריהם ומחייתם. במקביל נפתחו בנחלאות שני מרכזי תרבות - האחד באהל משה והשני במזכרת משה - ובהם חוגים, קורסים, מפגשים ושיעורים לרווחת תושבי הנחלאות. הצלחת הפרויקט הייתה רבה ועקב כך הפך גוש הנחלאות לאזור מגורים מבוקש. השינויים לטובה גרמו לכניסתן של משפחות חדשות ומבוססות, בעלות אוריינטציה דתית הגרות בעיקר בבתים משופצים וחדשים וחיות בניתוק מהאוכלוסייה הצברית המקומית והשורשית. למרות התייקרות הדירות, ניתן עדיין למצוא סטודנטים וצעירים רבים המתגוררים בבתים המקוריים של השכונות. כיום מהווה השכונה חלק מן הביצה הירושלמית.

דמויות בולטות בנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונת אהל משה, ברחוב הכרמל התגורר שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש), שהיה מחבר ומתרגם פורה, ובעל בית דפוס . בביתו, שבו גם פעלו מכונות הדפוס, הודפס לראשונה המילון העברי הראשון של אליעזר בן יהודה.

באותה שכונה, ברחוב הגלבוע 11 התגוררה במשך שנים משפחת נבון. הבן הצעיר מתוך שני בנים הוא יצחק נבון, שהיה הנשיא החמישי של מדינת ישראל. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למצוא את המחזה "הבוסתן הספרדי", שנכתב על שכונת ילדותו זו.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משפחת בנאי

בשכונת מחנה יהודה התגוררה משפחת בנאי, שבניה ונכדיה הפכו לדמויות מרכזיות בעולם התרבות והבידור הישראליים: הבנים יעקב, יוסי, חיים, וגברי, והנכדים מאיר, אהוד, אורנה, יובל, אביתר ואורי. בית משפחת בנאי עמד ברחוב האגס 1, כפי שמעיד השיר שנכתב על ידי הנכד אהוד. בשנת 2004 הוחלף שם הרחוב באופן רשמי ל"רחוב בנאי", על שם סב המשפחה, שאף החזיק בדוכן ירקות ופירות ברחוב.

מוסדות וגופים בנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוק מחנה יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שוק מחנה יהודה

השוק המפורסם של ירושלים שוכן בגבול שכונת מחנה יהודה, שהיא אחת מ-32 הנחלאות. שכונת מחנה יהודה הוקמה על ידי יוסף נבון בֱּ‏יי בשלהי המאה ה-19 ונקראה על שם אחיו הצעיר יהודה. מיקומה המצוין של השכונה על אם הדרך יפו מחד ועל גבול הנחלאות מאידך משך אליה תגרנים ערבים מן הכפרים הסמוכים, שביקשו למכור את תוצרתם ליושבי הנחלאות ולעוברי הדרך כאחד. ברבות השנים הלך השוק והתבסס, עד כי היום קשה כמעט להבחין כי מדובר למעשה בשכונת מגורים.

תיאטרון פרגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת מעל פתח חנות משפחת בנאי בשוק מחנה יהודה
בית הכנסת עדס ליוצאי קהילת חאלב
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיאטרון פרגוד

תיאטרון פרגוד הוא מוסד התרבות הרב-תחומית הוותיק בירושלים, נוסד בשנת 1969 על ידי אריה מארק בשכונה.

בתי הכנסת בנחלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת אור זרוע לעדת המערבים

תקצר היריעה מלסקור את כל בתי הכנסת שפעלו ופועלים בנחלאות. נזכיר רק את החשובים והבולטים שבהם:

  • אהל משה על שם משה מונטיפיורי - שוכן בשכונת אהל משה ונקרא על שם מקים השכונה. בפתח בית הכנסת מצוי עד היום השלט המקורי המלמד על שנת הבנייה - תרמ"ג (1883). לבית הכנסת כיפה גבוהה ומרשימה המעוטרת בצבע כחול ובכוכבים. את הקירות מקשטים סמלי השבטים. התפילה בנוסח ספרדי.
  • בית הכנסת עַ‏דֶ‏ס - המפואר בבתי הכנסת בנחלאות. נבנה בשכונת נחלת ציון בשנת 1901 על ידי בני משפחת עַ‏דֶ‏ס האמידה שעלתה ארצה מחאלב‏ שבסוריה. בית הכנסת מעוטר כולו בפרסקאות שנעשו על ידי תלמידי בית הספר לאמנות בצלאל, ובעיקר על ידי האמן יעקב שְטָ‏רק. את כותל המזרח מכסה ארון קודש ענק, עשוי מעץ משובץ בצדף, שהובא חלקים חלקים מסוריה. בבית כנסת זה נמשכת מסורת אמירת שירת הבקשות בשבתות החורף.
  • חסד ורחמים - בית כנסת צנוע השוכן בשכונת מזכרת משה. הוקם על ידי בני העדה הספרדית בשנת תרפ"ה 1925 במקומו של בית מרזח שפעל בשכונה. את קירו הצפוני מעטר ציור קיר המתאר את סמטת הכותל המערבי בשנת בניית בית הכנסת.
  • בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה - בית כנסת מיוחד באהל משה המשמר את נוסח התפילה שנהגו בני קהילת העיר יאנינה שביוון. הוקם בראשית המאה ה-20 על ידי האלמנה הערירית שרה לזכר בעלה. היא המשיכה להתגורר בקומת הקרקע עד יום מותה.
  • בית הכנסת "בראשי" - ע"ש התנא ר' אחא בר אשי. בית הכנסת נוסד בשנת תרצ"ו על ידי עדת יוצאי כורדיסטן והוא ממוקם ברחוב הירקון בשכונת זיכרון יוסף.
  • בית הכנסת שאולי וכאשי - בית הכנסת הוקם בתחילת המאה בשנת תרס"ג (1903) על ידי שאולי הכהן, שהיגר מאירן ועמד בראש שיירת יתומים ואלמנות בדרכם ארצה. בית הכנסת מאופיין בשילוב יוצא דופן בין מתפללים צעירים ומתפללים מבוגרים. בבית הכנסת, ממנו פועל כיום גמ"ח מזון ידוע, נהג להתפלל עד ליום מותו, המקובל הידוע, ר' מרדכי שרעבי.
  • בית הכנסת אוהבי ציון - בשכונת נווה שלום. נוסד בשנת 1906. הוקם על ידי "אגודת אוהבי ציון" שהורכבה מאנשי עדת הפרסים שעלו מהעיר שיראז. בין מייסדי בית הכנסת היו אהרון הכהן, רפאל חיים הכהן, דוד כליפא, אברהם עזרה ניסן, עזרא ניסן -ניסני, חכם יזדי, יעקב כליפה, חכם מנשה כהן, שוכרי כליפא, בנימין מזרחי, משה שאולי כהן, אליהו יעקב בנא, ציון אברהם בושרי ויצחק שמש.
  • בית הכנסת אור זרוע - לעדת המערבים, ברחוב שמואל רפאלי 3, נחלת אחים. הוקם בשנת תרפ"ז (1926) על ידי הרב עמרם אבורביע, שכיהן כרב של נחלאות עד לשנת 1951. עיריית ירושלים הכריזה על בנין בית הכנסת אור זרוע כאתר מורשת לשימור‏[2].
  • בית הכנסת תפארת ישראל- כורזין - בית כנסת צנוע השוכן בפינת רחובות בצלאל וכורזין. הוקם על ידי העדה הדרבקלית אשר מטורקיה. כיום התחדש המניין בבית הכנסת על ידי תושבי השכונה וצעיריה. הנוסח הוא שילוב נוסחים מעדות שונות בריבוי מנגינות ושירים. כיום בית הכנסת מלא בתפילות השבת עד אפס מקום ואף מעבר לכך.

רב השכונה היה הרב רחמים לוי‏[3] שכיהן בתפקיד מאז שנות החמישים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]