אדוארד מייברידג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדוארד מייברידג'
סוס דוהר של מייברידג'

אדוארד מייברידג'אנגלית: Eadweard Muybridge‏; 9 באפריל 1830 - 8 במאי 1904) היה צלם אמריקני יליד בריטניה וממבשרי אמנות הקולנוע; הראשון שהצליח לצלם תנועה מהירה והראשון שעשה שימוש במספר רב של מצלמות סטילס במטרה ליצור אשליה של תנועה המבוססת על עקרון רציפות הראייה. מייברידג' המציא במסגרת ניסוייו מתקן הקרנה של תמונות נעות (בשם זואופרקסיסקופ), שהקדים בכמה שנים את מקרן סרטי הקולנוע הנמצא בשימוש עד היום.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייברידג' נולד כאדוארד ג'יימס מוגרידג' (Edward James Muggeridge) בקינגסטון שעל התמזה באנגליה. הוא שינה את שמו כמה פעמים, למייגרידג' תחילה, ומאוחר יותר למייברידג', בעת שהיגר לארצות הברית בשנות החמישים של המאה ה-19. בשנת 1855 הגיע לסן פרנסיסקו והחל קריירה של סוכן ספרותי ומוכר ספרים. הוא החל לגלות עניין בצילום במיוחד בשנת 1860 בעת שהחלים מתאונת כרכרה שאירעה לו בטקסס, ובה כמעט ונהרג. מייברידג' נסע לאנגליה כדי להשתקם ולהחלים, ושיטת הטיפול שלו, שהתבססה על "ריפוי טבעי" ותראפיה בעזרת פעילות בטבע, הביאה אותו לשקוע בלימוד ובתרגול של צילום טבע. ב-1866 חזר מייברידג' לסן פרנסיסקו והצטרף לעסק צילום מקומי.

תצלומי המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייברידג' החל לבסס את שמו כצלם בשנת 1867, בסדרת תצלומים של הפארק הלאומי יוסמיטי, רובם תצלומים ששיחזרו דימויים של צלם הנופים האמריקאי הידוע קרלטון א. ווטקינס. מייברידג' זכה במהרה להצלחה כצלם נופים, ותצלומיו תיארו את ההוד וההדר האקספרסיביים של מראות המערב. רוב תצלומיו צולמו בטכניקת לוח הצילום הרטוב, ובפורמט סטריאוסקופי. מאחר שחומרי הצילום באותה תקופה היו רגישים לגלי אור כחולים יותר מאשר לגלים ירוקים (ואדומים), לא ניתן היה להגיע לחשיפה נכונה אחת, בה התקבלו פרטים גם בקרקע וגם בשמיים. במרבית תצלומי הנוף, לפיכך, אזור השמיים נחשף בחשיפת יתר והפך למשטח אחיד ונטול פרטים. מייברידג' פיתח שיטות צילום מיוחדות ומניפולטיביות, שאיפשרו לו ליצור שמיים דרמטיים ומלאי עננים, בעזרת תריס שחילק את חשיפת לוח הצילום לזמני חשיפה שונים. לעתים יצר שני נגטיבים מאותו מראה, אך בחשיפות שונות שהותאמו פעם לתאורת הקרקע ופעם לתאורת השמיים; משני הנגטיבים הללו יצר, לאחר מכן, הדפס אחד. מייברידג' היה רגיל למניפולציות צילומיות, ולמרבה ההפתעה, השתמש בהן גם בכמה מניסוייו המדעיים בצילום תנועה [1]. את התצלומים פרסם תחת הפסבדונים "הליוס" (Helios).

בקיץ 1868 התמנה לצלם משלחות של צבא ארצות הברית לאזורים שנרכשו זה עתה באלסקה. בשנת 1871 קבוצת "המחקר הגאולוגי של קליפורניה" הזמינה את מייברידג' לצלם מחקר בסיירה העילית. באותה השנה התחתן הצלם עם פלורה סטון. בשנים הבאות ערך עוד מספר מסעות כצלם מצליח. בשנת 1873 חברת הרכבת המרכז-פסיפית התקדמה לתוך אזורים אינדיאנים, וצבא ארצות הברית שכר את מייברידג' לצלם את מלחמת המדוק (Modoc War) בצפון קליפורניה, שהחלה בעקבות הפלישה.

סטנפורד וחידת הסוס הדוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1872 שכר איש-העסקים לילנד סטנפורד, מושל מדינת קליפורניה לשעבר, נשיא חברת הרכבת המרכז-פסיפית ובעליהם של מסלולים למרוץ סוסים, את שירותיו של מייברידג' כצלם כדי לצלם את סוסיו. במסגרת ניסיונותיו לפתח אורווה של סוסי המרוץ המשובחים ביותר בארצו, ניסה סטנפורד לפתור את החידה העתיקה בנוגע לתנועת סוסים: האם ישנו רגע בדהרת הסוס בו עוזבות כל פרסותיו את הקרקע והוא אינו נוגע באדמה. סטנפורד תמך בסברה לפיה רגלי הסוס ניתקות מן הקרקע בעת הדהירה. אגדה מספרת שהמושל לשעבר לא הסתפק רק במחקר האקדמי, אלא הוסיף גם התערבות על סכום עתק של 25,000 דולר לטובת טיעונו. עם זאת, מעולם לא הוכח קיומה של ההתערבות.

סטנפורד ניסה לרשום את תנועת הסוס בעזרת מכשירים מכניים שונים, אך ללא הצלחה. אי-לכך, פנה אל מייברידג', שהיה מהצלמים הידועים ביותר במערב ארצות-הברית, בהצעה שיפיק עבורו דימוי בודד בו יראה הסוס באוויר. מייברידג' הופתע מההצעה הנועזת, שכן, כפי שציין בכתביו מאוחר יותר, באותה תקופה ניסיונות לצלם תנועה היו נדירים ונעשו רק על ידי הצלמים הבולטים ביותר, וגם אז הוגבלו לרישום של סצינות רחוב צפויות, שלא היו מהירות יותר מקצב הליכה רגיל. מייברידג' הודיע לסטנפורד שניסיון כזה מעולם לא נעשה לפני כן, וכי הצילום עדיין לא הגיע לרמת תחכום שמאפשרת רישום של סוס בדהרה, אך סטנפורד השיב לו "חושבני שאם תיתן דעתך לנושא, תצליח לעשות זאת, ואני מבקש שתנסה" [2].

מייברידג' אכן החל לנסות לפתור את החידה, והשתמש בכל הכלים שעמדו לרשותו, אך ניסיונותיו נקטעו לזמן מה בעת שעזב את המדינה בשל משפט הרצח בו היה מעורב.

רצח לרקינס, משפט וזיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1874, בעודו בסן-פרנסיסקו, גילה מייברידג' שלאשתו יש מאהב, מיג'ור הארי לרקינס (Larkyns), וב-17 באוקטובר אותה שנה רצח אותו ביריות אקדח. עיתון מקומי הביא את סיפור הרצח [3]:

Cquote2.svg

בבוקר יום א' האחרון, התקבלו הידיעות על הטרגדיה הנוראה שהתרחשה בלילה הקודם בסביבות השעה אחת עשרה, במגורי וו.א. סטוארט, סמוך למכרה יֶ‏ילוֹ‏ ג'אקט קוויקסילבר, כשבעה מיילים ומחצה מערבית לקליסטוגה (Calistoga) שבמחוזותנו [...] ביום שבת האחרון...אדוארד ג'. מייברידג', אמן צילום ידוע מסן פרנסיסקו, גילה, באמצעות מכתב שנפל לידיו, שאשתו, ששהתה באורגון באותה העת, ושאליה היה קשור מאוד, קיימה מזה זמן קשר אינטימי פושע עם מיג'ור הארי לרקינס. [...] אחוז טירוף מהגילוי, יצא מיד לקליסטוגה [...] הוא דפק על הדלת ושאל אם מייג'ור הארי לרקינס נמצא. האדון שעמד ליד הדלת הודיע שהוא האיש, והזמינו פנימה; [מייברידג'] סירב בנימוס וטען כי ברצונו לראות את המיג'ור לרגע בחוץ. המיג'ור, שהיה באותה העת עסוק במשחק cribbage עם גברת, ענה לקריאה. כשפתח את הדלת והביט החוצה אל החשיכה, קרא: "מיהו זה? איני יכול לראותך." מר מייברידג' אמר "ערב טוב, מיג'ור; שמי הוא מייברידג' וזוהי התשובה למכתב ששלחת לאשתי," וירה בחזהו של לרקינס. המיג'ור התנודד לאחור, ונמלט דרך המטבח וחדר האירוח, יצא מהדלת הראשית ונפל תחת עץ אלון גדול. מר סטייסי והאחרים נשאוהו לבית והניחוהו על המיטה, שם נפח את נשמתו לאחר כדקה ומחצה.

Cquote3.svg

מייברידג' נעצר בלא התנגדות והועמד למשפט באשמת רצח מדרגה ראשונה בפברואר 1875. הוא טען, באמצעות עורך דינו, שאינו אשם הודות לאי-שפיות, והביא את אירוע תאונת הכרכרה בה היה מעורב ב-1860 כגורם ל"אברציה מנטלית" (mental aberration) אצלו. המוציא לאור של תצלומי מייברידג' מיוסמיטי העיד על אי-שפיותו של הצלם, שטיפס למקומות גבוהים ומסוכנים בעמק במטרה להשיג מראות יפים, ללא כל התחשבות בשלומו ובריאותו, ובאופן שאף אדם שפוי לא היה מסתכן. חבר המושבעים נתבקש לקבוע האם הרצח היה מוצדק או לא, ותריסר חבריו זיכו פה אחד את היורה על בסיס "רצח מוצדק" (justifiable homicide). סטנפורד היה זה ששילם עבור הגנתו המשפטית של צלם הסוסים שלו.

מייברידג' חשד שלרקינס הוא למעשה האב של בנו והתכחש מאז לילד, אף על פי שכבוגר, דמה הבן באופן ניכר למייברידג'.

מקרה זה שימש כמקור השראה לאופרה "הצלם" של המלחין פיליפ גלאס, ובה משפטים מתוך מכתביו של מייברידג' לאשתו בעת המשפט.

המצאת הצילום הרציף[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה מוקדמת של תצלומי סוס דוהר של מייברידג', שצולמה ב-19 ביוני 1878. תצלומים אלו צולמו עדיין בטכניקה הישנה של לוח צילום רטוב, שהייתה רגישה פחות לאור, ולכן התוצאה נראית כצלליות נטולות פרטים על רקע לבן
סדרת תצלומי סוס דוהר עם פרש, מהם מורכבת אנימציית הסוס הדוהר למטה. בסדרה זו יש פרטים רבים יותר באובייקט המצולם
אנימציה מתצלומי הסוס הדוהר שנראית לעיל

עד שחזר מייברידג' לאחוזתו של סטנפורד ב-1877, הספיק האחרון להתוודע לניסוייו של הרופא והמדען הצרפתי אטיין-ז'ול מארה, שסבר אף הוא שישנו רגע בו הסוס מצוי כולו באוויר (ראו כאן). מארה חקר את תנועתן של חיות שונות, והשתמש במתקני הדמיה שונים בניסיון לרשום את רצף התנועה. ניסוייו של מארה לא עלו עדיין יפה, אך הן הובילו את סטנפורד לרעיון ליצור סדרת תצלומים שירשמו את כל שלבי תנועת הסוס. סטנפורד רכש מערך שלם של מצלמות סטילס בעלות עדשות "מהירות", ומייברידג' מיקם כתריסר מהן לאורך מסלול המרוץ של הסוס (במקום בו עומדת כיום אוניברסיטת סטנפורד), כשברקע כל תמונה קיר לבן ועליו מסומנים מספרים עוקבים במרחק 21 אינץ' זה מזה. לתריסי המצלמות, שפותחו על ידי מהנדס הרכבות של סטנפורד, ג'ון ד. איזקס (John D. Issacs) ופעלו, כך נטען, במהירות של 1/2000 של השנייה, הוצמדו חוטי כותנה מגולוונים, שנמתחו לרוחב מסלול הדהירה, כך שהסוס משך אותם בדרכו, ובכך הפעיל את המצלמות האחת אחרי השנייה.

במהלך יולי 1877 צילם מייברידג' תמונות של "אוקסידנט", סוסו של סטנפורד, בו נראה הסוס כשרגליו מנותקות לגמרי מן הקרקע. באוגוסט אותה שנה פרסם את התמונה עם הכיתוב:

Cquote2.svg

סוס בתנועה, בתיאורו של מייברידג'. צילום אלקטרו-אוטומטי. "אוקסידנט", שבבעלותו של לילן סטנפורד, מטופף [...] במסלול של סקרמנטו, ביולי 1877. החשיפה של הנגטיב המקורי של תצלום זה עמדה על פחות משתי אלפיות השנייה. הפרטים עברו ריטוש. בתנוחה זו הסוס מנותק כולו מהקרקע, אך עומד בדיוק לנחות

Cquote3.svg

העיתונות קבלה את התמונה בהתרגשות והתייחסה אליה כאל "פלא בצילום"; מייברידג' זכה בגינה למדליה בתערוכה התעשייתית של סן פרנסיסקו. בהתלהבות הכללית היה יוצא דופן אחד: ה"פוסט" של סן פרנסיסקו כתב ב-3 באוגוסט כי לדעתו הריטוש מוגזם. כיום ידוע שהצדק היה עימו. ה"תצלום" הוא למעשה רפרודוקציה מצולמת של ציור בו הפרט המצולם היחיד הוא ראשו של הרוכב, שהוצמד בקפידה לבד המצויר.

בתחילת יוני הצליח מייברידג' לייצר לראשונה, רצף תצלומים במהירות גבוהה. ב-15 ביוני 1878 סטנפורד ומייברידג' ערכו תצוגה פומבית ראשונה של שיטת הצילום החדשה שפתחו, והצליחו להפיק סדרה מוצלחת של סוס בתנועה. הניסוי נערך בנוכחות כתבים ועיתונאים והתשלילים פותחו במקום, כך שלא יועלו כל טענות על זיוף התמונות.

בתחילה צילם מייברידג' על גבי לוח צילום רטוב, שרגישותו הנמוכה יחסית לאור הגבילה את היכולת ללכוד פרטים בחשיפות המהירות להן נדרש. אי-לכך, בתוצאות הראשונות נראה הסוס רק כצללית שחורה על רקע לבן. למרות איכותן הטכנית הירודה, העובדה שדימויים אלו נוצרו במצלמה - מכשיר שנתפס כמספק רישום אמין ואובייקטיבי - זיכתה אותם בסמכות שאף רישום לא יכול היה לזכות בה, והם נתפסו כהוכחה ניצחת לכך שישנו רגע בו הפרסות אכן אינן נוגעות בקרקע.

מייברידג' פרסם את גילוייו במגזיני מדע פופולריים; ב-19 באוקטובר 1878 פורסמו תמונות הסוס בשער ה-Scientific American; ב-14 בדצמבר אותה שנה התפרסמו התצלומים במגזין הצרפתי החשוב La Nature. הפרסום עורר התרגשות רבה, משום שסתר את אופני הייצוג המסורתיים בהן תוארו סוסים בעת דהירה במשך שנים, הן במסקנותיו הביולוגיות והן במראה הצלליתי המוזר. בעיתון California Spirit of the Time מה-22 ביוני 1878 נכתב על התמונות כי: "זהו עידן חדש בצילום, והמיידיות אינה עוד מונח לא מתאים [לצילום]" ‏‏[4].

בעקבות הפרסום במגזין הצרפתי פנה גם הפיזיולוג מארה לצילום כמדיום המיטבי לחקר התנועה, וכתב על תמונותיו של מייברידג' בהערכה [5]:

Cquote2.svg

אני מתרשם מתצלומיו של מר מייברידג' שפורסמו ב-La Nature [...] ארצה שיסייע לי בפתרון מספר בעיות בפיזיולוגיה הקשות מאוד לפתרון באמצעים אחרים. למשל, בשאלת מעופן של ציפורים [...] ניתן לראות את כל החיות בתנועתן האמיתית; זו תהיה אנימציה זואולוגית. ובכל הנוגע לאמנים, יחולל הדבר מהפכה עבורם, שכן ניתן לספק להם גישות אמיתיות לתנועה; תנוחות של הגוף במצבי שיווי משקל לא יציב שהן בלתי אפשריות להדגמה עבור המודל

Cquote3.svg

מייברידג' המשיך בניסוייו, ואף הגדיל את מספר המצלמות ל-20 ואחר-כך ל-24. במספר מקרים הציב את המצלמות בזוויות שונות למצולם, במטרה לתפוס בו זמנית כמה נקודות מבט. לשיטה זו, אותה ישכלל מייברידג' בעתיד, קרא "מחקרים בהקצרה". עם הזמן שכלל מיברידג' את שיטת הצילום שלו, ועבר להשתמש בלוח הצילום היבש, שהיה רגיש יותר לאור, ולכן הצליח לקלוט פרטים רבים יותר של החיה. הוא החל לצלם חיות אחרות, כגון כלבים, איילים, חזירים ויונים, וב-1879 צילם לראשונה אתלטים. גם את עצמו צילם, כשהוא חוטב עצים. שכלול נוסף היה של ציוד הצילום; מייברידג' החל להשתמש במצלמות בעלות מנגנון דמוי שעון, בו ניתן היה ליצור חשיפות במרווחי זמן קבועים (ולא במרווחי מרחק קבועים) איתן ניתן היה לצלם חיות שתנועתן לא יכלה להפעיל את חוט הכותנה. במהלך שני הקיצים בהם עבד בחוותו של סטנפורד צילם מייברידג' מעל ל-200 סדרות, שהורכבו מאלפיים תמונות בודדות. הוא פרסם את תוצאות מחקרי התנועה שלו במאי 1881 תחת הכותרת The Attitudes of Animals in Motion, A Series of Photographs Illustrating the Consecutive Positions Assumed by Animals in Performing Various Movements.

הזואופרקסיסקופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנימציה של דמויות רוקדות שצייר אדוארד מייברידג' בשנת 1893, המדמה צפייה במכשיר פנקיסטיסקופ. מכשיר הזואופרקסיסקופ של מייברידג' פותח על בסיס מכשיר הפנקיסטיסקופ, במשולב עם פנס קסם, כשאת הציורים מחליפים תצלומי התנועה שצילם

הצעתו של מארה, לעשות סינתזה של תצלומיו האנליטיים של מייברידג' כדי ליצור "אנימציה ויזואלית", חזרה שוב במאמר בחודש אוקטובר ב-Scientific American ובמאמר ב-9 ביולי ב-The Art Interchange ‏‏[6]. מייברידג' עצמו הכין ומכר מהדפסי תצלומיו רצועות זואטרופ (zoetrope, מתקן שהומצא במחצית הראשונה של המאה ה-19 ליצירת אשליה של תנועה). במקביל, עבד מייברידג' בשלהי 1879 על פיתוח מקרן שיוכל להראות את תצולמיו בתנועה: המכונה שבנה הורכבה בבסיסה ממכשירים קיימים - סוגים של "צעצועים פילוסופיים" - בעיקרם הפנקיסטוסקופ ופנס קסם. פנס הקסם שולב עם מנגנון של שני דיסקים שנעו בכיוונים מנוגדים. דיסק אחד שקוף, עליו צויירו, ואחר-כך הודבקו, רצף תצלומי התנועה, ודיסק שני ממתכת, שחורץ בחריצים ששימשו לסרוגין כתריס שמעלים דימוי אחד וחושף את הבא אחריו, כך שנוצרה אשליית תנועה. למכשיר שבנה קרא מייברידג' תחילה זואוג'ירוסקופ (Zoogyroscope), אך מאוחר יותר שינה את השם לזואופרקסיסקופ (zoopraxiscope), שזכה באחד מעיתוני התקופה לכינוי "פנס קסם שהשתגע". מייברידג' יצר בחייו מאות "סרטונים" בני שניות אחדות, שכללו בעיקר צילומים של בעלי חיים ובני אדם בתנועה.

הזואופרקסיסקופ היה קרוב לודאי המקרן הקולנועי הראשון בעולם ולבטח אחד המוקדמים, והפך לאחד ממקורות ההשראה של תומאס אדיסון בהמצאת הקינטוסקופ.

מצויד במכשיר ההקרנה שלו, החל מייברידג' להסתובב ברחבי העולם, לשאת הרצאות מאוירות על תנועת הסוס, ולחפש מימון להמשך מחקריו. במהלך מסעותיו, בעת ששהה באנגליה ב-1882, שמע כי סטנפורד מימן ופרסם ספר יחד עם פיזיקאי בשם ג'יי. ד. ב. סטילמן, The Horse in Motion as Shown by Instantaneous Photography (בהוצאת: Osgood & Co., 1882), ובו מופיעים רישומים ותחריטים שנעשו על-פי תצלומיו, מבלי לציין בהבלטה את שמו כיוצר התצלומים. מלבד העלבון הצורב שספג, פגע הפרסום ביכולתו להשיג מימון למחקריו, והוא עזב את אירופה ושב לארצות-הברית כדי לתבוע את סטנפורד על הפרת זכויות יוצרים, משפט בו הפסיד.

פרויקט Animal Locomotion[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייברידג' המשיך את הרצאותיו ואת מחקריו בתצלומי תנועה לאחר חזרתו לארצות-הברית; בפברואר 1883 הקרין את תמונותיו בפילדלפיה במכון פרנקלין ובאקדמיה לאמנות גבוהה של פילדלפיה וזמן קצר לאחר מכן התווה תוכנית ל"עבודה חדשה ומשוכללת על התנהגות בני אדם, סוסים וחיות אחרות בתנועה", שתהפוך מאוחר יותר לפרויקט Animal Locomotion. באביב אותה שנה מצא מייברידג' את פטרונו החדש, אוניברסיטת פנסילבניה. בעזרתם של הצייר, הצלם והמורה תומאס אקינס (Thomas Eakins), שהכיר בחשיבות עבודתו של מייברידג' עבור ציירים, והמדען פיירמן רוג'רס (Fairman Rogers), ראש האקדמיה לאמנויות היפות, השיג מייברידג' מימון של 5,000 דולר וסטודיו בחצר בית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה. בחודש מרץ 1884 מינה ראש האוניברסיטה ועדה שתפקח על עבודתו של מייברידג' ותבטיח את אופייה המדעי. הוועדה כללה את אקינס, את הנוירולוג פרנסיס ק. דרקום (Dercum), האנטומאי ג'וזף לידי (Leidy), הפיזיולוג הריסון אלן (Allen) והמהנדס ויליאם מרקס (Marks). על-פי עצתו של אקינס, ועל פי מודל שנלקח מצילום אתנולוגי שפיתח ג'י. ה. למפרי (Lamprey), הציב מייברידג' מאחורי מצולמיו סקלת-מדידה המחולקת לקווי שתי-וערב צפופים, כדי להקל על ציירים להעתיק במדויק את הצורות מהתצלום.

אשה ערומה יורדת במדרגות - מצולמת מזווית מקבילה ובתשעים מעלות. לוח מספר 137 מתוך Animal Locomotion, 1887. בלוח זה ניתן לראות כיצד יוצר מייברידג' הטעייה אסתטית כדי להעלים כשל טכני במנגנון הצילום: בשורה התחתונה חסרה תמונה. התמונות השנייה והשלישית מימין בשורה זו לא נחתכו עבור ההדפס הסופי, כך שהן ממלאות את הרווח שנוצר מהנגטיב החסר.
התוצאה: אשה ערומה יורדת במדרגות

מייברידג' המשיך לשפר את שיטות הצילום שלו, והוסיף מתקן אלקטרו-מגנטי שהפעיל כעת את תריס המצלמה. בקיץ 1885 חזר לצלם, והפעם אתלטים מהאוניברסיטה וכן גברים, נשים וילדים, לעתים בלבוש, אך בעיקר בעירום או בעירום חלקי. מצולמיו נדרשו לנוע במסלול מיוחד שהותקן לשם כך בחצר פתוחה, כשהם נקלטים על ידי שלוש סוללות המורכבות מתריסר מצלמות כל אחת: האחת מקבילה למצולם, ושתי האחרות בזויות של 60 או 90 מעלות למסלול. לעתים השתמש במצלמה אחת שבתוכה הורכבו 12 עדשות, כך שהתנועה נקלטה מאותה הזווית. מייברידג' צילם גם חיות בגן הזיאולוגי של האוניברסיטה, וכן בפארקים סמוכים לפילדלפיה.

במשך שלוש שנים עבד מייברידג' על מפעל הצילום שלו, ופרסם את עבודתו המונומנטלית - אנציקלופדיה אנטומית של תנועות - בשנת 1887 באחד-עשר כרכים, בהם 781 הדפסי קולוטייפ מלוחות שהורכבו מ-19,347 דימויים בודדים, תחת השם: Animal Locomotion; An Electro-Photographic Investigation of Consecutive Phases of Animal Movements. הלוחות הודפסו במקורן בסוג של הדפסת פוטוגראבור. פורטפוליו שלם נמכר במחיר של 600 דולר. עבודה זו, שהיא שילוב של בידור פופולארי, אסתטיקה ומדע, חולקה לקטגוריות ותת-קטגוריות, על-פי סיווג מגדרי, על-פי לבוש (עירום, עירום חלקי, לבוש חלציים וכדומה) ועל-פי סוגי התנועות (תנועות נורמאליות ולא-נורמאליות). ניתן לאתר הגיון פרוגרסיבי במבנה העבודה: הקטגוריה הראשונה, עירום, תפסה את החלק הגדול ביותר ונפרסה על פני ארבעה כרכים, ובתוכה ההליכה קדמה לריצה, לקפיצה ולעצירה; פעילויות ללא אביזרים קדמו לפעולות בעזרת אביזרים; גברים הופיעו לפני נשים. לאחר העירום המלא הופיע העירום החלקי, ופעולות פשוטות הופיעו לפני פעולות מורכבות יותר. בסוף מופיעות פעולות של ילדים. הכרך השביעי מכיל תמונות של גברים ונשים בלבוש מלא, השמיני מציג תנועות פתולוגיות, והכרכים התשיעי עד האחד-עשר מוקדשים לחיות. "ההגיון המדעי" שעולה מהסדר של הלוחות עוקב אחר היררכיה חברתית, שמתחיל בתנועות של הסובייקט הגבוה ביותר - העירום הגברי - דרך הנשים, הילדים, הנכים, ועד לחיות [7].

עם הופעת Animal Locamotion נטען בעיתון "The Nation" כי הספר "צריך להיות ברשותו של כל מוסד מדעי ואומנותי בארץ ובעולם". למחקרו של מייברידג' נודעה השפעה רבה על אמנים ומדענים בני תקופתו, וגם בימינו נחשב הספר לאחד מניתוחי התנועה הרחבים והמקיפים שנעשו. הפרויקט שוחזר ויצא לאור מחדש בשלושה כרכים בשנת 1979 בהוצאת Dover.

בין מדע לאשליה, פנטזיה ופורנוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשיבות המרכזית של ניסוייו של מייברידג' הייתה בהפניית תשומת הלב של חוקרי תנועה למדיום הצילום כמכשיר מרכזי במחקר. מיד עם פרסום תגליותיו של מייברידג' ב-La Nature פנה חוקר התנועה אטיין-ז'ול מארה לצילום ככלי ראשון במעלה למחקריו, והחל להמציא מכשירי צילום שונים לשם כך. לעבודתו נודעה השפעה על אמנים שונים, מתומס אקינס, רמינגטון ואדגר דגה, ועד למרסל דושאן. כמו כן, וכאמור לעיל, שכלול מכשיר הזופרקסיסקופ תרם לקידום המצאת הקולנוע.

ואולם, בשונה ממארה, מייברידג' לא היה מדען שפנה לצילום לצורך מחקר, אלא צלם שדרך עבודתו הגיע למחוזות המדע. למרות הרושם הרב שדימוייו הותירו, הועלה במהרה ספק באשר לאיכות המדעית של מפעלו, ולמידע שניתן להפיק ממנו. מייברידג' טען שתצלומיו צולמו במהירות תריס של 1/2000 של השנייה, אך לא ניתן היה לאמת נתון זה, וכן לבדוק את עקביותו במצלמות השונות בהם השתמש. בנוסף, לא ניתן היה להעריך את עקביות המרווחים בין החשיפות; הפעלת המצלמות הייתה תלויה, לא אחת, במתיחת החוטים שנפרסו לאורך מסלול הצילום, אך החוטים יכלו להימתח ולהפעיל את המצלמה במרווחים לא סדורים.

מייברידג' השתמש בסוללת מצלמות שהונחו האחת אחרי השנייה; משום כך לא יכול היה לצלם את התנועה מנקודת מבט פרספקטיבית אחת, ולכן דימוייו אינם מוסרים מידע על יחסי התנועה במרחב (לכן, למשל, הסוסים הדוהרים נראים כאילו הם נטועים במקומם). כמו כן, בשל המרחק הרב-יחסית בין מצלמה לשכנתה לא נרשמו כל פרטי התנועה.

מארה, שנכח באחת מהרצאותיו של מייברידג' ב-1881 בפריז, כתב כי מייברדג' "אינו יכול להימנע מטעויות שמעוותות את מקטעי התנועה וחושפות לעינהם ולרוחם של אלו שמבקשים ללמוד מתוך התמונות היפות שגיאות מבלבלות" [8]. כלומר, מייברידג' הצליח ליצור אשליה יפה של תנועה, אך איכותה המחקרית מפוקפקת.

בנוסף, מייברידג' נהג להסתיר טעויות טכניות ותקלות שאירעו במהלך הצילום, ובלוחות שונים בספרו Animal Locomotion ניתן לאתר ניסיונות להוליך שולל את הצופה; ידוע שנהג לרטש את תמונותיו ולהעלים בעיות טכניות, אך לעתים יצר ממש הטעיות ויזואליות. כך, למשל, ניתן לראות בלוח מספר 202 בספר, כיצד השתיל מיברידג' תמונה במקום שבו חסר לו התצלום הנכון (בשל תקלה במצלמה או מכל סיבה אחרת). "עבור מייברידג'", טוענת חוקרת תצלומי התנועה, מרתה בראון, "התיעוד של תנועה מלאה, לכידת כל שלביה והמסירה המדויקת של הזמן שעבר והמרחב שנחצה, היו פחות חשובים מאשר הדפס סופי יפה וראוי, אפילו אם הפרטים שמרכיבים את הרצף יגיעו מצילומים אחרים" [9].

חלק ניכר מהסדרות של מייברידג' בוחן תנועות מוזרות ואזוטריות, שחשיבותן המדעית אינה ברורה (למשל, בסדרה של הפרד "דנוור" מתנדנד בנדנדה, בסדרת תצלומי אישה עירומה מפילה ומרימה מטפחת, בסדרות של נשים זוחלות על ארבע, נכנסות לאמבט, מקפצות על רגל אחת, מכות ילד בישבן או מפשיטות אחת את השנייה). תצלומיו ובחירותיו משקפים הטיה מגדרית ברורה: הגברים מצולמים בתנוחות של כוח ועוצמה - חוטבים, הודפים, מכים ומניפים - בעוד שהנשים מצולמות בתנוחות אבסורדיות, מציצניות ומשפילות. נראה שהעניין המרכזי של מייברידג' בתמונות אלו לא היה מחקר מדעי אלא יותר אמנותי, דמיוני, אירוטי או פורנוגרפי; "מייברידג'", טוענת בראון, "השתמש במצלמה כדי לחשוף את אותם רבדים בפעילות האנושית שלרוב נותרים סמויים, אך לא משום שלא ניתן היה לראותם בעין בלתי מזוינת [...] אלא משום שעל-פי המוסכמות החברתיות והמוסריות נקבע שהם ישארו מוסתרים, חוץ מאשר בעולם הפנטזיה והדמיון. המחוות והתנוחות בהן משתמש מייברידג' חושפות דחפים ארוטיים וסקרנות מציצנית דרך שפה אותה היינו מזהים היום כלקוחה מהמילון הפורנוגראפי" [10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Braun, Marta, (1997). The Expanded Present: Photographing Movement, in: Ann Thomas, Beauty of Another Order: Photography in Science, Yale University Press, pp. 150–185
  • Braun, Marta, (1984). Muybridge's Scientific Fiction, Studies in Visual Communication, vol. 10, no. 3.
  • Brookman, Philip et al. (2010). Eadweard Muybridge, London: Tate Publishing.
  • Hass, R. B., (1976). Muybridge, Man in Motion, Berkeley
  • Mileaf, Janine, A. (2002). Poses for the Camera - Eadweard Muybridge's Studies of the Human Figure, American Art: The Journal of the Smithsonian's American Art Museum, 16, 3.
  • Marks, William, (1973). The Mechanism of Instantaneous Photography, Animal Locamotion: The Muybridge Work at the University of Pennsylvania, ed. W. D. Marks, H. Allen, and F. X. Dercum, Lippincott, Philadelphia 1888; repr. Arno Press, New York
  • Mozley, Anita V., (1979). Introduction to Muybridge's Complete Human and Animal Locamotion, Dover, New York.
  • Mozley, A. V., Hass, R. B., and Foster-Hahn, F., (1972, revised 1973). Eadweard Muybridge: The Stanford Years, 1872-1882, Stanford, Departement of Art.
  • Solnit, Rebecca, (2003). River of Shadows: Eadweard Muybridge and the Technological Wild West

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anita Ventura Mozley, (1979). "Introduction to the Dover Edition", in: Muybridge's Complete Human and Animal Locomotion', New York: Dover Pub. Inc., p.xi
  2. ^ Muybridge, "Leland Stanford's Gift to Art and to Science", 1881, as quoted in: A. V. Mozley, Muybridge's Complete Human and Animal Locamotion, Dover Pub., 1979, p. xii
  3. ^ Calistoga Free Press, Saturday, 24 October 1874. As quoted in: A.V. Mozley, "Introduction", Muybridge's Complete Human and Animal Locomotion, Ibid., p. xiv
  4. ^ California Spirit of the Time, 22 June 1878, As quoted in: A.V. Mozley, "Introduction", Muybridge's Complete Human and Animal Locomotion, Ibid., p. xvii‏
  5. ^ Étienne-Jules Marey, As quoted in: Mozley, Ibid., p. xvii-xviii
  6. ^ ‏Mozley, Ibid., p. xviii‏
  7. ^ Braun, (2010). "Animal Locomotion", in: Eadweard Muybridge, Philip Brookman et al., London: Tate Publishing. pp. 271-273
  8. ^ Étienne-Jules Marey, (1899). La Chronophotographie, Conférence du Conservatoire National des Arts et Métiers, Paris: Gauthier-Villars, p.9
  9. ^ Braun, Marta, (1997). The Expanded Present: Photographing Movement, p.173
  10. ^ Braun,Ibid., p.174