אדריאן ברואר
 | |
| אנתוני ואן דייק, דיוקן של אדריאן ברואר | |
| לידה |
1605 אודנארדה, בלגיה  |
|---|---|
| פטירה |
1638 (בגיל 33 בערך) אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות |
| מקום קבורה |
אנטוורפן |
| לאום |
פלמים |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
בארוק |
| יצירות ידועות |
A Fat Man, Peasant Brawl, Poor Folk Drinking in a Tavern, Village Barber's Shop |
  | |
אדריאן ברואר (באנגלית: Adriaen Brouwer; בערך 1605, אודנארדה – ינואר 1638, אנטוורפן)[1] היה צייר פלמי, שפעל בפלנדריה וברפובליקה ההולנדית במחצית הראשונה של המאה ה-17.[2][3] ברואר היה מחדש חשוב בציור הז'אנר באמצעות תיאורים עזים של איכרים, חיילים ואנשים אחרים מהמעמדות הנמוכים העוסקים בשתייה, עישון, משחקי קלפים או קוביות, נגינה בטברנות או בסביבה כפרית.[4] ברואר תרם להתפתחות ז'אנר הטרוניות, כלומר מחקרי ראש או פנים, שהדגישו לימוד דרכי הביטוי.[5] בשנתו האחרונה ייצר כמה ציורי נוף. ליצירתו של ברואר הייתה השפעה חשובה על הדור הבא של ציירי הז'אנר הפלמי וההולנדי.[2][4]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדיין קיימות שאלות לא פתורות סביב חייו והקריירה של אדריאן ברואר. הביוגרף ההולנדי ארנולד הוברקן כלל אמירות שגויות על ברואר בספרו "התיאטרון הגדול של הציירים ההולנדים בשנים 1718-1919." הטעויות הבולטות ביותר של הוברקן היו ביחס למקום הולדתו של ברואר בהארלם ברפובליקה ההולנדית ולזהוי של פרנס הלס כמורה שלו.[6]
מקובל עכשיו כי ברואר נולד באודנארד בפלנדריה בשנת 1605 או 1606. אביו שכונה גם אדריאן עבד כמעצב שטיחי קיר באודנארד, באותה תקופה מרכז חשוב לייצור שטיחי קיר בפלנדריה. האב נפטר בעוני כשאדריאן הצעיר היה רק בן 15–16, ועזב את הבית.[7]
ברואר עבד באנטוורפן בשנת 1622. עד מרץ 1625 תועד אדריאן ברואר באמסטרדם שם התגורר בפונדק של הצייר ברנד ואן סומרן, אמן פלמי אחר שהתגורר ברפובליקה ההולנדית.[4] ברואר נרשם בהמשך ב־23 ביולי 1626 כעד נוטריון כאשר חתם על הצהרה של ברנד ואן סומרן ואדריאן ואן ניולנדט על מכירת תמונות באמסטרדם. ייתכן שעד אז הוא כבר התגורר בהארלם.[3] הוא היה פעיל בלשכת הרטוריקה בהארלם. המוטו של חוג חובבי הספרות הזה היה: "מאוהב מעל הכל".
בשנת 1631 שב ברואר לארץ הולדתו, שם היה רשום כמאסטר בגילדת לוקאס הקדושק באנטוורפן. האמן המשיך לחיות ולעבוד באנטוורפן עד מותו בגיל 33. שמו מופיע באופן קבוע ברשומות באנטוורפן בדרך כלל בקשר להסדרים לחובותיו השונים.[6]
בשנת 1633 נכלא ברואר במצודת אנטוורפן. הסיבה למאסר אינה ברורה. ייתכן שמדובר בהעלמת מס, או לחלופין מסיבות פוליטיות מכיוון שהרשויות המקומיות אולי ראו אותו כמרגל של הרפובליקה ההולנדית.[6] הפעלת המאפייה במצודת אנטוורפן הייתה בידי האופה יוס ואן קרייסבק. ההנחה היא שברואר ו-ואן קרייסבק התוודעו זה לזה במהלך תקופת המאסר. בהתבסס על מידע שנמסר על ידי הביוגרף הפלמי בן הזמן ההוא - קורנלוס דה בי בספרו "הקאנט גולדן", מאמינים כי ואן קרייסבק הפך לתלמידו של ברואר וחברו הטוב ביותר.[8] נראה כי הדמיון הסגנוני של עבודתו המוקדמת של ואן קרייסבק עם זו של ברואר מאשש כי אמנם היה תלמידו.[9]
ב־26 באפריל 1634 אדריאן ברואר התגורר בביתו של החרט פאולוס פונטיוס כשהשניים הפכו לחברים קרובים. באותה שנה הצטרף הזוג לחוג המקומי של הרטוריקה ויולה.[9] הוצע כי הציור של ברואר המכונה "איש שמן" או לוקסוריה (מאוריציוס), מייצג אולי את חטא התאווה, הוא בעת ובעונה אחת דיוקן של פאולוס פונטיוס.[10]
ביוגרפים מוקדמים מתארים כיצד אדריאן ברואר וחבריו האמנים בילו חלק ניכר מזמנם במסיבות במסבאות המקומיות, שאליהם הצטרפו לעיתים קרובות אמנים עמיתים. ברואר צייר סצנת בית מרזח בשם "המעשנים", שכלל דיוקן עצמי יחד עם דיוקנאות של יאן קוסייר, יאן לייוונס, יוס ואן קרייסבק ואחרים (בערך 1636), החבורה מוצגת כשהיא יושבת סביב השולחן ומעשנת. ברואר הוא הדמות באמצע שפונה אל מול הצופה. סוג זה של דיוקן קבוצתי שוכפל כייצוג של אחד מחמשת החושים (במקרה זה חוש הטעם).[5]
למרות אורח חייו וההעדפה שלו לציור נושאים של חיי המעמדות הנמוכים, ברואר זכה להערכה רבה על ידי עמיתיו, מה שמסביר את העובדה שלרובנס היה בבעלותו 17 יצירות של ברואר בעת מותו. רובנס הכיר את ברואר באופן אישי.[6] גם לרמברנדט היו כמה ציורים של ברואר באוסף שלו.[3]
ב-1635 קיבל ברואר את יאן-בפטיסט דנדוי (פעיל 1631–1638) כתלמידו הרשום הרשמי היחיד. בינואר 1638 נפטר אדריאן ברואר באנטוורפן. כמה ביוגרפים מוקדמים קישרו את מותו המוקדם עם אורח חייו הפרוע ושתיית אלכוהול. אולם הוברקן מייחס את מותו למגפה. עדויות לכך הן כי במקור נקברו שרידיו בקבר משותף. חודש לאחר מותו ב-1 בפברואר 1638, גופתו הוחזרה לכנסייה הכרמלתית באנטוורפן לאחר טקס השכבה באירוע בנוכחות חבריו האמנים.[6]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברואר השאיר אוסף עבודות קטן שהסתכם בכ־60 עבודות. רק כמה מיצירותיו חתומות, ואף אחת מהן אינה מתוארכת.[4] מכיוון שברואר הועתק אחר תקופתו, לעיתים ייחוס יצירה מלווה במחלוקת. לדוגמה, "המעשן" (לובר) המציגה אדם שאוחז בקבוק משקה חריף יוחסה במשך זמן רב לברואר, אך כעת מיוחסת לחסידו של ברואר, ואולי גם תלמיד ואן קרייסבק. [11]
הנושא העיקרי של ברואר הוא סצנות ז'אנר עם איכרים, חיילים ואנשים מהמעמד הנמוך, העוסקים בשתייה, עישון, משחק קלפים או קוביות, קטטות וכו. סצנות המוצגות לעיתים קרובות בטברנות או בסביבה כפרית. ברואר גם תרם להתפתחות ז'אנר הטרוניות, כלומר לימוד הבעות ראש או פנים.[5] הוא ייצר כמה תמונות נופים בשנים האחרונות לחייו. הקומפוזיציות של ברואר כמעט כולן בפורמט קטן.[4]
ברואר הושפע מדירק האלס, צייר ז'אנר שהיה פעיל בהארלם. לא ניתן לעקוב אחר ההתפתחות הסגנונית של ברואר בוודאות. על פי ההערכה, תמונות בצבעים טבעיים בהירים נצבעו בשנות ה -20 של המאה ה-17.[3] בסביבות שנת 1630 החל לוח הצבעים של ברואר להראות העדפה חזקה לחומים, אפורים וירוקים. לצייר היה צורת ציור חופשית והשתמש בשכבת צבע דקה.[4]
סצינות ז'אנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נראה כי המטרה היחידה של יצירותיו הייתה תיאור המעמד הנמוך – מניע אמנותי. עם זאת, עדיין יש המערערים על כך וחושבים שהוא התכוון להעביר גם מסר מוסרי כלשהו. במבט כולל על עבודותיו, נראה כי בהדרגה הוא התרכז יותר בביטויים של מושאי הציור המעבירים רגשות של כאב, כעס, גועל ושמחה. מסקנה זו בולטת במיוחד בציוריו הרבים של קטטות בבית מרזח, כמו קטטה בין איכרים לשחקני קלפים. קומפוזיציות אלה מתארות כיצד זעם בשלביו ובדרגותיו המשתנות בא לידי ביטוי בהבעות הפנים של האנשים המתווכחים. נראה כי ברואר לא מגנה את התפרצויות הכעס הללו כחטא נוצרי אלא כביטוי לחוסר שליטה עצמית. השקפה זו התבססה ככל הנראה על רעיונותיו האתיים של סנקה שהתגלו מחדש והתפתחו לנאו-סטואיזם על ידי הפילולוג וההומניסט הפלמי, יוסטוס ליפסיוס. רעיונות חדשים אלה התקבלו בדרך כלל במעגל ההומניסטי של אנטוורפן, שברואר היה חלק ממנו.[3]
דיוקנאות וטרוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדריאן ברואר נחשב לחדשן חשוב בציורי דיוקן, ז'אנר בולט באמנות ההולנדית.
דיוקנו הקבוצתי המפורסם ביותר ממוקם בבית מרזח ומכונה "המעשנים" (1636).[12] למרות הכותרת המודרנית, הסצנה היא דיוקן קבוצתי של אמנים עמיתים של אדריאן ברואר שהתגוררו באנטוורפן. לא כולם זוהו בוודאות. ברואר הוא הדמות השנייה משמאל שפונה לעבר הצופה. עיניו פקוחות לרווחה, אוחז בידו הימנית כד בירה ונושף עשן מהמקטרת שלו. הדמות בצד ימין הקיצוני זוהתה כיאן דוידזון דה הם. האמנים האחרים לא זוהו בוודאות, אך הוצע כי יאן לווינס הוא האדם מצד שמאל, ואן קרייסבק האדם באמצע ויאן קוסיירס האדם השני מימין.
ציורים דומים של דיוקנאות חברים, הכוללים דיוקן עצמי נוצרו בעבר על ידי רובנס בדיוקן העצמי שלו בחוג חברים ממנטואה ועל ידי סימון דה ווס, בדיוקן הקבוצתי שלו יוהאן ג'רלוף ויאן קוסיירס המכונה "אספה של מעשנים" ושתיינים. בעוד ששני דיוקני הידידות האחרונים היו קונבנציונליים למדי, ברואר חידש את הסגנון בציור "המעשנים". הוא השיג זאת על ידי הרחבת הדיוקנאות לדיוקנאות באורך מלא, הגדרת הסצנה בבית מרזח, אקספרסיביות הפרצופים וההתנהגות הנונשלנטית והלבוש של הדמויות. הדינמיות של הקומפוזיציה מקרבת את הדיוקן הקבוצתי יותר לסצנות בית המרזח של ברואר מאשר לציורי דיוקן.[10]
ציור "המעשנים" נופל גם בז'אנר הדיוקנאות של האמן 'המתמוסס' שהשתרש בציור הז'אנר ההולנדי והפלמי במאה ה -17. הז'אנר היה היפוך של האידיאל שהוצג ברנסאנס של 'פיקטור דוקטוס', היינו - האמן כאינטלקטואל וג'נטלמן. אידיאל זה הוחלף בדגם החדש של האמן ההולך ומתאפיין בהשראתו היצירתית ובכישרונותיו. דיוקנאות (עצמיים) אלה הדגישו את טבעם של האמנים על ידי יצירת אסוציאציות לנושאים מוסריים מסורתיים כמו חמשת החושים, שבעת החטאים והבן האובד בטברנה.[5]
ברואר מילא תפקיד חשוב בהתפתחות ז'אנר ה"טרוניה". המונח טרוניה מתייחס בדרך כלל ללימוד איור של אדם שלא נועד לתאר אדם מסוים, שניתן לזהותו, אלא לחקור צורות ביטוי הרגש. מכיוון שטרוניות כאלה הן סוג של ציור ז'אנר בפורמט דיוקן. אדריאן ברואר תרם לז'אנר זה, כיוון שהיה לו כישרון להבעת רגשות בפנים. כאמור, עבודתו פנתה לדמויות מהמעמד הנמוך על ידי הבלטת רגשות אנושיים מוכרים ומבטאים בצורה חיה - כעס, שמחה, כאב והנאה. הציור "נער עושה פנים" (בערך 1632/1635) מראה בחור צעיר עם הבעה סאטירית ולעגנית שמאפיינת אותו. השימוש הנמרץ של ברואר בצבע בקומפוזיציה זו, עם משיחות מכחול קצרות, מגביר את האפקט הדרמטי.[13]
ציירי ז'אנר חזרו לעיתים קרובות לנושא הישן של האלגוריה של חמשת החושים ויצרו סדרות של טרוניות המתארות את חמשת החושים או את שבעת החטאים.[10] גם ברואר צייר מספר דיוקנאות ז'אנר המייצגים את חמשת החושים או את שבעת החטאים.[5] דוגמה לכך היא הציור שנקרא "איש השמן" שלפי הערכות הוא דיוקן של פאולוס פונטיוס וכן ייצוג של חטא התאווה הקטלני ('לוקסוריה' בלטינית).[10]
נופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברואר צייר באחרית ימיו כמה נופים בנוסף לסצינות הכפריות שלו. הם מלאי אווירה וצבועים במגע רופף.[4] נופים אלה השפיעו על ציירי נוף אחרים כמו לודוויק דה ואדר אשר נוף הדיונות הנרחב שלו עם מטיילים וכלב על שביל לצד מפרץ, שואב בבירור השראה מנוף הדיונה של ברואר לאור ירח. [14]
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברואר השפיע על מספר גדול של ציירים פלמיים והולנדים ובהם קורנליוס ספטלבן, דייוויד טניאר הצעיר, מטהאוס ואן הלמונט, הורטיוס בולונגייר, ג'אקומו פרנצ'סקו ציפר, דניאל בון וג'וזף דנהאוזר.[2] [15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדריאן ברואר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמות אלטרנטיביים: Adriaan Brouwer, Adriaen Brauwer, Adriaen de Brauwer
- ^ 1 2 3 Adriaen Brouwer at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ 1 2 3 4 5 Konrad Renger. "Brouwer, Adriaen." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. Konrad Renger, Craesbeeck [Craesbeke], Joos van, Grove Art Online. Oxford University Press. Web. 3 January 2016.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Matthias Depoorter, 'Adriaen Brouwer' Archived 16 March 2016 at the Wayback Machine at Baroque in the Southern Netherlands
- ^ 1 2 3 4 5 Ingrid A. Cartwright, Hoe schilder hoe wilder: Dissolute Self-Portraiture in Seventeenth-Century Dutch and Flemish Art, Advisors: Wheelock, Arthur, PhD, 2007 Dissertation, University of Maryland University of Maryland (College Park, Md.), p. 8
- ^ 1 2 3 4 5 F. J. Van den Branden, 'Adriaan de Brouwer en Joos van Craesbeeck', Dela Montagne, 1882 (in Dutch)
- ^ J.H.W. Unger, 'Adriaan Brouwer te Haarlem', Oud-Holland 2 (1884), p. 161-169 (in Dutch)
- ^ Liechtenstein, the Princely Collections, Metropolitan Museum of Art, 1985, p. 304-305
- ^ 1 2 Konrad Renger, Craesbeeck [Craesbeke], Joos van, Grove Art Online. Oxford University Press, Web. 3 January 2016.
- ^ 1 2 3 4 Karolien de Clippel; Adriaen Brouwer, Portrait Painter: New Identifications and an Iconographic Novelty, in: Simiolus: Netherlands Quarterly for the History of Art, Vol. 30, No. 3/4 (2003), Stichting Nederlandse Kunsthistorische Publicaties, pp. 196-216
- ^ Joos van Craesbeeck, Le Fumeur (portrait de l'artiste ?) at the Louvre (in French)
- ^ Adriaen Brouwer: The Smokers". The Metropolitan Museum of Art. Retrieved 9 January 2015.
- ^ Brouwer, Adriaen, Youth Making a Face at the National Gallery of Art
- ^ Lodewijk de Vadder, Extensive dune landscape with travelers and a dog on a path alongside an inlet at Lawrence Steigrad Fine Arts
- ^ Mattheus van Helmont, A young fiddler making music at Christie’s