שבעת החטאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היירונימוס בוש (1450-1516): "שבעת החטאים" מלמעלה בכיוון השעון: גרגרנות, עצלות, תאוות בשרים, גאווה, זעם, קנאה וחמדנות

בנצרות, שבעת החטאים (גם - שבעת חטאי המוות) הם החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם הוא מות הנפש. צורתם המודרנית נקבעה על ידי תומאס אקווינס במאה ה-13 (Summa Theologiae Ia.IIae. Q.84, art.4).

שבעת החטאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטאים המקובלים כיום הם:

  1. גרגרנות (יוונית: Γαστριμαργία; לטינית: gula)
  2. חמדנות (יוונית: Φιλαργυρία; לטינית: avaritia)
  3. כעס (יוונית: Ὁργῆ; לטינית: ira)
  4. עצלות (יוונית: Ἀκηδία; לטינית: acedia)
  5. גאווה (יוונית: Ὺπερηφανία; לטינית: superbia)
  6. קנאה (לטינית: invidia)
  7. תאוות בשרים (לטינית: luxuria)

רשימה זו גובשה לאחר הסרת תשוקה (מוכללת בחטאים אחרים), איחוד גאווה עם יהירות , איחוד ייאוש עם עצלות והוספה של קנאה.

שבעת החטאים התפתחו במהלך ההגות הנוצרית, היו תקופות שציינו בהם 8 חטאים, אולם ברוב התקופות היו רק 7. אווגריוס (Evagrius Ponticus) בספרו Praktikos‏‏ [1] מנה 8 חטאים. הוא דיבר, בנוסף על שבעת החטאים המקובלים היום על

  • תשוקה, ביוונית: Πορνεία, פורניאה, בלטינית: Fornicatio
  • ייאוש, ביוונית: Λύπη, ליפ, בלטינית:Tristitia
  • יהירות, ביוונית Κενοδοξία, קנודוקסיה, לטינית: Vanagloria

היו כאלו שהוסיפו את החטאים פזרנות וקנאה.

ישנה סברה כי מקור שבעת החטאים הוא מתוך ספר משלי, פרק ו', פסוקים ט"ז עד י"ט. אך מכיוון שאין עוד אזכורים לשבעת החטאים בתנ"ך, התיאורים וההגדרות לכל אחד משבעת החטאים התפתחו במהלך ההיסטוריה. האפוס הקומדיה האלוהית, מאת דנטה אליגיירי, נחשבת למקור הטוב ביותר לתיאור והגדרת שבעת החטאים מאז הרנסאנס.

שבע המידות הטובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבע המידות הטובות

בנצרות הקתולית יש שבע מעלות טובות, אחת מקבילה לכל אחד משבעת החטאים:

  1. טהרהבתוליות) מול חטא תאוות הבשרים.
  2. איפוק (וסגפנות) מול חטא הגרגרנות.
  3. צדקה (ונתינה) מול חטא החמדנות.
  4. חריצות (ושקידה) מול חטא העצלות.
  5. סלחנות (ושלווה) מול חטא הקנאה.
  6. אדיבות (והערצה) מול חטא הכעס.
  7. ענווה (וכניעות) מול חטא הגאווה.

בשנת 1589, "חוקר השדים" פיטר בינספלד קישר את כל אחד מהחטאים עם שד, שלדעתו מפתה אנשים לבצע את החטא הזה.

שבעת החטאים בספר משלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי הפסוקים ט"ז-י"ט שבספר משלי פרק ו' הם המקור לשבעת החטאים. בפסוקים אלה מופיע רק חטא הגאווה ("עיניים רמות") במפורש. "ידים, שפכות דם-נקי" עשוי להתקשר לחטא הזעם, אך קיימת אפשרות כי רצח של אדם חף מפשע הוא אחד מ"שבע תועבות" מעצם היותו ולא בהכרח דוגמה לחטא הזעם.

  • טז שֶׁשׁ-הֵנָּה, שָׂנֵא ה'; וְשֶׁבַע, תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ.
  • יז עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם, שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי.
  • יח לֵב--חֹרֵשׁ, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, לָרוּץ לָרָעָה.
  • יט יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Logismoi, באתר Orthodox Wiki‏
שבעת החטאים בנצרות