אח"י אילת
ערך זה עוסק בספינה שטובעה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אח"י אילת (פירושונים).
| אח"י אילת (ק-40) | |
|---|---|
 |
|
| תיאור כללי | |
| סוג אונייה | משחתת |
| צי | חיל הים הישראלי, מקודם הצי המלכותי הבריטי (HMS Zealous) |
| סדרה | Z |
| אוניות בסדרה | אח"י יפו |
 |
|
| הוכנסה לשירות | 28 בפברואר 1944 |
| גורלה | טובעה בים התיכון ב-21 באוקטובר 1967 על ידי שתי ספינת טילים מצריות מדגם קומאר |
| מקום טביעתה | כ- 12 מייל ימי מפורט סעיד |
| נתונים כלליים | |
| הדחק | 1,700 טון, מרבי 2,530 טון |
| אורך | 110.5 מטר |
| רוחב | 10.9 מטר |
| שוקע | 3.05 מטר |
| מהירות | 32 קשר (מרבי), מהירות מבצעית 30 קשר |
| גודל הצוות | 185 איש, 199 בהפלגתה האחרונה |
| הנעה | 3 דודי קיטור, הספק 40,000 כוח סוס, שתי טורבינות |
| כמות הדלק | 615 טון |
| חימוש | ארבעה תותחי 4.5 אינץ', שני דוכני טורפדו 21 אינץ' בעלי 4 צינורות מטילי טורפדו כל אחד. שתי מסילות פצצות עומק אחוריות וארבעה מטילי פצצות עומק. תותחי 40 מ"מ ו-20 מ"מ בסוללה הקלה |
המשחתת אח"י אילת, שסימנה הצבאי ק-40, פעלה בשירות חיל הים הישראלי משנת 1956 וטובעה בשנת 1967 על ידי סטי"לים מצריים. באירוע נהרגו 47 ונפצעו 91 מלחים.
בחיל הים כונו ארבע ספינות בשם "אילת". הראשונה אח"י אילת (א-16), שאחר כך נקראה "מצפן" (1948-1961); השנייה ספינה זו; השלישית אח"י אילת (סער 2), ספינת טילים מדגם סער 2 (1968-1991) והרביעית אח"י אילת (סער 5), מדגם סער 5, הנמצאת בשירות פעיל משנת 1994 בשייטת ספינות הטילים.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורותיה בצי המלכותי
המשחתת יוצרה עבור הצי המלכותי הבריטי, נכנסה לשירות ב-1944 בשם HMS Zealous, וליוותה שיירות אספקה בים הצפוני בסוף מלחמת העולם השנייה.
[עריכה] בשירות חיל הים
המשחתת נמכרה לישראל ב-15 ביולי 1955, יחד עם משחתת נוספת מדגם זהה, ובחיל הים ניתנו למשחתות השמות "אח"י אילת" ו"אח"י יפו". על כל אחת מהמשחתות שירתו כ-150 עד 200 ימאים.
במהלך מבצע קדש השתתפה "אילת" ביחד עם אח"י יפו בלכידתה של המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" שהתקרבה לחופי ישראל. ב-1959 השתתפה "אילת" בצילומי הסרט "אקסודוס", שעסק בספינת המעפילים שנשאה שם זה.
ביולי 1966 מונה סא"ל יצחק שושן למפקדה של "אילת". במלחמת ששת הימים סיירה "אילת" לאורך חופי ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים עסקה "אילת" בסיורי בטחון שוטף לאורך חופי צפון סיני, במסלול שהחל בנמל אשדוד והסתיים סמוך לפורט סעיד. המצרים, בניגוד להסכם הפסקת האש, המשיכו לסייר עם כלי שייט קרביים מזרחית לקו הפסקת האש בקרבת חוף סיני ולסכן את כוחות צה"ל. באחד הסיורים המצריים, בליל ה-11 ביולי 1967, יזם חיל הים מפגש והפנה לעבר המצרים את "אילת" יחד עם שתי ספינות טורפדו. לאחר שהמצרים פתחו באש לעבר טרפדת ישראלית, התפתח קרב ימי במים בינלאומיים (המכונה קרב רומני) שבמהלכו הסתערה "אילת" על הטרפדת המצרית, פתחה בירי כבד של תותחי "4.5, תותחי 40 מ"מ ומקלעי "0.5. כתוצאה מהירי התפוצצה הטרפדת המצרית במרחק קצר מהמשחתת וטובעה על צוותה. כתוצאה מהפיצוץ נפגעה "אילת" מרסיסים רבים ומספר ימאים שעל סיפונה נפצעו קל. טרפדת מצרית נוספת טובעה על ידי טרפדת ישראלית.
ניהול הקרב על ידי סא"ל שושן כמפקד בכיר, היה יעיל ביותר. השמדת המצרים נעשתה ללא אבדות לצה"ל. הקרב תרם רבות לעליית מורל ביחידות חיל הים. עם זאת עריכת קרב ימי שנראה כיזום במרחק קטן מנמל פורט סעיד, אליו נכנסה יום קודם לכן שייטת רוסית, שכללה סיירת טילים, נראה כהתגרות. בין יצחק שושן לבין מפקד חיל הים באותה עת, אלוף שלמה אראל, נטוש ויכוח. אראל טוען כי הורה לשושן לנתק מגע, בעוד שושן טען מנגד שלא קיבל פקודה כזאת. בראיון מצולם לטלוויזיה, סיפר ניסים משיח (שהיה קצין הגנ"ק של האנייה) לעמוס כרמלי, כי אמנם קיבל מברק מאראל, אולם שושן הורה לו לקרוא אותו לאחר הקרב.
[עריכה] טיבוע אח"י אילת
 |
ערך מורחב – טיבוע המשחתת אילת |
לאחר מלחמת ששת הימים השתתפה אח"י אילת בסיורי בטחון שוטף לאורך חופי סיני עד סמוך לפורט סעיד ואף הגיעה לטווח של 10 ק"מ מהחוף המצרי.[1] בערב ה-21 באוקטובר, בערך בשעה 17:30, במהלך סיור בטחון שוטף לאורך חופי סיני, כאשר המשחתת הייתה במרחק של 13.5 מייל מפורט סעיד[2] נורה לעברה טיל סטיקס מסטי"ל מצרי מסוג "קומאר", מפתח נמל פורט סעיד שפגע בחדר המכונות שבמרכז המשחתת. כעבור כשתיים עד שלוש דקות פגע טיל שני בדופן השמאלי. שני הטילים שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והאנייה החלה נוטה על צידה. כעבור כרבע שעה בערך, יצא "קומאר" שני מפתח נמל פורט סעיד ובשעה 19:44 שיגר שני טילי סטיקס נוספים לעברה. בשלב זה מפקד האוניה הודיע על נטישת המשחתת שהחלה שוקעת.
במהלך הלילה התנהל מבצע לחילוץ לאנשי צוות באמצעות מסוקים וספינות חיל הים. בשעה 03:00 לפנות בוקר לערך הסתיים הפינוי. בתום האירוע נספרו 47 הרוגים ו-91 פצועים. בתגובה לטיבועה של "אילת" החריב צה"ל ב- 25 באוקטובר, את בתי הזיקוק בעיר סואץ. טיבוע המשחתת הביא לשינוי בתורת הלחימה הימית בחיל הים הישראלי ובחילות ים זרים והביא לתובנה בצורך בכלי שיט התקפיים קטנים יותר בעלי יכולת תמרון המצויידים בטילי ים ים ובעלי יכולת התגוננות מפניהם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, תשנ"ד
- משה לוי, הנשמה ה-48, מערכות, 1981.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסי מלמן, הסוד האחרון של אח"י אילת, הארץ, 11.3.05.
- דניאל אל-פלג, איחוי שברים, "במחנה", 7.4.2009
- דוד תגר, מזילוס ועד אילת באתר מורשת חיל הים (הקישור לדף הראשי, ניווט:סיכומים ומאמרים>ערכת "מלחמת ההתשה">שלב 2>"עוד על אח"י אילת")
- מירב לוי דיאמנט, סוף סוף אח"י אילת ערב ערב באילת 2497 12.5.11 (כולל כתבת וידיאו)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ סעד א-שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1980, עמ' 16
- ^ על פי שאזלי הטווח הרגיל של הסיור היה 19 ק"מ מהחוף, לפני ירי הטילים המתינו המצרים שכלי השיט הישראלי יתקרב על לטווח של 15 ק"מ ואז פתחו באש. שאזלי, עמ' 16
