אידאוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיר אידאוגרפי של גיום אפולינר בצורת מגדל אייפל

אידאוגרפיה, המכונה גם שירה קונקרטית (Concrete poetry) או בצרפתית קליגרם (Calligramme), היא שירה מצוירת, כלומר שירה הנכתבת, נדפסת, מצולמת או מצוירת בדרך גראפית. זהו סוג של שירה שאינו מסתפק רק בהבאת הטקסט, אלא חותר לתאר בדרך ציורית את מהות התוכן של הטקסט. נקראת גם שירה קונקרטית, שירה תבניתית, שירי צורה.

השיר האידאוגרפי, המצויר, מנסה לאחד את שלוש האמנויות: שירה, ציור ומוזיקה, למצג אחד. הנסיונות לשוות לכתוב צורה גרפית הם קדומים מאוד, והחלו עם המצאת הכתב והאלף בית העברי והלטיני. בספרות ימי הביניים שקדמה להמצאת הדפוס, היו נפוצים שירי צורה, בעיקר בדמותם של תשמישי קדושה: גביעים, נרות, רימונים ועוד. ידוע בתולדות השירה העברית מימי הביניים שירו של רבי אברהם אבן עזרא לכבוד רבנו תם, נכדו של רש"י. השיר צוייר במתכונת של אילן מסועף.

בבתי כנסת רבים וכן בסידורים, בעיקר אצל בני עדות המזרח, מופיע מזמור ס"ז בתהילים "למנצח בנגינות" בצורת המנורה.

בספרות האירופית החדשה בלטו כמה משוררים מפורסמים בנטייתם לכתוב שירי ציור. גיום אפולינר, המשורר הצרפתי, למשל, פרסם ספר שירים בשם "קליגרמות", ובו הביא שירי צורה רבים, בדמות חיות, פרחים וגרמי השמים. המשורר הגרמני כריסטיאן מורגנשטרן כתב שירי צורה ייחודיים. גם המשורר הספרדי הידוע, רפאל אלברטי, פרסם כמה וכמה שירי ציור בתוך כתביו. כן כתבו שירי צורה וציור משוררים אוונגרדיים בברית המועצות, באיטליה ובארצות נוספות.

אצל חברי תנועת הדאדא שימשה השירה האידיאוגרפית, אשר כונתה כ"שירה לטריסטית", כפיתוח של השירה הפונטית הדדאיסטים, ראו באותיות, המהוות את היחידות הבסיסיות של השירה, כעדיפות על המילים היוצרות משמעות.

בשירה העברית החדשה בולט המשורר אבא קובנר בשירי הציור שפרסם בכמה מספרי שיריו: ב"מכל האהבות", ב"אחותי קטנה", ב"אדמת החול", ובפואמה שלו "להקת הקצב מנגנת על הר גריזים". האידאוגרפיה קיבלה דחיפה עצומה עם המצאת המחשב ועם המצאת התוכנות לגרפיקה ממוחשבת. משוררים רבים מאוד, חובבנים ושאינם חובבנים, מנצלים היום את אפשרויות המחשב ומשלבים, ברמות שונות של איכות, את שלוש האמנויות: שירה ציור ומוזיקה.