גיום אפולינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Guillaume Apollinaire 1914.jpg
אידאוגרפיה מאת גיום אפולינר.
מלון

חדרי עשוי ככלוב השמש
תוחבת זרוע מהחלון
שאיפתי היא לעשן ולשקוע בחלומו
אני נוהג בשמש כבמצת סיגריות
לא רוצה לעבוד אני רוצה לעשן

תרגום: ר. זוסמן
קברו של אפולינר בבית הקברות פר לשז

גִיוֹם אַפּוֹלינֶרצרפתית: Guillaume Apollinaire;‏ 26 באוגוסט 18809 בנובמבר 1918), משורר, מבקר אמנות, מחבר ספרות פורנוגרפית, ולוחם. נחשב כאבי המונח "סוריאליזם" וכאחד המשוררים הצרפתים המובהקים ביותר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפולינר נולד ברומא, איטליה, תחת השם וילהלם אלברט ולדימיר אפולינאריס דה קוסטרוביצקי, להרפתקנית פולנייה מבית אציל ולקצין צבא בית בורבון.

בין גיל 10 ל-15 זכה בעשרים מלגות ופרסים. על אף מוצאו האיטלקי, החליט לקשור כבר בגיל 10 את גורלו עם צרפת. הוא זכה באזרחות הצרפתית הנכספת רק לאחר שסיים לשרת בחיל הרגלים והתותחנים הצרפתי.

ביוני 1918, שישה ימים לאחר שההודעה על אזרחותו הצרפתית פורסמה ברשומות, חצה רסיס פגז את קסדתו וחדר לגולגולת. כשהוא מנסה להחלים, נפגע ממגפת השפעת הספרדית. ב-9 בנובמבר 1918, כשבפריז חגגו את הניצחון, מת.

אפולינר הכותב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו הידועות ביותר של אפולינר הן השיר 'תחת גשר מירבו' (Sous le pont Mirabeau) והספר 'המשורר הנרצח' (Le poète Assassiné; תורגם לעברית בידי בני ציפר). שיריו של אפולינר נכתבו בדרך-כלל במקצב חופשי.

מלבד אלה כתב אפולינר שני רומנים פורנוגרפיים, 'אחד עשר אלף המלקות' (Les onze mille verges; תורגם גם כן לעברית על ידי בני ציפר‏[1]) שהותר לפרסום בצרפת רק ב-1970 ו'מעללי דון ז'ואן הצעיר', שהפך לסרט קולנוע בשנות השמונים. כמו כן כתב מחזה, שאותו הגדיר כסוריאליסטי – שם שלימים נטבע כשמה של התנועה הסוריאליסטית, שהסתייגה מחלק ניכר המשוררים והכותבים הידועים של התקופה, אך הבינה את גדולתו של אפולינר.

אפולינר נהג לעתים להשתמש בטכניקה של שירה טיפוגרפית, ובה במקום שיסודרו בשורות כחיילים, האותיות מקפצות על הדף. בין השאר ספג ביקורת מבני תקופתו על כי לא השתמש בסימני פיסוק. הסופר ג'ורג' דיהמל כתב עליו ב-1913: "כדי להיות ייחודי החליט אפולינר לשלוף את כל הנקודות והפסיקים מיצירתו. מאתיים דפים של ספר שבהם אתה מייחל לנקודה". על כך ענה אפולינר: "תודה, תודה רבה על המחמאות. בקשר לפיסוק, הוצאתי אותו כי הוא לא נראה לי נחוץ. הקצב לשיר נמצא בחלוקה לשורות. זהו הפיסוק האמיתי ואין צורך בנוסף".

אפולינר גילה עניין מיוחד ביהודים, אולי בגלל שכמוהו, גם הם חשו "זרים". בפואמה "בית כנסת",‏[2] הוא מתאר את מנהגי היהודים בחג הסוכות. ידידותו עם היהודי פרדיננד מולינה דה סילבה, שבאחותו לינדה אפולינר התאהב, סיפקה לו הזדמנות למלא את סקרנותו.

אפולינר ועולם האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפולינר נודע בקשריו עם חבורת הקוביסטים ובמיוחד פבלו פיקאסו. עמיתים נוספים שלו היו ז'אן קוקטו, מארק שאגאל, ג'ורג'ו דה קיריקו ומרסל דושאן, שאף קרא לציור מפורסם שלו בשם "אפולינר באמייל".

אפולינר פרסם מספר מאמרים חשובים על אמנות מודרנית, ביניהם המאמר אודות האורפיזם, ובו תיאר את עבודות האמנות של רובר דלונה ושאיפתו למופשט. האורפיזם הפך לאחת ההסתעפויות של הקוביזם.

כתבי אפולינר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירותיו בתרגום עברי:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באתר readingmachine
  2. ^ באוסף הפואמות שלו "אלכוהול"