איוואן אסן השני, קיסר בולגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן אָסֶן השני
צאר בולגריה
הצאר איוואן אסן השני

פורטרט של הצאר איוואן אסן השני

תקופת שלטון מ-1218 עד 24 ביוני 1241
הקודם בוריל
יורש קאלימן אסן
בת זוג

אניסיה, אנה מריה, נסיכת הונגריה, איריני, נסיכת אפירוס.

צאצאים

מאניסיה: מריה ובלוסלאבה. מאנה מריה: אלנה נסיכת ניקיאה, תמרה, קאלימן אסן הראשון ופטר. מאיריני נסיכת אפירוס: אנה תיאודורה, מריה, מיכאיל אסן הראשון, קיסר בולגריה.

שושלת בית אסן
אב איוואן אסן הראשון, קיסר בולגריה
אם אלנה יבגנייה, נסיכת סרביה
תאריך לידה 1190
תאריך פטירה 24 ביוני 1241
טרנובו, האימפריה הבולגרית השנייה.
האימפריה הבולגרית השנייה בימי איוואן אסן השני
רעייתו השלישית של איוואן אסן, איריני נסיכת אפירוס

איוואן אָסֶן השני או יואן אסן השניבולגרית: Иван Асен II, או Йоа̀н Асѐн II), ‏ (1190 - 24 ביוני 1241), היה קיסר (צאר) האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1218 ל-1241. בתקופתו הפכה האימפריה הבולגרית למעצמה אזורית אשר היוותה לא אחת לשון מאזניים בין האימפריה הלטינית והאימפריה של ניקאה. איוואן אסן השני נודע ביחסו האוהד ובחופש הפולחן שהעניק לבני הקהילה היהודית בממלכתו.

ילדותו ועלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן אסן השני נולד בטרנובו והיה בנו של איוואן אסן הראשון ואלנה יבגנייה, נסיכת סרביה. אביו ודודו פטר הרביעי יסדו את האימפריה הבולגרית השנייה ושושלת אסן. לאחר שנרצחו אביו ודודו פטר, עלה לשלטון קאלויאן דודו הצעיר שהצליח לייצב את השלטון. ב-1207 נרצח קאלויאן בידי קושרים אשר אליהם חבר בוריל אחיינו, שתפס בכוח את השלטון ואילץ את היורש המיועד איוואן אסן להימלט לשטחי נסיכות גאליץ'-וולין. ב-1218 חזר איוואן אסן לשטחי הממלכה הבולגרית ובתמיכת נסיכות גאליץ'-וולין ארגן הפיכה והדיח את בוריל.

תקופת מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו של אנדראש השני, מלך הונגריה ממסע הצלב החמישי ביסס איוואן אסן את שלטונו על ידי נישואים לביתו אנה מריה, נסיכת הונגריה ובמקביל הושגה הסכמה על שטחים שהיו נתונים במחלוקת בין הממלכות. בהמשך, כרת איוואן אסן השני ברית עם תאודורוס קומננוס דוקאס(אנ') נסיך אפירוס. בכך הבטיח שקט בגבולות הדרומיים והצפוניים של הממלכה הבולגרית. לאחר מותו של רוברט מקורטניי, קיסר האימפריה הלטינית החלה נסיכות אפירוס תחת תאודורוס קומננוס לחזק את מעמדה על חשבון האימפריה הלטינית והשתלטה על אדריאנופול וסלוניקי. תאודורוס שחשש מהתערבות הבולגרים, החליט להפר את הברית ולפלוש לשטחם. ב-9 במרץ 1230 נערך בסמיכות למיקום העיר המודרנית חאסקובו קרב קלוקוטניצה במסגרתו הביסו הבולגרים את צבא נסיכות אפירוס, תוך שהם לוקחים בשבי את תאודורוס קומננוס. לאחר קרב זה הפכה נסיכות אפירוס וסלית של האימפריה הבולגרית.

לאחר עלייתו של ז'אן דה בריין לכס המלוכה באימפריה הלטינית התערערו היחסים מול האימפריה הבולגרית, אשר בשל המעמד האזורי בו החזיקה נתפשה כסכנה להגמוניה של האימפריה הלטינית. הבולגרים כרתו ברית עם האימפריה של ניקאה כדי להוות משקל נגד לאימפריה הלטינית. איוואן אסן השני סייע בביצועה של הפיכה בנסיכות הסרבית והביא לעלייתו לשלטון של גיסו סטפן ולדיסלאב. בתגובה למהלכים אילו פלשה ממלכת הונגריה לסרביה וצבאה כבש את בלגרד. בהמשך פלשו ההונגרים לשטחי האימפריה הבולגרית, הטילו מצור על סארדיקה, אך הובסו על ידי הצבא הבולגרי ונסוגו.

ב-1233 כבשו ההונגרים בפיקודו של יורש העצר בלה הרביעי, את מערב ואלכיה והקימו את הנסיכות הוסלית דרובטה-טורנו סברין באזור שנקרא מאוחר יותר באנאט. ב-1235 השיא איוואן אסן את ביתו לבנו של קיסר ניקאה. ב-1237, לאחר מותו של ז'אן דה בריין קיסר האימפריה הלטינית השתפרו יחסיה עם האימפריה הבולגרית על חשבון הברית מול האימפריה של ניקאה. לאחר עימות צבאי קצר בין הבולגרים לניקאים חזר לשרור שקט בגבולות.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1237 נפטרה רעייתו של איוואן אסן אנה מריה נסיכת הונגריה והוא נישא בשלישית לאיריני ביתו של תאודורוס קומננוס נסיך אפירוס, אשר היה נתון בשבי הבולגרים מ-1230. לאחר הנישואים שוחרר תאודורוס. בשלהי תקופת שלטונו החלו פלישות של שבטים מונגולים בראשות באטו ח'אן לשטחי האימפריה הבולגרית וממלכת הונגריה. ב-1241 הצליח צבאו של איוואן אסן לבלום זמנית את התקדמות המונגלים בשטחי הונגריה של ימינו. מעט לאחר הקרב, ביוני 1241 הלך איוואן אסן השני לעולמו. בנו קאלימן אסן הראשון הפך לצאר האימפריה ושנה מאוחר יותר היא נאלצה להפוך לישות וסלית של אורדת הזהב.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בולגריה

בתקופתו של איוואן אסן השני נהנו יהודי בולגריה מחופש פולחן, עיסוק וזכויות מיוחדות, שהיו חסרי תקדים בקהילות אירופה בימי הביניים. הקהילה הגדולה ביותר התגוררה בבירת הממלכה טרנובו. לפי תיעודו של בנימין מטודלה שעבר בבלקנים ב-1170 היו קהילות מאורגנות ומבוססות גם בסקופיה, דרמה וסלוניקי, אשר נכללו בהמשך בשטח האימפריה הבולגרית. בשל אחוז האוריינות הגבוה בקרב היהודים ורב לשוניותם, הם השתלבו במנגנוני הממשל וזכו למעמד מיוחס. החופש ממנו נהנו יהודי בולגריה הקים על איוואן אסן השני את הכנסייה הנוצרית. האפיפיור גרגוריוס התשיעי שלח אגרת למלך הונגריה בלה הרביעי בה הוא מציין שלא זו בלבד שאיוואן אסן השני לא מצטרף לכנסייה הקתולית, אלא הוא מארח בממלכתו "כופרים" יהודים. עוד המשיך גרגוריוס וציין שבולגריה "מלאת יהודים" ויש לפתוח כנגדה במסע צלב[1].

איגרת קורונל[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגרת קורונל (Koronel Manuscript) היא איגרת תוכחה ואזהרה שנשלחה על ידי רבי יעקב בן אליהו לאחיו המומר פאבלו כריסטיאני ומהווה מקור שניוני למעמדו של איוואן אסן השני בעיני קהילות היהודים באירופה גם לאחר מותו. פאבלו כריסטיאני נודע בשל השתתפותו בויכוח ברצלונה ומניחים שהאיגרת נשלחה בסמוך למועד הוויכוח או מעט לאחריו. בהמשך פעל כריסטיאני כמיסיונר. באיגרת מובא סיפור ניצחונו של איוואן אסן השני על תאודורוס קומננוס דוקאס נסיך אפירוס בקרב קלוקוטניצה שנערך ב-1230, ליד העיר חאסקובו של ימינו. תאודורוס שהיה ידוע ברדיפותיו את היהודים, נפל בשבי איוואן אסן והוא ציווה על 2 יהודים לנקר את עיניו כתגמול על רדיפת אחיהם. היהודים סירבו מטעמי דת, לפי מקור אחד בהמשך נמחל להם ולפי מקור אחר הוצאו להורג בשל אי מילוי מצוות המלך. רבי יעקב משתמש בדוגמה זו ומזהיר את אחיו מפני גורלם של שונאי היהודים‏[2][3].

"ויבא זה תודורוש היוני להלחם עם אשני ולא דרש את שלומו ויערך מלחמה עמו.

ומלך אשני הרג במלחמה רוב פרשיו ומבחר שלישיו ותודורוש הרשע נפל ברשתו ונלכד במלכודתו.

ויקרא המלך שני יהודים ויאמר להם: תנו כבוד לאלהיכם כי נפל ביָדִי תודורוש אויבכם.

החשיכו עיניו בארובותיהן ולא תמקנה בחוריהן. ויתחנן לפניהם ויחמלו עליו ולא השיבו כמעלליו וישכחו רעותיו ולא החשיכו ראיתו"[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן אסן השני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קשלס, חיים, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 31.
  2. ^ קשלס, חיים, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, עמוד 32. במקורות נוספים נקרא המסמך: Koronel Manuskripts.
  3. ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 18.
  4. ^ קשלס, חיים, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, עמודים 33-34.
הקודם:
בוריל
1218-1207
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה
1241-1218
הבא:
קאלימן אסן
1246-1241
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה (1185-1422)
פטר הרביעיאיוון אסן הראשוןקאלויאןבורילאיוון אסן השניקאלימן אסן הראשוןמיכאיל אסן הראשוןקאלימן אסן השנימיכו אסןקונסטנטין טיך הראשוןמיכאיל אסן השניאיבאיילואיוון אסן השלישיגאורגי טרטר הראשוןסמילץאיוון השניצ'אקהתאודור סוויטוסלאבגאורגי טרטר השנימיכאיל שישמןאיוון סטפןאיוון אלכסנדראיוון שישמןאיוון סרצימירקונסטנטין השני סמל האימפריה הבולגרית השנייה