דרמה (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרמה
Δράμα
Drama.jpg
המסגד העות'מאני בעיר
מדינה / טריטוריה Flag of Greece.svg  יוון
חבל ארץ מזרח מקדוניה ותראקיה
מחוז דרמה
ראש העיר תומס מרגריטיס
שטח 488.83 קמ"ר
גובה 115 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

55,632‏  (נכון ל-2001)
114 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 41°09′00″N 24°07′00″E
http://www.drama.gr

דרמה (יוונית: Δράμα) היא עיר בצפון מזרח יוון, ובירת מחוז דרמה אשר בחבל מזרח מקדוניה ותראקיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה וימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-6 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית, הוקם במקום ישוב מאורגן אשר נסמך על מקורות המים הרבים באזור. בתקופה הרומית נקראה העיר דרביסקוס (Δραβήσκος) והייתה מרכז מסחרי וצבאי רומי. בראשית התקופה הביזאנטית נבנתה במקום מצודת דרכים ובין המאה ה-4 למאה ה-7 התפתח סביבה ישוב עירוני קטן. החל מהמאה ה-9 הפכה העיר לזירת קרבות מול צבא האימפריה הבולגרית הראשונה והביזאנטים הרחיבו את המצודה וחיזקו את ביצוריה. ב-1204 במהלך מסע הצלב הרביעי נכבשה העיר בידי כוחות הצלבנים וב-1223 נכבשה בידי צבא האימפריה של ניקאה. ב-1230 נפלה בידי איוון אסן השני צאר האימפריה הבולגרית השנייה ונותרה בחזקת הבולגרים במשך 16 שנים עד כיבושה מחדש בידי הביזאנטים. ב-1383 נכבשה דרמה בידי צבאו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית.[1]

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש קונסטנטינופול בידי הסולטאן מהמט השני החלו העות'מאנים בביצוע טרנספר של אוכלוסיות בכל רחבי הבלקן, תוך אסלום מואץ של האזור באמצעות ישובם של בני שבטים טורקיים ובכלל זה טטרים. החל מאמצע המאה ה-17, תהליך שקיעתה של האימפריה העות'מאנית אשר לווה במשבר כלכלי והחלשות מנגנון השלטון המרכזי, הביא להדרדרות הדרגתית גם בעיר דרמה אשר סבלה ממשבר כלכלי ודמוגרפי. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) נותרה העיר בחזקת האימפריה העות'מאנית. ב-1895 תקופת שלטונו של עבדול חמיד השני נבנתה מסילת רכבת שנתיבה עבר דרך העיר ובשילוב הסחר הגואה בטבק, גרמו להאצת הפיתוח הכלכלי בדרמה. בראשית המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העיר 14,000 נפשות. ב-1912 במהלך מלחמת הבלקן הראשונה נכבשה העיר מידי העות'מאנים, על ידי צבא ממלכת בולגריה וב-1 ביולי 1913 במהלך מלחמת הבלקן השנייה נכבשה על ידי צבא ממלכת יוון.‏[1]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת הבלקן השנייה הועברה העיר לחזקת ממלכת יוון מתוקף הסכם בוקרשט, אשר סיים את המלחמה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה האזור זירת קרבות כחלק מהחזית המקדונית וב-1916 נכבשה שוב העיר בידי הבולגרים. בשלהי 1918 לאחר תבוסת בולגריה במלחמה הוחזרה העיר ליוונים, עניין שקיבל תוקף גם במסגרת חוזה ניי. לאחר תום המלחמה בוצע טרנספר אוכלוסיות בין בולגריה ויוון ולעיר הגיעו פליטים יוונים רבים. ב-1928 מנתה אוכלוסיית העיר 32,000 נפשות.‏[1] ב-1 במרץ 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הצטרפות בולגריה להסכם התלת צדדי נכנס הוורמאכט לשטחי בולגריה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס יציאה לפלישה ליוון. באפריל נכבשה יוון והעיר דרמה הועברה לחזקת הבולגרים. באוקטובר 1944 לאחר שבולגריה נכבשה על ידי הצבא האדום הושב השטח ליוונים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת העיר התבססה על ייצור מוצרי נייר וטקסטיל, אולם בראשית המאה ה-21 עברו תעשיות אלו אל מעבר לגבול לבולגריה, בה עלות כוח האדם זולה יותר. בקרבת העיר מגדלים גם טבק וכן מתבצעת כריית שיש בהיקף קטן. בשל הסביבה הטבעית העשירה במקום, החלו בראשית המאה ה-21 לפתח את ענף התיירות אקולוגית לאזור. בקרבת העיר דרמה, על הר פאלאקרו מצוי אתר סקי.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרמה שורר אקלים ממוזג עם השפעות ממתנות מכיוון הים האגאי המעניקות לו מאפיינים של אקלים ים-תיכוני. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 14.8oc וערכי הקיצון נעים בין 2oc ל-9oc בינואר ובין 20oc ל-30oc בחודשים יולי ואוגוסט. בשנה ממוצעת ישנם 76 ימים גשומים ו-4 ימי שלג.‏[2]

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות יוון

יסוד הקהילה והתבססותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר דרמה התגוררה קהילה יהודית רומניוטית. ב-1165 הגיע לעיר בנימין מטודלה וציין כי מתגוררים בה 140 יהודים. האזכור הבא לקהילה יהודית הוא מהמאה ה-16 ולפי תעודות עות'מאניות מדובר היה בקהילת סוחרים קטנה של יהודים ספרדים. ב-1686 שוחררה העיר בודה מהכיבוש העות'מאני, רבים מיהודי העיר עזבו אותה ביחד עם העות'מאנים הנסוגים וחלקם היגרו לעיר דרמה. בני הקהילה עסקו במסחר זעיר בעיקר של מזון. ב-1900 הורכבה הקהילה מ-45 משפחות שמנו 150 נפשות. לאחר מלחמת הבלקן השנייה התיישבו בעיר פליטים יהודים מהעיר סרס לאחר שהעיר ניזוקה בדליקה גדולה שפרצה בה. בפרוץ מלחמת איטליה-יוון מנתה אוכלוסיית הקהילה 1,200 נפשות‏[3]

מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי דרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה לזכר יהודי העיר שניספו בשואה

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת צדדי, הורמאכט נכנס לשטחה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס להכנעת ממלכת יוון. באפריל נמסר חבל תראקיה לחזקת הבולגרים, תוך הבטחה להכרה בתביעותיהם הטריטוריאליות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. ב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין ממשלת בולגריה לגרמנים, אשר השלב הראשון בו היה שילוח 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה אל מחנות ההשמדה. במועד זה מנתה הקהילה היהודית בעיר 589 נפשות.‏[4]

ב-4 במרץ 1943 אחר חצות, נערכה אקציה בכל רחבי תראקיה ובכלל זה בעיר דרמה. החיילים הבולגרים הובילו רגלית וברכבות משא את כל 4,000 יהודי תראקיה לתוך שטח בולגריה וריכזו אותם במחסני טבק שהיו ריקים בעונה זו של השנה. מרבית היהודים רוכזו בעיר בלגואבגרד ומקצתם בעיר דופניצה.‏[5] סוחרי העיר דרמה שלחו מברק תודה, שהוכתב להם מראש על ידי השלטונות הבולגריים ומוען לשר הפנים הבולגרי פטר גברובסקי בו הודו לו על חיסולם של "היהודים הבוגדים, מיעוט של טורפים, מנצלי ועושקי העם היווני לדורותיו".‏[6]

לאחר כשבועיים הועלו היהודים על רכבות משא פתוחות שיעדן העיר לום שעל גדת הדנובה, תוך שהחיילים הבולגרים מכים בהם בקתות רוביהם ומצליפים בהם בשוטים. עובדי הכפייה היהודים אשר הועסקו בסלילת כבישים ומסילות ברזל לאורך תוואי נסיעת הרכבות, נדהמו מהמראות והקולות והשליכו אל הקרונות הפתוחים את מעט המזון אשר היה להם.‏[7] בנמל לום הועלו בני הקהילה על 4 מעבורות לכיוון העיר וינה. לפי אחת הגרסאות טובעה מעבורת אחת על ידי הגרמנים וכל נוסעיה טבעו עימה. נוסעי שלוש המעבורות הנותרות הועלו לרכבות משא לכוון העיר קטוביץ וממנה למחנה טרבלינקה, שם נרצחו ביום הגעתם למחנה. איש מ-589 יהודי העיר לא ניצל.‏[8] ב-1948 התגוררו בדרמה 39 יהודים, ב-1957 מנו בני הקהילה 17 נפשות‏[3] ובראשית המאה ה-21 התגוררו בעיר פחות ממניין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 היסטוריה של העיר דרמה, באתר הרשות המקומית דרמה (באנגלית).
  2. ^ האקלים בעיר דרמה, באתר myweather2.com (באנגלית).
  3. ^ 3.0 3.1 הקהילה היהודית בדרמה, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
  4. ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 86.
  5. ^ משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם"
  6. ^ בר זוהר, מיכאל, עמודים 92-93.
  7. ^ תיאור שמסר בן הקהילה היהודית בפלובדיב שהועסק בעבודות כפייה באזור.
  8. ^ יושע, ניסים, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם"