אליס דור-כהן

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליס דור כהן
אליס דור כהן, 2022
אליס דור כהן, 2022
לידה 21 באפריל 1952 (בת 71)
ישראלישראל חיפה, ישראל
שם לידה עליזה מנחמי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליס דור-כהן (נולדה ב-21 באפריל 1952) היא רקדנית, מורה, כוריאוגרפית, [1] במאית ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס דור-כהן נולדה וגדלה בחיפה בשם עליזה מנחמי. [2] הוריה היו ניצולי שואה [3] שעלה לישראל ב-1948. כילדה למדה בלט אצל אריאלה הַיָם, [3] תלמידתה של ולנטינה ארכיפובה גרוסמן. בשנים 1970–1972 שירתה בצה"ל בלהקת גייסות השריון. בתום שירותה הצבאי, בשנים 1972–1973, הופיעה בעולם במסגרת להקת המחול היצוגית "מישראל באהבה", שהתבססה על יוצאי להקות צבאיות.[4] בשנים 1973–1974 למדה אמנות פלסטית בבצלאל, שם פגשה את מי שהפך לבעלה הראשון, האמן אלי דור-כהן. באמצע שנות השבעים נפצעו השניים בתאונת אופנוע וכחלק מעבודת השיקום נרשמה לאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, [5] אותה סיימה ללמוד בתום ארבע שנים בשנת 1978. [1] בשנים 1977–1978 רקדה בלהקתה של חסיה לוי-אגרון ובשנים 1978–1979 רקדה בסדנת המחול הירושלמי שהקימה פלורה קושמן[6] וב-1980, בהיותה בת עשרים ושבע, הצטרפה ללהקת המחול בת-שבע, בה רקדה עד שנת 1989 ובמסגרתה יצרה חמש יצירות שהתקבלו לרפרטואר של הלהקה. במסגרת בת-שבע רקדה בעולם בריקודים דיוקן לשניים (1979), צלליות של בלוז, חמסה, עדות (1981), בין שני עולמות (1982), ספק חלום, האבודים (1983), הבזק ויכוח, כפתור בריבוע (1986), טבולה ראסה (1987). [1] השתתפה בקורסים וסדנאות רבים, בהם: ב-1984 בקורס גולבנקיאן לכוריאוגרפים באנגליה, שבחר מדי שנה שמונה כוריאוגרפים ושמונה מלחינים מכל העולם. [7] [8] ובקורס כוריאוגרפיה של מרי לואיס ואנה סוקולוב בניו יורק. [9]

הייתה נשואה לאלי דור-כהן במשך שתים עשרה שנה, במהלכן יצרו יחד עבודות רבות ששילבו תנועה ואמנות פלסטית, אחת מהן זכתה בפרס הראשון בפסטיבל עכו. [2] ביחד הקימו את תיאטרון הפירמידה, שפעל בשנים 1984–1987, [1] בו אלי היה הבמאי, היוצר ומעצב התפאורה ותלבושות ואליס רקדנית ושחקנית יוצרת ושותפה לעשייה. ב-2007 הקימה את קבוצת המחול 'ממה', במסגרתה יצרה והעלתה מופע מדי שנה. [10]

ב-1999 סיימה תואר ראשון במחול וקיבלה תעודת הוראה מטעם האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. ב-2002 קיבלה תואר שני אקוויוולנטי ממשרד החינוך במחול. ב-2009 קיבלה תואר שני במחשבת התנועה והמחול – תיאוריה מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. [11] עבודת התזה עסקה ביחסים בין מחווה למילה בחיי היום-יום.

דור-כהן שימשה כחברת המדור למחול של המועצה הישראלית לתרבות ואמנות וכן כשופטת בתחרות לרקדן המצטיין במסגרת המדור. מלמדת מחול וכוריאוגרפיה ומעבירה סדנאות בבתי ספר ובמסגרות שונות [1] החל משנת 1975. [10] בשנים 1998–2016 [12] לימדה מחול מודרני במגמת מחול וכוריאוגרפיה במכללת אורות ישראל באלקנה [13] בשנים 2002–2007 הקימה מגמת מחול בתיכון שרת בנתניה.[11] בשנים 2007–2018 הייתה מחנכת, רכזת חברתית ומעורבות חברתית בתיכון ויצו קנדה בנתניה.[12] משנת 2007 חברת עמותת הכוריאוגרפים, רבים ממופעיה נתמכו על ידי סל תרבות ארצי, מפעל הפיס והמדור למחול במשרד התרבות והספורט.[12]

ב-2015 החלה לעבור קורסי וסדנאות משחק ולשחק בסרטים, סדרות, הצגות ופרסומות.

אליס דור-כהן היא אם לשני בנים,[5] מתגוררת ברמת-גן.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983 - הפרס ראשון בתחרות לכוריאוגרפים על שם גרטרוד קראוס מטעם האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ליצירה "ספק חלום".[14]
  • 1987 - הפרס ראשון בתחרות לכוריאוגרפים על שם גרטרוד קראוס ליצירה "נקמה מתוקה".
  • 1985 – היצירה "מיתה ורודה" זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו.[8][15]
  • 1986 – פרס יאיר שפירא עבור תרומתה ללהקת בת-שבע.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוריאוגרפיה וביצוע במסגרת להקת מחול 'בת שבע'[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי "בעל זבוב", ספרו של ויליאם גולדינג.[3] מוזיקה מאת שוש רייזמן (אנ').[18][19] אליקים ירון, מעריב: "יצירה השואבת את השראתה מעולם-הילדות ושעיקרה הוא בתרגום המצוין של משחקי-ילדים לשפת תנועה עשירה ומקורית."[20]

  • 1983 – השמים האלה, האדמה הזאת.[21]

היצירה הוזמנה על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות כחלק מקונצרט זיכרון לאלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. [14] מחול אותו רקדו בתוך וסביב אדמת חמרה אדומה, שהוצבה על הבימה העגולה. הרקדנים התפלשו באדמה והעיפו אותה.[22]

  • 1983 –ספק חלום.[23]

דור-כהן רקדה עם יוסי תמים לצלילי מוזיקה של ג'רג' ליגטי ודמיטרי שוסטקוביץ'.[24] גיורא מנור כתב בעל המשמר: "קטע משחקי משעשע ודינמי, המתאר בצורה קולעת את היחסים... שבין שני בני הזוג... באליס... יש משהו ילדותי ותמים, המצדיק את אווירת החלום והחולמניות שבדואט." [25] המחול השתתף בתחרות הכוריאוגרפיה ה-15 של אקדמית הקיץ של קלן לריקוד וזכה בה בציון לשבח. במגזין "בלט אינטרנשיונל" נכתב עליו: ש"היא היצירה המבטיחה והמקורית ביותר בתחרות". [26]

  • 1984 – היום הראשון בשארית חיי.[27]

אליקים ירון כתב על העבודה במעריב: "הכוריאוגרפיה... צמחה מתוך אישיותם של הרקדנים. גישתה של הכוריאוגרפית אליס דור-כהן, מקרבת את המחול אל גבול המיצג ויצירתה המקורית עושה שימוש מעניין בתנועות "טבעיות" על רקע של מוזיקה אלקטרונית, המלווה בקטעי הברות". [28]

  • 1986 – שכנים.[29]

שני זוגות חיים חיי שיגרה זה לצד זה, עד שצומח ביניהם פרח המפר את שלוותם ומוביל לסכסוך דמים. [30] נוצר בהשארת סרט אנימציה. [3] מופע המשלב מחול, מיצג ופנטומימה. אליקים ירון כתב על העבודה במעריב: "פנינה של מחול... תרגום חיי היום יום לשפת המחול הוא מלאכת-מחשבת של תנועה מסוגננת, שבה מבטאת הצורה, על תנועותיה המיכניות והאוטומטיות, עולם פנימי מאובן."[31]

ניהול אומנותי כוריאוגרפיה וביצוע של מופעי מחול בכל הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 – מה שלומך דוקטור?

סולו, הוזמן על ידי האקדמיה למחול בירושלים. [32]

  • 1988 – שעה של נחת.

הועלה תחת כיפת השמיים כחלק מפסטיבל עכו, בחצר שהייתה חלק מכלא עכו בתקופת המנדט הבריטי ואחר-כך שכן בה בית חולים לחולי נפש. [33]

  • 1989 – מאדאם.[33]

הועלה במסגרת פסטיבל עכו, מחוץ לתחרות. מחזה מאת יוסי סיאס. ניגן: דורי פרנס. דור-כהן ביימה וביצעה. בייעוצו המקצועי של אמיר אוריין. מונודרמה על רקדנית מזדקנת שפוטרה מלהקתה וחלומה להיות רקדנית ראשית בלהקה קלאסית נגוז. [34][35]

  • 1990 - בואי בואי מותק בואי בואי.

אליס דור-כהן יצרה יחד עם דניאלה מיכאלי, על פי טקסטים אישיים ושירי לאה אילון. דור-כהן ומיכאלי שרו ורקדו, המופע עוסק ביחסים בין נשים, מהילדות לבגרות. בכורה בפסטיבל עכו 1990. [36] אליקים ירון כתב על העבודה במעריב: "...במקרה של דניאלה מיכאלי ואליס דור-כהן, הגבול בין שחקניות ורקדניות מאוד נזיל כאן, וזה כוחן העיקרי ...מופע תיאטרוני, שהרקדניות המבצעות אותו מעניקות לו איכויות נוספות... נשיות היא שם המשחק. במנטליות, בחן, בגעגועים, בקשיים, באווירה, בנוכחותו של הגבר. וזה גם סוד הקסם שלהן... פרק בפני עצמו הוא ההומור שלהן: ישיר, גלוי, פשוט וכובש."[37]

  • 2007 – קצת אחרי האמצע.

מופע אוטוביוגרפי הנפתח בטקס אשכבה שהיוצרת כתבה לעצמה ובו זכרונות מחייה לקול זמרתו של המוזיקאי איתי בכרך שגם הלחין את המוזיקה: החבר הראשון שנטש אותה, הקצין הבכיר בצבא שהטריד אותה, בן זוגה האלים שכמעט הרג אותה ואת תינוקה.[38] שתי רקדניות צעירות הציגו את דמותה של דור-כהן בצעירותה.[11] תיאטרון מחול אותו יצרה בגיל 55, אחרי 14 שנות היעדרות מהבמה.[39] נעשה במסגרת קבוצת 'ממה' של אליס דור-כהן ונתמך בידי אמנות לעם. הועלה לראשונה במסגרת פרויקט "ניסוי כלים" במרכז ביכורי העתים והציג בישראל במשך שלוש שנים.

  • 2008 – דבר איתי.

דור-כהן רקדה עם אמנון דמתי, במופע העוסק בתקשורת בזוגיות; משולב בה טקסט בהשראת סרטו של ז'אן-לוק גודאר "לחיות את חייה.[40] החלק הראשון והשני בביצוע דור-כהן ודמתי ובחלק המרכזי רקדה טליה פז את "סולו לשניים: מאת מאטס אק. 'דבר איתי' הועלה בפסטיבל 'מחול לוהט', מרכז סוזן דלל[5] נעשה במסגרת קבוצת 'ממה' של אליס דור-כהן. נתמכה על ידי מפעל הפיס.

  • 2009 - עד כאן!

זוהי גרסה חדשה של "קצת אחרי האמצע", אותו הפכה דור-כהן למופע סולו אישי שלה בשיתוף ובליווי איתי בכרך. המופע המתמקד בנושא אחד: אלימות פיזית ונפשית והדרכים לצאת מהן. בוצע בימי עיון בנושא אלימות במשפחה. נעשה במסגרת קבוצת 'ממה' של אליס דור-כהן, רץ בישראל כשלוש שנים.

  • 2010 – אחד.

המופע נבחר להשתתף ב'מעבדה' בירושלים.[41] במסגרת פסטיבל "מחול ברוח", ביוזמת בית אבי חי והמעבדה יחד עם עמותת הכוריאוגרפים ונתמך על ידם. רות אשל כתבה בעיתון הארץ: "אחד" של אליס דור-כהן הוא עבודה מרשימה שעוסקת בשאיפה המשותפת של שלוש הדתות המונותאיסטיות לטפס ולהגיע לרוחניות." במופע רוקדים שלושה רקדנים, כל אחד ריקוד סולו בתנועות המדמות תפילה, כל אחד מהם מייצג דת. על הבמה בנוי קיר, עליו ניתן לטפס, כל אחד מהרקדנים מטפס על הקיר בצורה שונה וקופץ ממנו. הרקדנים נאבקים ביניהם ובחלקו האחרון של המופע לומדים לחיות בשלום זה לצד זה. מלחין המוזיקה הוא פיליפ גלאס.[42] נעשה במסגרת קבוצת 'ממה' של אליס דור-כהן והתקבל לסל תרבות ארצי.

  • 2012 – קווין – אני לא.

סולו של אליס בהשתתפות הפרפורמרית גוצ'י לאו. נעשה במסגרת קבוצת 'ממה' של אליס דור-כהן.השתתף בפסטיל "אינטימידנס" בתיאטרון תמונע.

  • 2013 – אבני דרך.

מופע סולו, בכורה בפסטיבל יערות מנשה.[3]

  • 2013 – כמו שאני.מופע סולו עם הרקדן הנפלא לירון עוזרי שרקד עם נעליים בעלי עקב גבוה. מחווה לכל מי שיצא או יוצא מ "הארון". דימוייים מרתקים של כמו ברבור מכוער שאטהאט הופך חברבור מלא ביטחטן ויפיפה.הופיע כשרות פעמים בכל ריבי הארץ ום בסוזן דלל בחשיפה בינלאומי בשנת 2013.
  • 2014 – עדנה.

מחול בביצוע הרקדניות יוצאת בת שבע, בהשראת סיפורה ששרה מהמקורות.: סאלי אן פרידלנד, [43] גליה ליוור ונועה רוזנטל; היצירה מתייחסת לפרשת חיי שרה ובוחנת את מקומה של אישה מבוגרת בעולם. [44] הועלתה במסגרת פסטיבל 'בין שמיים לארץ' במחסן 2, יפו. [45]

  • 2015 – הניצוץ של ליאור.

מופע תיאטרון מחול לילדים. על ליאור, ילד היפראקטיבי בעל לקויות למידה, המתקשה בלימודים ומצליח בעזרת אימו ואחותו להתגבר על מכשוליו. [46] המופע מומלץ סל תרבות ארצי. [47]

  • 2018 – שלא תלוי בנסיבות.

מופע מחווה להרוגי אסון נחל צפית בליווי רביעיית כרמל. [48]

שותפה יוצרת ומבצעת בתיאטרון "הפירמידה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1980 – דגלים קרועים.

הוצגה בגלריה דבל, ירושלים.[49]

  • 1983 – אישה צלובה.

תיאטרון החאן, ירושלים.[49] הועלה גם במרכז התיאטרוני בנווה צדק[50] ועל דשא חצר המצודה בעכו.[51]

  • 1983 – אליס ואלי דור-כהן בהופעה מקורית לפני מגדל דוד.[8]
  • 1985 – מיתה ורודה.

עיבוד של אלי דור-כהן לרומן "העלם" מאת יצחק אוורבוך-אורפז, [52] על נער בן 17, שבעקבות מות אחיו בצבא, החליט להתאבד ביחד עם החתול שלו, במקום לשרת בצה"ל. ביצירה לקחו חלק אליס דור-כהן, משה מלכא ונטע מורן וחתולם של הזוג דור-כהן. ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו, רצה ברחבי הארץ[53] והוצגה ביוהנסבורג.[8]

מופע אירוטי בו השתתפו עשרים תרנגולים, שבא להמחיש את היחסים בין המינים ובין השולט לנשלט. [54]

  • 1986 – עליזה בארץ הבלהות.

דור-כהן שותפה יוצרת ומבצעת בתפקיד הראשי של עליסה, לצד שתי שחקניות נוספות. הופיעה בכל הארץ, ההצגה לקחה חלק בפסטיבל עכו.[55] ההצגה בהשתתפות הקהל, הועלתה לראשונה בפסטיבל ערד, בהשתתפות שמונה שחקנים, רקדנים ולוליינים, הופיעה בכל הארץ.[56]

כוריאוגרפיה ללהקת "תיאטרון מחול ירושלים" (1989-1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 – נקמה מתוקה.[57]

ארבע נשים המערערות על סמכותו של גבר אותו הן משרתות.

  • 1989 - ממתינים בתור.[58]
  • 1990 – אגו טריפ.[58]
  • רצים, רצים, רצים.

דור-כהן עורכת מבחן בד לשלוש רקדניות הנאבקות על תפקיד.[59]

עיצוב תנועה וביצוע במחול ובהצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועלה כחלק מאירועים על אלימות וניצול מיני. המופע הורכב מ-3 יצירות: 1. אבני דרך – סיפור חייה של דור-כהן, 2. פילגש בגבעה, 3. סיפור – שיר של מיה לוי ירון.[60]

כוריאוגרפיה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אליס דור-כהן

מאמרים שכתבה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 ביוגרפיה קצרה, באתר להקת בת שבע
  2. ^ 1 2 רותי קדוש, כמו פרפר לאש, את 15, יולי 2008, עמ' 64-62
  3. ^ 1 2 3 4 5 טל לוין, מחול החיים: 10 שאלות לאליס דור כהן, באתר הארץ, 3 במאי 2012
  4. ^ חזי לסקלי, העזה, העיר, 24 בינואר 1986, עמ' 27.
  5. ^ 1 2 3 רוני דורי, בקול דממה דקה, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2009
  6. ^ רות אשל, מחול פורס כנפיים, עמ' 341
  7. ^ חזי לסקלי, מחול: אסונות קטנים, העיר, 6 נובמבר 1984.
  8. ^ 1 2 3 4 Adrienne Siechel, Alice sets a cat among the chickens. The Star, February 26, 1986, p. 14
  9. ^ מחול פורס כנפיים, עמ' 493.
  10. ^ 1 2 3 4 קורות חיים, באתר שלש
  11. ^ 1 2 3 דנית ניצן, דפדוף באלבום, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2007
  12. ^ 1 2 3 אליס דור-כהן, באתר עמותת הכוריאוגרפים
  13. ^ מאיה כהן, [פעם רקדנית, תמיד רקדנית], ישראל היום, 16 באוקטובר 2007, עמ' 16.
  14. ^ 1 2 Dora Sowden, Packed programme: Dance, The Jerusalem Post Magazine, Friday, June 17, 1983.
  15. ^ רות אשל, מחול פורש כנפיים: יצירה ישראלית לבמה 1920–2000, רות אשל, הוצאת יומני מחול, 2016, עמ' 382.
  16. ^ הקץ לתום, באתר להקת בת שבע
  17. ^ הברירה הטבעית, כותרת ראשית, 5 בינואר 1983
  18. ^ גיורא מנור, יוצרים צעירים בסדנה בבאר-שבע, תרבות ואמנות, על המשמר, פברואר 1982.
  19. ^ חזי לסקלי, כיף התקוה הטובה, העיר, פברואר 1982.
  20. ^ אליקים ירון, מעריב, 1982.
  21. ^ השמים האלה, האדמה הזאת, באתר להקת בת-שבע
  22. ^ גיורא מנור, על המשמר. שלושה מתוך שבעה, 1983.
  23. ^ ספק חלום, באתר להקת בת שבע
  24. ^ The Jerusalem Post Magazine, Friday, February 24, 1984.
  25. ^ גיורא מנור יסוד של הפתעה, על המשמר, 20 בפברואר 1984.
  26. ^ Review, Ballet International, September 1984, p. 26.
  27. ^ היום הראשון בשארית חיי, באתר להקת בת שבע
  28. ^ אליקים ירון, אמש במחול: מפה ומשם – להקת "בת שבע" בהבימה, מעריב, ערב ערב, 6 נובמבר 1984, עמ' 14.
  29. ^ שכנים, באתר להקת בת שבע
  30. ^ בשם האיזון הקדוש, העיר, 7 בפברואר 1986.
  31. ^ אליקים ירון, פנינה של מחול, מעריב, 2 בפברואר 1986.
  32. ^ Dora Sowden, Black and Blues / Dance. The Jerusalem Post Magazine, Friday, March 27, 1987, p. c.
  33. ^ 1 2 מחול פורס כנפיים, עמ' 381.
  34. ^ העיר, 6 באוקטובר 1989, עמ' 59.
  35. ^ גיל חובב, הראש שלו, הגוף שלה, חדשות, של שבת, 8 בספטמבר 1989.
  36. ^ גבי אלדור, עכו: היום שאחרי, חדשות של חג, 10 אוקטובר 1990, עמ' 10.
  37. ^ אליקים ירון, מעריב, 16 בנובמבר 1990.
  38. ^ רות אשל, רישומים לקורות חיים, הארץ, גלריה, 28 בינואר 2018.
  39. ^ יואב בירנברג, רוקדת עם שמן, ידיעות אחרונות, 24 שעות, 7 באוקטובר 2007, עמ' 10.
  40. ^ מרב יודילוביץ', לוהט בסוזן דלל, באתר ynet, 25 ביוני 2009
  41. ^ אלעד סמורזיק, גלריה, תפילות, דת ומסורת כהשראה ליצירת מחול, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2010
  42. ^ רות אשל, לקפוץ אל הלא נודע, הארץ, גלריה, 2 באוקטובר 2011, עמ' 3.
  43. ^ Ori J. Lenkinski, When age happens, The Jerusalem Post. November 6, 2014.
  44. ^ בקרוב בירושלים: פסטיבל מחול יהודי עכשווי, באתר nrg מעריב, 6 באוקטובר 2013
  45. ^ Ori J. Lenkinski, Where worlds converge, The Jerusalem Post. December 12, 2013.
  46. ^ הניצוץ של ליאור, באתר הבמה
  47. ^ הניצוץ של ליאור, באתר תמונע
  48. ^ שלא תלוי בנסיבות, באתר תמונע
  49. ^ 1 2 3 מחול פורס כנפיים, עמ' 493.
  50. ^ אליקים ירון, מעריב, 12 באפריל 1984.
  51. ^ מחול פורס כנפיים, עמ' 382.
  52. ^ מיתה ורודה, באתר פסטיבל עכו
  53. ^ "מיתה ורודה" – בנווה צדק, מעריב, 21 בנובמבר 1985.
  54. ^ נילי שחק בופמן, ארוטיקה כחול-לבן, חדשות, 31 במאי 1984.
  55. ^ יפה האוזר, מחזה: עליזה בארץ הבלהות, מעריב, 31 באוקטובר 1986.
  56. ^ אריה יאס, בואו לפחד בארץ הבלהות, מעריב, 23 בספטמבר 1986.
  57. ^ קטלוג "תיאטרון מחול ירושלים", בכורות 1988 – תשמ"ח.
  58. ^ 1 2 תיאטרון מחול ירושלים, קטלוג
  59. ^ תיאטרון מחול ירושלים, יוני 1990.
  60. ^ זרקור - אליס דור כהן ומתי סרי
  61. ^ אליס דור-כהן, ספר הקולנוע הישראלי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליס_דור-כהן&oldid=37974744"