אמין טריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמין טריף, 1950
אמין טריף עם אבא חושי ומנהיגי העדה הדרוזית.

אמין טריף (ערבית: أمين طريف; 18982 באוקטובר 1993) היה ראש העדה הדרוזית בישראל במשך 65 שנה. בשנת 1990 זכה בפרס ישראל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמין טריף נולד בשנת 1898 בכפר ג'וליס בגליל המערבי למשפחה דרוזית דתית. הוא היה הילד הצעיר במשפחתו, שכללה ארבעה בנים ושתי בנות.

אמין סיים את לימודיו בכיתה ד' (הכיתה הבכירה בבית הספר היסודי באותה תקופה). בשנת 1911, בהיותו בן 13, נסע לח'לואת אל-ביאד'ה, המרכז האזורי ללימודי הדת הדרוזית, ליד העיירה חצביה שלמרגלות החרמון בלבנון ולמד שם את יסודות הדת עד שנת 1918.

לאחר חזרתו של השייח' הצעיר לכפר ג'וליס, סיגל לעצמו חיי התנזרות ממותרות וחי בצנעה מגידול תבואה לקיום עצמי. לאחר פטירת אביו, שייח' מוחמד טריף, שכיהן כראש העדה והקאדי בארץ ישראל ובלבנון במשך ארבעים שנה, התמנה אמין טריף לעמוד בראש העדה הדרוזית בשנת 1928 למרות סירובו והתנגדותם של אחדים מבני העדה.

השייח' אמין טריף היה, בין שאר תפקידיו, נציגה של העדה הדרוזית בפני שלטונות המנדט הבריטי, אך הוא טען כי שלטון הבריטים בארץ-ישראל הוא זמני – עד שתקום מדינה יהודית. כבר בשנותיו הראשונות כראש העדה החל לשתף פעולה עם היהודים. בשנת 1946 עמד שייח' אמין בראש משלחת של מנהיגים דרוזיים מארץ ישראל, מלבנון ומסוריה להשכנת שלום בין הפלגים הדרוזיים בהר הדרוזים בתקופת המנדט הצרפתי.

טריף הצליח לשמור על מעמדה המיוחד והנייטרלי של העדה הדרוזית בימי המרד הערבי הגדול בין השנים 1936–1939, וכן באירועים שקדמו להכרזת העצמאות. במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948 הצליח שייח' אמין להשאיר את הדרוזים ביישוביהם ולשכנעם לא לנטוש ליישובים אחרים או למדינות שכנות, וכן לא לשתף פעולה עם ערביי האזור בפעולותיהם נגד יישובים יהודיים.

בשנת 1949, כחלק ממבצע שיקום המקומות הקדושים לדרוזים, נאבק נגד תביעות המוסלמים לבעלות על קבר נבי שועייב. בסיועם של השלטונות נשאר הקבר בבעלות ההקדש הדרוזי, ובשנת 1964 עבר הקבר רשמית לבעלות העדה. בשנת 1950 קיבל את אישור השלטונות להקים מועצה דתית דרוזית והעמיד עצמו בראשה. בשנת 1957 הצליח לשכנע את שר הדתות ודרכו את ממשלת ישראל להכיר בדרוזים כעדה עצמאית על פי החוק. בשנת 1962 קיבל אישור להקמת בית דין דתי דרוזי ובית דין דרוזי לערעורים וביקש להעמיד עצמו בראשו. בשנת 1977 היה בין אלו שהצליחו לשכנע את משרד החינוך להכיר במקצוע המורשת הדרוזית כמקצוע רשמי בתוכנית הלימודים בבתי הספר של המגזר, ואף הצליח לגרום למינויו של מפקח לנושא במשרד החינוך. כמו כן, פעל לסלילת כבישים ליישובים דרוזים והקמת אגף מיוחד ליולדות דרוזיות בבית החולים בנהריה.

בשנת 1988, במלאת 60 שנה להנהגתו, התכנסו ראשי העדה הדרוזית והכתירו אותו כמנהיגה הבלעדי של הדרוזים בכל המזרח התיכון. השייח' טריף זכה בפרס ישראל בשנת 1990 על תרומה נכבדת לעדה הדרוזית, למדינת ישראל ולשותפות בין הדתות. ועדת השופטים ציינה את "היותו בעל מנהיגות רוחנית מופלאה, היותו מופת ודוגמה אישית, תרומתו היוצאת דופן לחינוך בני העדה הדרוזית" וכן את "ברית הדמים שנכרתה בין בני העדה הדרוזית לבין המדינה".

הערכים שהוביל היו: סולידריות דרוזית פנימית, חיזוק האמונה בקרב צעירים והמשכיות קיום הדת, שמירה על בני העדה מפני התבוללות וסבלנות. על מנת ליישם מטרות אלו הִרבה בנדודים בין כפרים וריכוזים דרוזיים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר אמין טריף בג'וליס

ב־2 באוקטובר 1993 בגיל 95 מת טריף ממחלה ממושכת שפגעה במערכת החיסונית שלו.

יומיים אחרי מותו נערך טקס קבורה מיוחד בהשתתפות יותר מ־150 אלף משתתפים בני העדה הדרוזית ובני עדות אחרות. בטקס הקבורה נכחו נשיא המדינה עזר ויצמן, ראש הממשלה יצחק רבין, יו"ר הכנסת, שרים, שגריר מצרים מוחמד בסיוני וחברי כנסת. במקביל התקיימו טקסי אזכרה לשייח' אמין במקומות שונים בסוריה ובלבנון והשתתפו בהם רבבות דרוזים.

קברו נכרה בתוך ביתו בג'וליס. הבית משמש כיום מקום קדוש לדרוזים. הוא פתוח לכל המבקרים המתבקשים לחלוץ את נעליהם ולהיכנס בלבוש צנוע. בחדר אחד נמצא הקבר, החדר הסמוך היה חדר קבלת האורחים ובו תמונות של טריף עם כל מנהיגי ישראל. בחדר נוסף נמצא מוזיאון קטן ובו מוצגים חפציו האישיים של טריף.

אחיינו, סאלח טריף, כיהן כחבר כנסת ושר מטעם סיעת העבודה. נכדו, מוואפק טריף, קיבל את תפקידו כמנהיג הרוחני של העדה לאחר מותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמין טריף בוויקישיתוף

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]