נישואים בין-דתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נישואים בין-דתיים הם נישואים בין בני זוג המשתייכים לדתות שונות. במדינות שונות התקיימו ועדיין מתקיימות הגבלות בחוק על נישואים בין-דתיים. פעמים רבות משמש לתיאור נישואים בין-דתיים המושג "נישואי תערובת", אך למושג זה גם משמעויות נוספות, כגון נישואים בין בני גזעים שונים (נישואים בין-גזעיים).

בנישואים בין-דתיים אפשר שכל אחד מבני הזוג יישאר בדתו, ואפשר שאחד מבני הזוג ימיר את דתו לזו של האחר.

יחס הדתות לנישואים בין-דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נישואי תערובת ביהדות

ביהדות נישואים של יהודי וגוי אסורים לגמרי, ונחשבים לגורם מרכזי להתבוללות. בתנ"ך מופיעים מקורות רבים לחשיבות האיסור. עם זאת, במקרה שאישה יהודיה נישאת לגוי, צאצאיהם יחשבו על פי היהדות ליהודים.

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הזרמים בנצרות אינם אוסרים על נישואים בין-דתיים. הכנסייה הקתולית נוהגת על פי המשפט הקאנוני, בו קיימים חוקים ספציפיים העוסקים במקרים של נישואים בין-דתיים.

חלק מהזרמים בנצרות מתנגדים לנישואים בין-דתיים, על סמך מספר פסוקים מתוך האיגרת השנייה אל הקורינתים. התנגדות זו אוסרת על נוצרים להתחתן עם בני דתות אחרות, ובמקרים מסויימים אף אוסרת על נישואים בין אנשים השייכים לזרמים שונים בנצרות.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם מותר לגבר לשאת אישה שאינה מוסלמית, כאשר היא נמנית עם אנשי הספר (יהודים ונוצרים). חכמי האסלאם קבעו שנישואים כאלה אינם רצויים כאשר הזוג מתגורר במדינה שאינה מוסלמית. הח'ליפה עומר שלל במהלך שלטונו נישואים בין-דתיים.

במקרה של נישואי מוסלמי עם בן דת אחרת, הצאצא נחשב מוסלמי כאשר אביו הוא מוסלמי.

הגבלות בחקיקה על נישואים בין-דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת חוקי נירנברג, החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני אסר על נישואים בין יהודים לבין גרמנים (שאינם יהודים), ואף ביטל נישואים קיימים.

הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הצטרפותה של הונגריה לצדה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, נחקק בה באוגוסט 1941 "החוק היהודי השלישי", שנועד למנוע נישואי תערובת בין יהודים ונוצרים.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ניתן להתחתן באופן חוקי רק בנישואים דתיים, על פי דתם של בני הזוג: יהדות, נצרות, אסלאם והעדה הדרוזית. נישואי תערובת של יהודים אינם מוכרים על ידי רבנים יהודיים ונישואי תערובת של דרוזים אינם מוכרים על ידי חכמי הדת הדרוזים (ולכן אינם מוכרים על ידי המדינה). הקאדים האיסלאמיים מקיימים לעתים טקסי נישואים של מוסלמי עם יהודיה או נוצרייה והכמרים הנוצרים מקיימים במקרים מיוחדים טקסי נישואים של נוצרי או נוצרייה עם מי שאינו נוצרי, ובמקרים נוספים מכירים בהם בדיעבד, והמדינה מכירה בנישואים אלו‏[1]. ישראל מכירה בנישואים אזרחיים של בני דתות שונות שהתבצעו בחו"ל, בהתאם לבג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים. בישראל, בני זוג שאינם משתייכים לעדות הדתיות המוכרות רשמית לא יוכלו להינשא, אך יוכלו לזכות למעמד מקביל לפי חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, גם אם הם בני דתות (שאינן מוכרות) שונות.

נישואי תערובת של יהודים מעוררים התנגדות בחוגים יהודיים דתיים בישראל. ארגון "יד לאחים" פועל להעביר לקהילות יהודיות נשים יהודיות שנישאו בנישואי תערובת, חיות בסביבה לא יהודית ופנו לארגון בבקשת עזרה. עובדת נישואיה של ח"כ עינת וילף לגרמני שאינו יהודי עוררה מורת רוח בחוגים דתיים בישראל, והרב ישראל רוזן קרא להחרמת פעולותיה הציבוריות בתחום החינוך וקליטת העלייה.‏[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נישואי תערובת והתרתם, חברת עורכי דין עזריאלנט לישראל
  2. ^ ישראל רוזן, ‏דעה: בוז לח"כית מ'עצמאות', באתר ערוץ 7, 26 בינואר 2011