אינטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אינטל
Intel-logo.svg
סוג: חברה ציבורית הנסחרת בנאסד"קINTC
שנת הקמה: 1968
משרד ראשי: סנטה קלרה, קליפורניה, ארצות הברית
מייסדים: גורדון מור
רוברט נויס
אנשי מפתח: בריאן קרזניץ
מוצרים עיקריים: מיקרו-מעבדים
שווי שוק: 125 מיליארד דולר (מאי 2011)
הכנסות: 43.6 מיליארד דולר (2010)
עובדים: 107,600 (2013)
www.intel.com
הלוגו הישן של תאגיד אינטל

אינטלאנגלית: Intel) הוא תאגיד בינלאומי אמריקאי, אשר ידוע בעיקר כמתכנן ויצרן של מיקרו־מעבדים ומתמחה במעגלים משולבים. כמו כן, אינטל מייצרת כרטיסי רשת, מערכות שבבים ללוחות אם, מוצרי תכנה והתקנים אחרים. לאינטל פרויקטי מחקר מתקדמים בכל ההיבטים של ייצור מוליכים למחצה, כולל MEMS. נכון ל-2013 מועסקים באינטל כ-107,600 עובדים.

מניית אינטל נסחרת בנאסד"ק, בשווי שוק של כ-125 מיליארד דולר אמריקאי, ומנייתה משתייכת למדד דאו ג'ונס ולמדד S&P 500.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאגיד אינטל נוסד בשנת 1968 בסנטה קלרה, קליפורניה, על ידי גורדון מור (Gordon E. Moore) ורוברט נויס (Robert Noyce). העובד השלישי בחברה היה אנדרו גרוב (Andrew Grove), שניהל את החברה מאז הגעתו בשנות ה־60 עד לפרישתו בשנות ה־90, כשהוא הופך את אינטל לאחד מהעסקים הגדולים והמצליחים בעולם.

מור ונויס רצו לקרוא לחברה 'מור נויס'. אולם השם לא נשמע טוב בכל הנוגע לאלקטרוניקה (נשמע כמו "עוד רעש"), לכן הם החליטו לקרוא לחברה "אלקטרוניקה משולבת" (INTegrated ELectronics), או בקיצור - אינטל. אולם, השם כבר היה רשום על שם רשת מלונות, לכן הם נאלצו תחילה לקנות את הזכויות על השם.

החברה החלה כיצרנית רכיבי זיכרון, לפני ששינתה את יעודה לתכנון ויצור המעבדים. גרוב תיאר את המעבר הזה בספרו "רק הפרנואידים שורדים".

בתחילת שנות השמונים בחרה חברת IBM במעבד של אינטל למעבד של סדרת מחשבי IBM PC, והצלחתה של סדרה זו הביאה לפריחתה של אינטל.

במהלך שנות ה־90, מעבדות הארכיטקטורה של אינטל (IAL) היו אחראיות לרבים מהחידושים בתחום החומרה למחשב האישי, כולל אפיק ה־PCI, האפיק הטורי האוניברסלי (USB), והארכיטקטורה השולטת לשרתים בעלי מספר מעבדים. גם פיתוחי התוכנה של IAL הביאו תרומה רבה. פיתוחי התוכנה של המעבדות בתחום הווידאו והגרפיקה הממוחשבים היו חשובים בהתפתחות התחום.

השליטה של אינטל בשוק המעבדים לארכיטקטורת x86 הובילה למספר תביעות כנגדה בנוגע לעבירות על חוקי ההגבלים העסקיים בארצות הברית במשך השנים, כולל חקירות של ועדת הסחר הפרדלית (FTC) בסוף שנות ה־80 וב־1999, וכן תביעות אזרחיות כגון התביעה של חברת DEC בשנת 1997 ותביעת פטנט על ידי אינטרגרף. שליטתה של אינטל בשוק (בזמן מסוים היא שלטה על 85% מהשוק למעבדי 32-ביט למחשבים אישיים), ביחד עם הצעדים המשפטים שאינטל עצמה נקטה (למשל במקרה הידוע של התביעה כנגד יצרני מחשבים אישים בנוגע לפטנט 338), הפכו את אינטל למטרה מושכת לתביעות משפטיות, אם כי מעט מאוד מהן אכן הצליחו להשיג את מטרתן. במשך מספר שנים (בתחילת שנות ה-2000), המתחרה הגדולה היחידה של אינטל בשוק ה־x86 הייתה חברת AMD, אשר איתה יש לאינטל הסכמים חוצי-רישיונות הדדיים מאז 1976: שתי החברות יכולות להשתמש בפטנטים בנוגע לחידושים טכנולוגיים של החברה השנייה ללא תשלום כספי כלשהו. כיום, אין לאינטל מתחרה אחת בולטת בשוק הPC והשרתים. כמה מתחרות קטנות כמו טרנסמטה מייצרות מעבדים לצריכה נמוכה בשביל ציוד נייד.

לאינטל מפעלים רבים הפרושים במדינות רבות ברחבי העולם, בהן: ארצות הברית (אורגון, סנטה קלרה), קוסטה ריקה, מלזיה, אירלנד, סין (בבניה) וישראל.

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקן לייצור שבבים של אינטל בקוסטה ריקה היה אחראי ב-2006, ל-20% מהיצוא ול-4.9% מהתמ"ג של המדינה.
מעבד אטום Z520

המוצר הראשון של אינטל היה מעגל משולב ועליו זכרונות גישה אקראית. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 המשיכה אינטל בפיתוח זיכרונות והייתה בין המובילות בייצור זכרונות מהסוגים DRAM, SRAM וכן Read-only Memory.

צוות אחר באינטל פיתח בשנת 1971 את המיקרו-מעבד מדגם "Intel 4004" עבור החברה היפנית Business Computer Corporation‏[1] שהייתה לקוח גדול של אינטל ברכישת זיכרונות למחשבונים. אולם, מיקרו-מעבדים הפכו למוצר המוביל של אינטל רק בשנות ה-80. מתחרתה העיקרית באותן שנים בתחום זה הייתה Texas Instruments שהוציאה לשוק את המיקרו-מעבד הראשון שלה סמוך ובצמידות לתאריך בו הוציאה אינטל את המעבד שלה. ממעבד זה התפתחו מאוחר יותר המעבדים 4040 8008 ו-8080.

כאשר, בסוף שנות ה-70 הפציע המחשב האישי, הוקמו ביפן מספר מפעלים שהתחרו בייצור המוצר המוביל של אינטל באותה עת, זיכרונות. על מנת להתמודד עם הירידה ברווחיות, החליטו באינטל להתמקד בתחום המיקרו-מעבדים. הפריצה הטכנולוגית והכלכלית הייתה בפיתוחו של המעבד 8086 (ושיפורו על ידי ה-8088) ששימשו לייצור המחשב האישי של יבמ, ה-PC ותואמיו. התפשטותו הנרחבת של המחשב האישי בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 לוותה בהתרחבות מקבילה של אינטל.

במהלך השנים שחלפו מאז פיתחה אינטל סדרת מעבדים בארכיטקטורת x86 המבוססים על מעבדים אלו. ה-80286 שימש במחשבי ה-AT ואחריו יצאו לשוק ה-80386 וה-80486 והחל ב-1993 סדרת מעבדי הפנטיום (ה-P5). ב-1995 מעבד הפנטיום-פרו (ה-P6), ב-1997 הפנטיום 2, ב-1999 הפנטיום 3, ב-2000 הפנטיום 4. המעבדים האחרונים בסדרת הפנטיום 4 עבדו בטכנולוגיית ה- Hyper-threading. ניסיון ליצור מעבד אחר היה ב-2001 כאשר אינטל פיתחה את האיטניום בארכיטקטורת IA-64.

ב-2008 יצא לשוק מעבד האינטל אטום מעבד זעיר בעל צריכת חשמל נמוכה, בארכיקטורה של x86, ובטכנולוגיה של 45 ננומטר. מעבד האטום נועד למחשבי נטבוק, מחשבי מיני (Nettop), והתקני אינטרנט ניידים. מחשבי הנטבוק מבוססי אטום הפכו להיות מאוד פופולריים, במיוחד בשנת 2009, למרות המיתון העולמי. הביצועים של ליבת אטום יחיד הוא כמחצית של סלרון בעל קצב שעון דומה. בסוף 2009 הוכרז על דגם חדש של מעבדי אטום, Atom N450, שבו משולבת במעבד האצה גרפית.

בתחילת ינואר 2010 הכריזה אינטל על משפחה חדשה של מעבדים בטכנולוגיה של 32 ננומטר תחת השמות Arrandale ו-Clarkdale. משפחה זו כוללת מאיץ גרפי (GPU) ובקר זיכרון (Memory controller) מובנים, מהירות שעון דינמית, תמיכה מובנית ב-Blu-ray ובסראונד 7.1, ועוד. הארכיטקטורה האינטגרטיבית של מעבדים אלו תאפשר למזער את המחשבים, לצמצם את צריכת החשמל, ולהוזיל את מחירם.

בתחילת מאי 2010 הכריזה אינטל על מעבד Atom Z6 למכשירי סלולר ולטאבלטים. המעבד הינו בליתוגרפיה של 45 ננומטר, וכולל ברכיב אחד יחידת עיבוד מרכזית, מעבד גרפי (GMA600), מקודד וידאו (MPEG4, H.264) וזיכרון ראשי. צריכת החשמל שלו נמוכה יחסית לדור הקודם של המעבדים מסדרה זו.

בתחילת מאי 2011 הודיעה החברה כי פיתחה טכנולוגיית ליטוגרפיה תלת-ממדית אשר תאפשר למזער את השבבים ולהגביר את יעילותם. אינטל מתעתדת להכניס טכנולוגיה זו לשבבי שרתים עד סוף 2011 ובהמשך, גם לשבבי טלפונים חכמים[2]. החברה הציגה את מעבד Ivy Bridge - מעבד תלת ממדי בליטוגרפיה של 22 ננומטר, שעל פי נתוני החברה, יעילותו הוגברה בעד 37% וצריכת החשמל שלו הופחתה בכ-50% לעומת הדור הקודם‏[3].

בסוף ספטמבר 2011 אינטל השיקה את צמד מעבדי Atom Cedarview הראשונים. שני מעבדי האטום כפולי הליבה מיוצרים בליטוגרפיה של 32 ננו-מטר, ובמעטפת תרמית של 10 וואט, ופועלים במהירות שבין 1.8 ג'יגה-הרץ ל-2.1 ג'יגה-הרץ. המעבדים משתמשים בערכת שבבים NM10, ותומכים כקודמיהם ב-DirectX 10.1. בסוף דצמבר 2011 השיקה אינטל מספר מעבדי אטום מבוססי פלטפורמת ה-Cedar Trail. המעבדים שפועלים בתדר שבין 1.6GHz ל-1.8GHz, כוללים את המעבד הגרפי PowerVR SGX 545, שמהירותו עד כפולה מהדור הקודם. צריכת החשמל של המעבדים מסדרת N בין 1.9 וואט ל-2.62 וואט, לעומת צריכת המעבדים מסדרת D שמגיעה ל-10 וואט.

ב-24 באפריל 2012 אינטל הציגה באופן רשמי בסן פרנסיסקו את מעבדי ה-Ivy Bridge. הדור השלישי של מעבדי ה-Core, שמעוצב בליטוגרפיה של 22 ננו-מטר ובטכנולוגיית טרנזיסטורים תלת-ממדיים הראשונים בעולם. במעבדים אלו שופרה הליבה הגרפית המובנית, והיא מסוג HD Graphics 4,000, שתומך ב-Microsoft DirectX 11, OpenGL 3.1 ו-OpenCL 1.1. וגם ההספק החשמלי הונמך. מעבדים אלו מספקים גם מאפייני אבטחה שונים. עיקר הפיתוח של מעבדים אלו התבצע בישראל ובארצות הברית.‏[4]

בתחילת יוני 2013, אינטל הכריזה על המעבד החדש בארכיטקטורת Haswell. הדור הרביעי של משפחת ה-Core i. המעבד מודפס בליטוגרפיה של 22 ננומטר, והושם בו דגש על הפחתת צריכת חשמל וחיזוק המעבד הגרפי הפנימי שלו המכונה איריס.‏[5]. באוגוסט 2014 אינטל הציגה את התהליך של הדור הבא של מעבדיה תחת שם הקוד ברדוול (Broadwell). מעבדים בליטוגרפיה של 14 ננומטר, בעלי יעילות גבוהה פי שניים ביחס צריכת חשמל וליכולת עיבוד מהדור הקודם‏[6].

רכישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 רכשה אינטל את DSPC תמורת 1.6 מיליארד דולר. בנובמבר 2003 אינטל רכשה את הסטארט-אפ הישראלי מוביליאן, המפתח שבבים לסלולר תמורת כעשרה מיליוני דולרים‏[7]. בשנת 2009 אינטל רכשה את החברות Cilk ו-Rapidmind המתמחות בעיבוד מקבילי‏[8]. ביוני 2009 היא רכשה את חברת ווינד ריבר האמריקנית למערכות משובצות מחשב תמורת סכום של 884 מיליון דולרים‏[9]. בשנת 2010 הגיעה החברה לשיא של רכישות של חברות שונות: במאי 2010 רכשה אינטל את חברת השבבים קומסיס הישראלית שלה יכולות בתחום ה-WiMAX[10]. ב-16 באוגוסט 2010 הודיעה החברה כי היא רוכשת את חטיבת הכבלים של טקסס אינסטרומנטס שפיתחה בישראל שבבי מחשב לממירים דיגיטליים.‏[11]. ב-19 באוגוסט 2010 הודיעה חברת אינטל כי היא מתכוונת לרכוש את חברת תוכנות האבטחה מקאפי בסכום של 7.68 מיליארד דולרים‏[12]. בסוף אוגוסט 2010 אינטל רכשה את חטיבת החומרה לסלולר וניידים של אינפיניון הגרמנית, תמורת 1.4 מיליארד דולר‏[13]. ובספטמבר 2010 רכשה את חברת נאוקלאוס הישראלית שמציעה פתרונות אבטחת מידע למערכות וירטואליות בארגונים, במיליון דולר בלבד. ביולי 2011 היא רכשה את חברת ההזנק הישראלית גרפטק (GraphTech Computers), שפיתחה שירות לשליטה מרחוק על המחשב ברשת הסלולרית, בסכום של כמה מיליוני שקלים‏[14]. באוקטובר 2011 רכשה אינטל את חברת ההזנק הישראלית טלמאפ לשירותי מיפוי, חיפוש וניווט בסלולר, בסכום שבין 250 ל-300 מיליון דולר‏[15].

תלונות בדבר תחרות לא הוגנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמתחרתה חברת AMD הגישה החל משנת 2000 תלונות כנגד אינטל במספר מדינות על ניצול כוחה על מנת ללחוץ על יצרניות מחשבים להשתמש במעבדיה תוך שהיא מאיימת עליהן בטקטיקות כגון הפליה וסיבסוד, חברת אינטל נקנסה במספר מדינות. ב-2005 ממשלת יפן אלצה את החברה להסיר תנאים מגבילים בעסקאות עם חברות מחשבים יפניות. ביוני 2008 החברה ניקנסה על ידי הרשות להגבלים עסקיים בדרום קוריאה בסכום של 25 מיליון דולר‏[16]. במאי 2009 נקנסה אינטל על ידי נציבות האיחוד האירופי בסכום של 1.44 מיליארד דולר, לאחר שנמצאה אשמה על ידי גופי האיחוד בתחרות לא הוגנת כלפי מתחרותיה‏[17]. בנובמבר 2009 התפרסם כי חברת אינטל תפצה את חברת AMD בסכום של 1.25 מיליארד דולר בתמורה להסרת תביעותיה של החברה המפוצה, תחרות הוגנת ולהסכם צולב על פטנטים למשך 5 שנים. ההסכם שפתח דף חדש ביחסי החברות, נחתם כשבוע לאחר שהתובע הכללי של ניו יורק, אנדרו קואומו, הגיש תביעה בעניין כנגד אינטל שבה האשים בן היתר את אינטל בכך "שעסקה בפעילות לא-חוקית שיטתית בהיקף בינלאומי במקום להתחרות בהגינות" ובנקיטת "דרכי שוחד וכפיה כדי לשמר את אחיזת-החנק שלה בשוק"‏[18], ולאחר שרשות הסחר הפדרלית הודיעה כי היא שוקלת לפתוח בהליכים פורמליים כנגד החברה‏[19].

אינטל ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטל קריית גת

אינטל פועלת בישראל מאז נוסד הסניף הישראלי של החברה בשנת 1974 בידי דב פרוהמן, במשרד קטן בחוף שמן בחיפה. סניף זה היה למרכז הפיתוח הראשון של החברה מחוץ לתחומי ארצות הברית. בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 החליטה החברה לבחון אפשרות של הקמת מפעל למוליכים למחצה בירושלים על ידי צוות בהנהגתו של דב פרוהמן. רשות ההשקעות וממשלת ישראל הציעו לחברה חבילת תמריצי השקעות שהייתה מקובלת באותו זמן באזור ירושלים. בנוסף קיבלה החברה מימון להכשרת עובדים ישראליים במפעלי החברה בארצות הברית. החברה הקימה את המפעל בירושלים בשנת 1981. כיום יש לאינטל ישראל מרכזי פיתוח בחיפה, ירושלים, פתח תקווה (על בסיס חברות DSPC ואנוורה, שנרכשו בידי אינטל), ויקום, ומפעלי ייצור בירושלים (iDPj) ובקרית גת (Fab 28) המפתחים ומייצרים מיקרו־מעבדים ומוצרי תקשורת. מפעלי החברה זכו למענקים והטבות לפי החוק לעידוד השקעות הון. ב-2008 סגרה אינטל את מרכז הפיתוח שלה ביקנעם עילית (על בסיס חברת אופלס שנרכשה בידי אינטל)‏[20].

בישראל פותחו טכנולוגיות מתקדמות של אינטל, והמרכז נחשב למרכז חשוב ומוערך באינטל, שתרם רבות לעמידה מוצלחת בתחרות בין אינטל ל-AMD, במיוחד עם מעבדי Core 2. בין המוצרים החשובים שפיתח המרכז כלולים פיתוח המעבד 8088 ששימש במחשבי IBM PC, פיתוח מעבד פנטיום עם רכיב MMX לעיבוד וקטורי, רכיב התקשורת Fast Ethernet הראשון של אינטל, ומעבדים בהם Centrino (שפותח תחת השמות "בניאס" ו"דותן"), "יונה" ו"מרום" - מעבדים מרובי ליבות ואלחוטיים. עוד פותחו באינטל ישראל משפחת מעבדים לסלולר ולמחשבי כף יד: "מניטובה", "חרמון" ו"תבור". בשנת 2009 פותח באינטל ישראל מעבד "סנדי ברידג'" המיוצר בטכנולוגיית 32 ננומטר, שאחד החידושים בו הוא שילוב מעבד גרפי לצד מעבד מרכזי.

חברת אינטל מעסיקה בישראל (נכון לסוף 2012) כ־7,800 עובדים, ומעורבת בהעסקתם של כ-23,000 מועסקים נוספים. היקף הרכש שלה מחברות ישראליות עומד על מאות מיליוני דולרים לשנה. הייצוא של אינטל ישראל עמד על 1.4 מיליארד דולר ב־2008, וב-2011 הסתכם ב-2.2 מיליארד דולר. אינטל נחשבת לאחת מהחברות הרווחיות בישראל. היא גם מדורגת בצמרת העסקים בעלי אחריות חברתית גבוהה, בשל תרומותיה לחברה הישראלית. כמעט כל עובד שני בה משתתף בהתנדבות בפעילות קהילתית תורמת. בשנת 2012 זכתה אינטל ישראל בפעם החמישית ברצף בתואר "חברת ההיי-טק שהכי טוב לעבודה בה", וב-2013 זכתה במשאל BDI במקום השני ברשימת החברות הישראליות שהכי טוב לעבוד בהן.

ב-2012 וב-2013 הייתה אינטל מטרה לביקורת כפולה: מצד אחד היא הותקפה על שיעור המס הנמוך שהיא חייבת בו (לפי ההסכמים שנחתמו בינה לבין ממשלות ישראל) ומצד שני - על החלטתה להקים את מפעל המיקרו-מעבדים החדש שלה באירלנד ולא בישראל (בינואר 2013 החליטה אינטל להקים את המפעל החדיש באירלנד, בשל הטבות המס העדיפות שהבטיחה לה ממשלת אירלנד, להשקיע בהקמתו כ-4 מיליארד דולר, ולהעסיק בו 4,200 עובדים ועוד אלפי מועסקים חיצוניים).

מפעל אינטל בירושלים (Fab 8), היה הראשון לייצר פרוסת סיליקון עבור אינטל מחוץ לארצות הברית. המפעל נסגר בשנת 2008 בשל התיישנותו, אולם לאחר הקצבת מענקים מממשלת ישראל, נפתח בשנית בשנת 2009, כמפעל לקדם-זיווד שבבים (Die-Prep). בסוף שנת 2010 עשתה אינטל ישראל היסטוריה בעולם ייצור השבבים כאשר הצליחה לייצר במפעל בקרית גת פרוסת סיליקון מושלמת (Perfect Wafer), כאשר 100% מהפרוסה נוצל לשימוש.

בתפקיד מנכ"לית החברה וסגנית נשיא אינטל העולמית, מכהנת מאז 2007 מקסין פסברג. בתפקיד נשיא אינטל ישראל מכהן מאז 2012 מולי אדן, סגן נשיא בכיר באינטל העולמית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטל ישראל:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.cpu-museum.com/4004_e.htm#Busicom%20141-PF 2- / 4-bit Microprocessors
  2. ^ רויטרס, אינטל מציגה רכיבי שבבים תלת-ממדיים, נענע10
  3. ^ אינטל הציגה באופן רשמי את מעבדי ה-Ivy Bridge, אתר tgspot
  4. ^ אלכס שפירו, Ivy Bridge: המעבדים החדשים של אינטל, באתר ynet‏, 24 באפריל 2012
  5. ^ ה- Haswell נחת; אינטל מכריזה על משפחת הדור הרביעי של מעבדי ה-Core i
  6. ^ אינטל מציגה את תהליך היצור של הדור הבא, אתר hwzone
  7. ^ אינטל רכשה את הסטארט-אפ הישראלי מוביליאן, המפתח שבבים לסלולר, באתר גלובס
  8. ^ אינטל רכשה שתי חברות תוכנה שמתמחות בעיבוד מקבילי, אתר אנשים ומחשבים
  9. ^ אינטל רכשה את ווינד ריבר תמורת 884 מיליון דולרים, באתר "אנשים ומחשבים"
  10. ^ אינטל רוכשת את חברת השבבים קומסיס בכ-30 מיליון דולר, באתר גלובס, 24/5/2010
  11. ^ אינטל מעמיקה פעילות הכבלים: רוכשת חטיבה מטקסס אינסטרומנטס, באתר גלובס, 16/8/2010
  12. ^ אינטל רוכשת את מקאפי ב- 7.68 מיליארד דולר, באתר ynet‏, 19/8/10
  13. ^ אבי בליזובסקי, אינטל רכשה את חטיבת האלחוט של אינפיניון תמורת 1.4 מיליארד דולר, אתר Chiportal
  14. ^ אינטל רכשה את גרפטק הישראלית תמורת מיליוני שקלים, באתר דה-מרקר
  15. ^ יוסי הטוני, אקזיט ראשון לחברה ישראלית בשנה החדשה: אינטל רכשה את טלמאפ תמורת 300 מיליון דולרים, אתר אנשים ומחשבים
  16. ^ סוכנויות הידיעות, קוריאה: אינטל נקנסה ב-25 מיליון דולר בשל הנחות לא חוקיות, באתר כלכליסט, 5 ביוני 2008
  17. ^ אינטל נקנסה ב-1.44 מיליארד דולר, אתר נענע10.
  18. ^ שוקי גלילי, מדינת ניו-יורק נגד אינטל: "נקטה בשוחד וכפיה", באתר ynet‏, 4/11/09
  19. ^ יעל גרונטמן, ‏יש פשרה: אינטל תשלם 1.25 מיליארד ד' ל-AMD שמזנקת 23%, באתר גלובס, 12.11.2009
  20. ^ אסף גלעד, "כלכליסט", אינטל סוגרת את מרכז הפיתוח ביקנעם, באתר ynet‏, 11.06.08