אנדריי קלראשו
 | |
| אנדריי קלראשו בסוף שנות ה-60 | |
| לידה |
30 במאי 1922 בוטושאן, רומניה |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 2014 (בגיל 91) תל אביב-יפו, ישראל  |
| מדינה |
רומניה, ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אנדריי קְלְרָאשוּ (ברומנית: Andrei Călăraşu; 30 במאי 1922 – 1 במאי 2014) היה במאי קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה רומני-ישראלי, מראשוני הבמאים בטלוויזיה הישראלית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלראשו נולד בשם ברנרד גרוֹפֶּר (Bernard Gropper) בבוטושאן שברומניה לזלמן ואתי גרופר. הוא גדל ביאשי עם שני אחיו בבית אמיד. האם נפטרה כשברנרד היה בן 8. אביו היה הבעלים של שתי תחנות דלק והיו לו מניות במפעל האריגה, וסיפר לילדיו שצבר שלושה מיליוני לאי.
תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרעות יאשי (1941) נספו אביו ואחיו. כמו יהודים אחרים ביאשי, גם בני משפחת גרופר נדרשו להתייצב במשטרה, שם ירו בהם (הוא נפגע ברגלו ובראשו, אך פגיעות לא חמורות) והניצולים רוכזו בתחנת הרכבת. הוא הועמס לרכבת בהמות צפופה וסגורה יחד עם אביו, אחיו ורבים אחרים והם הוסעו לכיוון קלראש. בתוך הקרונות החלו הנוסעים למות מצפיפות יתר ומצמא. ברנרד שתה את השתן של אביו ושל אחיו ולאחר מכן התעלף. במעבר הרכבת דרך רומאן היא נעצרה שם וכעבור זמן מה ויוריקה אגריצ'י, שלימים הוכרזה חסידת אומות העולם, בעזרת מלכת רומניה, אילצו את השלטונות לפתוח את קרונות הרכבת ולפנות מהם את המתים. גרופר פונה כגופה, אך גילה סימני חיים ולכן הוצא מבין הגופות. בהמשך הוסעו הניצולים לקלראש, שם נוקו והולבשו על ידי היהודים המקומיים, שגם טיפלו בברנרד ובפצעיו[1][2]. הוא נשלח לעבודת כפייה מיולי עד סוף נובמבר 1941. לאחר מכן חזר לביתו ביאשי שנהרס ונשדד, שם שהה עד תום המלחמה.
התקופה הקומוניסטית ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי המלחמה הכיר את אולגה לבית מישקביץ בבית הספר, שבו שימש כמדריך. השניים נישאו באירוע צנוע בבית הוריה ב-1946. קלראשו התחיל לימודי רפואה, אך לאחר שנה עבר ללמוד באקדמיה לאמנות התיאטרון ביאשי. בשנת 1948 עברו בני הזוג לבבוקרשט, שם סיים את לימודיו באקדמיה לאמנות התיאטרון בבוקרשט והוסמך כבמאי. הוא שינה את שם משפחתו ל-Călăraşu (קלראשו), לזכר העובדה שהקהילה היהודית של העיר קלראש (Călăraşi) הצילה אותו מרכבת המוות כשעמד למות; השם הרומני גם סייע לביסוס מעמדו כבמאי. בשנות ה-50 וה-60 עבד כבמאי בתיאטרון ולאחר מכן בקולנוע וברדיו. בין סרטיו הפופולריים הייתה הקומדיה "הלו? זו טעות במספר!" (Alo? Ați greșit numărul!) משנת 1958. קיבל אותות הוקרה מממשלת רומניה על עבודתו. לימד בפקולטה לטלוויזיה ולקולנוע בבוקרשט.
גם בתקופת השלטון הקומוניסטי נעצר קלראשו, פעם ראשונה כשסירב להיות מלשין למען השלטונות ופעם שנייה לאחר שדחה את ניסיונה של בתו של השליט, גאורגה גאורגיו-דז', לככב בסרט בבימויו.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1965 עלה לישראל עם רעייתו ומשפחתה והשתקעו בהרצליה. הוא למד עברית באולפן עקיבא.[3] לאחר חבלי קליטה[4] החל את הקריירה שלו בארץ בבימוי "הקמצן" בתיאטרון "אהל"[5] ובהמשך ביים תסכיתים בגלי צה"ל. השחקן ניקו ניתאי שימש כעוזרו. ב-1970 התקבל לבית צבי שם ייסד את החוג לקולנוע וטלוויזיה ושימש כראשו.[6]. בסביבות 1968 נמנה עם צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, וכבמאי ברשות השידור, בטלוויזיה וברדיו, במשך כ-30 שנה ביים מאות תוכניות וכן מופעים רבים. בין השאר ביים הופעות של להקת "הגשש החיוור" בטלוויזיה, וכך התגלגל שמו לדמות הקבלן הרומני במערכון "המוסך" של להקה זו. היה שליח הטלוויזיה הישראלית ברומניה וערך סרטי תעודה על חיי היהודים שם.
בשנת 2011 הדליק משואה ביום השואה וקיבל פרס על מפעל חיים מארגון אמ"י.[7]
התגורר בתל אביב. נפטר ב-2014, בגיל 92. הותיר את רעייתו אולגה (קוקה).[8]
במלאת שנה למותו, נערך במאי 2015 אירוע "זוכרים את אנדריי קלארשו" בסינמטק תל אביב, בהשתתפות שחקנים רבים ובנוכחות שגרירת רומניה בישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדריי קלראשו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אנדריי קלראשו, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- אנדריי קלראשו, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מדליקי המשואות 2011: אנדריי קאלאראשו, יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"א, באתר יד ושם
סיפורו של אנדריי קאלאראשו, סרטון באתר יוטיוב
- עומרי אפרים, שרד שתי צעדות מוות וידליק משואה ב"יד ושם", באתר ynet, 1 במאי 2011
- חוה נובק, בלי עננים, דבר, 25 באוקטובר 1965
- גילי איזיקוביץ, מת במאי הטלוויזיה אנדריי קאלארשו, באתר הארץ, 1 במאי 2014
- מערכת וואלה!, במאי הטלוויזיה אנדריי קלרשו הלך לעולמו, באתר וואלה!, 1 במאי 2014
- מערכת ערוץ התרבות, אנדריי קלרשו, במאי "הגששים", מת בגיל 92, באתר מאקו, 1 במאי 2014
- הסרט Si Ilie face sport בבימויו משנת 1955
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Supravieţuitor al Pogromului: "Vreau să fac România să râdă din nou" ריאיון עם קלראשו בפורטל הידיעות evz.ro (ברומנית)
- ^ S-a întors din Infern. “Au început să ne bată. Pe mine m-au împuşcat în picior şi în cap, dar a ieşit glonţul într-o parte” email print 2 באתר jurnalul.ro (ברומנית)
- ^ טלילה בן-זכאי, מסך ומסכה | במאים עולים-חדשים – לבמה וותיקה, מעריב, טור 1, 23 באפריל 1967.
- ^ ד. גולן, הבמה שנתרוקנה, מעריב, 10 במרץ 1967
- ^ יורם קניוק, הקמצן מאת מולייר (בתיאטרון "אוהל"), דבר, 8 בפברואר 1968
- ^ נדידות ותכניות בתיאטרון, דבר, טור 3, 10 במאי 1967
- ^ צדי צרפתי ועודד תאומי יקבלו אות הוקרה מאמ"י, באתר nrg, 1 בנובמבר 2011
- ^ אנדריי קאלאראשו באתר "אבלים".