רשות השידור

בניין הנהלת רשות השידור במבנה שערי צדק הישן ברחוב יפו בירושלים

בניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה

ניידת שידור של קול ישראל

חברי קיבוץ ניר עם צופים במכשיר הטלוויזיה הראשון במשק, 1968

רשות השידור היא רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פועלת מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי.

עד שנות התשעים של המאה העשרים הייתה רשות השידור הגוף היחיד שהפעיל ערוץ שידורי טלוויזיה והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כערוץ אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים. הרשות מפעילה שני ערוצים: הערוץ הראשון וערוץ 33.

חוק רשות השידור

לפי חוק רשות השידור התשכ"ה הרשות "תקיים את השידורים כשירות ממלכתי". החוק קובע את תפקידיה, ובהם שידור תכניות חינוך, בידור ומידע בשטחי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות, המדע והאמנות במגמה לשקף, בין השאר, את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה ואת חייהם ונכסי תרבותם של כל חלקי העם. לפי החוק, על הרשות להבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי של ההשקפות והדעות השונות הרווחות בציבור. כמו כן נקבע שעל הרשות:

• לשקף את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה.
• לטפח אזרחות טובה.
• לחזק את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה.
• לשקף את חייהם ונכסי תרבותם של כל שבטי העם מהארצות השונות.
• להרחיב השכלה ולהפיץ דעת.
• לשקף את חיי היהודים בתפוצות הגולה.
• לקדם את מטרות החינוך הממלכתי כמתואר בחוק החינוך הממלכתי.
• לקיים שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית, ושידורים לקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות בהתאם למגמות היסוד של המדינה.

פעילות הרשות

רשות השידור מפעילה את שידורה במתכונת שידורי טלוויזיה ורדיו. מתוקף היותה רשות השידור הציבורית היחידה בישראל, היא החברה הישראלית היחידה באיגוד השידור האירופי, ומתוקף כך נהנית מההסכמים להחלפת חומרים טלויזיוניים הקיימים בין כל גופי השידור האחרים החברים באיגוד.

רשות השידור מפעילה את התחנות הטלוויזיוניות: הערוץ הראשון וערוץ 33.

תחנת הרדיו קול ישראל משדרת בערוצים אחדים: רשת א', רשת ב', רשת ג', רשת ד' (קול ישראל בערבית), רשת מורשת, קול המוזיקה, 88FM, רק"ע.

מימון רשות השידור נעשה באמצעות גביית אגרת הרדיו והטלוויזיה, המוטלת על כל בעל מקלט טלוויזיה או מקלט רדיו בישראל. נכון לשנת 2012, גובה אגרת הטלוויזיה הוא 369 ש"ח לשנה‏ וגובהה של אגרת הרדיו הוא 114 ש"ח לשנה‏. תקציב רשות השידור לשנת 2011 היה 870 מיליון ש"ח.

רשות השידור כפופה לביקורת של מבקר המדינה ובמסגרת פעילות הממשלה ממונה לה שר שתפקידו לפקח על רשות השידור.

היסטוריה

ראשית שידורי הרדיו בעברית בארץ, הייתה בקול ירושלים, השידור העברי בשירות השידור הארץ–ישראלי המנדטורי שהחל לשדר ב-30 במרץ 1936 והיה באחריות ממשלת המנדט. זה הפך עם הקמת המדינה ב-1948 לקול ישראל. הבניין ברחוב הלני המלכה בירושלים שהיה בית השידור של הרדיו המנדטורי החל מסוף יוני 1939 משמש היום את קול ישראל. הרשות התקבלה לאיגוד השידור האירופי בשנת 1957, ובמחאה על כך, פרשו ממנו איגודי השידור של סוריה ומצרים. עד להקמת "הגל הקל", הוא רשת ב', בחודש אפריל 1960, הייתה רשת א' ערוץ הרדיו היחידי, מלבד גלי צה"ל ששידר בעברית. מאז 1965 פועלת רשות השידור מתוקפו חוק רשות השידור שהתקבל בכנסת ב-6 ביוני 1965. ב-2 במאי 1968 החלה רשות השידור לשדר באופן קבוע שידורי טלוויזיה. ב-1976 החלו שידורי רשת ג' - תחנה ישראלית למוזיקת פופ ישראלית ועולמית, ומשנת 1997 היא משדרת רק מוזיקה ישראלית. בשנת 1981 הוחלט על העברת שידורי רשות השידור לצבע, זאת לאחר שהרשות שידרה רק בשחור לבן, למעט מספר שידורים יוצאי דופן, כמו ביקור הנשיא סאדאת בישראל או תחרות אירוויזיון 1979. המעבר התבצע החל מ-1983. ב-1983 החלו גם שידורי קול המוזיקה המתמחה במוזיקה קלאסית. ב-1995 נוסדה תחנת "קול הדרך" (כיום 88FM) המשדרת ג'אז ומוזיקה עכשווית עם ארומה איכותית מן העולם.

במשך שנים רבות פעלה רשות השידור כמונופול בתחום שידורי הטלוויזיה בישראל, וכמעט מונופול בתחום שידורי הרדיו (מלבדה פעלה בתחום זה תחנת גלי צה"ל). פתיחת הטלוויזיה בכבלים בשנת 1992 ולאחר מכן ערוצי הטלוויזיה המסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10), וכן הוספת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף שידור שני, מסחרי ובלתי תלוי, הביאו לביטולו של המעמד הייחודי של הרשות, ולהפיכתה לערוץ נוסף, וזניח, מבין ערוצים רבים המוצעים לצופה הישראלי. שיעורי הצפייה (רייטינג) בשידורי רשות השידור נמוכים בצורה ניכרת מאלו של הערוצים המסחריים וערוצי הכבלים והלוויין. גם בתחום הרדיו נפרץ המונופול, תחילה על ידי תחנות רדיו פיראטיות ("קול השלום" בשנת 1973 וערוץ 7 בשנת 1988), ואחר כך על ידי תחנות רדיו אזוריות.

במקביל פועלים גם אולפנים בתל אביב שעתידים להתפנות למגדל משרדים שיבנה בסמוך אליהם.

מנכ"לי רשות השידור

שם המנכ"ל	התחלת כהונה	סיום כהונה
חנוך גיבתון	1965	1969
שמואל אלמוג	1969	1974
יצחק לבני	1974	1979
יוסף לפיד	1979	1984
אורי פורת	1984	1989
אריה מקל	1990	1993
מוטי קירשנבאום	1993	1997
אורי פורת	1998	2001
רן גלינקא	2001	2002
יוסף בראל	2002	2005
יאיר אלוני	2005	2006
מוטי שקלאר	2006	2011
יוני בן-מנחם	2011	היום

הרפורמה ברשות

במשך השנים חלה הידרדרות חמורה במעמדה ובתפקודה של הרשות. ועדות ציבוריות‏ אשר בחנו את הגורמים למצבה הקשה קבעו שהוא נובע בין היתר ממספר עובדיה הגדול, מעלויות שכרם הגבוהות, מהסכמי שכר קשיחים ומן החוק, שמקשה לנהלה במקצועיות וללא פניות בסביבה רבת ערוצי תקשורת. מחברי הדוחות המליצו בין היתר על שינויים מבניים ברשות ועל שינויים בחוק.‏

ביולי 2007 אישרה מליאת הרשות תכנית כוללת לשינוי ארגוני בה שיאפשר שידור ציבורי ברמה נאותה ובאמצעים סבירים. כחלק מהמהלכים ליישום הרפורמה נחתם באפריל 2009 הסכם בין רשות השידור ומשרד האוצר לבין ארגוני העובדים המייצגים את עובדיה, ולפיו יפרשו ממנה 700 עובדים לאחר חתימת הסכמי עבודה חדשים.‏ במסגרת הרפורמה פרשו מתפקידם אישים בולטים בשידורי הרשות, דוגמת דליה מזור.

דוח מבקר המדינה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

משרד מבקר המדינה בדק מפברואר ועד ספטמבר 2010 את הליכי מינוי מוסדות הרשות ואת קביעת תקציבה, מינוי בכירים והעסקת אנשי תקשורת בכירים, ומצא באלה ליקויי התנהלות חמורים.‏ המבקר מצא ליקוי חמור בהתנהלותו של מנכ"ל הרשות מוטי שקלאר בנושא העסקת עיתונאי, אליו התחייב בעל-פה שתוכניתו תופק. כמו כן המבקר בדק את הליכי מינוי חברי מליאת הרשות והביע חשש שהשיקולים למנויים לא היו נקיים מהשפעות פוליטיות. בנוסף נמצאו ליקויים בתפקודו של הוועד המנהל וליקויים גם בהליכי מינוי מליאת השידור.‏

עוד ביקר מבקר המדינה בחריפות את אופן תפקודם של הנהלת הרשות ומוסדותיה במשך שנים בנושא וכתב כי הדבר "הביא להיווצרות תרבות ארגונית פסולה שסטתה באופן ברור מדרך המלך של המינהל התקין".‏ כך לדוגמא מאז שנת 2006 לא אויש תפקיד מנהל הטלוויזיה בעברית במכרז, והמבקר מצא ליקויים בהליכי קבלת ההחלטות בנושא. מינויים ללא מכרז נעשו גם בקרב עובדי המטה.‏

ראו גם

• טלוויזיה בכבלים בישראל
• אנטי מחיקון
• קול ישראל
• קול ישראל בערבית
• שביתת השידורים בישראל (1987)

קישורים חיצוניים

• אתר רשות השידור
• חוק רשות השידור, באתר "עמלנט"
• אופיר בר-זהר, למרות הביקורת: הממשלה תמשיך לשלוט על מינויים ברשות השידור, באתר הארץ, 09/03/11
• ירון אזרחי, עמרי בן-שחר, רחל לאל, מחקר מדיניות 1: רפורמה בשידור הציבורי דרכים להתמודדות עם הסכנות האורבות לשידור הציבורי בדמוקרטיה הישראלית, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997.
• גילי איזיקוביץ, טחנת שידור, באתר הארץ, 14 במאי 2009
• יואב איתיאל, מבט לחדשות של מחר, היו"ר אמיר גילת על הרפורמה ברשות השידור, מגזין המושבות, 7 בינואר 2011
• אמילי גרינצווייג, דו"ח מבקר המדינה: רשות השידור השקיעה פחות מ-3% מהכנסותיה ביצירה, באתר וואלה!, 17 במאי 2011