אני דיפרנקו
אני דיפרנקו (באנגלית: Ani DiFranco; נולדה ב-23 בספטמבר 1970 בשם אנג'לה מריה דיפרנקו) היא זמרת ויוצרת אמריקאית, הנחשבת בעיני רבים לסמל פמיניסטי. היא ידועה כאמנית פורייה, שהוציאה 17 אלבומים ב-17 שנים.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
דיפרנקו נולדה בבאפלו, ניו יורק לאם יהודיה אמריקנית ואב איטלקי-אמריקני. היא החלה לנגן גרסאות כיסוי לשירי הביטלס בברים מקומיים עם המורה לגיטרה שלה בגיל 9.
בשנת 1989, בגיל 18, דיפרנקו הקימה חברת הקלטות משלה, "Righteous Records", ששמה שונה ל-"Righteous Babe Records" ב-1994, עם תקציב של 50 דולר בלבד. אלבום הבכורה שלה, "Ani DiFranco", יצא ב-1990.
דיפרנקו הזדהתה כביסקסואלית במשך רוב הקריירה שלה, ובשנת 1998 נישאה לטכנאי הסאונד אנדרו גילכרייסט. מקורות רבים דיווחו כי מעריצים רבים שלה הרגישו שבגדה בהם כשנישאה לגבר. חמש שנים לאחר מכן דיפרנקו וגילכרייסט התגרשו. ב-20 בינואר 2007 דיפרנקו ילדה בת בשם פטה לוסיה. אביה של הילדה הוא מייק נפוליטאנו, שהיה שותף בהפקת האלבום של דיפרנקו מ-2006, "Reprive".
הכרה [עריכה]
ב-21 ביולי 2006 קיבלה דיפרנקו את פרס ה-"Woman of Courage" מ"ארגון הנשים הלאומי" (N.O.W), ארגון פמיניסטי אמריקני. דיפרנקו היא המוזיקאית הראשונה שקיבלה את הפרס, שניתן בכל שנה לאישה שתרומתה לתנועה הפמיניסטית בולטת.
דיפרנקו כונתה "הגברת המובילה של מוזיקת הרוק בבאפלו". מאז 2003, היא הייתה מועמדת ארבע פעמים לפרס גראמי על עטיפת האלבום הטובה ביותר. היא זכתה פעם אחת בשנת 2004, על עטיפת האלבום "Evolve", שעיצבה יחד עם בריאן גרונט.
סגנון מוזיקלי ותדמית הפולק [עריכה]
נגינת הגיטרה של דיפרנקו לרוב מאופיינת בסטקטו, פינגר סטייל מהיר, וכיוונים אלטרנטיביים של הגיטרה. מילות השירים שלה כוללות הרבה פעמים משחקי מילים, מטאפורות ואירוניה ושובחו בשל המורכבות שלהן. למרות שהמוזיקה של דיפרנקו תויגה כפולק רוק ורוק אלטרנטיבי, היא עירבבה בין סוגות מאז האלבומים המוקדמים שלה. דיפרנקו שיתפה פעולה עם אמנים רבים, ביניהם הזמר פרינס. היא השתמשה במגוון רחב של סגנונות וכלים וביניהם כלי נשיפה ממתכת, בס מהלך, כלי מיתר, כלים אלקטרוניים וסינתיסייזר. דיפרנקו בעצמה אמרה ש"מוזיקת פולק זה לא גיטרה אקוסטית - זה לא איפה שהלב שלה נמצא. אני משתמשת במילה פולק כדי לתאר מוזיקת פאנק וראפ. זו גישה, זו מודעות למורשת שלך, וזו קהילה. זו מוזיקה לא מסחרית שנותנת קול לקהילות שונות והמאבק שלהן בסמכות."
ליריקה ופוליטיקה [עריכה]
למרות שהרבה מהחומר של דיפרנקו הוא אוטוביוגרפי, הוא לעתים קרובות מאוד פוליטי. הרבה מהשירים שלה עוסקים בבעיות חברתיות של זממנו כמו גזענות, סקסיזם, התעללות מינית, הומופוביה, זכויות מיניות (לדוגמה, נושא ההפלה), עוני, ומלחמה. השילוב של האישי והפוליטי אחראי באופן חלקי להצלחה המוקדמת של דיפרנקו בקרב תלמידי מכללות פעילים פוליטית, שחלקם בנו לה אתרי מעריצים כבר ב-1994. מפני שהעלייה המהירה בפופולריות של דיפרנקו באמצע שנות התשעים קרתה בעיקר בזכות קשרים אישיים ודיבור מפה לאוזן במקום בעיתונות הזרם המרכזי, מעריציה הביעו לעתים קרובות תחושה של קהילה. דיפרנקו הביעה דעות פוליטיות מחוץ למוזיקה שלה. בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000 היא עודדה הצבעה לראלף ניידר.
דיסקוגרפיה [עריכה]
אלבומי אולפן [עריכה]
- 1990 - Ani DiFranco
- 1991 - Not So Soft
- 1992 - Imperfectly
- 1993 - Puddle Dive
- 1993 - Like I Said: Songs 1990-91[10]
- 1994 - Out of Range
- 1995 - Not a Pretty Girl
- 1996 - Dilate
- 1998 - Little Plastic Castle
- 1999 - Up Up Up Up Up Up
- 1999 - To the Teeth
- 2001 - Revelling/Reckoning
- 2003 - Evolve
- 2004 - Educated Guess
- 2005 - Knuckle Down
- 2006 - Reprieve
- 2007 - Canon
- 2008 - Red Letter Year
אלבומי הופעה [עריכה]
- 1994 - An Acoustic Evening With
- 1997 - Living in Clip
- 1998 - Women in (E)motion (הפצה מוגבלת)
- 2002 - So Much Shouting, So Much Laughter
- 2004 - Atlanta - 10.9.03
- 2004 - Sacramento - 10.25.03
- 2004 - Portland - 4.7.04
- 2005 - Boston - 11.16.03
- 2005 - Chicago - 1.17.04
- 2005 - Madison - 1.25.04
- 2005 - Rome - 11.15.04
- 2006 - Carnegie Hall - 4.6.02
- 2007 - Boston - 11.10.06
מיני אלבומים [עריכה]
- 1996 - More Joy, Less Shame
- 1999 - Little Plastic Remixes (הפצה מוגבלת)
- 2000 - Swing Set
דמואים [עריכה]
- 1989 - Demo tape (unreleased)
וידאו [עריכה]
- 2002 - Render: Spanning Time with Ani DiFranco
- 2004 - Trust
שירה [עריכה]
- 2007 - Verses
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
