אספרטם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אספרטם
Aspartame.svg
פרטים
שם סיסטמטי N-(L-α-Aspartyl)-L-phenylalanine,

1-methyl ester

שמות נוספים E951, NutraSweet
נוסחה כימית C14H18N2O5
מסה מולקולרית g/mol‏ 294.301 גרם למול
מראה מוצק לבן
מספר CAS 22839-47-0
צפיפות g/cm3‏ ~0.6
מצב צבירה בטמפרטורת החדר מוצק
מסיסות 111 גרם ב-100 מ"ל מים ב 20°C
טמפרטורת היתוך 246°C °C
טמפרטורת רתיחה מתפרק °C

אספרטם הוא שמו של ממתיק מלאכותי, המבוסס על האסטר המתילי של דו-פפטיד המורכב מחומצה אספרטית ופנילאלנין. אספרטם מתוק מסוכר פי 180 בערך. הוא משמש כתחליף לסוכר במאכלים ובמשקאות מסחריים רבים ברחבי העולם, בעיקר במשקאות דיאטטיים, כתוסף מזון מסומן כ-E951. אספרטם הוא מולקולה כיראלית ורק אננטיומר אחד הוא הממתיק, בעוד שלאננטיומר השני יש טעם מר.

בעיכול, האספרטם יתפרק לחומצות האמינו המרכיבות אותו ומתנול. האספרטם אינו מתאים לאפיה ממושכת משום שהוא עשוי להתפרק בתגובת הידרוליזה ולאבד ממתיקותו. מידת הפירוק עולה עם הטמפרטורה, משך האפיה והpH של המזון (האספרטם יציב בערכי pH 3-4 יותר מבסביבה בסיסית יותר‏‏)‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספרטם, שנחשב לחלק מהדעות גם לממתיק טבעי[דרוש מקור]- נתגלה בשנת 1965 על ידי גיימס מ. שלאטר, כימאי אשר עבד אצל החברה האמריקאית G.D. Searle. הוא יצר את החומר דרך סינתזה, בעת שעבד על תרופה נוגדת אולקוס.

בשנת 1974 אושר האספרטם לראשונה לשיווק על ידי ה-FDA האמריקאי, אם כי זמן קצר לאחר מכן הוא נשלל עקב חשד להשפעה שלילית על המוח, בעקבות מחקרים שנערכו על עכברי מעבדה.

בשנת 1981 מינה נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן את ארתור הוּל הייס כממונה על ה-FDA. המינוי הסתבר כמועיל לאישורו של האספרטם כאשר הייס, בציטוטו מידע חדש ממחקר יפני, אישר מחדש עוד באותה השנה את הממתיק לשיווק בארצות הברית, במוצרים יבשים. עוד בהמשך, בשנת 1983 אישר ה-FDA את השימוש באספרטם במשקאות מוגזים, ובשנת 1993 הוא אושר בשימוש במשקאות אחרים ובמוצרי מאפה. בשנת 1996 הוסרו כל ההגבלות לגבי השימוש באספרטם בארצות הברית. הפטנט על אספרטם פג בשנת 1992.

דונלד ראמספלד היה אחד האנשים אשר החלו את השימוש המסחרי באספרטם. הוא היה המנכ"ל של חברת G.D. Searle בין השנים 1977 - 1981.

בטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספרטם נמצא בטוח לשימוש אצל בני אדם על ידי למעלה מ-90 מדינות‏[2] ומומחים מטעם ה-מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) תיארו אותו כ"אחד מתוספי המזון שנחקרו ביסודיות הגבוהה ביותר, מבין אלה שהמנהל אישר" וכממתיק שבטיחות השימוש בו "מוחלטת"‏[3]. למרות זאת הוא הואשם בקשת רחבה של בעיות בריאותיות, חרף העובדה שגוף הראיות המדעיות מראה שהאספרטם בטוח לשימוש, במסגרת המינון המומלץ‏[4]. הצריכה היומית לאדם המוגדרת בטוחה לפי מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) היא 50 מ"ג לק"ג משקל גוף לאדם ליום ולפי מנהל בטיחות המזון של האיחוד האירופי (European Food Safety Authority) הגבול הוא 40 מ"ג לק"ג משקל גוף לאדם ליום. ריכוז חומצות האמינו המרכיבות את האספרטם (חומצה אספרטית ופנילאלנין) בדם בעקבות צריכת אספרטם בכמות המרבית המומלצת אינה גבוהה מריכוזן בדם בעקבות ארוחה. כמויות אלו נמוכות משמעותית מצריכת האספרטם גם של צרכנים כבדים של משקאות ממותקים. מפרוק האספרטם בפחית משקה ממותק (כ-350 מ"ל) מקבל הגוף כ-18 מ"ג מתנול הרעיל למערכת העצבים ובפרט לעצב הראיה. עם זאת כמות המתנול הזו נמוכה משמעותית מהכמות הנחשבת רעילה ונמוכה גם מכמות המתנול במיצי פירות בנפח דומה: 23 מ"ג מתנול במיץ תפוזים, 29 מ"ג במיץ תפוחים ולמעלה מ-100 מ"ג במיץ עגבניות. חשיפה אקוטית או כרונית לאספרטם או תוצרי פירוק שלו של חיות מעבדה (עכברים, חולדות, אוגרים וכלבים) לא גרמה נזקים בריאותיים בכמויות הנמוכות מ 4000 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום. גם מחקרים אפידמיולוגים לא הראו עליה בתחלואה אצל צרכני אספרטם ‏‏‏[5]

עם זאת, כיוון שסוכר מעלה את הלחץ האוסמוטי במזון יש לו השפעה בקטריוסטטית (מונעת גדילת חיידקים), מזונות הממותקים באספרטם עלולים, לכן, להיות רגישים יותר לזיהום חיידקי ‏‏‏[6]

כמו כן יש המפקפקים בתהליך אישורו של זה על ידי ה-FDA האמריקאי.

חומצת האמינו החיונית פנילאלנין באספרטם מהווה סיכון בריאותי לסובלים מהמחלה התורשתית פנילקטונוריה, בה לא נוצר כראוי האנזים הדרוש להמרת פנילאלנין לטירוזין. הסובלים מפנילקטונוריה נדרשים להימנע ממזונות עשירים בפנילאלנין. מסיבה זו היצרנים נדרשים להדפיס אזהרה על גבי אריזות מוצרים המכילים אספרטם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Y. H. Hui, Harold Corke, Wai-Kit Nip, Ingrid De Leyn, Bakery products: science and technology עמ' 149‏
  2. ^ Health Canada: "Aspartame – Artificial Sweeteners"
  3. ^ Henkel, John (November–December 1999). "Sugar Substitutes: Americans Opt for Sweetness and Lite". FDA Consumer.. Retrieved 29 January 2009.
  4. ^ Magnuson BA, Burdock GA, Doull J et al. (2007). "Aspartame: a safety evaluation based on current use levels, regulations, and toxicological and epidemiological studies". Critical Reviews in Toxicology 37 (8): 629–727. DOI:10.1080/10408440701516184. PMID 17828671.
  5. ^ ‏ :Magnuson, B.A et al; Aspartame: A safety evaluation based on current use levels, regulations, and toxicological and epidemiological studies; Critical Reviews in Toxicology Volume 37, Issue 8, September 2007, Pages 629-727‏
  6. ^ ‏ :Roy D. Sleator , Colin Hill; Food reformulations for improved health: A potential risk for microbial food safety?; Medical Hypotheses (2007) 69, 1323–1324‏