אצבוע (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאצבוע
18464.Asclepiadaceae - Caralluma fimbriata.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: גנציינאים
משפחה: אסקלפיים
סוג: אצבוע
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Caralluma

אֶצְבּוֹעַ (שם מדעי: Caralluma) הוא סוג במשפחת האסקלפיים הבולט בגבעוליו הבשרניים והמטמיעים, המשווים לו מראה המזכיר קקטוס. שמו מגיע מגבעוליו דמויי האצבעות.

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האצבוע מתייחד, ביחס לשאר צמחיית הבר של ארץ ישראל, במראה דמוי קקטוס, הנובע מהגבעולים הבשרניים שלו. אך כמובן שהוא נמנה עם משפחת האסקלפיים, שחלק מסוגיה בשרניים- תפוצת משפחת הצבריים המכונים "קקטוסים" היא ביבשת אמריקה בלבד.

בשרניותו של הצמח מהווה התאמה לגידול בתנאי יובש: לגבעול בשרני שטח פנים קטן, ולכן האידוי ממנו מופחת. בעונות צמיחה נוחות, כדוגמת החורף בארץ ישראל, מפתח האצבוע עלים זעירים. ואכן, האצבוע גדל בעיקר בתנאי גידול קשים, בעיקר במפנים דרומיים בבתי גידול אבניים. שם, כשלשאר הצמחים מדובר בתנאים קשים לגידול, האצבוע משגשג.

סוג זה הוא קרוב לסוג סטפליה, הכולל מינים רבים של צמחים בשרניים המזכירים את האצבוע. יש המכלילים את הסוגים הבשרניים במשפחת האסקלפיים לתת משפחה - סטפליים.

הסוג סטפליה מקובל מאוד כגידול נוי בחברת צמחים בשרניים אחרים ב"גינות קקטוסים". הסוג אצבוע אינו מקובל כגידול בגן הנוי, ואין מגדלים אותו באופן מסחרי. לעומת זאת, קיימים בעולם חובבים רבים של סוג זה, המגדלים אותו באוספים פרטיים. גם בישראל קיימים חובבי אצבועים, המוכר ביניהם הוא יואב קסל.

בסוג זה כ-110 מינים, הנפוצים בעיקר במזרח אפריקה ובמדבריות הודו. מעט מהמינים נפוצים גם באזור המזרח התיכון.

מורפולוגיה של הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני סוג זה מוגדרים כצמחים עשבוניים משום שהם אינם מעוצים; עם זאת, התכונה הבולטת שלהם היא בשרניותם הרבה של הגבעולים, במיוחד בהשוואה לשאר צמחי המזרח התיכון. הגבעולים קרחים, מזוותים, לרוב מופיעים כחסרי עלים, אולם בעונת צמיחה נוחות מופיעים עליהם עלים קטנים הנראים כקשקשים.

רוב המינים נמוכים - גובהם מהקרקע אינו עולה על 30 ס"מ, וחזות הצמח כולו אפרפרה. לכן, הוא קשה לאיתור בסביבה האבנית שבה הוא גדל בדרך כלל. כל המינים רב שנתיים.

הפרח של האצבוע סימטרי, לרוב בגווני צהוב-שחור. ריחו של הפרח דומה לריח של רקב - ובצבעיו וריחו מושך הצמח זבובים שונים, התורמים להאבקה.

פרי האצבוע הוא מטיפוס מפוחית כפולה, האופיינית למשפחה. המפוחית נעשית צרה לקראת סופה.

הסוג בצמחיית ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצבוע אירופי פורח בהר הנגב

בארץ ישראל (במובנה הרחב, כולל עבר הירדן) גדלים בר שלושה מיני אצבועים. עם זאת, קיימים טיפוסים נוספים, שייתכן והם מינים נפרדים (ראה בהמשך)

  • אצבוע אירופי (carralluma europaea) - מין זה מתאפיין בפרחים היושבים על הגבעול, ובגבעולים עבים יחסית. הפריחה בצהוב-כתום עם פסי ארגמן כהים, וחלה בעונות הסתיו והאביב. הוא מצוי בחבלים הים תיכוניים והמדבריים של הארץ.

שלושת המינים הללו הם מינים מוכרים. לאורך השנים הוגדרו טקסונים נוספים, שלא התקבלו כמינים עצמאיים. מיכאל זהרי הוא חלוץ מחקר של האצבועים בישראל. מאיר שאואט, שניהל את הגן הבוטני בהר הצופים, הרבה לעסוק בצמחים הבשרניים של הארץ, ובמיוחד בסוג אצבוע, ונחשב למומחה הישראלי לאצבועים. קיימת ביקורת על שאואט, שאהבתו לסוג זה הביאה אותו להגדרת טקסונים נוספים שלמעשה אינם מינים נפרדים.

טקסונים נוספים של אצבוע שאינם נחשבים למינים נפרדים:

  • אֶצְבּוֹעַ יִשְׂרְאֵלִי (caralluma israelitica) שנאסף בהרי דימונה
  • אֶצְבּוֹעַ הַנֶּגֶב (caralluma negevensis) שנאסף בהר הנגב
  • אֶצְבּוֹעַ אַהֲרוֹן (caralluma aaronis) שנאסף באדום, ירדן

כל אלה נכללים כיום תחת המין אצבוע אירופי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]