ארזווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה של אנטוליה החתית. חלק מהמקומות משוערים. ארזוה מופיעה במערב אנטוליה

אַרזָוָה הייתה ישות מדינית וממלכה בדרום מערב אנטוליה שהתקיימה באלף ה-2 לפנה"ס. שיא כוחה היה במאות ה-15 וה-14 לפנה"ס. היא המשיכה להתקיים במסגרת מחוזות תחת שליטת החתים עד המאה ה-12 לפנה"ס. הערכה היא שמרכז המדינה התקיים לאורך נהר קייסטר (Cayster River), ובירתה הייתה אפאסה שכנראה היא אפסוס. שם הממלכה מופיע במכתבי אל-עמארנה ובמקורות כתובים מהאימפריה החתית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישות מדינית בשם ארזוה הייתה קיימת כבר בתקופת הממלכה החתית הקדומה. המלך החתי חתושיליש הראשון שמלך בין השנים 1620 - 1650 לפנה"ס, והקים מחדש את חתושש, יצא למלחמות כנגד ארזוה. ארזוה הייתה השכנה המערבית והיריבה הפוליטית בתקופת הממלכה החתית התיכונה ותקופת האימפריה החתית.

קיים קושי לקבוע מה הייתה השפה המדוברת בארזוה בתקופת הברונזה המאוחרת ותחילת תקופת הברזל, עקב מיעוט מקורות מקומיים כתובים. רוב החוקרים מעריכים שהזהות הלשונית של שפתם היא בעיקרה לוּוִית (Luwian), שפה עתיקה ממשפחת השפות אנטוליות השייכת לשפות הודו-אירופיות.

שיאה של הממלכה היה במאות ה-15 וה-14 לפנה"ס כשהממלכה החתית הייתה חלשה, וארזוה הייתה בת בריתה של מצרים. הברית הזאת בין מלך ארזוה תַרחוּנדַרַדוּ לאמנחותפ השלישי מופיעה בקורפוס מכתבי אל-עמארנה מכתבים א"ע 31 ו-32. מכתבים אלה שנכתבו בחתית (לעומת התכתובת עם הממלכה החתית שנכתבה באכדית) סייעו רבות בפיענוח השפה החתית.

ממלכת ארזוה נכבשה בהדרגה החל ממחצית המאה ה-14 לפנה"ס, תחילה על ידי שופילוליומש הראשון שיצא למלחמות במערב אנטוליה כנגד הממלכה ושבטי הקשקש ובהמשך על ידי ארנוואנדש השני ומורשיליש השני.

המלחמה האנטולית (1320 - 1318 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1320 לפנה"ס[1], לאחר מותו של ארנוואנדש השני, חידשה ממלכת ארזוה את מרידותיה כנגד ממלכת החתים. התגובה החתית לא אחרה לבוא ומורשיליש השני, שירש את ארנוואנדש השני, יצא למסע מלחמה באנטוליה. למסע מלחמה זה ישנה חשיבות היסטורית רבה, שכן זהו האירוע המתועד הראשון בו נעשה שימוש בנשק ביולוגי על ידי הצדדים היריבים. באותן השנים השתוללה מגפת טולרמיה (Tularemia) ברחבי ממלכת החתים. מגפה זו, הנגרמת מחיידקי Francisella tularensis, התפרצה בצומור בשנת 1335 לפנה"ס, התפשטה בהדרגה צפונה בעקבות נתיבי המסחר הראשיים של המזרח התיכון וגרמה לתחלואה ותמותה רבה בקרב החתים (מגפת טולרמיה הייתה הסיבה למותם של שופילוליומש הראשון ובנו ארנוואנדש השני). במהלך המלחמה שיגר הצבא החתי (ומאוחר יותר גם הצבא הארזוי) אנשים ובהמות חולים אל עבר קווי האויב על מנת שאלו יפיצו את המגפה. יש לשער כי השימוש בנשק ביולוגי במהלך מסע מלחמה זה הוכיח את עצמו, שכן אוּהַזִיטִי, מלך ארזוה, נדבק במחלה דבר שללא ספק פגע אנושות ביכולת הלחימה של הצבא הארזוי‏[2].

מורשיליש השני סיים את כיבוש ממלכת ארזוה בסביבות שנת 1300 לפנה"ס. לאחר מכן חילקו אותה החתים לשלוש ממלכות וסליות, ששימשו כמחוזות חתיים: מחוז דרומי לאורך נהר מיאנדר (Maeander River) שנקרא מירה (Mira) שבתקופת הממלכות החתיות החדשות לאחר נפילת האימפריה החתית, נודע בשם קאריה. מחוז צפוני לאורך נהר גדיז (Gediz River) או הנהר Bakırçay, ששמו היה ארץ נהר סחה (Seha River Land), והוא נודע בתקופה מאוחרת יותר בשם לידיה, ומחוז מזרחי שנקרא האפאלה (Hapalla).

כוח של בני ארזוה השתתף כבן ברית של הצבא החתי בקרב קדש שהתקיים בשנת 1274 לפנה"ס, בין מוותליש השני המלך החתי ורעמסס השני מלך מצרים.

שמה של ממלכת ארזוה מופיע בכתובת במקדש במדינת האבו שכתב רעמסס השלישי שמלך במחצית המאה ה-12 לפנה"ס, כאחת הממלכות אשר נכבשו על ידי גויי הים ביחד עם ממלכת החתים, כרכמיש, אלשיה ומדינות נוספות. זה האזכור האחרון של ארזוה שנמצא במקורות.

מכתבי אל-עמארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב א"ע 31 הוא מכתבו של אמנחותפ השלישי לתַרחוּנדַרַדוּ ועוסק בנישואים בין בתו של מלך ארזוה למלך מצרים. אמנחותפ שולח שליח שיראה את הבת, השליח הביא איתו מתנות זהב, בגדי פשתן, שמן, כיסאות מעץ הובנה ועוד. אמנחותפ מבקש שהמוהר יישלח אליו מידית. המכתב גם מציין ש"וארץ חַתֻשַׂ חרבה". הוא מתייחס לעיר חתושש שהייתה בירת ממלכת החתים. ייתכן שאמנחותפ הכתיב את מכתבו לשליח, והוא תרגם את המכתב לחתית והשאיר העתק בארכיון המצרי‏[3].

מכתב א"ע 32 הוא תשובתו של תַרחוּנדַרַדוּ לאמנחותפ השלישי שבו הוא מאשר את ההסכם לקיום קשר דם, ומבקש שתמיד יכתוב אליו בחתית.

ראה, (באשר לכך) שכַּלבִּיַה ‏[4] אמר לי דבר זה, "הבה נקיים קשר דם", בעניין זה אינני בוטח בכלביה, (למעשה) הוא אמר זאת, אולם (דבר) זה לא אושר בלוח. אם אמנם חפץ הנך בבתי (איך) לא אתן לך אותה? אני נותן אותה לך! עתה דאג שכלביה ישוב במהרה עם שליחי, והשב לי על לוח בעניין זה. לו נַבּוּ מלך החכמה, (ו)אִשתַנֻש של השער יגנו בחסדם על הסופר הקורא לוח זה, ושיחבקוך בזרועותיהם בחסד.
אתה, הסופר, כתוב יפה אלי; יתר על כן, רשום את שמך. את הלוחות המובאים לכאן, תמיד כתוב חתית!

– תרגמה: ציפורה כוכבי רייני‏[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hawkins, J. D. 1998. ‘Tarkasnawa King of Mira: Tarkendemos, Boğazköy Sealings, and Karabel.’ Anatolian Studies 48:1–31.
  • Hawkins, J. D. 2009. ‘The Arzawa letters in recent perspective.’ British Museum Studies in Ancient Egypt and Sudan 14:73–83.
  • Melchert, H. Craig (ed.) (2003). The Luwians. Leiden: Brill.
  • Singer, I. 2005. ‘On Luwians and Hittites.’ Bibliotheca Orientalis 62:430–51. (Review article of Melchert 2003).
  • Yakubovich, Ilya. (2010). Sociolinguistics of the Luwian Language. Leiden: Brill.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי הכרונולוגיה הנמוכה
  2. ^ Siro Igino Trevisanato. (2007). "The 'Hittite plague', an epidemic of tularemia and the first record of biological warfare". Medical hypotheses 69(6):1371-1374. PMID 17499936
  3. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 99-97
  4. ^ על פי כוכבי־רייני: כלב, שם חיבה שמי־מערבי
  5. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 98