בחירות אזוריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בחירות אזוריות הן שיטת בחירה הנפוצה במרבית מדינות העולם הדמוקרטיות כגון: בריטניה, גרמניה, ארצות הברית. על פי שיטה זו ישנה חלוקה של המדינה למספר מחוזות, הנקבעים מראש על ידי הממשל וועדותיו, כאשר כל מחוז בוחר את נציגיו לבית הנבחרים - פרלמנט. נציגי הכנסת או אנשים השואפים לכך מתמודדים על קולות הבוחרים לפי אזורי הבחירה ומי מהם שזוכה במספר הקולות הרב ביותר באזורו מקבל מנדט או לחלופין משפר את מקומו ברשימה המפלגתית. כך למעשה נוצר מצב בו בית הנבחרים מורכב מנציגי מחוזות המחויבים מעבר למפלגתם למחוז בחירתם וכך הדגש ניתן הן להיבט הלאומי קולקטיבי והן להיבט המקומי. (המכון הישראלי לדמוקרטיה)


תוכן עניינים

[עריכה] מהי שיטת בחירה?

שיטת בחירה הינה מערכת של כללים ונורמות הקובעים באיזה דרכים תתנהל חלוקת קולות הבוחרים וכיצד תתנהל הצבעה. בין היתר כללים אלו קובעים מי זכאי לזכות הבחירה ומי זכאי להיבחר. שיטות בחירה זהות המתקיימות במדינות שונות מניבות לעתים קרובות תוצאות שונות בשל רקע תרבותי, חברתי ופוליטי שונה. (אריאן ואמיר, 1997)


[עריכה] מקור השיטה האזורית

השיטה מקורה במבנה הפיאודלי של מעצמות אירופה. בעבר היו מחולקות המדינות למחוזות אשר נשלטו בידי אדונים. כאשר נוצר מעבר למדינה המודרנית, וזכות הבחירה הפכה להיות רווחת הכלל, נותרו המחוזות בעיניהם כאזורי בחירה. ניתן לראות דוגמה בולטת לכך באנגליה, שהייתה מעוז הפיאודליזם, וחלשה על חלק נרחב מן העולם על ידי קולוניות (קולוניאליזם), אשר הושפעו ממנה ,מרעיונות הפיאודליזם והחלוקה למחוזות. (בריכטה, ע' 9 1991)


[עריכה] סוגי בחירות אזוריות

א. בחירות אזוריות משולבות- שיטה בה יש חלוקה של ההצבעה בין הצבעה כלל ארצית לבין הצבעה אזורית. ישנה קביעה מראש מה יהיה יחס הקולות וכיצד תתבצע החלוקה. כך למעשה מצביע האזרח הן בבחירות אזוריות והן בארציות. מטרתה של שיטה זו הינה להנות מיתרון הקשר והאחריות בין הבוחר לנבחר, אך יחד עם זאת לוודא שלא יהיו סטיות חמורות בהצבעה במידה וכלל האוכלוסייה הייתה מצביעה.(בריכטה, 1991)

ב. בחירות אזוריות גרידא- בחירות בהן נציגי בית הנבחרים נבחרים אך ורק בבחירות אזוריות, על פי חלוקה גאוגרפית. (בריכטה, 1991)


[עריכה] איך פועלת השיטה האזורית?

בסוגיית הבחירות האזוריות ישנו נתון חשוב לציון, והוא מספר הנציגים מכל מחוז. גם כאן ישנה חלוקה בין מדינה למדינה לפי ראות עיניה והבנת האוכלוסייה, המערכת הפוליטית והרכב בית הנבחרים.

א. מס' רב של נציגים- זוהי למעשה חלוקה בה מכל אזור נבחרים מספר נציגים, לפי מפתח חלוקה התואם את חלוקת הקולות בבית הנבחרים. ייתכנו מחוזות בהם ייבחרו שלושה נציגים וייתכנו אף יותר או פחות. החלוקה בה נבחרים מספר נציגים מכל מחוז באה לשמר את עקרון הייצוג והיחסיות עליהן מתבססת הדמוקרטיה. שימוש בשיטה זו יביא לריבוי מפלגות ועל כן יחייב ממשל קואליציוני, אשר לעתים רבות נוטה לחוסר יציבות אך עם זאת בית הנבחרים יהווה מיצג לכלל הקולות בחברה.(בריכטה, תשל"ז)

ב. נציג אחד מכל מחוז- המדינה מתחלקת למעשה למספר מחוזות בחירה לפי מספר המושבים בבית הנבחרים (וזאת במידה ומדובר בשיטה אזורית גרידא) ובכל מחוז בחירה נבחר נציג אחד בלבד. לחלופין ישנה אפשרות להקצות מספר מקומות מכלל המקומות, ואזי תחולק המדינה למחוזות לפי מספר המקומות שהוקצו לבחירה האזורית. (בריכטה, ע' 12, תשל"ז) שיטה זו מעודדת את היווצרותה של מערכת דו מפלגתית, ברוב המקרים כאשר נבחר לעשות שימוש בשיטה זו יאחזו המפלגות הגדולות ב – 90% מכלל הקולות, דבר אשר מאפשר יציבות ממשלתית אך יחד עם זאת שיטה זו מורידה מכוחן של המפלגות הקטנות אשר יזכו בייצוג מועט, ובכך למעשה עלול להימנע ייצוגן של קבוצות מיעוט בחברה.(המכון הישראלי לדמוקרטיה)


[עריכה] יתרונות וחסרונות השיטה

יתרונות:

א. עידוד הקשר בין הבוחר לנבחר הציבור – כאשר המועמדים נבחרים בבחירות אזוריות רמת המחויבות שלהם לבוחרים עולה, וזאת בשל הקשר הפרטני. הבחירה מצטמצמת מרמת המדינה לרמת המחוז כך שניתן ליצור מחויבות ואחריות בין הנבחר לבוחריו.

ב. ממשל יציב יותר – בבחירות אזוריות עולה כוחן של המפלגות הגדולות במידה שלא תחייב אותן בהכרח להיכנס לממשל קואליציוני המהווה כשל ממשל.

ג. זרימת כוחות חדשים למשחק הפוליטי – עצם האפשרות להיבחר לפי אזור, חובה בתוכה את האפשרות לכניסת מוחות רעננים וצעירים למערכת הפוליטית.(בריכטה, 1991)

חסרונות: א. בשל גידול דמוגרפיה ותמותה יש לעשות רענון ובחינה מחדש מדי תקופה של החלוקה האזורית. כלי זה הינו כלי מסוכן היכול להוות פתח למניפולציות ושליטת יתר בידי השלטון המכהן.

ב. השיטה האזורית מעלה את כוחן של המפלגות הגדולות ומפחיתה מכוחן של הקטנות. פוגע בעיקרון הייצוגיות של הדמוקרטיה מפני שייתכנו זרמים או דעות בעם אשר קולם לא יישמע ולא ייוצג. מנגד ניתן יהיה לומר כי ריבוי מפלגות מהווה סכנה של חוסר יציבות ממשלי.(כסיף, 2008)

ג. במקרה של בחירות אזוריות חד נציגות, יכול להיווצר מצב בו הנציג הנבחר איננו זה שזכה ברוב הקולות מהאזור אלא בחלקם היחסי ועל כן איננו מייצג למעשה את רצון האזור ואין שמירה על עיקרון היחסיות. (בריכטה, ע' 12, תשל"ז)

[עריכה] שיטת הבחירות בישראל

כיום השיטה בישראל הינה יחסית - ארצית. כל רשימה המתמודדת בבחירות זכאית למספר מושבים על פי חלקה היחסי בחלוקת הקולות ובתנאי שעברה את אחוז החסימה – העומד כיום על 2% מכלל הקולות הכשרים. למעשה מנקודת מבט של חלוקה אזורית, ישראל בשיטת הבחירות שלה מהווה אזור אחד. נציגי המפלגות ואופן קביעת דירוגם במפלגה נקבעים על ידי המפלגה עצמה. חלקם על ידי ראש המפלגה וחלקם על ידי בחירות במרכז המפלגה אשר בוחר את דירוג המועמדים. בשל שיטה זו ישנו ריכוז עוצמה פוליטית בידי נבחרי העם ולא בידי הציבור, הדבר יוצר עדיפות לפוליטיקה לאומית על פני אינטרסים מקומיים. (המכון הישראלי לדמוקרטיה)


[עריכה] הבעיות בשיטה הישראלית

א. היעדר קשר בין הבוחר לנבחר- הנבחר אינו מרגיש מחויבות יתרה לבוחריו. ברגע שהוא נבחר לרשימת המפלגה על ידי מרכז המפלגה ולא על ידי העם אנו מאבדים את עקרון הנאמנות והאחריות לאזרח, מפני שיכולת ההשפעה של האזרח הינה מועטה.(כסיף, 2008)

ב. תלות הנציג במפלגתו- הנציג תלוי כמעט באופן מוחלט במפלגתו, דבר אשר מונע ממנו חופש פעולה כמעט לחלוטין. |(בריכטר, תשל"ז)

ג. שחיקת האמון בנבחרי הציבור – רמת האמון של הבוחרים בנציגיהם נמצאת בירידה מתמדת בעשור האחרון, וזאת משום שישנה תחושה בציבור כי דעותיו אינן משתקפות במלואן בבית הנבחרים. ניתן להשליך זאת גם על הקשר המינימאלי בין הבוחר לנבחר אשר מלווה בהיעדר תחושת מחויבות. (כסיף, 2008)

ד. ירידה באחוזי ההצבעה – החל משנת 2000 ישנה ירידה משמעותית באחוזי ההצבעה. ניתן להשליך זאת על מערכות הבחירות התכופות שהתקיימו בעשור האחרון שלא במועדן, וכן על חוסר האמון ההולך וגובר בין העם לנבחריו. (המכון הישראלי לדמוקרטיה)

ה. כמות מפלגות מרובה – בשל השיטה הארצית ישנו בישראל ריבוי מפלגות אשר מוביל להכרח בממשל קואליציוני, אשר ניחן במרבית המקרים (כפי שקרה בעשור האחרון) בחוסר יציבות שלטונית. (בריכטה, 1991) לדוגמה בבחירות בכנסת ה-17 נכנסו לכנסת כ- 30 מפלגות.

ו. היעדר ייצוג לפריפריה – בית הנבחרים אינו מהווה ייצוג מספק עבור הפריפריה וצרכיה, דבר היוצר תחושה של חוסר שותפות. (המכון הישראלי לדמוקרטיה)

ז. הכרח בשותפות קואליציונית – שותפות קואליציונית מובילה לוויתורים של המפלגות לעתים רבות אף ויתורים על דברים מרכזיים שכלל מצע הבחירות, זהו כשל ממשל מפני שנבחר הציבור איננו כפוף לרצון העם אלא ללחצים פוליטיים.(בריכטה, ע' 23, 1991) בשל הבעיות הללו נבחנת בישראל האפשרות לשינוי שיטת הבחירות כאשר החלופה האטרקטיבית והמדוברת ביותר הינה מעבר לבחירות אזוריות.

[עריכה] הדיון בישראל בנושא מעבר לבחירות אזוריות

הממשל בישראל הינו תוצאה של מפתח המפלגות בהיישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט אשר המשיך עם קום המדינה. בשל אי היציבות הממשלים הרווחת בישראל קיים דיון בנושא שינוי שיטת הבחירות, מתוך שאיפה ששינוי שכזה יביא לכינונו של ממשל יציב.(כסיף, 2008) מוועדות הבדיקה השונות שנערכו במשך השנים עולה כי אם יחול שינוי בשיטת הבחירות, יהיה זה מעבר לבחירות אזוריות משולבות. (המכון הישראלי לדמוקרטיה) משמע - חלק מן המנדטים בכנסת יחלוקו על פי השיטה האזורית כשלכל אזור נציג אחד, ואילו היתר ימשיכו להיבחר על פי השיטה הכלל ארצית יחסית. פתרון זה שעודו שנוי במחלוקת נובע מן מסקנת הוועדות השונות שהוקמו במשך השנים. ונובע מההבנה כי במעבר לשיטה אזורית גרידא ישנה סכנה בחלוקה לא נכונה של אזורי הבחירה, דבר אשר עלול להוביל לעיוותים בתוצאות הבחירות. (בריכטה, ע' 26, תשל"ז) השינוי בשיטת הבחירות מצריך שינוי בסעיף 4 של חוק הכנסת, שינוי שכזה מחייב רוב של 61 חברי כנסת. בעבר כאשר החל הדיון בנושא עמד הפרש הקולות בין המערך לליכוד באופן קבוע על יותר מ- 10%, בשל הפחד מהשינוי הדרסטי שתביא השיטה החדשה היא לא יושמה. כיום בשל המחלוקות המתמשכת בעניין לא ניתן להשיג רוב שכזה בשל חשש המפלגות, ועל כן שיטת הבחירות הנוכחית עוד עומדת על כנה. אלמנט חשוב נוסף המעכב את השינוי הינו הבעייתיות בחלוקה לאזורים. ישראל הינה מדינה קטנה וישנה חשש גדול יותר מהפגיעה בעקרון היחסיות, על כן נערכים דיונים רבים בנושא מספר מחוזות החלוקה אשר הדיונים סבים סביב 60,12,17 או 120 אזורים.(המכון הישראלי לדמוקרטיה). סיבה נוספת לעיכוב בשינוי הינה היותה של ישראל מדינה שסועה אשר מחייבת מגוון רחב של דעות בבית נבחריה על אף חוסר היציבות שמגוון זה יוצר.

[עריכה] ההצעות המשפיעות למעבר לבחירות אזוריות:

1. הצעת החוק הראשונה- התקבלה על ידי הציונים הכלליים בכנסת השלישית, אשר הציעו לחלק את הארץ ל- 30 אזורי חלוקה כאשר בכל אזור יבחרו 3 נציגים. ואילו 30 המקומות הנותרים יבחרו מתוך רשימה כלל – ארצית.(בריכטה, תשל"ז)

2. 1968 – ועדת דב יוסף שהוקמה עם ייסוד מפלגת העבודה הישראלית במטרה לבחון את שיטות הבחירה הנהוגות בעולם ולגבשם להצעה שתציע מפלגת העבודה בכנסת ה – 7. המלצות ועדת דב יוסף היו דומות מאוד להצעה הראשונית אם כי שונה מבחינת שיטות חישובי עודפי הקולות.(בריכטה, תשל"ז)

3. הצעה פרטית – הוגשה למפא"י ואחר כך למפלגת העבודה על ידי עו"ד דוד בר-רב-האי . הצעה זו כוללת את הרעיון לחלק את הארץ ל – 14 אזורי חלוקה לפי החלוקה הנפתית הקיימת ומבטיחה ערך כמעט שווה לקולו של כל בוחר.(בריכטה, תשל"ז)

4. הצעת מואב – הוגשה בשם התנועה לזכויות האזרח על פי הצעתו של ח"כ מואב. הצעה זו כוללת חלוקה ל-24 אזורי בחירה שבכל אזור יבחרו 5 נציגים. הבוחר יוכל להצביע למפלגה המועדפת עליו וכן לדרג את מועמדיה על פי סדר העדפתו.(בריכטה, תשל"ז)

5. חוק הבחירה הישירה- כחלק מהנסיונות להביא לשינוי בממשל, חוקק בשנות ה-90 חוק הבחירה הישירה לראש הממשלה. בבחירות 1996 נעשה שימוש בחוק זה אך לאחר כשלונו בשל ריבוי המפלגות הקטנות, המצב חזר לקדמותו ב – 2003. עצם קיום הנסיון ואי הצלחתו הוביל את הדיון הציבורי חזרה לשאלת הבחירות האזוריות.

6. וועדת מגידור- וועדה שהוקמה על ידי נשיא המדינה, משה קצב, לבחינת הממשל. המלצות הוועדה היו חלוקת הבחירות לכנסת ל- 60 מנדטים בבחירה ארצית, ואילו ה – 60 הנותרים ייבחרו בבחירות אזוריות על פי מפתח חלוקה של 17 אזורים, כאשר בכל אזור יבחרו בין 2-5 נציגים לפי חלקו היחסי. בין היתר המליצה הוועדה להעלות את אחוז החסימה ל – 2.5%. (אילן, 2007)

7. שינוי חוק הכנסת - הצעת חוק אשר הוגשה על ידי חברי הכנסת אופיר פינס, מנחם בן ששון, גדעון סער ואיתן כבל. ההצעה למעשה כוללת חלוקת המדינה לשישים אזורי בחירה אשר ייקבעו על ידי הוועדה המרכזית לכנסת. ובנוסף לכך יערכו בחירות כלל ארציות כאשר החלוקה בין השתיים תהיה 60/60.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

  • אוריאן א. ואמיר ר. (1997), הבחירות הבאות: באיזה שיטה נבחר. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
  • בריכטה א. (1991), רשימות על שינוי שיטת הבחירות והממשל. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
  • בריכטה א.(תשל"ז) דמוקרטיה ובחירות: על שינוי שיטת הבחירות והמינויים בישראל. ת"א: עם עובד.
  • כסיף א. 2008, לחלק את הארץ: על שיטת החלוקה האזורית ועל אודות צדק חלוקתי. ירושלים: כרמל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בחירות_אזוריות&oldid=11721768
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
הדפסה/יצוא