איתן כבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איתן כבל
CABELE.JPG
תאריך לידה 23 באוגוסט 1959
י"ט באב ה'תשי"ט
ממשלות 31
כנסות 14 - 19
סיעה ישראל אחת
העבודה-מימד-עם אחד
עבודה-מימד
העבודה
תפקידים בולטים
כבל בעת שירות מילואים ב-2007, עם שר הביטחון אהוד ברק שהגיע לביקור ביחידה

איתן כבל (נולד ב-23 באוגוסט 1959) הוא חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, המכהן כיו"ר סיעת העבודה בכנסת. חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכנסת. בעבר כיהן כשר הממונה על רשות השידור.

בין החוקים שהעביר במהלך שנותיו בכנסת: חוק המילואים, אשר מעגן את זכויותיהם של אנשי המילואים ואת ההטבות שלהן הם זכאים; חוק המועצה הישראלית לצרכנות, אשר מסדיר את מעמדה של המועצה ואת זכויות הצרכנים; חוק המידע הגנטי, אשר מקנה סמכות לבית המשפט להורות על עריכת בדיקות אבהות ובדיקות נוספות לגילוי קשרי משפחה; וחוק הקובע כי לא יינתנו מענקים מהמדינה למפעלים שלא משלמים לעובדיהם שכר מינימום. כמו כן, כבל העביר במהלך השנים מספר חוקים הקשורים לצער בעלי חיים, ביניהם החוק האוסר על פיטום אווזים בישראל, ואף עמד בראש השדולה לזכויות בעלי חיים בכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבל נולד ב-23 באוגוסט 1959 בראש העין להורים אשר עלו מתימן עשור קודם לכן. בילדותו חונך חינוך דתי ולמד במדרשיית נועם. לאחר מכן למד תקופה קצרה בישיבת הנגב בנתיבות.

בנובמבר 1977 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים[1], ושובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר[2]. מאז שחרורו מהצבא, למרות תפקידיו הציבוריים, מקפיד כבל בעקביות להמשיך ולהתנדב למילואים[3] בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים‏[4].

החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא השלים את לימודיו. במהלך הלימודים היה פעיל באגודת הסטודנטים ושימש כסגן יו"ר האגודה. ב-1985 הוביל את תא "אופק" של מפלגת העבודה לניצחון בבחירות לאגודת הסטודנטים, לראשונה בתולדות התא, ונבחר לעמוד בראש האגודה.

לאחר סיום פעילותו הסטודנטיאלית שימש בשנים 1988 עד 1990 כעוזרו של שר החקלאות, אברהם כ"ץ-עוז. אחר כך, בשנים 1990-1992, שימש כעוזרו של יו"ר מפלגת העבודה, שמעון פרס. לאחר ניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות והקמת ממשלת רבין השנייה ב-1992, מונה ליועצו המקצועי הבכיר של שר הבינוי והשיכון בנימין בן אליעזר, תפקיד בו כיהן כשלוש שנים, בהן צבר ניסיון רב בתחומי הדיור והנדל"ן.

בשנת 1996 החל לכהן כחבר הכנסת ה-14 בעקבות התפטרותו של דוד ליבאי. בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-15 הוצב במקום נמוך מדי ברשימה ונכנס לכנסת רק ב-9 במרץ 2001, עם התפטרות אהוד ברק מהכנסת לאחר כשלונו בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה. בתקופה שבה לא כיהן כח"כ עבד כיועץ ויזם בתחום השיכון, הבנייה והנדל"ן. בנוסף, כיהן כחבר מועצת המנהלים של חברת "השטיח המעופף".

כבל נבחר גם לכנסת ה-16, במהלכה כיהן לתקופה קצרה בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה ויושב-ראש השדולה למען חיילי המילואים. בתחילת שנות ה-2000 ניהל מאבק ממושך למען סגירתו של ערוץ 7, תחנת רדיו ימנית שפעלה ללא רישיון מספינה בים. אנשי התחנה טענו כי הם משדרים מחוץ לגבולות המים הטריטוריאליים של ישראל, ועל כן אין להם צורך ברישיון. אולם כבל הצליח, בין היתר באמצעות נתוני מכ"ם שקיבל כחוק מחיל הים, להוכיח כי הספינה משדרת מתוך גבולות המים הטריטוריאליים. כדי למנוע את סגירת התחנה יזם ח"כ צבי הנדל עוד ב-1999 הצעת חוק שנועדה להסדיר את פעילותה, אולם כבל פנה לבג"ץ, שקיבל את טענותיו ובפסיקה תקדימית פסל את החוק אף שכבר עבר בכנסת. פעילות התחנה הופסקה באופן סופי לאחר שב-2003 פסק נגדה בית המשפט השלום בירושלים בהתבסס על הראיות שנאספו על ידי כבל, ואף גזר על כמה מאנשיה עונשי מאסר בפועל.

ב-16 ביוני 2005 נבחר על ידי חברי מרכז מפלגת העבודה לתפקיד מזכ"ל המפלגה לאחר שגבר על ראש המועצה האזורית גלבוע, דני עטר, וזכה ב-62 אחוזים מהקולות. תפקיד זה הקנה לו שריון מקום ברשימת המפלגה לכנסת, וזאת בתמיכת שלושת המועמדים ליו"ר המפלגה: שמעון פרס, אהוד ברק ועמיר פרץ. בעת מיפקד החברים שנערך לקראת הבחירות לכנסת ה-17, נשמעו טענות והאשמות על גל עצום של זיופים. כבל הביא להקמת ועדת חקירה בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, וזו קיימה חקירה יסודית, שבסיומה נפסלו למעלה מ-40,000 טפסים. בעקבות זאת הנהיג כבל סטנדרטים מחמירים של פיקוח על טוהר המיפקד וטוהר הבחירות הפנימיות במפלגה, כולל הצבת פקחים חיצוניים בשכר בקלפיות השונות. הוא התפטר מתפקידו ב-2009 ובהמשך נבחר לכהן כחבר הכנסת ה-17.

ב-4 במאי 2006, עם הקמת הממשלה ה-31, מונה כבל לשר בלי תיק הממונה על רשות השידור, וב-1 במאי 2007, יום לאחר הגשת דוח הביניים של ועדת וינוגרד, הודיע כבל על התפטרותו מהממשלה בעקבות הממצאים החמורים שעלו מן הדו"ח ואף קרא לראש הממשלה אהוד אולמרט לנהוג כמוהו ולהתפטר באופן מיידי.

בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום השביעי ברשימה העבודה לכנסת, במקום ששוריין למזכ"ל המפלגה. הוא נבחר לכנסת לאחר שהמפלגה זכתה ב-13 מנדטים. בעקבות תבוסתה של מפלגת העבודה שבהנהגת ברק, קרא כבל להקדמת הבחירות ליו"ר חדש למפלגת העבודה והתנגד, על רקע אידאולוגי, לכניסת מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. זאת, למרות שהוצע לו לכהן בה כשר התעשייה והמסחר ולחלופין כיו"ר ועדת חוץ וביטחון. כבל התפטר מתפקיד מזכ"ל העבודה ימים ספורים לפני כינוס מרכז העבודה שעמד לדון בהצעת אהוד ברק לביטול משרת המזכ"ל. באותה עת השתייך כבל לקבוצה של ארבעה חברי כנסת מתוך סיעת העבודה, אשר היוו אופוזיציה לברק, עד להיפרדותו של האחרון מן המפלגה והקמת סיעת העצמאות. בתקופה זו כבל שימש כחבר בוועדה משותפת להצעת חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) שעניינה בחינת החקיקה בנושא עריכת משאל עם.

כבל בפגישה עם בכירים מהאיחוד האירופי בלשכתו בכנסת, יוני 2014

בחודש דצמבר 2011 הודיע כבל על התמודדותו לתפקיד יו"ר ההסתדרות. בשל כך, חודש לאחר מכן הוא השעה עצמו מתפקיד יו"ר הסיעה בכנסת. בבחירות, שנערכו במאי 2012, הפסיד כבל ליו"ר המכהן, עופר עיני, אך הצליח לזכות בכ-35 אחוזים מהקולות - תוצאה שהייתה גבוהה משמעותית מההערכות המוקדמות.

ברשימת "העבודה" בבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב כבל בתחילה במקום הרביעי, אך לאחר פרישתו של עמיר פרץ מהרשימה בבוקר יום הגשת הרשימות, הוא הוצב במקום השלישי, נבחר לכנסת ומכהן כחבר בוועדת הכנסת ובוועדת החוץ והביטחון.

לאחר היבחרו של ח"כ יצחק הרצוג לראשות מפלגת העבודה ב-22 בנובמבר 2013, מינה הרצוג את כבל ליו"ר סיעת העבודה בכנסת. זאת לאחר שהיחסים בין השניים התהדקו במהלך הפריימריז, וכבל הפך לח״כ המקורב ביותר להרצוג בסיעה.

במסגרת עבודתו בכנסת התשע עשרה הוביל כבל את המאבק נגד מועמדותו של הרב שמואל אליהו, שהתבטא באופן גזעני נגד ערבים, לתפקיד הרב הראשי. כמו כן לוקח כבל חלק מרכזי בהובלת הרפורמה בשידור הציבורי. בנוסף הוא הקים את השדולה לעידוד העסקת עובדים בגילאי 40 פלוס, את השדולה למען הורים בעידן של קריירה, וממשיך לעמוד בראש השדולה למען חיילי המילואים. באפריל 2015 אמור כבל להחליף את חבר סיעתו, ח״כ אבישי ברוורמן, בראשות ועדת הכלכלה של הכנסת, במסגרת רוטציה שנקבעה מראש.

כבל נשוי לנועה ואב לארבע בנות. מתגורר בעיר הולדתו, ראש העין.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד חברותו בכנסת ממשיך כבל לשרת במילואים כסמל מחלקה בחטיבת מילואים של הצנחנים. הוא מקפיד לבקר חיילי מילואים ברחבי הארץ ועומד בראש השדולה למען חיילי המילואים בכנסת. בתחום החקיקה הוא מרבה לעסוק בנושאים חברתיים, איכות הסביבה, צרכנות ועוד. כבל היה מראשי המאבק נגד ערוץ 7 ונגד הפצת תאוריות הקשר על רצח רבין והוא מיוזמי התיקון לחוק נשיא המדינה, האומר כי רוצח ראש ממשלה מטעמים אידאולוגיים, לא יוכל לקבל חנינה על פשעו. כמו כן היה כבל מראשוני הפעילים בכנסת למען זכויות הקהילה הגאה, ואף עמד בראש השדולה שמקדמת את הנושא.

בין החוקים שיזם כבל במהלך כהונתו בכנסת:

  • חוק המתיר חילוט רווחים שמקורם בפרסומים שעניינם עבירות והעברתם לידי נפגעי העבירות
  • חוק המסדיר עריכת בדיקות גנטיות לשם גילוי קרבת משפחה
  • חוק המורה על קביעת תנאים שעניינם שמירה על איכות הסביבה לשם מתן מענקים למפעלי תעשייה (יחד עם אילן ליבוביץ ולאה נס)
  • תיקון לחוק מבקר המדינה המחייב את המבקר לפרסם בדו"חות שלו גם ממצאים חיוביים

בשנת 2002 כבל נאבק למען הקמת גדר ההפרדה[5]. בתחום המדיני כבל הוא מתומכי יוזמת ז'נבה[6] ומתנגד חריף של ההתנחלויות עליהן אמר: "אין לך תופעה אנטי-ציונית יותר מההתנחלויות. ... אין לך תופעה שמקעקעת יותר את הרוב היהודי במדינת ישראל מההתנחלויות". על הציונות של המתנחלים אמר: "במידה רבה, בעיני, הציונות הזו היא לא יותר מציונות-נדל"ן, של אנשים שבמידה רבה רצו למצוא להם מקום בזול כדי לגור בו"‏[7]. בשנת 2012 הסכים כבל לסייע לפורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם" להאבק על הענקת אות לחימה לחיילים שלחמו ברצועת הביטחון בלבנון‏[8].

בנובמבר 2013 תמך במועמד יצחק הרצוג בפריימריז במפלגת העבודה, כמו כן הקים באותו חודש את השדולה "הורות בעידן של קריירה" בכנסת, שנועדה לקדם חקיקה המתחשבת בצרכי המשפחה של העובדים במסגרת תנאי העסקתם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורית שוחט, "מה עשה בגין לגולני", הארץ, 9 ביולי 1999
  2. ^ חדשות nana10, כל הזמן צנחן: עפר שלח חוזר לחטיבה, באתר נענע 10, 9 באוקטובר 2011
  3. ^ אילן מרסיאנו וסמדר שילוני, המילואימניקים של הכנסת, באתר ynet‏, 13 במרץ 2003.
  4. ^ רועי עמוס, ‏חוד החנית של ירושלים, באתר צה"ל, 9 ביוני 2011
  5. ^ ישי: "נתניה היא הקורבן הראשון של הרפורמות", באתר ynet‏, 19 במאי 2002
  6. ^ יוזמי ז'נבה הישראלים, אתר יוזמת ז'נבה
  7. ^ דברי הכנסת, 27 באפריל 2010
  8. ^ בראיון בתוכנית עושים סדר חדש ביולי 2012 דיבר כבל על הנכונות לסייע ללוחמי רצועת הביטחון לקבל אות לחימה.


יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת

מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקוביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהןשלום שמחוןרוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמן