בית הסראייה (יפו)
ערך זה עוסק במבנה הממשל היפואי שנחנך ב-1897. אם התכוונתם למבנה הוותיק יותר, ראו בית הסראייה הישן (יפו).
.jpg)
בית הסראייה הוא מבנה בכיכר השעון שביפו, אשר שימש בית השלטון הטורקי, והיה מושב מוסדות הממשל העירוניים והממשלה הטורקית ששלטה בארץ ישראל. הבניין הוקם בתרומות של עשירי העיר ונכבדיה, ונחנך בשנת 1897. הוא תוכנן ונבנה על ידי המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מאיכרי ראשון לציון וראש הוועד של המושבה במשך שנים רבות.
מבנה זה החליף את בית הסראייה הישן שהיה ממוקם ביפו העתיקה. בימי המנדט המשיך הבניין לשמש כמרכז מינהלי, אך במקביל שימש הבניין גם כמטה פעילות של ערביי יפו. פעילות זו החלה כפעילות פוליטית, אך לקראת מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית הערבית של יפו ששימשה כמפקדת הכוחות הערבים בעיר, וממנה הוכוונו פעילויות הירי על תל אביב.[1]
בבניין שכנה גם עיריית יפו לפני שעברה אל הבניין בשדרות ירושלים מספר 45.
תוכן עניינים |
[עריכה] פיצוץ הסראייה
מטה הלח"י החליט לפוצץ את בניין הסראייה. קדמה לפעולה מלאכת איסוף מידע על ידי אנשי המודיעין של לח"י. חבר לח"י רחמים חכמוב (בכינויו המחתרתי "ריגולטו") ששלט בערבית והכיר את מנהגי הערבים, חדר ליפו. הוא הציע להחדיר משאית עם חומר נפץ המוסווית כמשאית פרי הדר, בסמטה בין הסראייה לבנק ברקליס ולהחנות אותה בנסיעה לאחור כך שצידה השמאלי בו היה חומר הנפץ, יפנה לכיוון הסראייה.
הנסיון הראשון נכשל. חכמוב הצליח להחדיר את המכונית ליפו אבל גילה שהסימטה בין הסראייה ובנק ברקליס נחסמה. באין ברירה הוא הסתובב סביב כיכר השעון וחיפש מקום חנייה. הוא העלה חשד ונהגים ערביים החלו לרדוף אחרי מכוניתו. חכמוב הצליח להיחלץ מהמקום וברח לעבר שדרות המלך ג'ורג' (כיום שדרות ירושלים). הזקיפים הערבים ששמרו על מבואות יפו חשבו את בעלי המכוניות הרודפות ליהודים הרודפים אחרי ערבי. הם עיכבו אותם וחכמוב הצליח לברוח לתל אביב.
ב-4 בינואר 1948 יצא חכמוב לנסיון פיצוץ שני של הסראייה עם חבר לח"י אברהם כהן (בכינויו המחתרתי אלישע איבזוב). גשם ירד והרחובות היו ריקים. הם החנו את משאית התופת מול הסראייה. הם נתבקשו על ידי שומר הבניין לפנות את המקום והבהירו לו שהם ניגשים "רק לרגע" לבית קפה סמוך. לאחר מכן הם הפעילו את פתיל ההשהיה בן שמונים השניות והתרחקו מהמקום במהירות. כשהגיעו לשדרות המלך ג'ורג' שמעו את הפיצוץ. דרך הסמטאות המזרחיות של יפו חזרו לתל אביב וכשהגיעו לעמדות ההגנה שעל גבול שתי הערים, הזדהו ועברו אותן בשלום.
בפיצוץ נהרגו עשרה ונפצעו למעלה ממאה, בהם חברי ה"ועדה הלאומית", ובתושבים אחזה בהלה. בניין הסראייה נהרס ונזק גדול נגרם לבתים סביב הכיכר. פעולה זו גרמה לדמורליזציה קשה בקרב ערביי יפו.[1][2]
מטה הלח"י הוציא באותו יום הודעה:
|
ביום א', כ"ב בטבת תש"ח בשעה 12.40 התקיפו לוחמי חרות ישראל את משרדי "הוועדה הלאומית" של החוסיינים ביפו. לפי ההוכחות אשר בידינו נערכו כל ההתקפות על תל אביב ושכנותיה לפי ההוראות שנתנו על ידי ה"וועדה הלאומית" הנ"ל. תשמש התקפה זו הוכחה ואזהרה כי הלוחם העברי יידע לא רק להגן ולהדוף התקפות של פורעים. ידו תשיג גם את האחראים למעשי הזוועה ולשפך דם עברי |
||
אלישע איבזוב נתפס על ידי ערבים ב-7 במרץ 1948 בנסיון להכניס מכונית תופת לשכם והוצא להורג.[3]
[עריכה] בניין הסראייה כיום
כיום עומדת על תילה רק כמחצית מהמבנה המקורי (על חלקו הצפוני שנהרס נבנה לימים כביש ראשי, רחוב מרזוק ועזר). בית הסראייה שופץ ושוקם בעלות של כ-4 מיליון ש"ח, אם כי הוא לא הוחזר לממדיו המקוריים. במסגרת השיפוץ שוחזרה חלק מהחזית הגבוהה של הבניין. הבניין המשופץ נשכר לאחרונה על ידי השגרירות הטורקית, כצעד של סגירת מעגל, והוא ישמש כמרכז להפצה וללימוד התרבות הטורקית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך שלישי, 1989.
- יעקב ינון סביב כיכר השעון, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2001.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- באתר עירית תל אביב
- בית הסראייה באתר ArchNet
- שובה של האימפריה כתבה על בית הסראייה באתר עכבר העיר
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה : דביר, תשס"ד 2004, עמ' 137.
- ^ הרוגים רבים בפיצוץ בית "הועדה הלאומית" ביפו, דבר, 5 בינואר 1948
- ^ http://www.givati.org.il/info/n_show.aspx?id=7166
-
בניין הסראייה המשופץ וכיכר השעון,2007
-
בית הסראייה (2009)
-
תקריב החזית
-
אולם הכניסה לבנין
 (1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |
