בית סבויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית סבויה (באיטלקית: Savoia; בצרפתית: Savoie) הוא בית מלוכה חשוב באירופה. בימי הביניים החזיקה משפחת סבויה שטחי אדמה רחבים במערב הרי האלפים ובתחומי שווייץ, איטליה וצרפת של היום. במאה ה-15 קיבל בית סבויה את תואר הדוכסות מהאימפריה הרומית הקדושה. במאה ה-18 השיג בית סבויה גם תארים מלכותיים: תחילה של מלך סיציליה ואחר כך של מלך סרדיניה. במאה ה-19 פעלה המשפחה למען איחוד איטליה ובשנת 1861 נבחר ויטוריו אמנואלה השני מבית סבויה למלך איטליה. מלכות בית סבויה באיטליה נמשכה עד לשנת 1946, שבה נערך משאל עם, בוטלה המלוכה באיטליה והוקמה הרפובליקה האיטלקית. לפי סעיף בחוקה האיטלקית, שבוטל בשנת 2002, נאסרה כניסת הצאצאים הזכרים של בית סבויה לאיטליה.

המעונות המלכותיים של בית סבויה בעיר טורינו ובמחוז פיימונטה נבחרו כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו.

תוכן עניינים 1 התפתחות שלטון בית סבויה 2 מלכות איטליה 3 לקריאה נוספת 4 קשרים חיצוניים

[עריכה] התפתחות שלטון בית סבויה

מייסד שושלת "בית סבויה", במאה ה-11, היה אומברטו ה-1 (Umberto I Biancamano) שבבעלותו היו גם מחוז סבוי בצרפת ושטחים נוספים ממזרח ומדרום לאגם ז'נבה, בשווייץ של היום.

מניחים כי מוצא המשפחה היה ממשפחת בורגונדיאן (Burgundian). צאצאי אומברטו ה-1 הרחיבו והעצימו את המשפחה בשלבים:

• אמדאו ה-5 - 1283 - 1343 הנהיג את חוק הירושה שלפיו הבנות אינן נוטלות חלק בשלטון והבן הבכור נבחר לממשיך השושלת. בשיטה זו נמנעו מריבות ומלחמות בין היורשים הפוטנציאליים.
• אמדאו ה-6 - 1343 - 1383 הרחיב את הממלכה.
• אמדאו ה-7 - 1383 - 1391 רכש את נמל ניצה ובכך יצר מוצא אל הים התיכון.
• אמדאו ה-8 - 1391 - 1440 צירף לנסיכות את מחוז פיימונטה שבאיטליה.
• אמדאו ה-9 - קיבל בשנת 1416 את תואר הדוכסות.

במאה ה-15 ובמאה ה-16 נחלשה השפעת המשפחה. במהלך השנים 1536 - 1539 הפסידה הדוכסות את השטחים שהיו לה בתחום צרפת, אך בשנת 1559 החזיר אמנואלה פליבר לעצמו את השטחים בהתאם להסכם שטא - קאמבריס (Cateau-Cambrisis).

במהלך המאה ה-17 תמרנו הנסיכים לבית סבויה בין שני הכוחות הגדולים באירופה: מלכי צרפת ומלכי בית הבסבורג והשיגו יתרונות מהמלחמה בין שני בתי המלוכה. ויטוריו אמדאוס ה-2 היה למלך סיציליה על פי הסכם אוטרכט מ-1713. בשנת 1720 הוא המיר את מלכות סיציליה במלכות סרדיניה. הוא וממשיכיו השיגו שטחים נוספים בצפון מערב איטליה.

בחצי האי האפניני, בזמן המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות בשנים 1792 - 1815, נשארה סרדיניה לבדה עצמאית ולא נכבשה על ידי נפוליאון בונפרטה. ויטוריו אמנואלה הראשון סיפח את ג'נובה לטריטוריה של המשפחה.

[עריכה] מלכות איטליה

כאשר החלה לפעול התנועה לשחרור איטליה, היה תחום השליטה של בית סבויה, שמרכזו היה בפיימונטה, האזור היחידי באיטליה, החופשי משלטון זרים ובעל חוזק צבאי יחסי. השלטון עבר מהמלך ויטוריו אמנואלה הראשון לידי אחי המלך, קרלו פליצ'ה, מענף קאריניינו (Carignano) של המשפחה.

בנו, קרלו אלברטו 1831 - 1849, חיבר חוקה לממלכה, נלחם נגד השלטון האוסטרי ונטל חלק במלחמת העצמאות הראשונה של איטליה בשנים 1848 - 1849. בשנת 1861 נבחר בית סבויה לעמוד בראש הרפובליקה האיטלקית.

להלן רשימת מלכי איטליה מבית סבויה:

1. 1861 - תחילת המלוכה - 1878 ויטוריו אמנואלה השני. הוא נעזר בראש ממשלתו, קאבור, אשר במהלכים דיפלומטיים הוביל לכך שבית המלוכה האיטלקי יהיה מבית סבויה. במדינה החדשה היה למלך רק תפקיד ייצוגי. השלטון עבר לידי הפרלמנט.
2. 1878 - 1900 אומברטו הראשון.
3. 1900 - 9 במאי 1946 ויטוריו אמנואלה השלישי מלך באיטליה בתקופה הפשיסטית. בתום המלחמה נערך משאל עם בטענה כי לא פעל די למען האינטרסים של העם, והמלך איבד את כס המלוכה.
4. 10 במאי 1946 - 13 ביוני 1946 אומברטו ה-2. נדרש לצאת מאיטליה. נאסר על הצאצאים הזכרים של בית סבויה להיכנס לאיטליה. האיסור בוטל בשנת 2002

באיטליה קיימות תנועות הדוגלות בהחזרת המלוכה. צאצא ממשפחת סבויה שביקר באיטליה בשנים האחרונות התקבל על ידי הציבור בברכה.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קשרים חיצוניים