ג'ון ויליאם סנואו
 | |||||||
| ג'ון ויליאם סנואו | |||||||
| לידה |
2 באוגוסט 1939 (בן 84) טולידו, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| חתימה |
  | ||||||
  | |||||||
ג'ון ויליאם סנואו (באנגלית: John William Snow; נולד ב-2 באוגוסט 1939) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון סנואו נולד בטולידו, אוהיו, לקתרין (לבית הווארד), מורה בבית ספר, וויליאם דין סנואו, עורך דין לענייני מיסוי.[1] הוא למד בבית הספר התיכון אקדמיית גילמור בגייטס מילס שבאוהיו. את לימודיו הגבוהים הוא למד בקניון קולג' ובאוניברסיטת טולידו, שם הוא סיים לימודי תואר ראשון ב-1962. ב-1965 הוא סיים לימודי תואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת וירג'יניה. לאחר מכן ועד 1968 הוא שימש כעוזר לפרופסור לכלכלה באוניברסיטת מרילנד. ב-1968 הוא השלים תואר דוקטור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ולאחר מכן עבד במשרד עורכי הדין הוושינגטוני וילר את וילר עד שנת 1972.
שירות ממשלתי בממשלי ניקסון ופורד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1972 עזב סנואו את וילר את וילר וקיבל משרה של עוזר לפרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. במהלך שלוש השנים בהן הוא שימש במשרה זו הוא גם החזיק במשרות בממשלת ארצות הברית. בשנים 1972–1973 הוא שימש כעוזר היועץ המשפטי הראשי של מחלקת התחבורה. לאחר מכן ועד 1974 הוא שימש סגן עוזר מזכיר התחבורה למדיניות, תכנון ויחסים בינלאומיים. לאחר מכן ועד 1975 הוא שימש כמעוזר המזכיר לענייני ממשל במחלקת התחבורה.
ב-1975 עזב סנואו את בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ועבר לעבוד במשרה מלאה כעוזר תת-מזכיר התחבורה. ב-1976 הוא סיים את תפקידו זה ומונה כמנהל מנהל הבטיחות בכבישים המהירים הפדרלי (NHTSA).
עם תחילת נשיאותו של ג'ימי קרטר ב-1977 פרש סנואו מהחיים הציבוריים. באביב אותה שנה הוא שימש כמרצה אורח לכלכלה באוניברסיטת וירג'יניה וכעמית אורח ב-AEI. בנוסף הוא מונה כעמית בכיר בבית הספר לניהול של אוניברסיטת ייל, שם הוא שימש בתפקיד זה בשנים 1978–1980.
קריירה בתעשיית הרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו של סנואו במחלקת התחבורה הוכחו כמועילות עבורו. ב-1977 הוא היה לסגן הנשיא לענייני ממשל בחברת "צ'סי סיסטם" (Chessie System), חברת החזקות שבבעלותה היו שלוש חברות רכבת אמריקאיות: צ'ספיק ואוהיו (Chesapeake and Ohio Railway), וסטרן מרילנד (Western Maryland Railway) ובולטימור ואוהיו (Baltimore and Ohio Railroad).
ב-1980 התמזגה צ'סי סיסטם עם חברת החזקות רכבת אחרת, סיבורד קוסט ליין תעשיות (Seaboard Coast Line Industries) כדי להקים את תאגיד CSX (CSX Corporation), וסנואו היה לסגן הנשיא הבכיר של התאגיד במטה החדש שלו בריצ'מונד, וירג'יניה. ב-1984 הוא קודם לתפקיד סגן נשיא מנהל.
ב-1985 מונה סנואו על ידי CSX כנשיא וכמנהל הכללי של חברת בולטימור ואוהיו וב-1986 הוא פיקח על מיזוגה עם חבר צ'ספיק ואוהיו. ב-1988 עזב סנואו את מגזר התחבורה (הרכבות) של CSX והיה לנשיא והמנהל הכללי של תאגיד CSX (חברת ההחזקות). באפריל 1989 הוא היה לנשיא והמנהל הכללי של כל תאגיד CSX. החל מ-1991 הוא גם שימש כיושב ראש CSX . הוא המשיך להחזיק בכל שלושת התפקידים עד למינויו כמזכיר האוצר ב-2003.[2] בתקופת עבודתו של סנואו ב-CSX הייתה נהוגה דחייה של התחזוקה הפיזית של התשתיות. היה זה נוהג שבשגרה בחברות רכבת כדי להעלות את שווי החברות עבור המשקיעים בעוד שהמסילות עצמן היו במצב תחזוקתי גרוע. כתוצאה מכך קטעים ארוכים של מסילות ראשיות היו נתונים למצב שהתנועה בהן התנהלה באיטיות, וכך הוגדל הצורך ביותר קטרים וקרונות, והוצאות החברה גדלו. CSX נאלצה לחכור מאות קטרים כדי לגשר על הפערים, וכך נוספו עלויות מוגדלות. נוהג זה הופסק בעת כהונתו של יורשו של סנואו בתפקיד, מייקל וורד.
פעילות ציבורית ועסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מסע הבחירות של רונלד רייגן לנשיאות ב-1980, היה סנואו לחבר בצוות הייעוץ של רייגן למדיניות רגולטורית. לאחר ניצחונו בבחירות מינה רייגן את סנואו לסגן יושב ראש צוות המעבר לתחבורה.
סנואו המשיך לשמש כחבר בצוות הבית הלבן לביעור נגע הסמים של ארצות הברית, במועצה המייעצת למדיניות שירותים של נציב הסחר של ארצות הברית, כיושב ראש משותף של הוועדה הלאומית לרפורמה, התאוששות ואכיפה במוסדות הפינסיים, כחבר בוועדה הלאומית לתחבורה רב-אמצעית, כחבר בוועדה הלאומית לצמיחה כלכלית ורפורמה במיסוי, כחבר בחבר הנאמנים של המוזיאון לאומנות יפה של וירג'יניה, וכחבר במועצת החינוך של העיר ריצ'מונד.
הוא גם היה יושב ראש שותף של ועדת האמון הציבורי וההשקעות הפרטיות של ועד ההתכנסות (The Conference Board). הוא גם שימש ב-1992 כיושב ראש שותף של הוועדה הלאומית לרפורמה, התאוששות ואכיפה במוסדות הפינסיים שהגישה המלצות בעקבות משבר ההלוואות והחסכונות (אנ').
בשנים 1994–1996 שימש סנואו כיושב ראש השולחן העגול העסקי (Business Roundtable), קבוצת מדיניות עסקית של 25 מנהלים כלליים בכירים של החברות הגדולות ביותר באטרצות הברית, ולקח חלק חשוב בתמיכה בהעברת הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה.
סנואו שימש כחבר דירקטוריון בחברות רהיטי באסט (Bassett Furniture), סירקוט סיטי (Circuit City), טקסטרון, יו. אס. סטיל (U.S. Steel), המועצה העסקית ארצות הברית-יפן, ורייזון תקשורת ואיגוד חברות הרכבות של אמריקה (Association of American Railroads).
הוא היה יושב הראש המייסד של המרכז לפיתוח אנרגטי וכלכלי (CEED), ארגון של תעשיות הפחם והרכבות. ארגון זה היה קודמה של הקואליציה האמריקאית לאנרגיית פחם נקייה (American Coalition for Clean Coal Electricity).
הוא שימש כחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ושל בית הספר לעסקים של אוניברסיטת וירג'יניה.
ב-2006 מונה סנואו כיושב ראש חברת סרברוס ניהול הון (Cerberus Capital Management). ב-2007 הוא מונה כעמית אורח במרכז מילר ליחסי ציבור של אוניברסיטת וירג'יניה. ב-2001 הוא הצטרף למועצת המנהלים של תאגיד הנפט של מרתון.
מזכיר האוצר של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2003 מונה סנואו למזכיר האוצר של ארצות הברית על ידי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. מינויו אושר פה אחד על ידי הסנאט.
ביולי ובאוגוסט אותה שנה חצו סנואו ועמיתיו מזכירת העבודה איליין צ'או ומזכיר המסחר דונלד אוונס את ארצות הברית באוטובוס במסגרת "סיור העבודה והצמיחה" שלהם, שמטרתו הייתה קידום הייתרונות של קיצוץ המיסים של ממשל בוש.[3]
בינואר 2005 נחשף שהברוקרים של סנואו רכשו 10 מיליון דולר באיגרות חוב שהונפקו על ידי פאני מאי ופרדי מאק ביום השבעתו כמזכיר האוצר וביום המחרת. סנואו טען שהפעולות נעשו ללא ידיעתו בפברואר 2003. כאשר הוא גילה זאת, הוא מכר את ההחזקות הללו. עורך דין לענייני אתיקה של מחלקת האוצר מצא שהחזקות אלו לא היוו ניגוד עניינים, אך שהם היו מהווים פוטנציאל לכך בעתיד.[4]
במאי 2006 הודיע סנואו שהוא יתפטר מתפקידו ושהתפטרותו תכנס לתוקפה החל מ-3 ביולי. הוא הודיע שהבית הלבן ימסור הודעה רשמית על כך בשבוע שלאחר מכן. ב-30 במאי הוכרז רשמית שסנואו יסיים את תפקידו. באותו יום הוכרז שהנשיא בוש מינה את הנרי פולסון, המנהל הכללי של גולדמן זקס, כמחליפו של סנואו.[5] סנואו אולץ להתפטר כאשר נחשף שהוא לא שילם מס הכנסה על מחיקת הלוואה בסכום של 24 מיליון דולר שהוא קיבל כאשר שימש כמנהל הכללי של תאגיד CSX.[6] הנשיא בוש הודיע באופן פומבי שהוא ביקש לראות "פנים חדשות" בראש מחלקת האוצר, אף על פי ששוק המניות צמח בשיעור של 40% במהלך כהונתו של סנואו כמזכיר האוצר.
לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2010 הצטרף סנואו לתאגיד הסיני קבוצת פוסון כיועץ למועצת המנהלים. הוא חבר במועצת המנהלים של חברת IAG (International Airlines Group), מיזוג של חברות התעופה בריטיש איירווייז ואיבריה. באפריל 2016 היה סנואואחד משמונה מזכירי האוצר לשעבר שקראו לממלכה המאוחדת להישאר חברה באיחוד האירופי לקראת משאל העם של יוני אותה שנה.[7]
סנואו מתגורר בריצ'מונד, וירג'יניה עם רעייתו קרולין. לזוג שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון ויליאם סנואו באתר מחלקת האוצר של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון ויליאם סנואו באתר הבית הלבן (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ HOMER BRICKEY, Cerberus chairman is ex-chief of Treasury, Toledo native, The Blade, MAY 15, 2007.
- ^ Johnston, David Cay. Free Lunch: How the Wealthiest Americans Enrich Themselves at Government Expense (and Stick You With the Bill), Penguin Books, 2008, pages 22–36.
- ^ "Bush economic team hits the road to promote tax cuts". Kentucky New Era. July 29, 2003.
- ^ Treasury’s Legal Defense of Snow Triggers Questions, American Banker, May 28, 2004
- ^ The Associated Press, Text: Bush With Paulson and Snow, The Washington Post, May 30, 2006
- ^ Vieth, Warren; Simon, Richard (December 11, 2002). "CSX Paid No Income Tax in 2 of the Last 4 years". Los Angeles Times. Archived from the original on March 7, 2012. (יש לגלול את המאמר לפריט השלישי)
- ^ "Staying in EU 'best hope' for UK's future say ex-US Treasury secretaries". BBC News. April 20, 2016.
| מזכירי האוצר של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
