גארי בקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גארי בקר, 2008

גארי בקראנגלית: Gary Becker; נולד ב-2 בדצמבר 1930) הוא כלכלן יהודי-אמריקני חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1992. בשנת 2000 קיבל את המדליה הלאומית למדעים. בשנת 2007 קיבל את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית.

בקר קיבל תואר BA מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1951 ודוקטורט באוניברסיטת שיקגו בשנת 1955. לימד באוניברסיטת קולומביה בין השנים 1957 - 1968 ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת שיקגו שם הוא עדיין מלמד.

בקר ידוע במיוחד בעבודה על נושאים שהיו שייכים באופן מסורתי לסוציולוגיה, כמו משפחה, גזענות, התמכרות ופשיעה.

בקר ידוע בטענותיו כי סוגים רבים של התנהגות אנושית עשויים להיות רציונליים ומשיאי תועלת. הגישה שלו יכולה לכלול התנהגות אלטרואיסטית על ידי הגדרה מתאימה של תועלות הפרט. לבקר זכות היוצרים על "תיאורמת הילד הרע".

בין שנת 1985 לשנת 2000 פרסם טור חודשי בשבועון ביזנסוויק. החל מחודש דצמבר 2004 בקר מפרסם בלוג יחד עם השופט והמשפטן ריצ'רד פוזנר.

ב-2007 קיבל את מדליית החירות הנשיאותית מידי ג'ורג' ווקר בוש.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו מתאפיינים בעיסוק בארבעה תחומים עיקריים:

בהרצאתו בטקס חלוקת פרסי הנובל, שלימים התפרסמה בכתב העת לכלכלה פוליטית, סקר בקר את ארבעת התחומים הללו והסביר שמסגרת הניתוח שלו מבוססת על סט הנחות והעדפות הפרט. חלק גדול ממחקרו מתמקד בהשפעה של ערכו הגדל של הזמן כתוצאה מהגידול הכלכלי.

מחקריו בתחום כלכלת המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת התפקידים במשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת בקר, חלוקת התפקידים המגדרית במשפחה הינה יעילה נוכח הבדלים בין המינים, ולכן היא שורדת גם בחברות ליברליות מודרניות.‏[1] לפי בקר, זמן וטובין הם תשומות שבאמצעותן מיוצרים "מצרכים" (commodities) שאינם ניתנים לרכישה בשוק החופשי, אלא מיוצרים ונצרכים בתוך משק הבית (כגון: זמן משפחתי ביחד, חופשה, הנאה מינית, ילדים). פונקציית התועלת המשפחתית כוללת לא רק העדפות ביחס לטובין ושירותים אלא גם העדפות בנוגע להקצאה של זמן בין עבודה בשוק לבין ייצור וצריכה במשק הבית. ההכנסה המלאה מוצאת בחלקה באופן ישיר על רכישת טובין בשוק ובחלקה באופן בלתי ישיר על הזמן המוקדש לייצור תועלת במקום הכנסה. פונקציית התועלת המשפחתית ממוקסמת כאשר בני המשפחה יוצרים התמחות בעבודת משק הבית או עבודה בשוק. יש להקצות את המשאבים בהתאם למומחיות היחסית. גם אם אובייקטיבית לשני בני הזוג יש אותה יכולת בשוק העבודה, הרי שאם לאחד מהם יש יתרון יחסי על פני השני במשק הבית, עדיף מבחינת התועלת המשפחתית שהוא ישקיע את זמנו בבית ולא בשוק העבודה. בקר יוצא מנקודת הנחה של הבדלים ביולוגיים פנימיים שהביאו לכך שנשים התמחו בעבודות משק הבית. לפיכך, לשיטתו, משקי בית שיש בהם רק נשים או רק גברים הינם פחות יעילים שכן אינם נהנים מהיתרונות היחסיים של ההבדלים בין המינים. לפי בקר, דווקא ההפליה של נשים בשוק העבודה מביאה ליתרון יחסי שלהן במשק הבית.

המודל האלטרואיסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקר ניסה ליצור מודל פורמלי המתאר כיצד האלטרואיזם במשפחה מוביל להתנהגות מאורגנת ומתואמת.‏[2] לפי המודל, בראש משק הבית עומד גבר, שהתנהגותו הינה אלטרואיסטית בחלקה, באופן שמסביר את ההתנהגות המאורגנת במשפחה שנועדה למקסם עקומת תועלת יחידה. בקר מניח שרק שחקן אחד במשפחה הוא אלטרואיסטי ואילו שאר השחקנים הם "מוטבים אנוכיים" מהתנהגותו האלטרואיסטית. במושג "אלטרואיסט" משתמש בקר על מנת לתאר שחקן אשר פונקציית התועלת שלו תלויה פוזיטיבית ברווחתו של שחקן אחר. על-פי המודל של בקר, הבעל הוא האלטרואיסט והאישה היא המוטב. בקר משתמש במונח "אלטרואיסט בפועל", שמשמעותו שחקן אשר העדפותיו האלטרואיסטיות משפיעות על התנהגותו. בעל "אלטרואיסט בפועל" יוציא חלק מהכנסתו על אשתו. בקר משתמש בתארים "אלטרואיסט" ו"אנוכי" רק כדי לתאר את ההתנהגות הנצפית של שחקנים, לא את המוטיבציות שלהם. התנהגות אלטרואיסטית יכולה לנבוע מציפייה שכך תגדל פונקציית התועלת המשפחתית (ובתוך כך – חלקו של השחקן האלטרואיסט בה) או פשוט מכך שהוא שואב סיפוק ממתן עזרה. האלטרואיזם אינו מלמד על המשקל שנותן השחקן להעדפות שלו מול אלו של המוטב, כלומר איזה משקל ייתן לתועלת שלו מול התועלת של המוטב. אם הבעל הוא אלטרואיסט בפועל, ההכנסה המשפחתית תהיה סכום ההכנסה שלו ושל המוטבת שלו. לפיכך, הוא יימנע מפעולות שיגדלו את הכנסתו אבל יקטינו את שלה, ויפעל באופן שיקטין את הכנסתו אם זה יגדיל את הכנסתה עוד יותר מכך.
אלמנט מרכזי בתאוריה של בקר הינו שכתוצאה מהימצאותו של שחקן אלטרואיסט במשפחה, שאר בני המשפחה מתנהגים באופן אלטרואיסטי גם הם. זוהי "תיאורמת הילד הרע" של בקר, לפיה לא משנה עד כמה המוטב הוא אנוכי, התגובות של האלטרואיסט יכולות לגרום לו להפנים את ההשפעות של פעולותיו של ההכנסות ועל הצריכה של האלטרואיסט. מאחר שההכנסה של האישה היא פונקציה של הכנסת הגבר, היא תימנע מפעולות שיעלו באופן ישיר את הכנסתה, במטרה להעלות את הכנסתה הכוללת, אם היא מצפה שאם תעשה כן הבעל יוריד את תרומתו בסכום העולה על הסכום שהיא תייצר. האישה יכולה לצפות שהתרומה של הבעל אליה תקטן כאשר הגדלת הכנסתה גורמת להכנסתו לקטון. לעומת זאת, היא תעשה פעולות שיגרמו להכנסתה לקטון אם היא מצפה שבעשותה כן היא תגרום לבעל להגדיל את תרומתו בסכום העולה על הקיטון בהכנסתה האישית. היא יכולה לצפות שיעשה כן אם הקיטון בהכנסתה האישית גורם להכנסת הבעל לעלות. לתיאורמה זו יש השלכות רבות על יעילות, חלוקת עבודה והיבטים נוספים של התנהגות משפחתית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Philomila Tsoukala, “Gary Becker, Legal Feminism, and the Costs of Moralizing Care,” 16 Columbia J. of Gender and the Law 357, 365 (2007).
  2. ^ .367 Ibid, at


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.