התמכרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד (לדוגמה שינה או יחסים חברתיים).

העישון הוא סוג נפוץ ביותר של התמכרות.

המונח התמכרות משמש במקרים רבים במובן של התמכרות לסמים - תלות פיזית בחומרים פסיכואקטיביים, שהיא בעלת מספר מאפיינים ייחודיים. עם זאת, קיימים גם סוגים שונים של התמכרות התנהגותית. מונח זה מתייחס להתמכרות לפעילויות והתנהגויות שונות (למשל הימורים או שימוש באינטרנט) או לחומרים שאינם מוגדרים כסמים פסיכואקטיביים (מזון מסוגים שונים). קיימים עדיין חילוקי דעות בקרב הפסיכולוגים לגבי השימוש במונח "התמכרות" במקרים שכאלה. עם זאת, כיום מתחילים להכיר בכך שלמרות ההבדלים הבולטים בין שני סוגי ההתמכרות, בהחלט יש להם בסיס פסיכולוגי ופיזיולוגי משותף‏[1].

מנגנונים של התמכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים מסלולים עצביים של המוליך העצבי דופמין במוח. המוקד של מערכת החיזוק הוא על הציר בין הטגמנטום הגחוני וגרעין האקומבנס.

התמכרות באשר היא קשורה להפעלה של מערכת החיזוק במוח. זוהי מערכת של מסלולים עצביים אשר יוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים חיצוניים שנתפסים כגירויים חיוביים ורצויים. הפעלת מערכת החיזוק מהווה סוג מסוים של למידה, שבעקבותיה גדלה המוטיבציה לחזור על ההתנהגות שהובילה להפעלת המערכת.

במסלול העיקרי של מערכת החיזוק, המוליך העצבי דופמין מופרש לתוך גרעין האקומבנס על ידי תאי עצב באזור שנקרא הטגמנטום הגחוני במוח האמצעי. מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם מראים כי גם סמים פסיכואקטיביים ממכרים גורמים לרמות גבוהות של דופמין בגרעין האקומבנס‏[2].

מערכת החיזוק מהווה במצב התקין מנגנון עצבי חיוני, שמטרתו היא ככל הנראה לעודד התנהגויות שמקדמות את מטרותיו של בעל החיים. בצורה פשטנית, ניתן להסתכל על התמכרות כמעין הפעלת יתר של מערכת החיזוק, כך שגירוי מסוים (למשל צריכת קוקאין או יחסי מין) מחוזק בצורה מוגזמת וההתנהגות שמוכוונת להשגתו "משתלטת" על הפעילות המוחית. במצב עניינים זה, ההתנהגות חוזרת על עצמה בצורה קומפולסיבית וללא התחשבות בהשלכות השליליות שלה.

ההבדל הבסיסי בין התמכרות לסמים פסיכואקטיביים לבין התמכרויות אחרות הוא שסמים גורמים באופן פיזי להפעלתה של מערכת החיזוק - החומר הפסיכואקטיבי חודר את מחסום הדם-מוח ומשפיע ישירות על פעילותם של מעגלים עצביים בתוך המוח. בהתמכרויות אחרות לעומת זאת, המערכת המוחית מופעלת בתהליך טבעי בתגובה לגירויים שנתפסים כחיוביים, ללא התערבות של חומרים 'זרים' שחודרים לתוך המוח.

הגורמים להתמכרות:

מחקרים רבים מראים כי להתמכרות יש גורם גנטי ישנם משפחות בהן הנטייה להתמכרות (אוכל, סמים, עבודה, קניות וכדומה) תהיה גבוהה יותר מאשר במשפחות אחרות ואצל אנשים מסוימים תהיה מוכנות ביולוגית גבוהה. העדר מיומנויות התמודדות עם רגשות, מצוקות רגשיות ואירועי חיים המתעצמים גורמים לתחושת דיכאון, ייאוש ושינוי לרעה בתפקוד היומיומי. המצוקות המטלטלות האלו מביאות לשימוש בחומר הממכר כאמצעי התמודדות. כתוצאה מהתחושה  החיובית (הפחתת המצוקה של האדם והחרדה) הנגרמת כתוצאה מהשימוש בחומר הממכר, השימוש בחומר הממכר יהיה ממושך ויוביל לתהליך התמכרותי. השימוש בחומרים או בהתנהגויות הממכרות השונות, יגרום תחושת הקלה בטווח הקרוב אך לאורך זמן תתפתח אצל המשתמש תלות.

דרכי גמילה מהתמכרות:

לרוב הדרך היחידה לגמילה, הינה הפסקה מוחלטת של השימוש בחומר או בהתנהגות. כניסה למסגרת טיפולית דורשת מהמכור מחויבות ודבקות הדורשים ממנו להתנתק מאורח החיים אליו היה רגיל עד היום והתנתקות מהסם או מההתנהגות כלומר ויתור על התחושה שאותה גורמים הסם או ההתנהגות. המסגרת האשפוזית מונעת, באופן פיזי,מהמכור גישה לחומר או להתנהגות ומספקת השגחה רפואית. אמצעי גמילה נוסף הינו שימוש בתחליפי סם (מתדון) המקלים על תסמיני הגמילה (קריז). תמיכה של הסביבה ותמיכה תרופתית או עזרה טיפולית- פסיכולוגית עשויות גם הן לעזור בהתמודדות עם סימני הגמילה, להועיל בשמירה על הישגי הגמילה ולעזור עם הקשיים העשויים להופיע בעקבותיה ויחד עם זאת לצמצם את השפעת הגורמים העלולים לגרום להתמכרות נוספת. טיפול נוסף להתמכרויות הוא היפנוזה.

התמכרות לסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התמכרות לסמים
שינוים המתרחשים במערכת החיזוק במצבי התמכרות לסמים - התגובה לקוקאין בהשוואה לתגובה למזון.

סוג זה של התמכרות נוגע לצריכתם של חומרים פסיכואקטיביים שונים, מהתמכרות לסמים "קשים" כמו קוקאין, דרך אלכוהוליזם ועד להתמכרות למשקאות המכילים קפאין. בקטגוריה זו נכללת גם תלות בתרופות שונות המכילות סמים פסיכואקטיביים.

מלבד השימוש החוזר והנשנה בסם והחיפוש הכפייתי אחריו, התמכרות לסמים מזוהה עם מספר מאפיינים נוספים. שימוש חוזר ונשנה יוצר לעתים סבילות - ירידה ברגישות לסם הגורמת למכור לצרוך מינונים גדולים יותר. ככל שהתלות הפיזית והפסיכולוגית גדלה כך גם הגמילה קשה יותר: הפסקה של נטילת החומר או ירידה במינון עלולים לגרום לתסמונת נסיגה, וגם לאחר הפסקת השימוש ישנם מקרים רבים של חזרה לסם (Relapse).

עם זאת, אופי ההתמכרות תלוי מאוד בחומר הפסיכואקטיבי שבו מדובר. סמים מסוימים (כמו הרואין וניקוטין) הם מאוד ממכרים ואילו אחרים (לדוגמה LSD) ממעטים לגרום להתמכרות. כמו כן, קיומם ועוצמתם של מאפיינים כגון סבילות או תסמונת נסיגה משתנים באופן ניכר בהתאם לסוג הסם. גם כאשר היא נוצרת, התמכרות היא תהליך שמתגבר באופן הדרגתי, והיא מתרחשת בעוצמות ובמהירויות משתנות בקרב אנשים שונים.

תופעת ההתמכרות בבני אדם עלולה להביא לתוצאות קשות, בין אם בשל ההתנהגות הכפייתית שמוכוונת כולה להשגת הסם ולכן פוגעת קשות בתפקוד היומיומי ובשיקול הדעת, או בשל השפעות בריאותיות של הסם עצמו או של אופן צריכתו (כמו במקרה של עישון סיגריות).

התמכרות התנהגותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיחום וההגדרה של התמכרות התנהגותית הם נושאים שנויים במחלוקת, בעיקר בשל הקושי להפריד בין התמכרות התנהגותית כהפרעה נפשית, שפוגעת בצורה קשה בתפקוד היומיומי של האדם המכור, לבין התמכרויות קלות או "הרגלים רעים" שהם מנת חלקם של אחוז ניכר מהאוכלוסייה.

מגוון רחב של הרגלים ופעילויות מזוהים לעתים כהתמכרות התנהגותית, ביניהם הימור פתולוגי, אכילה כפייתית, התמכרות למין, פורנוגרפיה, משחקי מחשב, קניות או פעילות גופנית, התמכרות לאינטרנט ועוד. במקרים קשים של התמכרות התנהגותית, לעתים נצפות תופעות המזכירות התמכרות לסמים, כמו מאפיינים של תסמונת נסיגה‏[1].

קישורים חיצוניים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התמכרות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Holden C (2001). "'Behavioral' addictions: do they exist?". Science 294 (5544): 980–982. doi:10.1126/science.294.5544.980. PMID 11691967. 
  2. ^ Wise RA (2002). "Brain reward circuitry: Insights from unsensed incentives". Neuron 36 (2): 229–240. doi:10.1016/S0896-6273(02)00965-0. PMID 12383779.