ויליאם שארפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם שארפ

ויליאם פורסיית שארפאנגלית: William Forsyth Sharpe; נולד ב-16 ביוני 1934) הוא כלכלן אמריקאי, פרופסור אמריטוס למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת סטנפורד, וזוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1990, יחד עם מרטון מילר והארי מרקוביץ'.

שארפ היה אחד ממפתחיו של CAPM - מודל לתימחור נכסי הון (Capital asset pricing model), פיתח את מדד שארפ לניתוח תשואות תיקי השקעות, תרם לפיתוח המודל הבינומי להערכת אופציות, פיתח שיטות לאופטימיזציה של הקצאת נכסים, ושיטות לניתוח והערכת ביצועי קרנות נאמנות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארפ נולד בבוסטון, מסצ'וסטס, ב-1934. מאחר שאביו היה מגויס למשמר הלאומי של ארצות הברית, נדדה המשפחה ממקום למקום, עד שהשתקעה סופית בריברסייד, קליפורניה. ב-1951 הצטרף לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כדי ללמוד רפואה, אך עוד במהלך השנה הראשונה החליט להתחיל לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

משמצא כי חשבונאות משעממת אותו, החליט ללמוד כלכלה. ב-1955 סיים את לימודי הבוגר, וב-1956 קיבל תואר מוסמך. בעקבות סיום לימודיו החל לעבוד בתאגיד ראנד. במקביל החל בלימודי דוקטורט במימון.

מוריו באוניברסיטה הביאו לידיעתו את עבודתו של הארי מרקוביץ' על התאוריה המודרנית של תיקי השקעות. שארפ חבר למרקוביץ', עובד ראנד בעצמו, ונוצר ביניהם קשר כה מוצלח, עד כי שארפ הגדיר את מרקוביץ כ"יועץ שלו לעבודת הדוקטורט".

ב-1961 סיים את עבודת הדוקטורט שעסקה בתימחור ניירות ערך, וכללה גרסה מוקדמת למודל ה-CAPM. לאחר קבלת התואר החל ללמד באוניברסיטת וושינגטון, ושם גם החל את המחקר בנושא CAPM. ב-1962 שלח שארפ מאמר בנושא ל"כתב העת למימון" (Journal of Finance) אך המאמר נדחה בתואנה שאינו רלוונטי. המאמר פורסם לבסוף ב-1964, והתברר שאותו מודל פותח עצמאית גם על ידי ג'ון לינטנר וג'ק טריינור.

ב-1968 עבר שארפ ללמד באוניברסיטת קליפורניה באירווין, וב-1970 חזר לסטנפורד, שם חקר בעיקר הקצאת נכסים בניהול השקעות וקרנות פנסיה. עם הזמן נעשה גם יועץ למריל לינץ' ולוולס פארגו. ב-1986 הקים חברה לייעוץ פיננסי. ב-1989 פרש מהוראה, ונעשה פרופסור אמריטוס באוניברסיטת סטאנפורד. עמד גם בראש האגודה האמריקאית למימון. ב-1990 זכה בפרס נובל לכלכלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]