גוטפריד ואן סוויטן
 | |
| לידה |
29 באוקטובר 1733 ליידן, הרפובליקה ההולנדית  |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1803 (בגיל 69) וינה, ממלכת הבסבורג |
| מדינה |
הרפובליקה ההולנדית |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית הטרזיאנית |
| תפקיד |
|
  | |
.jpg)
גוטפריד פרייהר ואן סוויטן (בהולנדית: Gottfried, Freiherr van Swieten; 29 באוקטובר 1733 - 29 במרץ 1803) היה דיפלומט, פוליטיקאי, מוזיקאי, מנהל הספרייה הקיסרית של ממלכת הבסבורג ופטרונם של מוצרט, היידן ובטהובן.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בליידן שבהולנד. אביו, חרארד ואן סוויטן, היה רופא שנקרא בשנת 1745 להגיע לווינה על מנת למלא את משרת הרופא האישי של הקיסרית מריה תרזה, כך עברה המשפחה לווינה בהיות גוטפריד כבן 11. הוא התחנך בבית הספר הישועי הקיסרי ה"תרזיאום", שם הוכשר כדיפלומט. הוא שירת כאיש סגל בבריסל (1755–1757), פריז (1760–1763) וורשה (1763–1764) ולבסוף כשגריר בחצרו של פרידריך הגדול בברלין (1770-1777). בנוסף לניהול משא ומתן בעת חלוקת פולין הראשונה (1772), גילה ואן סוויטן עניין בעיקר במוזיקה, הן כמאזין, הן כתלמיד (בין היתר למד אצל יוהאן פיליפ קירנברגר, שהיה תלמידו של יוהאן סבסטיאן באך), הן כאמרגנם של קרל פיליפ עמנואל באך ווילהלם פרידמן באך, והן כאספן כתבי יד של תווים מאת באך האב והנדל. בפריז הלחין שלוש אופרות קומיות ושש סימפוניות, אותן העריך היידן במילים "נוקשות, כמוהו-עצמו".[1]
ב-1777 ירש את משרתו של אביו כמנהל הספרייה הקיסרית, תפקיד אותו מילא עד מותו. הוא תרם לספרייה אוסף של ספרות מדעית וכן ספרייה מוזיקלית חשובה. כמו כן שכלל ואן סוויטן את הקטלוג הספרייתי מבוסס-הכרטיסיות (על בסיס קטלוג הכרטיסיות שהמציא קארל לינאוס ב-1760), קטלוג המאפשר עדכון שוטף ומדויק של המצאי הספרייתי, תוך שמירה על יכולת חיפוש מהיר (בניגוד לחוברות שהיו נהוגות עד אז לשם קטלוג המצאי).[2]
ב-1780 מינה אותו יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לחבר מועצת המדינה ומנהל ועדת החינוך הממלכתית (ובכך למעשה למוציא לפועל של כתב הסובלנות). ב-1784 הציע ואן סיוויטן לחוקק באוסטריה חוק זכויות יוצרים, בעקבות הדוגמה הבריטית, אך הקיסר לא תמך בהצעת החוק. ב-5 בדצמבר 1791 פוטר ואן סוויטן מחברותו במועצת המדינה על ידי לאופולד השני, אחיו ויורשו של הקיסר יוזף. במקרה היה זה גם יום פטירתו של מוצרט.
פטרונם של מוזיקאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן סוויטן זכור במיוחד כפטרונם של שלושת המלחינים הדגולים ביותר של התקופה הקלאסית: מוצרט, היידן ובטהובן. בפרט דרך הזמנת יצירות ותשלום בלתי-סדיר של "טיפים".
מוצרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן סוויטן פגש לראשונה את מוצרט הצעיר ב-1767 כאשר זה היה בן 11, במסגרת מסע ההופעות שלו ושל אחותו כילדי פלא. ואן סוויטן ניסה לקדם את האופרה הבוסרית של מוצרט הצעיר, La Finta Semplice ומימן את מסע ההופעות של לאופולד מוצרט וילדיו. עם השתקעותו של מוצרט בווינה ב-1781, היה ואן סוויטן בין מאזיניו בקונצרטים שהתקיימו בסלונים, וקידם את העלאת האופרה "החטיפה מן ההרמון" על הבמה. באותה עת הזמין ואן סוויטן את מוצרט לבקר אותו באופן קבוע ולעיין בדפי התווים של באך והנדל שהביא עמו מברלין ולהאזין ליצירותיהם. לפי מכתב שכתב מוצרט לאביו ב-10 באפריל 1782, הוא נהג לבקר את ואן סוויטן כל יום ראשון בשעה 12:00.[3]
ב-1786 הקים ואן סוויטן את ה-Gesellschaft der Associierten, אגודה של אצילים אוהבי-מוזיקה, במטרה להעלות קונצרטים, בעיקר מיצירות הנדל ובאך, על במה גדולה באולם רחב-ידיים. תחילה הועלו הקונצרטים באולם הגדול של הספרייה הקיסרית ולאחר מכן בבורגתיאטר ובאולם יאן (Jahn'sche Saal). המנצח על חלק מקונצרטים אלה ב-1788 היה מוצרט. מוצרט גם תזמר מחדש בעבור במה זו את האורטוריה משיח מאת הנדל לביצוע קונצרטנטי. המשכורת שקיבל מוצרט עבור משרה זו הייתה משענת כלכלית חשובה עבורו בשנים אלה. ואן סוויטן אף דאג לסידורי ההלוויה של מוצרט, אם כי אלפרד איינשטיין טען שבשל קמצנותו של ואן סוויטן נטמן מוצרט בקבר אחים ציבורי.[4] ב-2 בינואר 1793 ארגן ואן סוויטן קונצרט צדקה בו נוגן הרקוויאם של מוצרט, שכל הכנסותיו הוקדשו לאלמנת המלחין, קונסטנצה מוצרט.
היידן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1790, עם מות פטרונו, ניקולאוס אסטרהאזי ופיטורי רוב הסגל המוזיקלי, הוצא היידן לגמלאות והפך למוזיקאי עצמאי. ב-1795 החל היידן לשתף פעולה עם ואן סוויטן בהפקת אורטוריות עבורן ערך, תרגם או חיבר ואן סוויטן את הליברית. היידן נעזר בואן סוויטן על-מנת ליצור את הגרסה הכוראלית של היצירה האינסטרומנטלית "שבע המילים האחרונות של ישו על הצלב" אשר היידן כתב בגרסה תזמורתית כבר ב-1786. ב-1798 תרגם ואן סוויטן מאנגלית לגרמנית את הטקסט של האורטוריה "בריאת העולם" עבור העלאתה בווינה. בעקבות הצלחת האורטוריה ביקש ואן סוויטן מהיידן לחבר אורטוריה נוספת, "העונות" (1801), עבורה חיבר ואן סוויטן את הליברית בעצמו. באופן לא-טיפוסי היה הליברית שחיבר חילוני, ועסק בתמונות מחיי כפר.
בטהובן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן סוויטן תמך בבטהובן בשנותיו הראשונות של המלחין בווינה. כמו מוצרט, הוזמן גם בטהובן החל מ-1793 לערך, לבקר את ואן סוויטן בביתו ולהשתתף בחוג המוזיקלי ליצירות באך והנדל. לפי עדותו של אנטון שינדלר, סירבו הנוכחים להתפזר לפני שבטהובן ניגן בפסנתר כמה פוגות מאת באך. ב-1801 הקדיש בטהובן את הסימפוניה הראשונה שלו לוואן סוויטן.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסרט אמדאוס מגלם את דמותו השחקן ג'ונתן מור (Jonathan Moore).[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרד איינשטיין, מוצרט: אפיו ויצירתו, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת עידית 1957 עמ' 168-172
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוטפריד ואן סוויטן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גוטפריד ואן סוויטן, באתר MusicBrainz (באנגלית)- הערך גוטפריד ואן סוויטן ב מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים, לונדון, 1900, כרך רביעי, עמ' 24 (ארכיון האינטרנט)
- הפטרון הראשון של בטהובן
- תוכנית אודות ואן סוויטן, רדיו ורמונט
- על ואן סוויטן, אתר הספרייה הלאומית של אוסטריה
- Edward Olleson, Gottfried van Swieten: Patron of Haydn and Mozart, Proceedings of the Royal Musical Association 89th Sess. (1962 - 1963), pp. 63-74
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמות האופרות: Les talents à la mode, Colas, toujours Colas, ו- La chercheuse d'esprit, ר' הערך באנציקלופדיית גרוב
- ^ The oldest card catalogue
- ^ Edward Olleson, Gottfried van Swieten: Patron of Haydn and Mozart, Proceedings of the Royal Musical Association 89th Sess. (1962 - 1963), p. 63
- ^ אלפרד איינשטיין, מוצרט: אפיו ויצירתו, עמ' 88
- ^ ג'ונתן מור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)