דור הבייבי בום
דור הבייבי בום (אנגלית: Baby boomer) הוא מושג סוציולוגי וכלכלי המציין את ילידי תקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעיקר במדינות המערב. גבולותיו של דור זה נתחמו בארצות הברית לגל הדמוגרפי של מי שנולדו בין 1 בינואר 1946 ו-31 בדצמבר 1964, דהיינו תקופה של 19 שנים [1].
דור הבייבי בום הפך למונח מקובל, הן בקרב דמוגרפים ומדעני החברה והן בקרב משווקים אך בעיקר בתרבות הפופולרית.
זהות תרבותית [עריכה]
בני דור הבייבי בום היו הראשונים שגדלו עם טלוויזיות בביתם, והיו עדים לכניסת המצאות רבות בתחומי הטכנולוגיה לבית הממוצע, כגון המחשב. בכל רחבי העולם, ומשני צדי מסך הברזל, בני הדור חלקו את אותם התחביבים והכירו את אותה התרבות: בשנות החמישים של המאה ה-20 יכלו לראשונה אנשים במיקומים גאוגרפיים שונים לראות את אותן ההצגות להקשיב לאותן החדשות ולצחוק מאותן הבדיחות. בארצות הברית סדרות טלוויזיה כמו השאר זאת לביוור ואבא יודע הכי טוב הציגו משפחות אידאליות. בהמשך, צפו בשידורי חדשות ממלחמת וייטנאם, בהתנקשויות בג'ון פיצג'רלד קנדי, מרטין לותר קינג ורוברט קנדי, במרוץ לחלל ופרשות אחרות הקשורות במלחמה הקרה וכשרובם היו הורים לילדים בעצמם, בהתפרקות הגוש המזרחי ונפילת חומת ברלין.
ילידי דור הבייבי בום מצאו שהמוזיקה שלהם, לרוב מוזיקת רוק אנד רול, הייתה ביטוי לזהות של הדור שלהם. הרדיו טרנזיסטורים היו מכשירים ניידים אישיים אשר אפשרו למתבגרים להקשיב לביטלס ולמוזיקת המוטאון, אשר היו פופולרים פחות בקרב הוריהם, בני הדור שקדם למלחמת העולם השנייה.
בכלכלה [עריכה]
בני הדור הביאו בעצם היוולדם שינוי דמוגרפי וכלכלי שכולל בעיקרו עלייה תלולה באחוז הצעירים באוכלוסייה, שהתבטאה במעבר לכלכלת שפע וצריכה בשנות החמישים והשישים. בשנים האחרונות החלו ילידי דור הבייבי בום לצאת לגמלאות, ולתופעה זו השפעה על משקי מדינות המערב, ובעיקרה עלייה ניכרת באחוז הקשישים והגמלאים.
