דניאיל חארמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאיל חארמס

דניאיל איבנוביץ' חארמס (רוסית: Даниил Иванович Хармс; נולד ב-30 בדצמבר 1905 (17 בדצמבר על פי הלוח היוליאני) בסנקט פטרבורג ומת בכלא הרוסי ב-2 בפברואר 1942) היה סופר וסאטיריקן של התקופה הסובייטית המוקדמת, שכתב בסגנונות הסוריאליזם והאבסורד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם דניאיל איבנוביץ' יובאצ'וב (רוסית: Даниил Иванович Ювачёв). את שם העט "חארמס" (Kharms) המציא בתקופת לימודיו בתיכון הגרמני היוקרתי "פטרשולה" (Peterschule), כנראה בהשפעת אהדתו לשרלוק הולמס של ארתור קונאן דויל. בשהותו שם, למד את יסודות השפות האנגלית והגרמנית. שמות עט נוספים בהם השתמש היו "חורמס" (Khorms), "צ'ארמס" (Charms), "שאראדם" (Shardam) ועוד.

ב-1924 נכנס חארמס לטכניון לחשמל של לנינגרד, משם נזרק עקב "חוסר השתתפות בפעילויות חברתיות". אחרי גירושו, התמסר לחלוטין לספרות ולעיסוק בה. ב-1927 הוקמה אגודת כותבי ספרות הילדים הרוסית, וחארמס הוזמן להיות חבר בה. בשנים 1928 עד 1941, חארמס הפיק ספרות לילדים ללא הרף.

חארמס הואשם בפעילות אנטי-סובייטית, ובתחילת שנות ה-30 נכלא, נשפט, ונידון לגלות בקורסק שבמרכז רוסיה. שנתיים לאחר מכן חזר ללנינגרד, כאשר שמו מופיע ברשימה של אנשים חשודים פוליטית, ואיום במאסר נוסף מרחף מעל ראשו. ביולי 1941, במהלך המצור על לנינגרד, חארמס נעצר בשנית באשמת תבוסתנות. הוא גווע ברעב ומת בתחילת 1942.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב, סיפוריו של חארמס הם גפניות: מעין סיפור-מקרה קצר, לעתים קטע מחזה, תיאור כללי ולא מפורט של התרחשות. לעתים קרובות אורכן לא עולה על מספר פיסקאות בודדות. בסיפוריו של חארמס מוצגות, לחלופין, סצנות של עוני ומחסור וכן התרחשויות פנטסטיות וחלומיות וקומדיה נרחבת. לא פעם משולבות בהן הופעות פארודיות ולא הולמות של סופרים רוסים מפורסמים ומוערכים, כמו אלכסנדר פושקין וניקולאי גוגול.

עולמו של חארמס הינו בלתי צפוי ומאופיין באי-סדר; דמויות חוזרות על אותן הפעולות פעמים רבות וברציפות, ומתנהגות באופן לא רציונלי; עלילות לינאריות מתחילות להתפתח אך מופרעות על ידי קטסטרופות בלתי מוסברות אשר שולחות אותן לכיוונים שונים לחלוטין.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, לקח חארמס חלק בהקמת האובריו (רוסית: ОБэРИу) - איגוד אומנות ריאליסטית, והיה לאחד ממובילי האומנות השמאלנית. בשנות ה-30, כאשר הזרם המרכזי של הספרות הסובייטית הלך ונהיה יותר ויותר שמרני ביחס לקווים המנחים של הריאליזם הסובייטי, חארמס מצא מחסה בספרות הילדים. רבים מן הסיפורים הקצרים והפואמות שחיבר עבור ילדים ופורסמו במגזינים סובייטיים שונים, נחשבים ליצירות קלאסיות בסוגה זו, ועד היום כעשרים ספרי הילדים שפרסם מוכרים היטב ונאהבים על ידי קהל היעד שלהם.

כתביו של חארמס עבור מבוגרים מעולם לא פורסמו בימי חייו, ואף לא בשנים שלאחר מותו. רק בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, החלו הסמיזדט (אנגלית: Samizdat; התפוצה המחתרתית של ספרות שדוכאה על ידי המשטר הסובייטי) לאסוף אותם ולפרסמם במידה מוגבלת. אולם, רק בסוף שנות ה-80, עת החל המשטר הקומוניסטי לקרוס, פורסמו יצירותיו ברוסיה באופן רחב. למערב הגיעו הכתבים כבר בשנות ה-60, כאשר חוקרים-סלאביסטיים מארצות הברית ביקרו ברוסיה ופרסמו בגרמניה, בצרפת ובארצות הברית טקסטים ששמעו ממכריהם במוסקבה או בלנינגרד. אסופה מלאה של כתבי חארמס ששרדו פורסמה בברמן, בארבעה כרכים, בשנים 1988-1978.

ספרו שתורגם לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Graffiti, 2008
  • אני אוהב לשבור לאנשים את הפרצוף , תרגם מרוסית; רועי חן, ספרית מעריב, אור יהודה, תשס"ג 2003. ‬‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאיל חארמס בוויקישיתוף